לא רצינו ליצור מצב שבו זוגות נשואים וקרובים שהגיעו יחד לחתונה לא יוכלו לשבת אחד ליד השני במשך האירוע-

כך שעשינו מחיצה לבנים בצד אחד של האולם
ומחיצה לבנות בצד השני של האולם
וכל המשפחות והשאר ישבו בתווך.
זה נראה לי פתרון ששומר גם על הצניעות של הרווקים/הרווקות ומי שמעוניין לשבת בנפרד

וגם המשפחה בכ"ז מרגישה שמדובר באירוע משפחתי.

לא אומרים "שהשמחה במעונו" וד"ל

אני מתנגדת מאד לישיבה בנפרד ואנחנו לא הולכים לאירועים נפרדים בעיקרון.

אין לי סיבה ללכת לחתונה מהצד של בעלי ולהיות לבד ולא לשבת איתו, וכנ"ל הפוך. 

אבל אהבתי את מה שאלירז כתבה, זה פתרון יפה שמתחשב בכולם. 

באולם עם ישיבה מעורבת ומערבים צרים לא נעים לא לגבר ולא לאשה להתחכך/להצמד בטעות אחד בשני - וזה קורה כמעט בכל אולם

ראיתי את זה בחתונה של חברה, וגמרתי אומר בליבי לעשות אותו הדבר אצלי בעז"ה (בתקווה שארוסי יהיה באותו ראש איתי...)

החברות שלי/החברים שלו, וכל מי שדוגל בישיבה נפרדת (לא אני) שישב בנפרד, באמצע ישבו המשפחות/הזוגות.

כי נראה לי חסר הגיון ומיותר להפריד משפחות שלמות (של הזוג המתחתן)

ושלום על ישראל!

על דבר שרואים בעליל - אפילו מהשירשור הזה - שאינו טוב לכולם...

את מציעה שמי שרוצה ישב בנפרד ומי שלא רוצה - כמוך - לא,

יש באמת כאלו שעושים "פשרה" כזאת,

ויש כאלה שרוצים שאצלם השמחה תהיה ללא ישיבה מעורבת (וכבר נאמר כאן, שלא יושבת רק משפחה אחת, אלא הרבה ביחד. יש כאלו שאינם רוצים את זה).

אז כמובן את יכולה להביע את דעתך, אבל כדאי להתמתן, לא להגיד "חסר היגיון" על מה שרבים וטובים חושבים לנכון וראוי מבחינה ערכית.

טוב לכל האורחים-

לחברות שלה- שלא ירגישו בנוח בישיבה מעורבת עם חבריו

לחברים שלו- שיוטרדו מנוכחותן של חברותיה

לכן להם יעשו אגפים נפרדים.

למשפחות- שרוטנות כשמפצלים אותן-

הן תשבנה ביחד, במרכז, בין שני האגפים המופרדים (זה מה שראיתי בחתונת החברה- ואמצתי לי.)

= = =

ועדין-

להפריד משפחה נראה לי חסר הגיון.

משפחה זאת לא "חברה מעורבת" שעלנו להפרידה, למען קדושת המחנה.

עד לאן?!

משפחה זאת משפחה!

להפריד בין הדוד לאחינית? בין הסבתא לנכד?

זאת קיצוניות שלא מייצגת בעיניי שום אידיליה של קדושה וטוהר.

[ושים לב, שהפרדה בין חבריו לחברותיה- לא שללתי (וגם לא צידדתי... |נמנע|)]

שצריך להפריד בין הסבתא לנכד...  צריך להתרגל להתווכח עניינית, בלי לנסות לעשות קריקטורה ממה שהשני אמר...

