בס"ד

איזה כבר שינוי אפשר לעשות?

אין מה לעשות.

התחתנו צריך כס"ר -- וצריך שזה יהיה לפי ההלכה אחרת זה לא תופס.

ומי היה מאמין ---------את! זאת שעודדת אותי בעניין המטפחות!

פשוט לא אוהבת ו..פשוט לא!

במיוחד בחורף, יש מהממים

ברט זה כמו של הצרפתיות, מה שאני הבנתי..

[תמיד אהבתי כובע כזה צרפתי ושיער בחוץ.]

בעיקרון אני אמשיך ללכת עם המטפחות..

אולי אני פשוט אקנה עוד חדשות..

השאלה אם בא לך להסתפר לקארה קצר קצר,

אם כן- זה מאוד יפה (בעיני) הבארטים הצרפתיים, שרואים מהט מאוד שיער מתחתם (ואפשר גם פוני וכו')

ו... חזקי ואצמי, חברה

איך את אומרת בחתימתך שלך? "לא להיות בינוניים"...

אני אוהבת את האורך שלי, ואת השיער שלי. 

בכל אופן, יש עוד בעיה, לפעמים המטפחת ממש לא נכנסת למראה הכולל.

ז"א, יש לי פגישה עסקית, אני מתלבשת בהתאם, אך המטפחת פשוט - לא רישמית! 

אני כמובן משלבת את הבגדים ונעליים בהתאם..אבל מטפחת - זה משהו..

אני חייבת ללכת לרב שיתיר לי

בעזהי"ת.

את יכולה לשים מטפחת שחורה חלקה, או משהו קלאסי ככל שאפשר...

ותשברי את זה עם איזה סיכה חמודה ולא ילדותית.

יש כאלה מטפחות מרהיבות!!! ממש תכשיט בפני עצמן!

[בא לי להתחתן רק כדי להתקשט בהן ]

בטוח תכולי למצוא מטפחת מהודרת מספיק! באסה שזה מה שחסר לך בהופעה, כי זאת... לא בעיה!

בס"ד

הכול תלוי איך את שמה את המטפחת.

עם מטפחת יש לך מראה של נשואה רשמי כזה.

לפחות בעיני.

אבל - 

לא. לפגישה עסקית בהייטק, אני הייתי מעדיפה לו הייתי מנהל,

מישהי עם שיער חלק ארוך לבושה במתוקתק, מאשר נערה שעם מטפחת לבושה מתוקתק.

יש משהו משהו 'חכם' בשיער מסודר ובולט.

אין מה לשנות לצערי את דעתי, כי כך אני רואה את הדברים..

אני בעצמי אוהבת מאוד ז'קטים, עקבים וחצאיות עיפרון (הרסתי את תדמית היצהרניקית..)

א-ב-ל לגבי כיסוי ראש -

א. יש לך אפשרות ללכת על כובעים.. היום יש כאלו מאוד לא מבוגרים ומפחידים

אלא שיקיים (כן אלו מקש של בריטיות) שאומרים הרבה כבוד..

ב. כמו שאמרו לפניי ברטים..

ג. מטפחות מבריקות מסאטן או בדים נוצצים [בגווני שחור-אפור, בורדו, כחול כהה]

בהרמה של השיער ויצירת נפח - יכולות להשתלב יופי עם חליפת עסקים- מנסיון.

אל תתפשרי על המראה שלך וגם לא על הצניעות!!

ובעיקר - כדאי להפסיק לתקופה מסויימת לראות סרטים ולהתעסק באופנה..

לא מתוך זלזול בהם, אלא מתוך הבנה שיש הרבה מאוד השפעה על החיצוניות כשמתעסקים בדברים האלה

והיא לאו דווקא נכונה לשאיפות הרוחניות שלנו.

שהרבה פעמים כיסוי ראש נותן מראה רציני, בוגר ומיושב יותר. או לפחות גורם לאחרים (בעיקר גברים חילונים) להתייחס אלייך קצת יותר בכבוד ורשמיות.

ראיתי בנות בזמן האחרון ששמות מטפחת פשוטה ועליה הם שמות את המטפחות שמכסות חצי שיער וזה ממש מהמם בעיני!!! יש כל מיני יפים עם הפרחים הגדולים בצד וכו'..

אבל חוץ מזה זו המצווה שלנו הנשים ולומרות הקושי (ואני ממש מבינה אותי גם לי זה לא פשוט) חשוב לעשות את זה בשמחה!!!

ומשפט חרדי ממש שבעיני הוא ממש אמיתי ונכון... יופייך הוא בצניעותך!!!

חח... 

