לא קל בכלל... שולחת המון חיבוקים!!

לגבי א- דווקא בגלל שאתם כבר נשואים ולא סתם חברים/מדוייטים- את יכולה להגיד לו/לייעץ לו:
אולי תתגלח יותר/תגדל קצת זיפים?
אולי נלך לקנות לך חולצות חדשות?

אולי תחליף כיפה? אתה תתרגל...

אולי תנסה עדשות מגע?

עם קצת חיוך וארוחה טובה הוא אולי יזרום איתך... 

ב- תדברי איתו.. תעלי את הנושא הזה, את לא יכולה להמשיך לחיות ככה בלי הקשבה ותמיכה.

"אויש לכי תעשי משו עם עצמך, את סתם מבואסת כי משעמם לך" זו לא תשובה. זו בריחה.

את יכולה לשאול אותו למה הוא מנסה לברוח ממך כשאת רוצה ממנו עזרה נפשית...

למה אתה לא מקשיב לי יותר? למה אתה לא רגיש? את אישה.. נשים רגישות יותר מגברים.

תראי לו ותגידי לו כמה את צריכה אותו, שאת אוהבת אותו, גבר רוצה לראות שהאישה צריכה אותו..

בבקשה, תזכיר לי למה התחתנו, תזכיר לי למה אני אוהבת אותך! תגיד לי למה אתה אוהב אותי!

חבל שהזוגיות שלנו תתפרק פשוט ככה! מה קרה? למה אתה לא כמו שהיית פעם? למה אתה מרוחק?

אולי משהו בך מפריע לו והוא מתרחק... אולי משהו בחיים שלו מפריע לו.. תבררי טוב טוב ותשאלי.

שה' ישלח לך ברכה והצלחה, אושר ושלמות פנימית, ושלום בית! בע"ה שדברים ישתפרו מהר! 

הוא עכשיו בצבא אז אני רואה אותו כל יום על ירוק

לא מהמם

לא מכוער

צבא

בדר"כ לובש כמו שאני אוהבת

ג'ינס (צריכה להשמיד לו כמה ג'ינסים שאני לא אוהבת) וחולצת טריקו

כיפה גם כמו שאני אוהבת

גודל נורמלי 11-12 ס"מ לא יותר- אוהבת את זה

עדשות לא צריך

מתגלח כל יום -צבא

בקיצור אוהבת את המראה שלו מבחינת לבוש והכל

יש דברים שאי אפשר לשנות

לכי תשנה את הגובה שלו

את הפנים שיהיו יותר יפות

את צבע השיער שלפעמים מציק לי (הוא בלונדיני ואני יותר אוהבת על בנים שחור/חום / שטני צבעים רגילים)

בקיצור הלוואי וזה היה פשוט כמו שאת אומרת, פשוט הוקוס פוקוס להחליף חולצה/ ג'ינס כיפה אחרת

איזה פיתרון מושלם

חבל שלי לא

בקשר לב.

אני אומרת לו

אבל הוא אומר מה את רוצה שאני אגיד?

הוא פשוט לא בת!!!!

למשל כרגע קשה לי עם זה שאין לי חברות (באמת אין לי, זה הודעה לפעם אחרת) וכל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא עונה לי שמה אני רוצה, שאני צריכה לזרום, להשתדל

אבל הוא לא מבין שקשה לי עם חברה בגלל

^קשה לי אישית עם עצמי

^חברה זה דבר שמלחיץ אותי

*מרגישה קטנה ליד הרבה בנות

וכו'

והוא לא מבין את כל זה

זה רק דוגמא

לוידעת

כאילו מרגישה שאני לא יכולה לשחנ"ש איתו באמת ולהרגיש הקלה אחרי שיחה איתו

ואני לא חושבת כמוך

שהתשובה שלו היא בריחה.

היא לא

זה פשוט התשובה שלו, זה מה שהוא חושב

אבל לעזאזל

אני צריכה יותר

אוווף

שני הדברים האלה מוציאים אותי מדעתי

מממ... באמת אין הרבה מה לעשות לגבי זה אם הוא בצבא..

אבל זה קשור ל-ב'.

בגלל שאת פחות מרוצה ממנו-

את חושבת שהוא פחות יפה..

את חושבת שהאישיות שלו פחות יפה-

אז את חושבת שגם החיצוניות שלו פחות יפה...

זה הרבה פעמים בא ביחד.

כשאת מעריכה בנאדם ואוהבת- המראה שלו בעינייך נהיה יפה יותר!