וכבר בהודעתי לעיל, הסברתי שהבעיה אינה במשפחה הפרטית של מישהו שיושבת ביחד. לחתונה לא מזמינים רק "משפחה פרטית" אחת, בדרך-כלל, אלא הרבה שכמובן מסתובבים אלו ליד אלו. והמשפחות כוללות בנים ובנות, צעירים /ות ומבוגרים/ות. לא צריך "להיתמם". ולפעמים באמת בנות אינו מבינות כ"כ מה "מפריע" לבנים שכל הבחורות של כל המשפחות מסביב מסתובבות שם במיטבן. בסדר גמור, אבל עדיין אינו מסמיכן "לדבר במקומם" וגם לא לפסוק הלכה (הרי גם על החברים והחברות את "לא יודעת" - נמנעת. זכותך, אבל זו דעתך האישית)

ואין בכך כל "קיצוניות". ויש בכך הרבה קדושה וטוהר.

אתה מדבר על הילדים הגדולים של המשפחות המורחבות יותר?

בתקווה שלא נגלוש לנושא גדול ומנצל"ש יותר מדי:

לדעתי עדין לא נכון מהותית להפריד ישיבה של משפחות.

ושהחבר'ה הגדולים יתמודדו עם העובדה שיש להם בנות דודות בגילם, ולשבת משני עברי פרגוד זהו לא פתרון אידיאלי בעיני.

מבחינתי ברור שהריקודים נפרדים. ועד כאן הפרדה...

לקחת את המשפחה ולא לתת לה לשמוח את שמחתה בצוותא- נראה לי קיצוניות מעוותת.

אין לי ענין לערבב את החברים שלו והחברות שלה. אבל המשפחה? שישמרו על קדושת המחנה המפשחתי שלהם באופן שפוי.

= = =

רק לפרוטוקול-

הכותבת הנה חוטר למשפחה חסידית אותנטית שכל מאורע בה, ולו האינטימי והקטן ביותר- מופרד הרמטית.

בד"כ בחתונות שאני ראיתי, לא מזמינים רק את "המשפחה" (כלומר: שגג הבעיה זה ה"בני-דודים", שלא דיברתי על זה כלל).

מזמינים כל מיני מכרים, שלא מכירים עפ"י רוב בכלל אחד את השני. וכשזה מעורב - זה אירוע מערב. נקודה. לא משפחתי.

ואני שוב מציע לך לחדול להשתמש כל הזמן במושג "קיצוניות מעוותת".. בינתיים, הדבר היחידי המעוות כאן הוא האופן שבו הבנת את מה שכתבתי, שאת לוקחת אותו כבר כמה פעמים למחוזות שלא דובר עליהם... ("לא לתת למשפחה לשמוח את שמחתה בצוותא"..).

ויתכן אולי שהרקע שאת מציינת בסוף - הוא דווקא הגורם גם לנוגדנים וגם לפרשנות של דברים לכיוונים כאלה.

לא מזמינים רק משפחה, כמובן, אלא הרבה מעגלים נוספים.

המשפחה- [בתכנון...] תשב ב"אגף" משלה שולחנות שולחנות לפי ענפיה, וזה נראה לי טוב ויפה, ולא יהפוך את האירוע ל"אירוע מעורב".

כל שאר המעגלים- נפרד.

ובעיני- קיצוניות בענייני הפרדה זה עיוות. [עיוות= נסיון להגיע לאידיליה, וליצור מציאות לא נכונה תוך כדי] ולהפריד משפחה בעיני זו קיצוניות. אז...

כן. זאת משפחה, על כל מגוון גילאיה ושני מיניה, והתא הזה צריך לשמור על קדושת מחנאו, בלי מחיצות.

ואני לא מכניסה לאף אחד מילים לפה. אלא מציגה את תוצאות דבריו כפי שאני רואה אותם.

לגבי הערת הפרוטוקול שלי-

כל אחד בא מרקע שונה, כל אחד סוחב נוגדנים שבאים לידי ביטוי באופנים שונים בחייו...

איך אומרים? חיה ותן לחיות. למרות דעתי אני אכבד חתונה נפרדת הרמטית בהופעת. ועדין אני אחשוב על זה- מה שאני אחשוב, ואפעל בעצמי בהתאם לראות עיני.

