לא רצינו ליצור מצב שבו זוגות נשואים וקרובים שהגיעו יחד לחתונה לא יוכלו לשבת אחד ליד השני במשך האירוע-

כך שעשינו מחיצה לבנים בצד אחד של האולם
ומחיצה לבנות בצד השני של האולם
וכל המשפחות והשאר ישבו בתווך.
זה נראה לי פתרון ששומר גם על הצניעות של הרווקים/הרווקות ומי שמעוניין לשבת בנפרד

וגם המשפחה בכ"ז מרגישה שמדובר באירוע משפחתי.

לא אומרים "שהשמחה במעונו" וד"ל

אני מתנגדת מאד לישיבה בנפרד ואנחנו לא הולכים לאירועים נפרדים בעיקרון.

אין לי סיבה ללכת לחתונה מהצד של בעלי ולהיות לבד ולא לשבת איתו, וכנ"ל הפוך. 

אבל אהבתי את מה שאלירז כתבה, זה פתרון יפה שמתחשב בכולם. 

באולם עם ישיבה מעורבת ומערבים צרים לא נעים לא לגבר ולא לאשה להתחכך/להצמד בטעות אחד בשני - וזה קורה כמעט בכל אולם

ראיתי את זה בחתונה של חברה, וגמרתי אומר בליבי לעשות אותו הדבר אצלי בעז"ה (בתקווה שארוסי יהיה באותו ראש איתי...)

החברות שלי/החברים שלו, וכל מי שדוגל בישיבה נפרדת (לא אני) שישב בנפרד, באמצע ישבו המשפחות/הזוגות.

כי נראה לי חסר הגיון ומיותר להפריד משפחות שלמות (של הזוג המתחתן)

ושלום על ישראל!

על דבר שרואים בעליל - אפילו מהשירשור הזה - שאינו טוב לכולם...

את מציעה שמי שרוצה ישב בנפרד ומי שלא רוצה - כמוך - לא,

יש באמת כאלו שעושים "פשרה" כזאת,

ויש כאלה שרוצים שאצלם השמחה תהיה ללא ישיבה מעורבת (וכבר נאמר כאן, שלא יושבת רק משפחה אחת, אלא הרבה ביחד. יש כאלו שאינם רוצים את זה).

אז כמובן את יכולה להביע את דעתך, אבל כדאי להתמתן, לא להגיד "חסר היגיון" על מה שרבים וטובים חושבים לנכון וראוי מבחינה ערכית.

טוב לכל האורחים-

לחברות שלה- שלא ירגישו בנוח בישיבה מעורבת עם חבריו

לחברים שלו- שיוטרדו מנוכחותן של חברותיה

לכן להם יעשו אגפים נפרדים.

למשפחות- שרוטנות כשמפצלים אותן-

הן תשבנה ביחד, במרכז, בין שני האגפים המופרדים (זה מה שראיתי בחתונת החברה- ואמצתי לי.)

= = =

ועדין-

להפריד משפחה נראה לי חסר הגיון.

משפחה זאת לא "חברה מעורבת" שעלנו להפרידה, למען קדושת המחנה.

עד לאן?!

משפחה זאת משפחה!

להפריד בין הדוד לאחינית? בין הסבתא לנכד?

זאת קיצוניות שלא מייצגת בעיניי שום אידיליה של קדושה וטוהר.

[ושים לב, שהפרדה בין חבריו לחברותיה- לא שללתי (וגם לא צידדתי... |נמנע|)]

שצריך להפריד בין הסבתא לנכד...  צריך להתרגל להתווכח עניינית, בלי לנסות לעשות קריקטורה ממה שהשני אמר...

וכבר בהודעתי לעיל, הסברתי שהבעיה אינה במשפחה הפרטית של מישהו שיושבת ביחד. לחתונה לא מזמינים רק "משפחה פרטית" אחת, בדרך-כלל, אלא הרבה שכמובן מסתובבים אלו ליד אלו. והמשפחות כוללות בנים ובנות, צעירים /ות ומבוגרים/ות. לא צריך "להיתמם". ולפעמים באמת בנות אינו מבינות כ"כ מה "מפריע" לבנים שכל הבחורות של כל המשפחות מסביב מסתובבות שם במיטבן. בסדר גמור, אבל עדיין אינו מסמיכן "לדבר במקומם" וגם לא לפסוק הלכה (הרי גם על החברים והחברות את "לא יודעת" - נמנעת. זכותך, אבל זו דעתך האישית)

ואין בכך כל "קיצוניות". ויש בכך הרבה קדושה וטוהר.

