"עלינו להיות לכת סגולה בתוך עם סגולה; כת נושאי רעיון קדוש; כת שוחרי החרות ולוחמיה. אשר פניהם לגאולה השלמה של האומה כולה ברוח ובחומר, כיבוש במכורה ותקומת המלכות. על העם העברי הגדול ללכת בדרך האדנות והשררה עד סוף כל הדורות. העם העברי הנהו עם סגולה. שונאי ישראל מבחוץ, הטוענים כי נחות דרגה הנו, וממעטי דמותו מבפנים, שאינם מאמינים בגדולתו, לא יוכלו לשנות את העובדה הזאת. תולדותיו המופלאים עטורים עטרת גבורה; קיומו ופריחתו בשטח הגלות, הגילויים הנצחיים של שכינתו העברית שהיו לאור לעולם כולו - אלה יבואו ויוכיחו... מלחמות היהודים ובפרט מלחמות השחרור שלהם עמדו תמיד בסימן הדת. מלחמת החשמונאים, מלחמת הקנאים, מרד בר כוכבא - התחוללו כולן כשהנכרי חילל את קודש קדשיה של האומה. הדת הזאת היא ששמרה על חיי האומה. ההשתייכות אליה היתה כנתינות המדינה; סידור כדרכיה, תורה כחוקת המדינה וטלית כדגלה וכל הבוגד במדינת הדת היה מוציא עצמו מכלל האומה. הודות לקנאות דתית זו נשאר הדם הלאומי בטהרתו העברית. הודות לקנאות דתית זו קמה תנועת חבת ציון ועתה תנועת החרות, שבעורקי אנשיה זורם הדם הקדמון, דם המכבים והקנאים.. בתקומתו של בית המקדש יראה העם את סמל הגאולה השלמה. תקוותנו היא שבקום מלכות ישראל על תילה ימלוך העם העברי במכורה כמלוך מלך."
(מדברי יאיר, כתבי לח"י א' 71-70)