ההבדל המסוים בין מה שכתוב כאן למה שלפני כן, די ברור (במקום "חברי החתן וחברות הכלה" זה כבר "כל המעגלים האחרים", דהיינו, כולם חוץ מהמשפחה; דבר שהוא די אבסורד. אין דבר כזה להגיד לַמשפחה, אתם תשבו ביחד, ולכל המשפחות האחרות, שלא ממשפחתכם, שישבו בנפרד. ואם הכוונה שישבו באותו מתחם כל המשפחות, גם אלו שאינן קרובות ומכירות אחת את השניה, וכמובן לא באים רק "לאכול והולכים", זה אירוע מעורב. כמובן יותר טוב מאשר אם מושיבים לא כל משפחה בשולחן משלה. אם זה טוב או לא - שיקול של כל אחד).

ובהיות שאת דעתך על "קיצוניות בענייני הפרדה" הבעת בתגובה על דברים שלא נכתבו (כאילו המטרה היא להפריד בתוך משפחה עצמה: "סבתא מנכדה" כלשונך.. דבר שאף אחד לא דיבר עליו) אז זה עיוות וזה בדיוק להכניס "לפה של השני" דברים שלא דיבר עליהם. מה נעשה..  לא דיברת על ה"תוצאות" אלא על כאלה שחושבים שלכתחילה צריך שגם בתוך המשפחה ישבו בנפרד, כפי שציינת שנהגו אצלכם.

ואכן, "תוצאות" לפעמים יכולות להיות: כמו שכבר הזכירו פה, באירועים "נפרדים" גם איש ואשתו יושבים לפעמים לבד. כל אחד יודע שיותר נעים לשבת עם אשתו. אבל זה מחיר הכרחי למי שמעונין לארגן אירוע כזה. בחיים, לפעמים ערך חשוב - דוחה דברים חשובים אחרים. אם לנהוג כך - שיקול של כל אחד. להציג כאילו המטרה היא הפרדה פנים-משפחתית - עיוות הטיעון.

ולגבי הערתך בסוף. כשאדם טורח לציין מאיזה רקע הוא בא - מניחים שמציין בהקשר לנושא ולא כותב "סתם". לכן, לימדתי זכות שאולי מה שחשבת ל"הקצנה" במה שראית אצלכם, גורם ליתר נוגדנים בענין. וכמובן, אף אחד לא ניסה להגיד לך אישית "מה לחשוב" וגם לא "איך לפעול". זה בכלל לא ענייננו.

בס"ד

זה היה מעולה.

אבל אשתי ואני לא נטרח ונפנה ערב ונשלם לבייביסיטר ונרשום צ'ק וניסע רחוק רחוק-

ובסוף לא נהנה יחד.

זה פשוט לא שייך, אלא אם מדובר באולם קרוב מאוד או אירוע משפחתי

או לעשות באולם קרוב אליכם - 

או לא להזמין אתכם - 

או להזמין ולהביא בחשבון שלא תבואו (ולהפסיד גם את המתנה. אלעד, אתם עשירים?...)

אה, שכחתי לשאול: אתם מכירים?..

אנחנו מוותרים ולא מגיעים לרוב החתונות בתקופה האחרונה

(עשירים?? ממש לא)

על אף שראוי וטהור וקדוש.

אני באמת שואלת בסימן שאלה גדול על העניין הזה..

האם זוג נשוי לא יכול לשבת מבחינה הלכתית בצורה מסודרת בחתונה יחד?

איך זה שאפשר לארח בביתנו זוגות אם כך?

אלא שאר 4 הזוגות הנשואים היושבים בשולחן איתו... זה יוצר ערבוב

משפחות ישבו עם עצמן, וזה בסדר.

חברים של החתן ישבו עם עצמם כי השאר לא מעניינים אותם.

חברות הכלה, כנ"ל.

ולכן,

אין שום חשש שבישיבה מעורבת יהיה משהו שחורג מגבולות הצניעות המקובלים.

