בס"ד

איזה כבר שינוי אפשר לעשות?

אין מה לעשות.

התחתנו צריך כס"ר -- וצריך שזה יהיה לפי ההלכה אחרת זה לא תופס.

ומי היה מאמין ---------את! זאת שעודדת אותי בעניין המטפחות!

פשוט לא אוהבת ו..פשוט לא!

במיוחד בחורף, יש מהממים

ברט זה כמו של הצרפתיות, מה שאני הבנתי..

[תמיד אהבתי כובע כזה צרפתי ושיער בחוץ.]

בעיקרון אני אמשיך ללכת עם המטפחות..

אולי אני פשוט אקנה עוד חדשות..

השאלה אם בא לך להסתפר לקארה קצר קצר,

אם כן- זה מאוד יפה (בעיני) הבארטים הצרפתיים, שרואים מהט מאוד שיער מתחתם (ואפשר גם פוני וכו')

ו... חזקי ואצמי, חברה

איך את אומרת בחתימתך שלך? "לא להיות בינוניים"...

אני אוהבת את האורך שלי, ואת השיער שלי. 

בכל אופן, יש עוד בעיה, לפעמים המטפחת ממש לא נכנסת למראה הכולל.

ז"א, יש לי פגישה עסקית, אני מתלבשת בהתאם, אך המטפחת פשוט - לא רישמית! 

אני כמובן משלבת את הבגדים ונעליים בהתאם..אבל מטפחת - זה משהו..

אני חייבת ללכת לרב שיתיר לי

בעזהי"ת.

את יכולה לשים מטפחת שחורה חלקה, או משהו קלאסי ככל שאפשר...

ותשברי את זה עם איזה סיכה חמודה ולא ילדותית.

יש כאלה מטפחות מרהיבות!!! ממש תכשיט בפני עצמן!

[בא לי להתחתן רק כדי להתקשט בהן ]

בטוח תכולי למצוא מטפחת מהודרת מספיק! באסה שזה מה שחסר לך בהופעה, כי זאת... לא בעיה!

בס"ד

הכול תלוי איך את שמה את המטפחת.

עם מטפחת יש לך מראה של נשואה רשמי כזה.

לפחות בעיני.

אבל - 

לא. לפגישה עסקית בהייטק, אני הייתי מעדיפה לו הייתי מנהל,

מישהי עם שיער חלק ארוך לבושה במתוקתק, מאשר נערה שעם מטפחת לבושה מתוקתק.

יש משהו משהו 'חכם' בשיער מסודר ובולט.

אין מה לשנות לצערי את דעתי, כי כך אני רואה את הדברים..

אני בעצמי אוהבת מאוד ז'קטים, עקבים וחצאיות עיפרון (הרסתי את תדמית היצהרניקית..)

א-ב-ל לגבי כיסוי ראש -

א. יש לך אפשרות ללכת על כובעים.. היום יש כאלו מאוד לא מבוגרים ומפחידים

אלא שיקיים (כן אלו מקש של בריטיות) שאומרים הרבה כבוד..

ב. כמו שאמרו לפניי ברטים..

ג. מטפחות מבריקות מסאטן או בדים נוצצים [בגווני שחור-אפור, בורדו, כחול כהה]

בהרמה של השיער ויצירת נפח - יכולות להשתלב יופי עם חליפת עסקים- מנסיון.

אל תתפשרי על המראה שלך וגם לא על הצניעות!!

ובעיקר - כדאי להפסיק לתקופה מסויימת לראות סרטים ולהתעסק באופנה..

לא מתוך זלזול בהם, אלא מתוך הבנה שיש הרבה מאוד השפעה על החיצוניות כשמתעסקים בדברים האלה

והיא לאו דווקא נכונה לשאיפות הרוחניות שלנו.

שהרבה פעמים כיסוי ראש נותן מראה רציני, בוגר ומיושב יותר. או לפחות גורם לאחרים (בעיקר גברים חילונים) להתייחס אלייך קצת יותר בכבוד ורשמיות.

ראיתי בנות בזמן האחרון ששמות מטפחת פשוטה ועליה הם שמות את המטפחות שמכסות חצי שיער וזה ממש מהמם בעיני!!! יש כל מיני יפים עם הפרחים הגדולים בצד וכו'..

אבל חוץ מזה זו המצווה שלנו הנשים ולומרות הקושי (ואני ממש מבינה אותי גם לי זה לא פשוט) חשוב לעשות את זה בשמחה!!!

ומשפט חרדי ממש שבעיני הוא ממש אמיתי ונכון... יופייך הוא בצניעותך!!!

חח... 