אתה מדבר על הילדים הגדולים של המשפחות המורחבות יותר?

בתקווה שלא נגלוש לנושא גדול ומנצל"ש יותר מדי:

לדעתי עדין לא נכון מהותית להפריד ישיבה של משפחות.

ושהחבר'ה הגדולים יתמודדו עם העובדה שיש להם בנות דודות בגילם, ולשבת משני עברי פרגוד זהו לא פתרון אידיאלי בעיני.

מבחינתי ברור שהריקודים נפרדים. ועד כאן הפרדה...

לקחת את המשפחה ולא לתת לה לשמוח את שמחתה בצוותא- נראה לי קיצוניות מעוותת.

אין לי ענין לערבב את החברים שלו והחברות שלה. אבל המשפחה? שישמרו על קדושת המחנה המפשחתי שלהם באופן שפוי.

= = =

רק לפרוטוקול-

הכותבת הנה חוטר למשפחה חסידית אותנטית שכל מאורע בה, ולו האינטימי והקטן ביותר- מופרד הרמטית.

בד"כ בחתונות שאני ראיתי, לא מזמינים רק את "המשפחה" (כלומר: שגג הבעיה זה ה"בני-דודים", שלא דיברתי על זה כלל).

מזמינים כל מיני מכרים, שלא מכירים עפ"י רוב בכלל אחד את השני. וכשזה מעורב - זה אירוע מערב. נקודה. לא משפחתי.

ואני שוב מציע לך לחדול להשתמש כל הזמן במושג "קיצוניות מעוותת".. בינתיים, הדבר היחידי המעוות כאן הוא האופן שבו הבנת את מה שכתבתי, שאת לוקחת אותו כבר כמה פעמים למחוזות שלא דובר עליהם... ("לא לתת למשפחה לשמוח את שמחתה בצוותא"..).

ויתכן אולי שהרקע שאת מציינת בסוף - הוא דווקא הגורם גם לנוגדנים וגם לפרשנות של דברים לכיוונים כאלה.

לא מזמינים רק משפחה, כמובן, אלא הרבה מעגלים נוספים.

המשפחה- [בתכנון...] תשב ב"אגף" משלה שולחנות שולחנות לפי ענפיה, וזה נראה לי טוב ויפה, ולא יהפוך את האירוע ל"אירוע מעורב".

כל שאר המעגלים- נפרד.

ובעיני- קיצוניות בענייני הפרדה זה עיוות. [עיוות= נסיון להגיע לאידיליה, וליצור מציאות לא נכונה תוך כדי] ולהפריד משפחה בעיני זו קיצוניות. אז...

כן. זאת משפחה, על כל מגוון גילאיה ושני מיניה, והתא הזה צריך לשמור על קדושת מחנאו, בלי מחיצות.

ואני לא מכניסה לאף אחד מילים לפה. אלא מציגה את תוצאות דבריו כפי שאני רואה אותם.

לגבי הערת הפרוטוקול שלי-

כל אחד בא מרקע שונה, כל אחד סוחב נוגדנים שבאים לידי ביטוי באופנים שונים בחייו...

איך אומרים? חיה ותן לחיות. למרות דעתי אני אכבד חתונה נפרדת הרמטית בהופעת. ועדין אני אחשוב על זה- מה שאני אחשוב, ואפעל בעצמי בהתאם לראות עיני.

ההבדל המסוים בין מה שכתוב כאן למה שלפני כן, די ברור (במקום "חברי החתן וחברות הכלה" זה כבר "כל המעגלים האחרים", דהיינו, כולם חוץ מהמשפחה; דבר שהוא די אבסורד. אין דבר כזה להגיד לַמשפחה, אתם תשבו ביחד, ולכל המשפחות האחרות, שלא ממשפחתכם, שישבו בנפרד. ואם הכוונה שישבו באותו מתחם כל המשפחות, גם אלו שאינן קרובות ומכירות אחת את השניה, וכמובן לא באים רק "לאכול והולכים", זה אירוע מעורב. כמובן יותר טוב מאשר אם מושיבים לא כל משפחה בשולחן משלה. אם זה טוב או לא - שיקול של כל אחד).

ובהיות שאת דעתך על "קיצוניות בענייני הפרדה" הבעת בתגובה על דברים שלא נכתבו (כאילו המטרה היא להפריד בתוך משפחה עצמה: "סבתא מנכדה" כלשונך.. דבר שאף אחד לא דיבר עליו) אז זה עיוות וזה בדיוק להכניס "לפה של השני" דברים שלא דיבר עליהם. מה נעשה..  לא דיברת על ה"תוצאות" אלא על כאלה שחושבים שלכתחילה צריך שגם בתוך המשפחה ישבו בנפרד, כפי שציינת שנהגו אצלכם.

ואכן, "תוצאות" לפעמים יכולות להיות: כמו שכבר הזכירו פה, באירועים "נפרדים" גם איש ואשתו יושבים לפעמים לבד. כל אחד יודע שיותר נעים לשבת עם אשתו. אבל זה מחיר הכרחי למי שמעונין לארגן אירוע כזה. בחיים, לפעמים ערך חשוב - דוחה דברים חשובים אחרים. אם לנהוג כך - שיקול של כל אחד. להציג כאילו המטרה היא הפרדה פנים-משפחתית - עיוות הטיעון.

ולגבי הערתך בסוף. כשאדם טורח לציין מאיזה רקע הוא בא - מניחים שמציין בהקשר לנושא ולא כותב "סתם". לכן, לימדתי זכות שאולי מה שחשבת ל"הקצנה" במה שראית אצלכם, גורם ליתר נוגדנים בענין. וכמובן, אף אחד לא ניסה להגיד לך אישית "מה לחשוב" וגם לא "איך לפעול". זה בכלל לא ענייננו.

בס"ד

זה היה מעולה.

אבל אשתי ואני לא נטרח ונפנה ערב ונשלם לבייביסיטר ונרשום צ'ק וניסע רחוק רחוק-

ובסוף לא נהנה יחד.

זה פשוט לא שייך, אלא אם מדובר באולם קרוב מאוד או אירוע משפחתי

או לעשות באולם קרוב אליכם - 

או לא להזמין אתכם - 

או להזמין ולהביא בחשבון שלא תבואו (ולהפסיד גם את המתנה. אלעד, אתם עשירים?...)

אה, שכחתי לשאול: אתם מכירים?..

אנחנו מוותרים ולא מגיעים לרוב החתונות בתקופה האחרונה

(עשירים?? ממש לא)

על אף שראוי וטהור וקדוש.

אני באמת שואלת בסימן שאלה גדול על העניין הזה..

האם זוג נשוי לא יכול לשבת מבחינה הלכתית בצורה מסודרת בחתונה יחד?

איך זה שאפשר לארח בביתנו זוגות אם כך?

אלא שאר 4 הזוגות הנשואים היושבים בשולחן איתו... זה יוצר ערבוב

משפחות ישבו עם עצמן, וזה בסדר.

חברים של החתן ישבו עם עצמם כי השאר לא מעניינים אותם.

חברות הכלה, כנ"ל.

ולכן,

אין שום חשש שבישיבה מעורבת יהיה משהו שחורג מגבולות הצניעות המקובלים.

מ.ש.ל.

"משפחות", זה של כל מיני אנשים שכלל לא מכירים איש את רעהו, וכוללות מבוגרים ומבוגרות, צעירים וצעירות. אי אפשר להגיד שכך "אין שום חשש" למי שחש עקרונית לנושא הזה.

לכל אחד היה כרטיס כזה עם מספר השולחן שלו..

המשפחות ישבו עם עצמם ועם משפחות שקשורות אליהן

חברים ישבו עם חברים

חברות ישבו עם חברות

לרבנים מסוימים ובני דודים של אבא שלי שביקשו ישיבה נפרדת- סידרנו להם שולחן נפרד מאחורי מחיצה

היה מעולה וכולם היו מרוצים

הפיתרון הראוי הוא ליצור מחיצה עבור מי שרוצה בכך, אך לא לפגוע באורחים שרבים מהם יהיו אומללים אם יבקשו מהם להיפרד. הרי באו לשמוח אתכם לא לחטוף כפייה על הראש.

כתוב אצלי שהאנונימית כתבה בט"ז כסלו בשעה 18:22 וב-18:26

שבת יצאה באיזור 17:00 - 17:15

זה כבר מוצאי שבת....

יש מספר גולשים מחו"ל, יכול להיות שהיא בתוכם.

באמת יכול להיות שהיא גולשת מחו"ל, חבל לשפוט אותה סתם

כש"אנונימית" כותבת כ"כ הרבה הודעות בתאריך שהוא שבת אצלנו, וכולן באותה "רוח" ש"בשם היהדות והכבוד" דורשת דברים שחלקם בוודאי לא לרוח היהדות, וחלקם לא מוסכמים עד כדי כך.. זה מעלה, אכן, חשד. גם לא ענתה שזה מחו"ל..

בפרט שגם מי שמנהל את הפורום מחה על ענין השבת - ולמיטב ידיעתי, קל מאד למי שיודע את כתובות המחשבים (i.p) לדעת אם זה מהארץ או לא. גם מאיזה איזור (אם כי אינני יודע אם הוא משתמש בכך)

לא ניתן בארץ לדעת ע"פ ip את האיזור,

למעט ספקים לא משמעותיים.

לגבי חו"ל צריך לבצע בדיקה על ip בשביל לדעת, זה לא מופיע בצורה מפורשת כחלק ממנו,

מכיוון שכך מנהל פורום שמעיר אינו הוכחה לכך שהוא שם לב שזה מחו"ל או מהארץ.

וכל זה עדיין לא אומר שהיא כתבה מחו"ל, אבל גם לא אומר שהיא כתבה מהארץ.

אני לא התכוונתי מה"מספר", אלא שיש אופציה שמופיע איזור.

אצלי באתר, למשל, יש חיבור ל"סטאטיסטיקה", ושם כתוב, בצד הi.p גם מאיזה ארץ וגם מאיזה איזור.

ולכן אמרתי שאינני יודע אם משתמשים בזה כאן..

אצלנו אני והוריי רצינו נפרד. הורי בעלי רצו מעורב (לבעלי לא היה אכפת)

הסיבה העיקרית שהם רצו מעורב היתה כי מקום המגורים שלהם הוא מאוד רחוק משלנו, והחתונה היתה באזור שלנו, אז הם לא רצו שחברים שלהם שמגיעים כ"כ מרחוק יצטרכו לשבת בנפרד. מצד שני, אבי הוא רב בישיבה, והרבה מחבריו המוזמנים הם רבנים שלא היו מרוצים אם הישיבה היתה מעורבת. 

לכן, מה שנעשה בסוף הוא שהחברים והחברות ישבו ב2 קצוות האולם (בצורה שאפילו לא ראו אחד את השני) המוזמנים מהצד שלנו ישבו- הבנים ליד החברים והבנות ליד החברות, והמוזמנים מהצד שלהם ישבו באופן מעורב בשולחנות שבאמצע.

זה היה גם אולם גדול שאפשר רווח בין השולחנות ובין הקבוצות השונות, כך שלא היתה הרגשה שזו חתונה מעורבת.

אגב, זאת לא נראה לי נקודה ששווה להתווכח עליה. עדיף להגיע לפשרה..

עזרתם לי לעשות לעצמי סדר בראש...

זאת לא נק' שבע"ה אנחנו נתווכח עליה אני מאמינה שנגיע לפשרה או להסכמה בע"ה בדרך שנכונה לנו...
תרמו לי רבות הרעיונות שעלו כאן...

שוב תודה.

למה אי אפשר שרק אחד  מבני הזוג יבוא?

כן,גם אני נשואה טריה(וואו!עוד חודשיים נגמר 'השנה הראשונה' איך שהזמן טס..)

ובערך לכל מקום נוסעים ביחד,גם אם ממש אין צורך בשתינו..

כמעט אין מצב שאנחנו יוצאים בערב לאנישהו לא ביחד..

אבל לחתונה לא. -מבחינתי(נו) חתונה זה מצווה,לחתונה הולכים כדי לשמח וכמאמר הפסוק:"לבנות חורבה מחומות ירושלים"

(וברור שאנחנו לא כאלו רוחניים,וזה גם בשביל להנות,להיות עם החברה  וכו'.. אבל-זה לא המטרה)

חתונה זה לא בילוי זוגי!!