מ.ש.ל.

"משפחות", זה של כל מיני אנשים שכלל לא מכירים איש את רעהו, וכוללות מבוגרים ומבוגרות, צעירים וצעירות. אי אפשר להגיד שכך "אין שום חשש" למי שחש עקרונית לנושא הזה.

לכל אחד היה כרטיס כזה עם מספר השולחן שלו..

המשפחות ישבו עם עצמם ועם משפחות שקשורות אליהן

חברים ישבו עם חברים

חברות ישבו עם חברות

לרבנים מסוימים ובני דודים של אבא שלי שביקשו ישיבה נפרדת- סידרנו להם שולחן נפרד מאחורי מחיצה

היה מעולה וכולם היו מרוצים

הפיתרון הראוי הוא ליצור מחיצה עבור מי שרוצה בכך, אך לא לפגוע באורחים שרבים מהם יהיו אומללים אם יבקשו מהם להיפרד. הרי באו לשמוח אתכם לא לחטוף כפייה על הראש.

כתוב אצלי שהאנונימית כתבה בט"ז כסלו בשעה 18:22 וב-18:26

שבת יצאה באיזור 17:00 - 17:15

זה כבר מוצאי שבת....

יש מספר גולשים מחו"ל, יכול להיות שהיא בתוכם.

באמת יכול להיות שהיא גולשת מחו"ל, חבל לשפוט אותה סתם

כש"אנונימית" כותבת כ"כ הרבה הודעות בתאריך שהוא שבת אצלנו, וכולן באותה "רוח" ש"בשם היהדות והכבוד" דורשת דברים שחלקם בוודאי לא לרוח היהדות, וחלקם לא מוסכמים עד כדי כך.. זה מעלה, אכן, חשד. גם לא ענתה שזה מחו"ל..

בפרט שגם מי שמנהל את הפורום מחה על ענין השבת - ולמיטב ידיעתי, קל מאד למי שיודע את כתובות המחשבים (i.p) לדעת אם זה מהארץ או לא. גם מאיזה איזור (אם כי אינני יודע אם הוא משתמש בכך)

לא ניתן בארץ לדעת ע"פ ip את האיזור,

למעט ספקים לא משמעותיים.

לגבי חו"ל צריך לבצע בדיקה על ip בשביל לדעת, זה לא מופיע בצורה מפורשת כחלק ממנו,

מכיוון שכך מנהל פורום שמעיר אינו הוכחה לכך שהוא שם לב שזה מחו"ל או מהארץ.

וכל זה עדיין לא אומר שהיא כתבה מחו"ל, אבל גם לא אומר שהיא כתבה מהארץ.

אני לא התכוונתי מה"מספר", אלא שיש אופציה שמופיע איזור.

אצלי באתר, למשל, יש חיבור ל"סטאטיסטיקה", ושם כתוב, בצד הi.p גם מאיזה ארץ וגם מאיזה איזור.

ולכן אמרתי שאינני יודע אם משתמשים בזה כאן..

אצלנו אני והוריי רצינו נפרד. הורי בעלי רצו מעורב (לבעלי לא היה אכפת)

הסיבה העיקרית שהם רצו מעורב היתה כי מקום המגורים שלהם הוא מאוד רחוק משלנו, והחתונה היתה באזור שלנו, אז הם לא רצו שחברים שלהם שמגיעים כ"כ מרחוק יצטרכו לשבת בנפרד. מצד שני, אבי הוא רב בישיבה, והרבה מחבריו המוזמנים הם רבנים שלא היו מרוצים אם הישיבה היתה מעורבת. 

לכן, מה שנעשה בסוף הוא שהחברים והחברות ישבו ב2 קצוות האולם (בצורה שאפילו לא ראו אחד את השני) המוזמנים מהצד שלנו ישבו- הבנים ליד החברים והבנות ליד החברות, והמוזמנים מהצד שלהם ישבו באופן מעורב בשולחנות שבאמצע.