מתי עלה לי המשפט הזה?- קניתי לבת שלי שמלה מהממת לשבת והיא קטנטונת בת שנה. והשמלה היא עם שרוול קצר מאד. ככה סתם אני לא מקפידה איתה עכשיו על שרוולים אבל כששמתי לה את השמלה הזו אז ראיתי שמשו היה חסר בשמלה. הוספתי לה חולצת 4\3 והיא היתה ממש יפה. הצחיק אותי כמה שצניעות מוסיפה יופי אפילו לבנות קטנות בנות שנה..

חיזקי ואימצי!!! והצעה קטנה: אסור לנו הנשים להתפתות לכל מיני צווי אופנה חדשים שרק מנסים להוריד מצניעותינו. המון פעמים זה כל כך מפתה כי מה לומר? זה באמת יפה! ובנות דתיות משלנו לובשות את זה אז כנראה שזה בסדר. אבל בהחלט אם אנחנו נעשה זאת זה ירידה בדרגה. 

אפשר להקיע בצניעות ולהיות יפות גם בלי כל מיני אטרקציות של צווי אופנה.

ואם את אומרת שיש לך מעוצבות לכל בגד את נשמעת כמו אחת שמשקיעה בעצמך וביופי שלך. אז המשיכי כך יפה שלי...

וההמשך שכתבת ממש יפה!

בעזהי"ת.

ארוסי אמר לי שאני אקנה איזה 2 סרטים חמודים כאלה, שיהיו לי בבית אבל זה ניסיון גדול מדי לא לשים את זה גם בחוץ...

זה משהו שאני לקוחת את זה כ"אין ברירה", וזהו.זו ההלכה וזה מה שעושים.

ואין כ"כ אפשרויות לגוון, חוץ מברטים או לשנות קשירה...

בס"ד

ענת אני שנאתי מטפחות ברמות על .

והיום אני מטורפת על זה.

והיה לי ועדיין שיער מדהים ביופיו אני חושבת שזה היה הדבר הכי יפה בי ופתאום לכסות את מה שאהבתי הכי להשוויץ בו?

זה היה לי נורא נוווווווורא קשה!!

זה פתאום להיות כמו כולם.

עם מטפחת.

אבל כולם כ"כ מחמאים וזה נותן המון כוחות במיוחד הבעל.

ועכשיו אני ממש אוהבת מטפחות כי השקעתי בהם כסף ואנרגיה וגרמתי לעצמי לאהוב את זה יותר משיער.

יש מן סרט כזה שאפשר ללפף בו את הקוקו ואז את יכולה לשים ברטים / כיפות ולעטוף את הקוקו בסרט.

לי יש שיער מדהים, תמיד החמיאו לי עליו, על האורך על המראה שלו..

והיה לי נורא קשהה לכסות אותו!!

ואני מכסה מלא..

והשבת ראיתי מישהי בתפילה עם שיער מדהים בדיוק כמו שהיה לי (רק צבע יותר יפה משלי)

ואמרתי לה "וואוו איזה שיער מדהים..יש לי גם כזה..תנצלי תזמן שא לא צריכה לכסות.."

ואז היא אמרה לי תמשפט הבא ששינה את כל התייחסותי לנושא-

"תתיחסי לזה בתור מתנה שה' הביא לך, פיקדון לתקופה מסויימת בחיים, ואחרכך זה כבר לא באמת שלך, ה' רוצה אחרת. ה' הביא לך את זה יחד עם הוראות יצרן מתי אפשר להשתמש בזה..."

וזה מאד עוזר...

בהצלחה, והניסיון הוא באמת לא פשוט!!!

אבל זה הניסיון וצריך לזכור שבניסיון שווה לעמוד! 

יש ספר שקוראים לו "מעל ומעבר"

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/219186

ממש ממליצה לכל הנשים המאורסות/נשואות/בדרך לקרוא!!

גם אלה שאין להן בעיה עם הכיסוי ראש!

זה ספר מדהים מדהים שממש נותן כח ושלמות אמיתית לשים כיסוי ראש!!

אם אני לא טועה יש אותו ב"דברי שיר".

(ואני לא כתבתי או משווקת של הספר, פשוט באמצע לקרוא אותו ומתחזקת עם כל עמוד שאני קוראת!)

אני מכירה המון נשים כאלה

שהכיסוי ראש הופך אותן לאציליות ונהדרות ביופיין

ואודה על כך שאפילו אני מרגישה יותר יפה עם כיסוי ראש, מאשר מבלעדיו..

(את יכולה גם לשים מטפחות פשוטות חלקות עם סיכה יפה,

או פשמינות- מקסים!)

שאני חושבת שלהיות בלי כיסוי ראש מלא יותר מייצג משהו שהייתי רוצה בפגישות עסקיות, ובכלל.

