מרגישה שהמחשב קודם לי בעיני בעליצביה הרוש

אני חייבת עזרה,

בעלי אברך, מקפיד על תפילות וכו' אבל בעניין המחשב אין לוחות זמנים.

ז"א לדוגמא: בבוקר אחרי התפילה ועד שהוא הולך לכולל הוא יושב במחשב.

בצהריים כשחוזר מהכולל ועד הסדר הבא הוא במחשב, ובערב, הוא יושב עד שהולך לישון (לפעמים אפילו 1-2 בלילה).

אני מניחה שהוא מסתכל ורואה רק דברים כשרים וכו' (יש לנו חסימה של רימון אבל הוא פותח את הסיסמא כמעט תמיד)

ניסיתי לדבר איתו המון פעמים, הלכנו ליועצת נישואין, אין שינוי. הכל נשאר כנ"ל.

אם אני קוראת לו או מבקשת משהו הוא בא בד"כ אבל תמיד יש לי תחושה שהוא עושה הכל מהר מהר כדי לחזור למחשב, שלא לפספס משהו...

באמת נמאס לי. הצעתי כבר שנוציא את המחשב מהבית והוא לא הסכים.

אין לי רעיון. אני מרגישה כל הזמן שאני בעדיפות שניה אצלו.

אשמח לשמוע מנסיונכם או רעיונות משלכם.

חשוב לי לשמוע גם דעות מהצד של בעלי (ז"א למה כן )

בקשר להנחה שהוא מסתכל ורואה רק דברים כשרים-אנונימי (פותח)

בעלי בצדיק מבקש ממני לבדוק מדי פעם היסטוריה, לעשות חסימות וקודים וכו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אני לא יודעת למה הוא מכור (וזאת ההגדרה..) למחשב.

אבל בין אם זה בגלל דברים כאלה (שכדאי לבדוק בעדינות) ובין אם מסיבות אחרות,

הוא צריך טיפול.

אני הייתי בול באותו סטטוסאנונימי (פותח)

אברך תפילות תורה (אפילו נחשב בין השפיצים בכולל) והכל אבל די מכור לאינטרנט

 

מהנסיון האישי זה יכול לנבוע מממס' גורמים שונים אחד או כמה:

 

א. לא מתאים לו להיות אברך > שיעמום > חיפוש עניין > מציאת עניין באינטרנט שהוא חלון לעולם ומלואו

ב. בעיות אישיות איתך / עם מישהו אחר קרוב / מצוקה > חיפוש פינה נעימה > מציאתה באינטרנט

ג. סקרנות ורצון לבליעת מידע רב > מציאת כר פורה לכך באינטרנט

 

 

אצלי אישית זה די טופל וגם התמלאתי בעיסוקים חשובים אז יש לי פחות זמן

 

מקווה שעזרתי קצת

 

 

איך זה טופל? מה אתה מציע לי לעשות בתור אשתו?צביה הרוש

עם כל מה שדיברתי איתו הוא לא מרגיש שזה בעיה

מה שכתבתי לך: לאבחן את הגורם: זוגי / אישיאנונימי (פותח)

אם הבעיה היא זוגית, אז אישתו היא הבן אדם האחרון שהוא ירצה לקבל ממנו 'מוסר'

כי בעיניו היא הגורם שהכניס אותו לבוץ

 

לא נראה לי שבינו לבין עצמו הוא חושב שאין בעיה אז אולי השיח הזוגי לא בריא..

 

 

אם אתם נשואים כמה שנים, את יכולה לתת לעצמך כמה תשובות בעניין וגם אם זה לא קשור לזוגיות ת מן הסתם מכירה אותו ויכולה לשער איך הוא בעיני עצמו ואיך הוא מוצא את עצמו בחיים

נראה לי קצת פדיחות לו שאת מזוהה בשמךמירימירי
כנ"ל! ואם הוא יקרא בעצמו...מירימי
טוב. אולי זה יאפס אותו. לדעתי אין ברירה אלה לנתק את האנטרנט. מה עם הפלאפון שלו? יש לו שם אנטרנט? זה גם ממכר.
זה לא שמי אלא כינוי שבחרתי.צביה הרוש

בפלאפון אין לו אינטרנט

כן אבל בפרטים שלך רשום שם ומייל וכתובתזיויק

טוב לא נציק...

טוב... קצת אוורוריום בחצריך

בס"ד 

בדיחה מהרב הרוש (את משפחה שלו?)

מעשה באישה אחת שניקתה את הבית לפסח ומצאה איזה קומקום עתיק של סבתא שלה. ניקתה אותו ולפתע יצא משם שי"ן דל"ת איום ונורא (יענו ג'יני) "גברת מזל טוב! יש לך משאלה! כל מה שתרצי, אבל רק אחת אח"כ אני מתחפף" חשבה האישה ואמרה לו "אני רוצה שבעלי הכי יאהב אותי, תמיד יתעניין בי, ויחשוב שאני הכי בעולם" מה עשה השד?

-הפך אותה לאייפון!!

חחחחחחחחחחפטיש צוחק

 

 

חוץ מזה... בהצלחה, אנחנו איתך, ישועות בקרוב  

אדיר!!פאז
לדעתי,ד.

זו התמכרות.

 

אני מניח שזה הגיע בהדרגה.

 

אם הלכתם ביחד ליעוץ - אני גם מניח שאת לא צריכה לייחס את זה "אלייך".

 

 

לדעתי, את צריכה לבקש אותו יום אחד לצאת ביחד לאיזה מקום, שאתם יכולים לשבת בו בשקט (ואין שם מחשב ש"מפתה" לרוץ אליו). תגידי לו שאת גם רוצה שפעם תצאו קצת ביחד, וגם לדבר איתו על דברים שחשובים לך.

 

אם מצליחים, אז קודם כל - תתעניני, איך הוא מרגיש בכולל, אם הוא מרגיש שזה מתאים לו וטוב לו (נתון חשוב. אמנם לא בהכרח זה קשור, אבל לעיתים יתכן כמו שמישהו כתב כאן, ששמחה במה שהוא עושה והרגשת שלמות עם זה - יכולה לעזור קצת).

 

אח"כ תשוחחי איתו בענין. בנחת, לא ב"מתקפה". תגידי לו ששמעת שבאמריקה ארגון בריאות הכיר באינטרנט בפרופורציה מסויימת כ"התמכרות". תגידי לו שישים לב - כמה היה יכול להיות נחמד אם במקום כ"כ הרבה שעות במחשב, היה לכם יותר זמן ביחד, היה מרוויח גם קצת "סדר ערב", ישן יותר טוב.

 

תציעי שיקבע שעות-שימוש מוגדרות, סבירות, שהוא מעונין; כשאתם יושבים בישוב הדעת, לא כשהוא בתוך זה - ומעבר לכך אתם מחליטים שזהו. שהוא ישלוט על הזמן וישתמש במחשב, ולא המחשב ישלוט עליו.

 

ותחליטו, או שאת מוכנה לעזור לו, בכך שאת מזכירה לו כשעבר הזמן (וזה סיכוי קלוש שיעזור..), או שתתקינו "תזמונטו", שמנתק את האינטרנט לפי קביעת זמן מראש, ושתסכימו ביניכם שהסיסמה של התזמונטו תהיה אצלך, כיד לעזור להתגבר על ה"התמכרות" הזאת, בהסכמתו. לא כדי "לשלוט" עליו.

 

ותראי לאן זה הולך. נקוה שיעזור. אם לא - אפשר לפנות לייעוץ ספציפי עם מי שמתמחה בגמילה מדבר כזה. זה נראה יותר שייך מיועצת-נישואין.  כמו שיש להניח היה עושה אם היה מכור לעישון והעישון היה מפריע לבית.

 

אחרי שיגמל מזה - יש להניח שממילא כבר יהיה יותר קל לבנות ביניכם בזמן שיהיה.

 

 

 

 

 

 

תדברו על זהמושיקו

שילך ליעוץ,תסבירי לו שזה קשה לך ושזה התמכרות וכו' וכו'

יש את האתר הזה שיכול מאוד לעזור

http://www.gye.org.il/

בוקר טובאלעד

בילוי ממושך מול מחשב נחשב התמכרות לכל דבר ועניין,

לדעתי התחיל כסוג של בריחה (ממך? ממטלות הבית?) ונמשך ונמרח ללא רצונו.

שלושת האופציות של האנונימי השלישי, זה שהיה "בול באותו סטטוס" יכולות לשפוך אור על מצבו.

 

אני מציע לבדוק אותן היטב היטב, כדי להבין מהיכן נובעת הבעיה

ורק לאחר מכן לנסות בדרכי נועם (ואולי גם בעזרת צד ג') לפתור אותה. 

 

אני גם לא מבין מה טעם בחסימה וסיסמה של "רימון" אם לדברייך הוא פותח אותה באופן קבוע.

במקומך לא הייתי סומך עליו שהוא נכנס אך ורק לאתרים כשרים. ביחוד לאור העובדה שהוא מודע לחסימה אבל עוברדרכה כל פעם מחדש..

לא חושד ומאשים, אבל בהחלט חושש, כמו בעניין שמיעת לשון הרע.

למה לא לסמוך עליו? הוא עדיין בעלה והיא צריכה לשאוףאיש השקים

ללסמוך עליו

סליחה על הבוטות אבל...מושיקו

'בן תורה' יש לו חיסרון מאוד גדול אחרי שתקופה ארוכה הוא היה כל היום בישיבה ופתאום מגלה את נפלאות הטכנולגיה הוא נופל הרבה יותר עמוק מאשר מי שלא כ"כ בן תורה.

 

ולכן הפתרון הכי טוב והא קצת קיצוני - להוציא את המחשב מהבית לגמרי.

 

ואם צריך אותו בשביל עבודות תעבדו קשה בלהסתובב אצל אחרים בשביל השלום בית.

 

אחר תקופה שהכל יזרום על מי מנוחות ועדיין תהיו ממש צריכים תכניסו בשלבים עם ייעוץ ותנאי ברזל.

לסמוך לאאלעד

אבל גם לא לחשוד בו ולהאשים אותו.

כמו שטענתי קודם, לדעתי הנוסחה לגבי הלכות לשון הרע תופסת גם כאן: להאמין - לא, לחשוש - כן.

נכון בהחלטמושיקו

יש פתחי מקומות מוסיימים שבהלכה כתוב שאסור לעבור מולם מפני החשד.

 

 

בימיינו אין הרבה הבדל בין פתחי בתי הבשת לאינטרנט.

 

 

הדבר נוגע כמובן למי שמבלה באינטרנט ולא מי שעובד בו.

בנות צדיקות אתן תמימות!אנונימי (פותח)


לא חסרות היום דרכים לפרוץ או לעקוף חסימות


השאלה היא אם הבחור להוט לעשות זאת

אם טוב בבית יהיה לו פחות קשה לשמור על עצמו



מנסיון מר...

לדעתי זו התמכרות...~א.ל

לא חושבת שיש לאן לברוח מהבחינה הזו.
קחי יוזמה לידיים-

זכרי שאת יכולה להוביל המון דברים 

"חכמת נשים בנתה ביתה.."

בוקר וצהריים- תוכלי להכין למשל, ארוחת צהריים וערב וכך תשבו ותבלו את זמנכם במשותף

ערב- ליזום ערבים זוגיים, טיולים קצרים, שיחות וכו'.

 

כלומר : מצאי לך דרך למלא את החללים הללו שהוא מנצלם לטובת המחשב

ולייעל אותם לכיוון נכון.

 

לטעמי, זה לא יפתור את בעיית המחשב לחלוטין

אך יצמצם את הזמן שהוא מבלה למולו בהרבה.

 

 

 

כמה נקודותלשם שבו ואחלמה

ראשית מה שהרב דן כתב זה חשוב מאוד, האם ניסית את זה?

שנית, חשוב שתדעי שאין לי ספק שגם לבעלך לא טוב במצב הזה

הרי גם הוא רוצה זוגיות וקשר עם אשתו (ועם הילדים?),

אבל כנראה שהוא התייאש מזה. או בגלל שהוא לא מאמין בכוח שלו,

או כי הוא לא רוצה, כי רע לו מחוץ למחשב, האם יש בכוחך לגרום

לכך שהמציאות שלו מחוץ למחשב תהיה מספיק נעימה ומפתה יותר מהמחשב? 

 

יש אנשים מומחים לזה שיכולים לעזור לו, אם תצליחי להגיע איתו לשיחה משמעותית,

כשאתם פתוחים ובמצב טוב, אולי תציעי לו להתייעץ עם אדם כזה. 

 

נקודה חשובה מאוד, לא תמיד יש בכוחנו להביא לשינוי אצל השני,

אבל ה' יתברך רואה בצרה שלך והתפילה שלך יכולה בהחלט לעזור.

 

כשאת מדברת איתו, תזהרי לא להשמע מאשימה, אל תדברי עליו אלא עלייך

על הכאב שלך, על כמה שאת אוהבת אותו ורוצה בחברתו,

במיוחד תרבי להסביר לו כמה שאת זקוקה לו. זה נקודה ש"שנוגעת" בגבר.

הקושי הכי גדול לקום ולעשות שינוי ממצב כזה נובע מהכאב הגדול של האדם לראות את עצמו נשלט ע"י המחשב.

עדיף לו לשקוע ולא לחשוב על זה ולא לעשות שינוי.

לכן אם את רואה שהוא כבר מודה שהוא בבעיה, ומראה על רצון לשינוי 

תני בו הרבה הרבה אמון. תגידי לו שאת מאמינה בו ובכוחות שלו

אל תבחני אותו פשוט תהיי שם בשבילו. 

 

בהצלחה!

 

 

 

 

 

תודה רבה לכם, אבל:צביה הרוש

ב"ה אני יוזמת ומצליחה ליצור זמן איכות של שנינו.

אני מנסה להגיע לשיחה עמוקה שתוביל להבנה שצריך שינוי ומשהו כאן לא מתנהל כשורה.

תתפללו עלי שאצליח.

שוב תודה.

שאלת אותו פעם?אנונימי (פותח)

מה הוא מחפש במחשב? אם חדשות או דברי תורה או פורומים או סרטונים, כשרים כמובן.או סתם שיטוט מקישור לקישור?

תשאלי אם הוא רואה בזה תועלת. תתענייני בכנות מה התועלת. תשבי לידו מידי פעם כדי להראות שאם אותו זה מעניין אז גם אותך. וגם אולי ככה תוכלי להבין מה החויה שלו.

אם הוא לא רואה את הנזק אז שישתף אותך בתועלת 

מעכשיו יש רק דיבורים על תועלת ולא על נזק . זה בשביל האמון המחודש שאת לא המורה שלו אלא אשתו 

 

 אני משתתף  איתך בהנחה שהוא רואה רק דברים כשרים ! !

בחור ישיבה מוחזק בכשרות בפרט אם הוא בעלך !

ובכלל מה יתן לך לחשוש ? רק לחץ ומתח ושברון לב. לא שום דבר חיובי (נכון שלא כולם מסכימים אבל ככה יותר נוח)

 

החסימה של הרימון נראה לי שגם הכי נמוכה לא מאפשרת דברים אסורים (אמנם לא גלאט)

אפשר להעלות את החסימה כדי שלא יאפשר יוטיוב, לא בגלל התכנים אלא בגלל  ההימשכות לעוד קצת ועוד קצת עד שנגמר הזמן אפשר לשבת שעות בלי להתקדם בכלום בחיים וכנראה שזה מה שמפריע לך

ובצדק ! ! !

 העניין הוא לא שתקחי על עצמך לתקן אותו ותסבירי לו שחייב פה שינוי מהותי כי כל הדיבורים האלו יפלו על אוזניים ערלות

כנראה שחסרה לו המודעות למחיר שהוא משלם על כל שעות המסך האלו . אבל אמירה לא תעזור אלא רק תעבה את החומה שמתחילה לחצוץ ביניכם ועכשיו את בחוכמתך תפילי אותה לגמרי

אני בטוח שבשבת הוא יותר בנחת כי אין לאן למהר אז תפרגני לו על האוירה הכיפית בשבת או בסתם ערב שכן הצלחת ליצור אוירה רגועה אפילו רק לזמן מוגדר.ואפילו מחוץ לבית 

אזהרה ! ! כשמפרגנים אסור לעקוץ  זה צריך להיות נטו פירגון ולא כלי להשיג מה שאת רוצה!

אמת ! זה מוזר להגיד משפט מלא בטוב בלי הפאנץ' בסוף, אבל אחרי כמה שבתות וחצאי שעות איכותיות שיצטרפו מחדש לבניה של רוגע ועומק בביתכם והמון פירגונים רק על הטוב שהוא מעניק לך ועל הנחת שהוא משרה  (בלי להזכיר שהיום היה כיף לא כמו אתמול שהיית לחוץ לחזור למחשב) את תראי או אחר בעיניים שלו

חזקי אותו לאט ובסבלנות , אל תנסי לנתק אותו מהמחשב אלא תיצרי בצורה טיבעית חיים מעבר לו, בהדרגה.!

תאמיני בו !  תזרעי בו כוחות !  תחזקי את החיובי ! תוסיפי אור ! החושך ממילא יברח 

אגב, גם מי שלמד שנים בישיבה יכול פתאום להישאב לתוך מחשב. ובאותה מידה גם להתנתק ממנו. אז בעלך נורמלי לחלוטיןן.

בהמשך אפשר לדבר על חינוך ילדים ומה נרשה להם באינטרנט ומה לא ומה אנחנו שונים או לא שונים מהם.

הן מבחינת הגבלת תכנים והן מבחינת הגבלת זמנים. 

השאיפה היא להוביל אותו לרצות מעצמו לנתק או להוציא או להגביל את הכלי המורכב הזה בבית  כי לא תמיד התועלת מצדיקה את המחיר

סוד ההצלחה הוא סבלנות והתמדה שלך ולא לעקוץ ולהגיד לו שזו בעיה כי זה מחזיר כמה רמות אחורה

סליחה על ההשוואה ובאמת שאין בזה שום זילזול אבל ממש מקביל לחינוך של נער מתבגר שאסור לבוא מולו באופן חזיתי אל מצד אחד להבין את העולם שלו ולדבר עליו רק בחיוב ולא בשלילה ומצד שני לזכור שהמטרה היא להוביל אותו לעצמאות בדרך שאנחנו בוחרים לו

ו

כל הכבוד לך על הזיהוי המוקדם של התופעה זה ממש טוב שהוא שומר על הסדר יום שלו למרות שההפסקות לא מנוצלות

אם תראי שהתופעה ממשיכה או מחריפה אל תהססי לפנות לרב שלו שיעורר על כך בישיבה ברמה הכללית או האישית  לפי שיקול הדעת.

 

חכמת נשים !

בהצלחה רבה 

 

 

 

טיפול שורשאנונימי (פותח)

זמן איכות של שניכם זה מצוין.

את נראית כאשה עם כוחות נפש, ועם הרבה רצון לבנות את ביתך.

ה' יעזור לך להצליח בכך,

ואנו נתפלל,

אבל,

להערכתי, שיחה בינכם לא תעשה את כל העבודה.

בעלך, כפי הנראה כבר אחרי השלב הזה,

הוא כבר בשלב של חוסר שליטה,

כלאמר, הוא יכול אלף פעם להבטיח לך ולעצמו שהיום הוא לא ישב על המחשב, או שעוד חמש דקות הוא קם וכו' -

אבל ההרגל חזק ממנו!

 

השיחה בינכם אמורה להביא, לא להבנה כמה המחשב לא טוב לו, לזוגיות, למשפחה,

יתכן שהוא יודע לאמר זאת לא פחות טוב ממך!

השיחה אמורה לכוון אותו להעזר מקצועית בגמילה מהתמכרות.

 

כן! מחשב זה לא רק מנהג רע. זה לא הנושא של מי חשוב לו יותר את או המחשב, זה כבר לא נתון להחלטתו!

למחשב יש מאפיינים של גורם ממכר.

 

ככל שתקדימו להעזר - כן ייטב לשניכם.

 

המון הצלחה!

 

 

נ.ב. אני ממליצה לכם ולכולם לשקול חסימה של נתיב. היא די "מעצבנת" וחוסמת המון, אבל בו זמנית מגנה מנפילות לאזורים לא ראויים, אפילו להצצה של רגע בהם.

זה התמכרות רגילה ויש לזה טיפוליםאנונימי (פותח)

זה קורה, מובן וניתן לטיפול - סוג של התמכרות שניתנת לטיפול.

 

מזדהה אם הבעיה שלך....שושנה29

יודעת מה עובר עלייך, אני באותו מצב כמו שאת מתארת.

 

אם את חושבת שהוא מסתכל במקומות לא צנועים, אז כנראה שיש לו את הבעיה כמו שיש להרבה גברים

 

ביניהם לבעלי, שזה נקרא מכורים ויש לזה פיתרון...

 

אשמח להיות בקשר פה, ולנסות לעזור לך.

 

בהצלחה

 

"מכורים" יכול להיות גם באתרים צנועים לגמרי..ד.

התמכרות למחשב/אינטרנט.

בפני עוור לא תיתן מכשולאנונימי (פותח)

אני חייב לומר שגם אני, כשזה ניתן לי, מסוגל "לצלול" למחשב שעות בלי שאוכל אפילו להגיד אח"כ מה עשיתי שם. לא חלילה דברים לא צנועים, אלא התגלגלות באתרי תוכן, אפילו אם בעיקר תורני, וגם חדשות, וויקיפדיה -- הדברים כשלעצמם לא פסולים. אבל השקיעה ואי מתן חשבון כן.

אינני מכור חו"ח אבל בעיקר כי אין לנו מחשב שמחובר לאינטרנט בבית. גם לא רימון. יש מחשב לא מחובר לצרכי לימודים, לכתיבת עבודות וכו'. אם אשתי צריכה אינטרנט זה באולפנא ואני בעבר במקום העבודה או מקום ציבורי אחר שמדרך הטבע לא יכול לבזבז הרבה שעות. (כעת אני כותב ממקום העבודה הקודם שאני מגיע אליו אולי פעם בשבוע). בעיקר לא בערב שיש להקדיש כמובן למשפחה.

אם תוציאו את האינטרנט יהיה קשה מאוד כמו כל טיפול גמילה ואולי תישברו ותחזרו, אינני יודע מה. אבל אם לא יהיה זה הפיתרון הכי פשוט.

שיהיו בריאים הגברים..כמה מוזר היצר הזה...אנונימי (פותח)
כן אה? חח לעולם אנחנו לא נבין..אנונימי (פותח)אחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקדאחרונה

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאניאחרונה

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
רק הערה טכנית-ממתקית

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהי

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

חצי שעה סביר לגמריממתקית

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

העיקר זו הסעודת מצווהאלעדאחרונה

תהנה מכל רגע

אולי יעניין אותך