זה היה גם אולם גדול שאפשר רווח בין השולחנות ובין הקבוצות השונות, כך שלא היתה הרגשה שזו חתונה מעורבת.

אגב, זאת לא נראה לי נקודה ששווה להתווכח עליה. עדיף להגיע לפשרה..

עזרתם לי לעשות לעצמי סדר בראש...

זאת לא נק' שבע"ה אנחנו נתווכח עליה אני מאמינה שנגיע לפשרה או להסכמה בע"ה בדרך שנכונה לנו...
תרמו לי רבות הרעיונות שעלו כאן...

שוב תודה.

לחתונות של חברות שלי אני מעדיפה ללכת לבד! זה ה-הזדמנות לפגוש את כולן ולהנות איתם!!!!!!

לחתנות של חברים של בעלי אני נוסעת איתו רק שיש עוד נשים שאני מכירה שנוסעות..

ואם לא אז הוא לא כלכך נוסע..זה במעס אותו למרות שהחתונה נפרדת (כי אם לא אנחנו לא הולכים..)

בעלי שומר עניים מושבע..

יש כאלו שהודיעו שהם מעוניינים שנבוא יחד.

[על אף שרמת ההיכרות שלי/ שלו לא כזו טובה עם הכלה/חתן (בהתאמה)]

ובזמן האחרון - ב"ה יש כ"כ הרבה חתונות.

שהשבוע יצא לנו רק ערב אחד יחד - וזה היום.

והיום אני מבשלת באטרף..

ושבת יש אורחים - קיצור, כן, הייתי שמחה לבוא עם בעלי השבוע לאחת החתונות-

רק כדי שאוכל לשבת איתו קצת בנחת ובאווירה אחרת.

את רוצה לשבת איתו באווירה אחרת?

או שיהיה קצת בחתונה ואז תשבו במקום שאתם יכולים לשבת ביחד

או שלא חייבים ללכת לכוווווול החתונות.חתונה אחת אפשר לא להגיע,ואח"כ להגיע ל7 ברכות..

אנשים תופסים טרמפ על החתונה-יש חתונה?!י"ופי ב"ה יהיה לנו זמן להיות קצת ביחד."

לדעתי זה מעוות..ואני לא מבינה בכל מאיפה הביאו את זה. לדעתי,זה מתרבות המערב..(או תרבות אחרת,אבל לא מיהדות,מה שבטוח..)

רוצים לצאת?קחו איזה ערב ותעשו משו ביחד.

חתונה זה לא זמן בילוי זוגי,זה זמן לשמח ולשמוח

ומבינה אותך על הבאסה שלא יוצא להיות ביחד בערבים.

אני בדיוק בערב כזה,יושבת לי בודדה ומשועממת..

בעזהי"ת.

אבל זה בהחלט יכול להיות חוויה קצת מרעננת. וכן זה לגמרי מהווה תמריץ לצאת לאירועים...

היא של החברות שלי.

אבל בזמן שאוכלים זה היה יכול להיות נחמד שאוכל לראות אותו ולא להשאר תקועה בין אנשים זרים.

אני הראשונה שמגיעה בשביל לשמח כלה, ולא בשביל האוכל או האוירה המרעננת.

אבל יש חתונות שחוץ מלשבת ביחד אין לך מה לעשות.

כשמדובר בחבר שלו והכלה וחברות שלה סנוביות ולא מאפשרות להכנס למעגל - 

[בזמן האחרון זה קורה יותר מדי, אני מתחילה להרגיש זקנה!!]

אני מצטערת, אחרי שיש לי 4 חתונות בשבוע- וזה תופס ערב,

בעלי בישיבה ואני בעבודה בבוקר.

אז אני מרגישה בנוח להפוך את אחת מהן ל5 דקות של ישיבה משותפת בין הריקודים.

אני יודעת שאני פותחת את ה"וד"ל" של מושיקו, אבל בכ"ז.. (כדי לא להרוס אוסיף בסוף וד"ל משלי..)

