אולי לנסות להחליף משחה?

מנסיוננו- הסחת הדעת בזמן הצחצוח- סיפור מותח וכו...

הפלואוריד הוא רעיל בבליעה.

יש משחות בלי פלואוריד גם לילדים, אבל במקום זה, עדיף סתם לצחצח בלי כלום.

הרעיון של הצחצוח הוא להוציא שאריות מזון מהשיניים, ובשביל זה ממש לא צריך משחה.

יהיה להם יותר לא נעים להצטרך טיפולי שיניים מאשר לצחצח.

זה פשוט אמור להיות משהו שעושים בין אם רוצים ובין אם לאו.

זה עלול לשדר לילדים שלגדולים וחזקים מהם יש מונופול על הגוף שלהם.

דלת פרוצה לניצול מיני, חלילה (וזה יותר גרוע אפילו מטיפול שורש...). 

כמה שיותר לנסות בטוב - ואם היו לי עצות טובות, הייתי כותבת...

בחורים בשיניים (כן הפחדתי אותו, מה לעשות, זה באמת כואב)

וכשציחצחתי לו אמרתי לו "עכשיו אנחנו מגרשים את החיידקים,

הנה, עכשיו הם ברחו, הם אוהבים את האוכל שיש לך בשיניים

ועכשיו אין לך אוכל, אז הם הולכים"

וכן הלאה עוד המחשות שונות כשהמטרה היא אחת,

שיהיה מודע לרווח שלו כשהוא מצחצח שיניים ולסבל שכרוך בכך שהוא לא יצחצח.

היום הוא מבקש לצחצח (למרות שהוא שנא את זה). 

אם באמת היה ביטוח שברגע שהוא מקפיד על צחצוח שיניים אין חשש שיהיה לו חור אי-פעם - אז היה מה לשקול את זה. מה לעשות שזה לא בדיוק עובד ככה אחד על אחד, וקיים הסיכוי שלמרות ההרגל הטוב שלו כן יקרה שיהיה לו חור (מאחלת לכם שלא, אבל אתה יודע, זה לא נדיר). ואז הוא (א) יפחד מאוד מהמצב ומהטיפול, כי אבא שלו - האדם הגדול הזה שיודע הכול - אמר לו שזה נורא כואב (וכידוע הפחד מכפיל את הכאב), ואולי גם (ב) יחוש אשמה שאם יש לו חור כנראה שהוא לא צחצח מספיק, או (ג) יגיע למסקנה שזה סתם היה איום ריק - עובדה שהוא צחצח ובכל-זאת יש חור, אז אולי אין מה לקחת ברצינות את ההסברים של אבא...

אבל ההמחשות של "עכשיו החיידקים בורחים" מצוינות.

א. עדיין נראה לי שנכון להניע אותו באותם אמצעים שאנחנו מניעים

את עצמנו. מה שאומר שפשוט צריך לומר לו את האמת.

מדברייך הבנתי שפשוט לא אמרתי לו את האמת המדויקת,

עלי להבהיר לו ש"אתה מתוק, מי שלא מצחצח שיניים יש לו חור,

אבל מי שכן מצחצח שיניים אז לפעמים אין לו חור"

(חיפשתי ניסוח שיהיה מובן, הוא בן 4)

ואז הוא ישאל אותי "ואם יש חור?"

אז אני יענה לו "אז זה כואב, ואז הולכים לרופא שיניים כדי שיפסיק לכאוב"

ב. לא נראה לי שיחוש אשמה אם לא נשדר לו שהוא אשם, 

בפרט לפי התיקון שהצעתי.

כמובן הכי כיף לתת לו לשגות בחלומות שאין חורים ואין רופאי שינים,

אבל בסופו של דבר, עדיף שיפחד מסכנה אמיתית מאשר שיכניס את

עצמו אליה. וכמו שהעירו, באמת חשוב למצוא את הדרך לאזן את האיום

שלא יהיה "מבועת", אבל שכן יפחד. קצת. 

לא מחנכים ילדים למשהו ע"י הפחדה מכאב (זה הרי לא פיקו"נ). מה גם שמן הסתם יהיה לו עפ םאיזשהו חור, וזה יכול לגרום אז בעיות, אפילו בגיל מבוגר.