מתי עלה לי המשפט הזה?- קניתי לבת שלי שמלה מהממת לשבת והיא קטנטונת בת שנה. והשמלה היא עם שרוול קצר מאד. ככה סתם אני לא מקפידה איתה עכשיו על שרוולים אבל כששמתי לה את השמלה הזו אז ראיתי שמשו היה חסר בשמלה. הוספתי לה חולצת 4\3 והיא היתה ממש יפה. הצחיק אותי כמה שצניעות מוסיפה יופי אפילו לבנות קטנות בנות שנה..

חיזקי ואימצי!!! והצעה קטנה: אסור לנו הנשים להתפתות לכל מיני צווי אופנה חדשים שרק מנסים להוריד מצניעותינו. המון פעמים זה כל כך מפתה כי מה לומר? זה באמת יפה! ובנות דתיות משלנו לובשות את זה אז כנראה שזה בסדר. אבל בהחלט אם אנחנו נעשה זאת זה ירידה בדרגה. 

אפשר להקיע בצניעות ולהיות יפות גם בלי כל מיני אטרקציות של צווי אופנה.

ואם את אומרת שיש לך מעוצבות לכל בגד את נשמעת כמו אחת שמשקיעה בעצמך וביופי שלך. אז המשיכי כך יפה שלי...

וההמשך שכתבת ממש יפה!

בעזהי"ת.

ארוסי אמר לי שאני אקנה איזה 2 סרטים חמודים כאלה, שיהיו לי בבית אבל זה ניסיון גדול מדי לא לשים את זה גם בחוץ...

זה משהו שאני לקוחת את זה כ"אין ברירה", וזהו.זו ההלכה וזה מה שעושים.

ואין כ"כ אפשרויות לגוון, חוץ מברטים או לשנות קשירה...

בס"ד

ענת אני שנאתי מטפחות ברמות על .

והיום אני מטורפת על זה.

והיה לי ועדיין שיער מדהים ביופיו אני חושבת שזה היה הדבר הכי יפה בי ופתאום לכסות את מה שאהבתי הכי להשוויץ בו?

זה היה לי נורא נוווווווורא קשה!!

זה פתאום להיות כמו כולם.

עם מטפחת.

אבל כולם כ"כ מחמאים וזה נותן המון כוחות במיוחד הבעל.

ועכשיו אני ממש אוהבת מטפחות כי השקעתי בהם כסף ואנרגיה וגרמתי לעצמי לאהוב את זה יותר משיער.

יש מן סרט כזה שאפשר ללפף בו את הקוקו ואז את יכולה לשים ברטים / כיפות ולעטוף את הקוקו בסרט.

לי יש שיער מדהים, תמיד החמיאו לי עליו, על האורך על המראה שלו..

והיה לי נורא קשהה לכסות אותו!!

ואני מכסה מלא..

והשבת ראיתי מישהי בתפילה עם שיער מדהים בדיוק כמו שהיה לי (רק צבע יותר יפה משלי)

ואמרתי לה "וואוו איזה שיער מדהים..יש לי גם כזה..תנצלי תזמן שא לא צריכה לכסות.."

ואז היא אמרה לי תמשפט הבא ששינה את כל התייחסותי לנושא-

"תתיחסי לזה בתור מתנה שה' הביא לך, פיקדון לתקופה מסויימת בחיים, ואחרכך זה כבר לא באמת שלך, ה' רוצה אחרת. ה' הביא לך את זה יחד עם הוראות יצרן מתי אפשר להשתמש בזה..."

וזה מאד עוזר...

בהצלחה, והניסיון הוא באמת לא פשוט!!!

אבל זה הניסיון וצריך לזכור שבניסיון שווה לעמוד! 

יש ספר שקוראים לו "מעל ומעבר"

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/219186

ממש ממליצה לכל הנשים המאורסות/נשואות/בדרך לקרוא!!

גם אלה שאין להן בעיה עם הכיסוי ראש!

זה ספר מדהים מדהים שממש נותן כח ושלמות אמיתית לשים כיסוי ראש!!

אם אני לא טועה יש אותו ב"דברי שיר".

(ואני לא כתבתי או משווקת של הספר, פשוט באמצע לקרוא אותו ומתחזקת עם כל עמוד שאני קוראת!)

אני מכירה המון נשים כאלה

שהכיסוי ראש הופך אותן לאציליות ונהדרות ביופיין

ואודה על כך שאפילו אני מרגישה יותר יפה עם כיסוי ראש, מאשר מבלעדיו..

(את יכולה גם לשים מטפחות פשוטות חלקות עם סיכה יפה,

או פשמינות- מקסים!)

שאני חושבת שלהיות בלי כיסוי ראש מלא יותר מייצג משהו שהייתי רוצה בפגישות עסקיות, ובכלל.