לענ"ד כדאי לשאול רב (שאיתו אתם רגילים להתיעץ) אם בחתונה שיש בה אזור ישיבה שלישי מעורב אפשר להגיד "שהשמחה במעונו".

ולא רק בשביל הנוסח..  כי שמחה תהיה, השאלה אם "במעונו". וכמו שאתם רוצים שהאורחים ירגישו נעים ודאי שעל אחת כמה וכמה אתם רוצים שהשכינה תרגיש נח לבוא לשמחתכם.

אגב (או לא כ"כ אגב), בעלי שם לב לתופעה מעניינת, בחתונות נפרדות לגמרי הרקודים תמיד ימינה, ובחתונות שיש ישיבה מעורבת (ואפילו רק אזור שלישי) המעגלים מסתובבים שמאלה.. וד"ל.

העיקר החשוב שאסור לך לשכוח ממנו!

שימי לב!

יש לך פה דיון עקרוני עם המר-בחור שאיתך

הדיון יכול לגלוש לוויכוח דעות עקרוני- שכל אחד נצמד לעמדות שלו בדוסיות קדושה

אבל יהיה לכם לא נעים

והדיון יכול להתפתח לשיח של הקשבה משותפת

לא משנה מה הנושא של הדיון- אתם תרוויחו ממנו בהעמקת הקשר שלכם

אני מציעה לעשות את זה ממש כתרגיל דיון וכתיבה-

כל אחד אומר\ כותב

מה הוא רוצה

 5 נימוקים למה חשוב לו?

5 תועליות שזה נותן לי-

5 דברים שאני ארוויח אם בנהזוג שלי יוותר בשבילי

5 דברים שאם אני אוותר לו- ארוויח אותם

אח"כ לשבת עם הדפים- לסמן\ למרקר  מה מכל הרשימה- הכי הכי חשוב לי

אח"כ דיון זוגי- עם הדפים-

כל אחד מקריא ומספר לשני מה הוא כתב - והשני רק מקשיב, ואח"כ משקף את הנאמר (שיקוף= לחזור ולומר לשני את מה שהוא אמר לך- עם כמה שיותר דיוק בתוכן)

מן הסתם תפליגו בדיון על חלק מהדברים....

ההשקעה בלעשות את זה תתן פרי גדול -גם תמצאו דרך לפתור את חילוקי הדעות, אבל יותר מזה- תעמיקו את ההבנה אחד של השניה (ולהפך)- תחזקו את כלי העבודה הזוגיים שלכם

(מבוסס של סיכום שלי משיעור של הרב יהושע שפירא)

כתבתי לך קצת באריכות את התרגיל הזה

מקווה שיעזור לך\ לאחרים  לבנות את הקשר שלכם

יהי רצון שתזכו לבנות בית נאמן בישראל- בעיתו ובזמנו

זה לא כ"כ משנה, כי בחתונה במילא לא שמים לב למה שקןרה מסביב.

גם אני רציתי נפרד אבל לא היה שייך אפילולהגיד את זה ליד ההורים של בעלי, אז שתקתי וזה באמת לא סוף העולם. זה לא הכי כיף, כי המשפחה נחצית לשתיים, מצד שני היה אזור שבו כולם יכלו להיות, בכיסא כלה באו דודים להגיד מזל טוב, והבר היה מעורב,

חברה שהתחתנה קצת אחרי הייתה גם בבעיה הזו והאמרתי שלפי דעתי אפשר לוותר על זה,ואפילו שהמשפחה שלו חרדית ושלה חילונית והחתן-כלה כיפה סרוגה, המשפחה שלה תסתדר עם זה

תמיד פולשים לצד השני במקרה הצורך, לא?

לא כולם מהמרחפים..

וחוצמיזה שרובם ממש מצטערות על המון דברים..

אז כדאי לחשוב מראש בדיוק מה רוצים..

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!