אם זה חתונה של חברים-

אם שנינו מכירים את בעלי השמחות-מה טוב

אבל  אם לא- רק מי שמכיר הולך-והשני נשאר בבית. נכון,זה לא כיף וזה מבאס

אבל יש חבר/חברה שמתחתן-אז למה לא לבוא?רק בגלל שהבן זוג שלך ישאר בבית ולא יהיה לך 'בלוי זוגי'

אני חושבת שזה אגואסטי.ולא יהודי בכלל

אם זה של משפחה-

זה משפחה,כלומר יהיה עוד אנשים שמכירים.

גם אם לא מכירים טוב-זה הזמן לפתח קשרים(סתם,אין לי זכות לומר את זה כי אני ב"ה בקשר טוב אם גיסות שלי ועם החמות..)

וגם-לא יקרה כלום אם זה לא הכי כיף ומשמח לשבת עם משפחה

לא חיבים להיות הרבה זמן באירוע

ה

וגם-חוק הדתיים השלובים-מאוד הגיוני שיהיה איזה מישהו שמכירים,שאכשהוא בטעות הוא גם קרוב משפחה-מהצד השני

לחתונות של חברות שלי אני מעדיפה ללכת לבד! זה ה-הזדמנות לפגוש את כולן ולהנות איתם!!!!!!

לחתנות של חברים של בעלי אני נוסעת איתו רק שיש עוד נשים שאני מכירה שנוסעות..

ואם לא אז הוא לא כלכך נוסע..זה במעס אותו למרות שהחתונה נפרדת (כי אם לא אנחנו לא הולכים..)

בעלי שומר עניים מושבע..

יש כאלו שהודיעו שהם מעוניינים שנבוא יחד.

[על אף שרמת ההיכרות שלי/ שלו לא כזו טובה עם הכלה/חתן (בהתאמה)]

ובזמן האחרון - ב"ה יש כ"כ הרבה חתונות.

שהשבוע יצא לנו רק ערב אחד יחד - וזה היום.

והיום אני מבשלת באטרף..

ושבת יש אורחים - קיצור, כן, הייתי שמחה לבוא עם בעלי השבוע לאחת החתונות-

רק כדי שאוכל לשבת איתו קצת בנחת ובאווירה אחרת.

את רוצה לשבת איתו באווירה אחרת?

או שיהיה קצת בחתונה ואז תשבו במקום שאתם יכולים לשבת ביחד

או שלא חייבים ללכת לכוווווול החתונות.חתונה אחת אפשר לא להגיע,ואח"כ להגיע ל7 ברכות..

אנשים תופסים טרמפ על החתונה-יש חתונה?!י"ופי ב"ה יהיה לנו זמן להיות קצת ביחד."

לדעתי זה מעוות..ואני לא מבינה בכל מאיפה הביאו את זה. לדעתי,זה מתרבות המערב..(או תרבות אחרת,אבל לא מיהדות,מה שבטוח..)

רוצים לצאת?קחו איזה ערב ותעשו משו ביחד.

חתונה זה לא זמן בילוי זוגי,זה זמן לשמח ולשמוח

ומבינה אותך על הבאסה שלא יוצא להיות ביחד בערבים.

אני בדיוק בערב כזה,יושבת לי בודדה ומשועממת..

בעזהי"ת.

אבל זה בהחלט יכול להיות חוויה קצת מרעננת. וכן זה לגמרי מהווה תמריץ לצאת לאירועים...

היא של החברות שלי.

אבל בזמן שאוכלים זה היה יכול להיות נחמד שאוכל לראות אותו ולא להשאר תקועה בין אנשים זרים.

אני הראשונה שמגיעה בשביל לשמח כלה, ולא בשביל האוכל או האוירה המרעננת.

אבל יש חתונות שחוץ מלשבת ביחד אין לך מה לעשות.

כשמדובר בחבר שלו והכלה וחברות שלה סנוביות ולא מאפשרות להכנס למעגל - 

[בזמן האחרון זה קורה יותר מדי, אני מתחילה להרגיש זקנה!!]

אני מצטערת, אחרי שיש לי 4 חתונות בשבוע- וזה תופס ערב,

בעלי בישיבה ואני בעבודה בבוקר.

אז אני מרגישה בנוח להפוך את אחת מהן ל5 דקות של ישיבה משותפת בין הריקודים.

אני יודעת שאני פותחת את ה"וד"ל" של מושיקו, אבל בכ"ז.. (כדי לא להרוס אוסיף בסוף וד"ל משלי..)

לענ"ד כדאי לשאול רב (שאיתו אתם רגילים להתיעץ) אם בחתונה שיש בה אזור ישיבה שלישי מעורב אפשר להגיד "שהשמחה במעונו".

ולא רק בשביל הנוסח..  כי שמחה תהיה, השאלה אם "במעונו". וכמו שאתם רוצים שהאורחים ירגישו נעים ודאי שעל אחת כמה וכמה אתם רוצים שהשכינה תרגיש נח לבוא לשמחתכם.

אגב (או לא כ"כ אגב), בעלי שם לב לתופעה מעניינת, בחתונות נפרדות לגמרי הרקודים תמיד ימינה, ובחתונות שיש ישיבה מעורבת (ואפילו רק אזור שלישי) המעגלים מסתובבים שמאלה.. וד"ל.

העיקר החשוב שאסור לך לשכוח ממנו!

שימי לב!

יש לך פה דיון עקרוני עם המר-בחור שאיתך

הדיון יכול לגלוש לוויכוח דעות עקרוני- שכל אחד נצמד לעמדות שלו בדוסיות קדושה

אבל יהיה לכם לא נעים

והדיון יכול להתפתח לשיח של הקשבה משותפת

לא משנה מה הנושא של הדיון- אתם תרוויחו ממנו בהעמקת הקשר שלכם

אני מציעה לעשות את זה ממש כתרגיל דיון וכתיבה-

כל אחד אומר\ כותב

מה הוא רוצה

 5 נימוקים למה חשוב לו?

5 תועליות שזה נותן לי-

5 דברים שאני ארוויח אם בנהזוג שלי יוותר בשבילי

5 דברים שאם אני אוותר לו- ארוויח אותם

אח"כ לשבת עם הדפים- לסמן\ למרקר  מה מכל הרשימה- הכי הכי חשוב לי

אח"כ דיון זוגי- עם הדפים-

כל אחד מקריא ומספר לשני מה הוא כתב - והשני רק מקשיב, ואח"כ משקף את הנאמר (שיקוף= לחזור ולומר לשני את מה שהוא אמר לך- עם כמה שיותר דיוק בתוכן)

מן הסתם תפליגו בדיון על חלק מהדברים....

ההשקעה בלעשות את זה תתן פרי גדול -גם תמצאו דרך לפתור את חילוקי הדעות, אבל יותר מזה- תעמיקו את ההבנה אחד של השניה (ולהפך)- תחזקו את כלי העבודה הזוגיים שלכם

(מבוסס של סיכום שלי משיעור של הרב יהושע שפירא)

כתבתי לך קצת באריכות את התרגיל הזה

מקווה שיעזור לך\ לאחרים  לבנות את הקשר שלכם

יהי רצון שתזכו לבנות בית נאמן בישראל- בעיתו ובזמנו

זה לא כ"כ משנה, כי בחתונה במילא לא שמים לב למה שקןרה מסביב.

גם אני רציתי נפרד אבל לא היה שייך אפילולהגיד את זה ליד ההורים של בעלי, אז שתקתי וזה באמת לא סוף העולם. זה לא הכי כיף, כי המשפחה נחצית לשתיים, מצד שני היה אזור שבו כולם יכלו להיות, בכיסא כלה באו דודים להגיד מזל טוב, והבר היה מעורב,

חברה שהתחתנה קצת אחרי הייתה גם בבעיה הזו והאמרתי שלפי דעתי אפשר לוותר על זה,ואפילו שהמשפחה שלו חרדית ושלה חילונית והחתן-כלה כיפה סרוגה, המשפחה שלה תסתדר עם זה

תמיד פולשים לצד השני במקרה הצורך, לא?

לא כולם מהמרחפים..

וחוצמיזה שרובם ממש מצטערות על המון דברים..

אז כדאי לחשוב מראש בדיוק מה רוצים..

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.