ותדעי לך, אני מתלבשת מהמם. באמת.

אני נראת אצילית ונהדרת ביופיי (-;

אבל - 

נו, טוב..אני פשוט אסתדר

כנראה זה שלב של נשואות טריות.. אח"כ עוברים את השלב הזה

ב"ה

אני חושבת שיש פה כמה נקודות למחשבה

(יוקרה, תדמית, שיער וזוגיות, יחס להלכה)

-את הולכת עם מטפחות מעוצבות- לא עם מטפחות פשוטות

משל לאדם שכל יום אוכל גלידה לארוחת בוקר- עד שמואס לחלוטין בגלידה... למחרת בבוקר הוא אוכל לחם פשוט- כמה טעים לו! שהוא יכול במשך שנים לאכול לחם פשוט לארוחה.

אותו דבר בכל עיניין חומרי- דבר שהוא יוקרתי, ברמת חיים גבוה יותר- נמאס- ואז מרגישים שצריך גיוון

אם נותנים לחומריות להיות בפשטות הוא נשאר מחובר ליסוד שלו - ויש לו חיות וחידוש תמידי

זה הקילקול העמוק שאני רואה בתופעה של אופנת המטפחות המעוצבות

מלבד הקילקול של ללכת אחרי אופנה כלשהיא- לא מתאים לעמ"י ללכת לפי אופנות (לא מהכתבה של הגויים ולא מהכתבה של מעצבות משלנו) - מתאים ללכת לפי האומר הפנימי של החיים, מי שאני מה שמתאים לי עכשיו לבטא בבגד שלי.

ומלבד הקילקול הכלכלי- נשים צעירות שהפרנסה ב"ה בדיוק מה שצריך- למה להוציא כסף רב כדי ללבוש כסר"ש ששווה כמו תכשיט?

תחשבי לך- יש לך נגיד 10 מטפחות- כל אחת עולה נגיד 90 ש"ח (או יותר?) - יש לך 900 ש"ח במגירה!! זה המון כסף!

- נושא של להלבש בעבודה בצורה רשמית

יש לך פיתרון קל- לכי לפגישה אחת עם יועצת תדמית דתיה

שתתן לך הכוונה איזה צורת כיסוי מתאימה לך, איזה דברים נראים רישמיים יותר וכולי

(אם את צריכה המלצה- תשאלי אותי, בבנין שלם בקיץ היתה מישהיא ממש מעולה- אני אחפש לך את השם שלה...)

-היחס לשיער שלך

בנישואין כל היחס שלנו לגוף משתנה - וזה מתבטא הכי חזק ביחס לשיער

כמו שלא תלכי עם חולצת בטן- ככה לא תלכי עם חצי מטפחת.

רק נדמה לך שהפסדת את הנאה מהיופי של השיער המהממם שלך- אבל!! את באמת מרוויחה פעמיים- אם תהיי אישה חכמה

כשהיית רווקה- מי נהנה מהיופי שלך? רק את.

היום כנשואה- למי מותר להינות מהיופי שלך? לבעלך!

זה אחד ה-מחמיאים כשבעלך אומר לך כמה את יפה עם מטפחת

וזה רומנטי בטירוף ללכת עם שיעור פזור לידו

(מומלץ לנסות בבית )

- יחס להלכה

יישר כוח לך- רואים שיש לך קבלת עול מלכות שמים חזקה

-"למה יש לך מטפחת על הראש?"

-" כי יש מצווה"

-"זה יפה לך"

-"תודה, אבל זה הפרט השולי פה"

צודקת, מה אני אגיד לך..

אבל לגבי הוצאות על מטפחות, זה לא שאני מוציאה להפך, אני מזה חסכנית בלצ'פר את עצמי. 

פשוט קניתי המון כשהתחתנתי. ומאז, אני פשוט עושה שילובים בבגדים.

טוב, נראה שפשוט אצטרך ללכת עם כיסוי ראש מלא

ואת המשפט "כמו שלא תלכי עם חולצת בטן ככה גם לא תלכי עם חצי מטפחת" אני מאמצת!!!

את מרשה לי?

פשוט משפט חזק!

ליום מין הימים........

לא נשואה..

וכדאי לי לגזור ולשמור את התגובה של הצדיקה ליום מן הימים

נראה לי שהיא הבינה..

התגובה היתה מופנת אליה.

נקודה-

זה שאת חושבת עכשיו על דברים כאלו- עושה לך הכנה עמוקה לקראת כשיבוא לידך ותזכי לקיים (בעז"ה בקרוב! אמן)

ובינתיים- הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה- כאילו קיימת

את מקסימה!

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע