מנהל החברה חלה בדיוק ביום שבו הוזמן לקונצרט. כמחווה של רצון טוב, נתן את הכרטיסים ליועץ הארגוני של החברה.
למחרת הקונצרט, השאיר היועץ הארגוני דו"ח כתוב על שולחנו של המנהל, בזו הלשון
"כחלק מעבודתי, נשלחתי על ידך לקונצרט שבו היצירה המרכזית הייתה הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט. על אף שלדעתי, יש לפסול על הסף עבודות בלתי גמורות, עקבתי אחר הביצוע ולהלן ליקויים חמורים שהתגלו בפניי ..
הליקוי הבולט ביותר הוא ש-22 הכנורות שבקבוצה ניגנו בדיוק את אותה המנגינה!
זוהי כפילות בזבזנית! אני סבור שניתן לפטר את רוב הכנרים.
המתופף מתבטל במשך פרקי זמן ממושכים. אני מציע להתקין שעון נוכחות מיוחד עבורו, כדי שאפשר יהיה לפקח ולתגמל אותו רק לפי זמן עבודתו בפועל.
קטעי נגינה רבים חזרו על עצמם שוב ושוב. אין שום טעם בכך שהחלילים יחזרו על מנגינה שנוגנה זה עתה על ידי האבובים. אם החזרות האלה תקוצצנה בקפידה, ניתן יהיה לחסוך ולסיים את הסימפוניה תוך 20 דקות במקום שעתיים.
אגב, לגבי הציוד: שמתי לב שיש חוסר סטנדרטיזציה משווע בציוד הנגינה, ובמיוחד בכלי המיתר. ראיתי שיש כנורות גדולים וקטנים, כאלה שמחזיקים תחת הסנטר וכאלה שמחזיקים בין הרגליים. נדמה לי שגודל אחיד וסטנדרטיזציה בציוד יועילו גם בהיבטי הניגון וגם, כמובן, בתחזוקה השוטפת.
המנצח, העובד הבכיר ביותר, לא ניגן אפילו צליל אחד במשך כל הקונצרט והפגין זלזול מובהק תוך עמידה עם הגב לקהל (!!) היו מספר פעמים בהן אף איים במקל על הכפופים לו, דבר שאין להרשות בשום פנים ואופן. אני הייתי משעה אותו עד לשימוע.
. אני סבור שלו היה מר שוברט הנכבד מקפיד להימנע מהבזבוזים הנ"ל, הוא היה מספיק לסיים את העבודה ולא היה משאיר אותנו עם סימפוניה בלתי גמורה.
בכבוד רב,
היועץ הארגוני
