שזה הפשט במה שרבנו אומר "שצריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב",
אין כמו לעשות התבודדות לאחר ימים מיוחדים (כמו הערב...) ולבקש מה' יתברך שנזכה לקחת איתנו את כל האורות והרגשת ההתקרבות אליו שחשנו בחג (שזו באמת המטרה של החג..) לימים הבאים, לשגרה האפורה, ולהמשך החיים..
ויש עוד נקודה- שצריך לסמן את "המטרה" הבאה, מסופר על ר' נתן שלאחר ימי חנוכה הוא היה מתחיל להתפלל לזכות לקבל קדושת פורים, שזה מה שהכוזרי כותב שהחגים מהווים לנו סוג של תחנה של עצירה מהעיסוק שלנו ב"עולם הזה" ולהתמלאות ברוחניות לימים הבאים, והחידוש הוא- למשוך אלינו הארה וקדושה מהחג הבא אלינו למקומנו..
ר' צדוק הכהן מלובלין שואל שאלה- למה אומרים ביום שישי בכניסת שבת "וינפש", הרי חז"ל דורשים את המילה הזו כך:
וי- אבדה נפש, והיינו אמורים לומר זאת במוצא"ש שאז הנשמה היתרה שאנו מקבלים לכבוד שבת מסתלקת מאיתנו?
והוא עונה משהו מדהים- כשאתה בא לקבל את השבת ואין לך ממה לקבל חיזוק ושמחה לשבת שבפתח, תזכר איך הרגשת בשבוע שעבר במוצא"ש אחרי שהשבת יצאתה- בעצבות ובדכדוך ובהרגשה של חוסר וכו', ולכן תשמח שהשבת עכשיו פה לידך ואתה צריך רק לתפוס אותה.. ואפשר לקחת את הרעיון הזה לכל תחום ומצב בחיים...
העיקר רק להיות בשמחה.. מי ששמח ומודה לה' הוא חי את החיים בצורה הכי אמיתית והכי עמוקה כמו שכותב השפת אמת על חנוכה "כי חיים אמיתיים נקראים כאשר מודים ומהללים לה', כמו שאומרים בתפילה וכל החיים יודך סלה, וכן כתיב חי חי הוא יודוך.." שנזכה!! בהצלחה