אני לא לגמרי סגור על זה...

וכשאת שואלת מה הייתי עושה בתור בת.... זה הופך אותה לטובה מידי.

לא חושב שהייתי הולך לש"ל...

ממיטב אחראי השבושים!

נראה לי בטח הייתי לומדת אצל הרב דוד חי הכהן בישיבה בבת ים

אבל אני לא בטוחה..

בחרתי בקפידה

יש שם גישושים לפתיחת מעין מדרשה עכשיו...

(רבנית שהיא אשתו של אחד הר"מים שמה)

ורק אח"כ יוצא ל'עולם הגדול'...

אני הייתי כנראה בישיבה חסידית, נהנת לי במסגרת מאורגנת ובחממה של תורה ושמחה...

ובמקביל קצת בעיסוק בקירוב עם ילדים/ נוער....

זה קשההההה

או שהייתי בקצונה בצבא (קרבי כמובן..) או בישיבה..

אולי רמת גן\תורת החיים\צפת וכאלה.

במקביל בטח הייתי עובדת (עובד...?) עם נוער או ילדים.

והיו לי זקן ופאות.

ובאופן כללי-

הייתי גבר גבר

רק בלי הגבעונות........

אם היו מגדלות זקן...

נראה מי היתה יכולה לעמוד בזה, להתגלח כל הזמן...

פיאות, קוקואים, סתם מגדלים...

מה שכן - מבולגן, לא תכשירים ולא בצלם.

מכיר ביינישים שהם בחינת הרב הנזיר ממש...

הפחות חשודים שיסתובבו בהם בעלי מחלפות.

אני מודה שיחסית לעתניאל יש שם פחות...

לק"י

אלא אם כן זה היה מגרד

למרות, שאני תמיד טוענת: שאם הייתי בן הייתי מסתפרת הרבה, כי אני שונאת שנהיית לבנים מן רעמה מוזרה כזאת (מה לעשות קצוץ לא צומח כ"כ יפה בעיני..).

לק"י

אולי הייתי לומדת כבר לתואר.

ובקשר לאיזו ישיבה- לא יודעת (מאמינה שמשו באזור דרום- גם את השרות עשיתי במקום קרוב יחסית לבית..).

השאלה לבנים והשאלה לבנות הן לא הופכיות אחת לשניה!!

בעיה

אילו הייתי בן- איפה הייתי בחיים?

מן הסתם בשילוב של לימודים בישיבה כלשהיא (איזה? מעניין....) לימוד מקצוע ועבודת סטודנטים בניסיון לפרנס משפחה...

סביר שליבי היה נוטה לעשות ש"ל, תחום שלא מצריך יותר מידי "לקוחות"...

וכל מילה נוספת מיותרת

היא זו שתוהה כל הזמן מה היה אם היתה בת נורמלית.

תלוי מה היה קורה..

אם היית שואלת אותי בכיתה ח'- הייתי הולכת לישיבה סטלנית.

אם היית שואלת אותי בכיתה י"ב- יש סיכוי שהייתי הולכת למכינה. או לעותניאל ומגדלת קוקו..

אם את שואלת אותי היום- אז נשוי באושר+ילד, עובד במה שאני עובדת היום- רק עם יותר עבודה, ויותר פרנסה. וגר ע"י ישיבה שנוכל ללמוד קצת מדי פעם 

ועדיין עם קוקו, אולי עם זיפים- שלא יחשדו שאני בת. ובלי פאות.

בעזהי"ת.

נראה לי שהייתי בישיבה בסוף הסדר, אחרי צבא. אינלי שמץ איזה ישיבה.. בטח הייתי מתחילה במרכז ובורחת משם אחרי חצי שנה...

חוץ מכמה שענו וכבר מצאו

היא לא גירסא נשית שלי...

זה לא שאני רע.

סתם כי זה יהיה משעמם, שיהיה משהו חדש קצת...

כמות הלוחמות שיש פה מטורפת, מעניין אותי כמה מה"לוחמות - קצינים" שיש פה באמת מסוגלות לצאת עם לוחם-קצין-קרבי אמיתי.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.