גם אם מסבירים - בגיל שמסוגלים להבין - שיש חיידקים על השיניים, והם ניזונים מהסוכר שמהאוכל ועושים חורים, וכאשר מצחצחים, הם לא שם, זה מספיק לגמרי. כי ילד מבין שאם מציגים את זה כך, כנראה שלא טוב שיהיו חיידקים על השיניים.

המשך ההצגה ("הנה, גרשנו אותם"..),  כמובן יפה ומשמח את הילד גם בתוך הסיטואציה הזאת.

בילד עלול להיות מבועת, ופחד מגביר כאב

הבת שלי בת שנה ו-10, קטנה מדי בשביל להסביר לה על חיידקים וחורים (להגיד "יש לך פיכסה בפה" לא משכנע אותה),

וגדולה מספיק כדי להתנגד פיזית (וכמובן שאני לא ארתק לה את הראש, אלחץ על הפה שייפתח ואצחצח בכפייה...)

לא מצאתי בנתיים פיתרון. היא אוהבת את המשחה, אז היא מסכימה שאני אכניס לשנייה, "אלטף" איפה שאני מספיקה וזהו, אין מה לדבר.

אשמח לעצות ותובנות... בנתיים משתדלת שלא תאכל מתוק לפני השינה.

מנקה את השיניים.

כשאנחנו היינו ילדים - אף אחד לא העלה על דעתו לצחצח שיניים לילדים בגיל הזה (בלי לחוות דעה אם זה טוב או לא..).

ומה שאת עושה - זה טוב מאד. כשהיא תגדל קצת, אז תסכים יותר.

יש עוד דרך - הויא, לשאול אותה אם היא רוצה לצחצח לעצמה, כמו הגדולים. ולתת לה את מברשת השיניים ביד. היא כמובן לא תעשה עם זה משהו יעיל - אבל תתרגל שזה בפה. אחרי כמה זמן , אפשר לומר: שכחת גם בצד הזה.. ולצחצח "איתה" שם, כן הלאה - בהדרגה. וההתנגדות פוחתת.

ברור שהבעיה אינה שמכניסים את זה לפה, הרי יש להניח שהיא מכניסה בגיל הזה לפה גם דברים יותר "אגרסיביים". הבעיה היא ההתערבות בתוך הפה שלה, שהיא מרגישה בזה הפרעה. באופן הנ"ל יש סיכוי לפתור את זה.

כנראה בגילך (לגמרי מעריכה..)

סובלים משיניים לא איכותיות במיוחד.

הערכות ללא בסיס....

ובנוסף - אינני בטוח שלצעירים מאמך יש בהכרח שיניים בריאות יותר. בוודאי לא דווקא בגלל שאת "שיני החלב" שלהם צחצחו בגיל ינקות.

כאן לא דובר על משהו "תיאורטי". היא תיארה תינוקת בת שנה ועשרה חודשים שמתנגדת פיזית לצחצוח. ותיארה גם דרך שהמברשת כן נכנסת לפה.

אז לע"ד, בממציאות כזאת, קודם כל מכניסים דברים לפרופורציות; ואח"כ נותנים אופציה שמשתמשת במה שהילדה כן מוכנה לפי התיאור. זה בערך מה שניסיתי לעשות לעיל.

הבריאות הנפשית של ילדים, חשובה לא פחות מהשיניים.. 

שהיא פותחת פה מצחצחים קצת פותחת שוב מצחצחים עוד. במשחק.

הקטנה שלי בת שנה וחמש חודשים.

בן 3 עקשן גדול שלא מוכן לצחצח. כל יום וכל ערב זה מלחמות חבל על הזמן!

אני כבר תוהה האם השיטה של להכריח בכוח מועילה או שעדיף להניח את זה בצד ולאט לאט לשכנע בדרכים נעימות...

אני אומרת שאם הם לא נותנים לי לצחצח יפה אני לא אצחצח הם ילכו לישון עם חיידקים בשיניים.

אני הופכת את זה שזה כאילו עונש שאני לא אצחצח. ואז הם מתחננים.

מאז שקנינו לילדים - נגמרו הויכוחים!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות