אני לא תומך נלהב של המפלגה...

אבל עברתי שם אתמול, וזה באמת חמוד...
 

שלא תחשבו שזה בסדר.

והנושא במעקב ובטיפול.

אם יהיה פתח לאחד, בסוף כל נוג"ה ישרצו פה...
אז מי שלא קשור, שיחזור בגיל המתאים..
תודה!!

אני באמת לא מבין אתכם

אנחנו מבקשים בלשון יפה,

בדרכי נועם

שמי שמתחת לגיל 20,

שלא יגיב בפורום הזה.

הפורום, כשמו כן הוא,

מיועד לחבר'ה מעל גיל 20

ואתם עומדים בצד וצוחקים עלינו שאתם כאן

שאנחנו לא עושים כלום

אז אנחנו מודיעים חגגית,

אנחנו יכולים

אנחנו יכולים למחוק לכם את ההודעות 

ולחסום אתכם

אבל אנחנו בוחרים שלא,

לא מתוך חוסר כוח 

אלא מתוך כבוד אליכם

מתוך התייחסות אליכם כאנשים בוגרים

ואתם בתמורה, מזלזלים בנו.

תודה רבה על הזלזול!

דרך אגב, 

מספר ניקים התלוננו לנו על התופעה הנ"ל

ונושא בדיון מול הגורמים הרלוונטים (מנהלי הפורום, מנהל האתר, ומנהלי פורום נוג"ה) 

אני מקווה שאם יוחלט שמקומכם לא איתנו

תקבלו זאת בהבנה

ולא נצטרך להכנס לויכוחים טיפשיים

או להשתמש בכוח שלנו כמנהלים.

תודה רבה על ההקשבה,

מקווה שאוכל להודות גם על ההתייחסות.

בעזהי"ת

אני חושבת.

כי שבט דביר הם בני 20.

ברישמי.

יש כאלה בדביר שנולדו עכשיו, ויש כאלה שנולדו בפסח, וכן הלאה. 

אבל בעיני, זה אותה שכבת גיל,זה נחשב..

אני לא חושב שדעתו של אדם,

משתנה ברגע בו הוא מכבה את הנרות מעל העוגה,

ביומולדת של גיל עשרים..

 

ודאי שיש הבדל בין שכבות הגיל ולכן הוקם הפורום הזה,

אך כמו שפלספנית אמרה, 

כדאי ונכון להגדיר (ואפילו לא רשמית) על פי שנתונים.

חברי שבט דביר ייסגרו השנה עשרים שנים מחייהם,

והגיוני שהם בפורום הנכון.

אין צורך להכנס לכרטיס האישי של כל כותב כדי לוודא,

שבט דביר מגיעים לשנה העשרים ואחת ממש מייד...

זה בגלל שנותנים לניקים מסויימים להגיב, וזה נתן פתח לעוד אנשים..

מה גם שאם נהייה דוגרים...


הפורום הזה הוא דיי נסיו"פ לבוגרים..

רק שאת ה"מורה המעצבנת", מחליף ה"מרצה המעצבן"...

השרשורים כאן ברובם,

אינם דברים שצעירים מאבדים בהם את הצפון..

יש להם ממה לתת, הם בוגרים ויודעים לחוות דעה..

 

שוב, אני מבין את הרעיון,

אבל זה טיפה מזכיר שמיניסטים..

שחמשושים נכנסו להם לקיוסק....

אני ממש לא מבין מה המהומה הגדולה על זה שכמה פחות מבני עשרים כותבים בה, אפשר לחשוב...

השיר היה אכן נוגע ללב...

אני מקווה שהוא גם יגע למקלדת לכמה כינוויים ...

למי שכבר לא זוכר כי הוא זקן מידי

או למי שלא יודע כי הוא צעיר מידי-

אז כן

ברגע שבו

את\ה מכבה את ה20 נרות על העוגה

ואומר להורים- תודה על שני עשורים שהבאתם אותי עד הלום

מקבל ברכות ואיחולים על החלפת קידומת

ביום שבו

אתה מסיים את העשור השני לחייך- עשור ההתבגרות

ונכנס לעידן חדש- להיות אדם בוגר

אז אתה אכן אדם אחר

עם שיח שונה, ואחריות אחרת, שאיפות אחרות, ותחומי עיניין שונים

לכן יותר מהגיוני שתחפוץ לך בפורום של חברים בני גילך\ עשורך

(כאן תיפתח מחאת "הבה נקים פורום צעירים מעל 30" )

חרגו כבר מהרף הזה. איך אפשר להתלונן עכשיו?

נסערים... ולהאשים...

ברגע שזה מישהו מסויים זה כן בסדר?

אז אני לא אומר. לדעתי הרף של גיל עשרים הוא חשוב. ולדעתי לא צריך לשנות אותו.

אבל להתלונן אי אפשר...

ובטח לא להאשים בפומבי...

אפשר לדבר באישי, ולהתחיל להקפיד על זה בלי קשר לאם הוא חבר שלנו או לא חבר שלנו.

והתלונה העיקרית שנעשתה הייתה על הגישה של, הי מנהלים- אתם סתם מטומטמים- דפקנו אתכם.

הטיפול האמיתי נעשה בעבר ויעשה באישי.

הפורום הוא מקום נחמד מאוד, אנשים נהנים מאוד להסתובב בו ולחזור אליו מדי פעם.

יש משהו משעשע בזה שהוא הוגדר (בחכמה!) כפורום לעשרים פלוס.

כאילו, מה קרה אם מישהו בן 19.5?

אין פה שום לעג על המנהלים חלילה - אלא בדיחה סבירה לגמרי על שם הפורום...

ושום סיבה לעשות דרמה.

משהו כתב קודם, שזה כמו נסיו"פ, אז זהו שלא..
הפורום הזה הוקם, אחרי שחבר'ה בוגרים לא מצאו את עצמם בנוג"ה, ולכן התחילו לפתוח שרשורים בלנ"ו..
כל השרשורים שאתה רואה פה עכשיו (מי ער, צחוקים, בדיחות וכדו') היו שם, היו מס' חבר'ה שהיום כבר לא כותבים פה(חלק מהם), שיזמו להקים פורום שיהיה רק לבוגרים(מעל 20), ויהיה אפשר לפרוק בו הכל למעט (הפורום ההוא)..

אז תשאל למה זה כ"כ קריטי שמשהו בן 17 יכתוב פה? מה הוא לא מספיק בוגר?   אין לו שכל מספיק בשביל להבין מה הולך פה?? אז לא, זה לא העניין, ואני לפחות, ממש לא מזלזל באף אחד גם אם הוא קטן ממני בהמון שנים..

הבעייה היא שהרבה פעמים, אנשים פורקים בדברים שנוער לא מבין בהם, כי הוא לא חווה אותם, והם רוצים לשמוע חוות דעת רק של אנשים בגילם, כאלה שיבינו על מה מדובר, זה לא נובע מזלזול, אלא מרצון לשתף משהו שהוא בראש שלי...

למה זה כ"כ קריטי שמישהו בן 19.5 כותב פה?...

אני חושב שבלי קשר לרמה של הכותב.. אם רוצים שזה יחזיק מעמד - צריך גדר.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.