ותדעי לך, אני מתלבשת מהמם. באמת.

אני נראת אצילית ונהדרת ביופיי (-;

אבל - 

נו, טוב..אני פשוט אסתדר

כנראה זה שלב של נשואות טריות.. אח"כ עוברים את השלב הזה

ב"ה

אני חושבת שיש פה כמה נקודות למחשבה

(יוקרה, תדמית, שיער וזוגיות, יחס להלכה)

-את הולכת עם מטפחות מעוצבות- לא עם מטפחות פשוטות

משל לאדם שכל יום אוכל גלידה לארוחת בוקר- עד שמואס לחלוטין בגלידה... למחרת בבוקר הוא אוכל לחם פשוט- כמה טעים לו! שהוא יכול במשך שנים לאכול לחם פשוט לארוחה.

אותו דבר בכל עיניין חומרי- דבר שהוא יוקרתי, ברמת חיים גבוה יותר- נמאס- ואז מרגישים שצריך גיוון

אם נותנים לחומריות להיות בפשטות הוא נשאר מחובר ליסוד שלו - ויש לו חיות וחידוש תמידי

זה הקילקול העמוק שאני רואה בתופעה של אופנת המטפחות המעוצבות

מלבד הקילקול של ללכת אחרי אופנה כלשהיא- לא מתאים לעמ"י ללכת לפי אופנות (לא מהכתבה של הגויים ולא מהכתבה של מעצבות משלנו) - מתאים ללכת לפי האומר הפנימי של החיים, מי שאני מה שמתאים לי עכשיו לבטא בבגד שלי.

ומלבד הקילקול הכלכלי- נשים צעירות שהפרנסה ב"ה בדיוק מה שצריך- למה להוציא כסף רב כדי ללבוש כסר"ש ששווה כמו תכשיט?

תחשבי לך- יש לך נגיד 10 מטפחות- כל אחת עולה נגיד 90 ש"ח (או יותר?) - יש לך 900 ש"ח במגירה!! זה המון כסף!

- נושא של להלבש בעבודה בצורה רשמית

יש לך פיתרון קל- לכי לפגישה אחת עם יועצת תדמית דתיה

שתתן לך הכוונה איזה צורת כיסוי מתאימה לך, איזה דברים נראים רישמיים יותר וכולי

(אם את צריכה המלצה- תשאלי אותי, בבנין שלם בקיץ היתה מישהיא ממש מעולה- אני אחפש לך את השם שלה...)

-היחס לשיער שלך

בנישואין כל היחס שלנו לגוף משתנה - וזה מתבטא הכי חזק ביחס לשיער

כמו שלא תלכי עם חולצת בטן- ככה לא תלכי עם חצי מטפחת.

רק נדמה לך שהפסדת את הנאה מהיופי של השיער המהממם שלך- אבל!! את באמת מרוויחה פעמיים- אם תהיי אישה חכמה

כשהיית רווקה- מי נהנה מהיופי שלך? רק את.

היום כנשואה- למי מותר להינות מהיופי שלך? לבעלך!

זה אחד ה-מחמיאים כשבעלך אומר לך כמה את יפה עם מטפחת

וזה רומנטי בטירוף ללכת עם שיעור פזור לידו

(מומלץ לנסות בבית )

- יחס להלכה

יישר כוח לך- רואים שיש לך קבלת עול מלכות שמים חזקה

-"למה יש לך מטפחת על הראש?"

-" כי יש מצווה"

-"זה יפה לך"

-"תודה, אבל זה הפרט השולי פה"

צודקת, מה אני אגיד לך..

אבל לגבי הוצאות על מטפחות, זה לא שאני מוציאה להפך, אני מזה חסכנית בלצ'פר את עצמי. 

פשוט קניתי המון כשהתחתנתי. ומאז, אני פשוט עושה שילובים בבגדים.

טוב, נראה שפשוט אצטרך ללכת עם כיסוי ראש מלא

ואת המשפט "כמו שלא תלכי עם חולצת בטן ככה גם לא תלכי עם חצי מטפחת" אני מאמצת!!!

את מרשה לי?

פשוט משפט חזק!

ליום מין הימים........

לא נשואה..

וכדאי לי לגזור ולשמור את התגובה של הצדיקה ליום מן הימים

נראה לי שהיא הבינה..

התגובה היתה מופנת אליה.

נקודה-

זה שאת חושבת עכשיו על דברים כאלו- עושה לך הכנה עמוקה לקראת כשיבוא לידך ותזכי לקיים (בעז"ה בקרוב! אמן)

ובינתיים- הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה- כאילו קיימת

את מקסימה!

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.