בהמשך ל-ב': "מה את רוצה שאני אגיד?"

-שתעודד אותי? שתחבק אותי? שתייעץ לי? שתעזור לי? שתשמח אותי כשאני עצובה?

זה כ"כ בסיסי כשמעלים דברים שכואבים, בעיקר דברים שכואבים בקשר!

לפי הדברים שלך זה נשמע שאין לו רצון בכלל לעבוד על זה... אבל אני לא מכירה ואני לא רוצה להגיד סתם,

וחסרים כל מיני פרטים כמו, כמה זמן אתם נשואים? יש ילדים? אתם עובדים/לומדים?

אם שום דבר לא משתפר ואת מנסה להוציא ממנו ולא הולך-

הייתי מציעה לפנות לייעוץ ממישהו שיותר מקצועי ממני, ביחד או לבד, להציל את הקשר.

לא שווה להתגרש בגלל משהו שאפשר לתקן!

נסי רגע לעצום עיניים. 

נסי, זה יקח פחות מדקה, מבטיחה.

עצמת? 

יופי! 

עכשיו, אני רוצה שתדמייני משהו אחד שהיה לך איתו, עם בעלך שפשוט היית מאושרת.

זה יכול להיות כל דבר. פשוט הכל. 

אל תרפי עד שתחשבי על משהו. 

זה צריך להיות משהו שפשוט אמרת "וואו, טוב לי איתו" "וואו, הוא בעלי." 

אם חשבת, אני בטוחה שאז..ההרגשה הייתה מדהימה. וגם, עכשיו כיף להיזכר בה. 

את התחתנת איתו, דווקא בו בחרת ולא בשום גבר אחר בעולם. 

את זוכרת למה? האם באמת היופי שלו הפריע לך בכל דקה מאז שהכרתם? 

בכל אופן, אני חושבת שצריך כאן להתייחס אלייך. ולא אליו.

זה לא שאת הבעיה, זה את רוצה לשפר ולעצב את המציאות מחדש. 

משהו מפריע לך.

אז, תעשי את זה. 

בואי לא נישב בחיבוק ידים ונקטר על כל העולם ביחד. [בכל אופן, אין לנו המון זמן לחיות כאן..כאילו יש..אבל..עדיין ]

שאלות שאת צריכה לענות לעצמך:

- למה קשה לך עם חברות? האם הקנאה? האם חוסר ביטחון? 

- למה את מרגישה קטנה לידם? למה את חושבת שהוא לא מבין אותך?

אלו שאלות שמ-א-ו-ד קשורות על הנושאים שהעלת כאן.

ואגיד לך בפשטות למה. 

לעניות דעתי, אלו השלכות שבאות בעקבות חוסר שלמות ומושלמות עם עצמך, או חוסר אופטימיות לגבי החיים, אז הרצון הזה מתבטא ברצון שלפחות מי שלידך יהיה טוב, יהיה מושלם. שתגידי לעצמך, הצלחתי לתפוס משהו טוב, משהו שיגרום לך להתגאות. 

נשמה, 

לדעתי פתחת לפנייך כאן דרך למסע פרטי קצר או ארוך עם עצמך.

תשאלי אותך שאלות, תעני לעצמך תשובות.

אני בטוחה שכך תוכלי להבין יותר את עצמך,

וכך תוכלי גם לפתור את אותן בעיות או דברים שהציקו לך..

בכל אופן, תמשיכי להביע את רגשותייך.

זה חשוב. 

אני חושבת שעלית פה על נקודה אמיתית

נכונה

וכואבת

כן

זה נכון

לצערי אני לא שלמה עם עצמי

רק אל תכתבי לי "אז תהיי" או משהו חרטא בסגנון כי סופך יהיה רע ומרסתאם כי פשוט זה ממש מורכב וזה כבר שנים ככה אצלי בלב

שאני לא מרגישה שלמה עם מה שאני, מה שאני

והיופי שלי הפריע לי בעיקר בחוץ

מול אנשים אחרים

למשל שיש מיפגשי שכונה וכל הבעלים מגיעים....

שלי...

אני בהתחלה שיצאתי עם המדוייט שלי - הכל היה סבבה ויפה, ולא חשבתי על המראה והיה בסדר בעיניי..

עכשיו כשאנו בשלבים רציניים , גם יותר משנה ביחד ובשלבים מתקדמים..אנחנו הכי פתוחים שיש- ברמה של כנות , הכי אוהבים שיש ואני אוהבת את המראה החיצוני שלו מאוד! ממש ברמה שיביאו לי פה איזה שחקן או משהו , פשוט לא יהיה אכפת לי..כי אני חושבת רק עליו...ואוהבת רק את היופי שלו..

ומה שקשור אלייך- אני חושבת שאם תחשבי באמת רק על בעלך ואפילו אם את רואה לכאורה "יופי " של בעלים אחרים . אפילו תנסי להוריד את העיניים , להסתכל פחות .. כי מבחינתך בעלך הוא המושלם ואני מסכימה עם התפיסה הזאת לחלוטין...וככה של כל אחת .. בקיצור, הקסם זה לחשוב רק עליו לדעתי כמה שיותר...לראות את הטוב בבן אדם שאיתו התחתנת ,  ולראות את היופי המיוחד שבו!

מאמינה בך שתצליחי!

1. לתת לו לקרוא את הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" כדי שיבין, למשל, שאישה שמתלוננת על משהו או מישהו לא זקוקה לעצות, אלא לחיזוק/חיבוק.

2. לראות, מה אפשר לשפר בהופעתו החיצונית. אולי אפילו לפנות לסטייליסט.

יביע אמפתיה לבעיה שלך ולרגשותייך ואח"כ תפתרו את זה יחד..

חוצמיזה שיכול להיות שאצלכם בנושא הזה התהפכו התפקידים - ואת מעדיפה לפתור ואולי בעלך מעדיף אמפתיה ולא יודע לומר זאת?

זה גם תלוי על איזו בעיה מדברים..

אנחנו מדברים על מצב שבו האישה נסערת..

את לא חייבת גם לקחת כל עצה..

רק קחי נשימה עמוקה.

במקום שהוא יחדל מהן-

אני מציע לכל אשה לקבל מה שנכון וטוב לה ולבעלה.

למען הגילוי הנאות- אני רווקה, אבל הרגשתי צורך להתייחס, מקווה שזה בסדר, ואם נכתבו דברים לא מתאימים- סליחה מראש.

 כמו שכתבו למעלה, בעייני יש קשר די ישיר בין א' ל- ב' ולכל שאר הדברים שתיארת.

 את לא מקבלת את עצמך, את רגילה כנראה לשפוט את עצמך בחומרה, להעצים את החסרונות על פני היתרונות.

כשהתפיסה שלך לגבי עצמך שלילית אז את גם נלחצת מחברות, ומרגישה לידן קטנה.

 וזה בא כנראה גם בא לידי ביטוי מול בן הזוג, את מחפשת ממנו אישור לזה שאת בסדר, וכשמחפשים כל הזמן את האישור ומאויימים מכך שאולי גם הוא לא מקבל אותך, אז מפרשים כל דבר קטן כהוכחה לכך ("הוא לא רצה היום לדבר איתי"= הוא לא אוהב אותי/לא מקבל... וכדומה). ומסקנה הזו גורמת למציאות להראות לך שאכן אין לך אישור ממנו.

 זה מנגנון מעגלי כזה שמתחיל במחשבה שלך, ממשיך בחיפוש הוכחות, בפרשנות את המציאות כך שתוכיח את המחשבה, ואז באמת המוציאות מוכיחה את המחשבה, וחוזר חלילה.

את גם מודדת אותו חיצונית ביחס לבעלים של החברות,  את כאילו מסתכלת על כל העולם מנקודת המבט של איך הסביבה רואה אותך, לא מהעיניים שלך. כך את מסתכלת על עצמך, וכך את מסתכלת עליו.

ולכן גם התיקון מתחיל במחשבות שלך. כשתצילחי להציב סימן שאלה על אותן אמונות שליליות שיש לך לגבי עצמך ולגבי איך שהסביבה שופטת אותך, כל המעגל הזה ישתנה בעקבותיו, גם בעלך יראה פתאום אחרת -חיצונית ופנימית.

אני מנסה להגיד את הדברים ביתר זהירות, מקווה מאוד שהם יתקבלו בהבנה, אין לי חלילה כוונה להעביר ביקורת, רק אולי לפתוח את העניים, מתוך היכרות עם עצמי ועם תהליכים שאני עוברת-

קשה להתחבר ולהכיל אדם שלא מקבל את עצמו, ז"א, לכל אחד יש חלקים כאלה באישיות וזה טבעי, אבל כשזה הופך להיות דומיננטי יותר, לאורך זמן קשה להכיל את זה, את מטילה עליו קצת את התקיד של עצמך- במקום לעשות עבודה עם עצמך (ואולי לבד זה באמת בעיה וצריך להיעזר באיש מקצוע) את נותת לו את התפקיד לקבל אותך תמיד בכל מצב.  אם את לא מצליחה איך את מצפה שהוא יצליח?

המחשבות השליליות שלך לגבי עצמך באיזשהו מקום חודרות גם אליו, אולי זה מעוור בו מחשבות דומות כלפי עצמו, אולי הוא מרגיש שהצרכים הרגשיים שאת מצפה שימלא אצלך  יותר מידי בשבילו אז הוא מעדיף לא לשמוע בכלל, אולי את עצמך לא פנויה מספיק לקבל אותו ולספק לו את הצרכים שהוא מצפה להם.

בעייני הפיתרון להכל מתחיל באותו מקום- אצלך בראש.

זו עבודה ועבודה לא פשוטה, אבל זה כנראה התפקיד שלך כרגע, ולא יעזור לך שתחליפי בן זוג, כי גם שם זה יצוף אולי באופן אחר אבל זה יהיה שם.

אני הייתי ממליצה לך לפנות להתייעצות/טיפול אצל איש מקצוע, להתחיל לחזק את עצמך, ואני מאמינה שמשם גם הדברים האחרות יתחילו להסתדר, זה לא תהליך קל, אבל אם הביאו אותך למקום הזה עם הקשיים האלה כנראה שאת מסוגלת להתמודד איתו ולהתקדם לאט לאט.

בהצלחה!

הבעיה העיקרית שלך בנושא הזה, זה שאת "מסתכלת על אחרים ומדמיינת שהיית מתחתנת עם מישהו יותר חתיך".. 

מוטב, לדעתי, לא "לכבס" את זה: זה דבר נורא ואיום.

ואני חותם לך, שאם היית מתחתנת עם מישהו כזה - תוך זמן קצר מישהו מכם היה די-מואס בשני.

את מעידה על עצמך שאת "מסובכת רגשית, המון משברים כמעט בכל תחום". תשמחי שהתחתנת עם אדם שהיה מוכן עקרונית להכיל את זה ולתמוך.

בוודאי שאם ה"מראה שלו" (טוב - אבל לא חתיך...) נחשב אצלך לבעיה, אינך יכולה לצפות ולדרוש ל"הקשבה האמיתית לה את זקוקה", ממנו.

וכי את חושבת שהוא אדם חסר רגשות? הוא לא מרגיש משהו?

יש להניח שאם היית עושה תרגילים יומיים להתבונן בטוב שבו, כמה שהוא טוב ונחמד, אז ממילא "כמים הפנים לפנים" היה חש בזה וגם יותר נוטה להאזין לך, לפחות אם היית מבקשת את זה ממנו (אולי אינו לגמרי מודע עד כמה הצורך הזה).

אבל כל זמן שאת תופסת את זה כ"שתי בעיות" -איך אפשר לתבוע ממנו?..  הרי הוא לא נברא "לשרתך" בלבד. יחס גורר יחס.

לכן, אולי מה שאת יכולה לעשות - זה באמת קודם כל "לתפוס את עצמך", להוציא לך מהראש את האשליה הזו שעם מישהו "יפה יותר" היית מרגישה טוב יותר. להסתכל ממש יום-יומית על כל נקודה של טוב שבו. לא "להיזרק" כמישהי שרק צריכה לקבל מהאחר ולא לתת.

וגם - כנראה - ללכת לייעוץ אישי שלך, כדי לעזור להתגבר על דברים שאת מרגישה "מסובכת" בהם באופן אישי, מעבר לתחום הזה.

הערכה אמיתי של הבעל תגרום לו להיות יפה בעינייך.

היופי הוא לא דבר תלוש מהקשרו. עם כללים.

אני חושבת שהפוך.   חוסר "ההקשבה" נובע מאיכפתיות ורצון לעזור. ואני אסביר.

כשהייתם חברים לא היתה לו דרך מעשית לעזור לך אז פיטפטתם ודיברתם ודיברתם ודיברתם. ודיברתם..

עכשיו כשהוא בעלך הוא רוצה שלא תהיה לך בעיה שיהיה לך טוב אז הוא רוצה שתעשי משהו.

ואת יכולה להגיד לו שאת רק רוצה לדבר ולדבר על העיניין ולא לעשות עם זה משהו עכשיו. להתבשל קצת בבעיה לפני שפותרים אותה.

א. שיהיה לך בהצלחה

ב. תתבגרי ותתחילי לקחת אחריות על עצמך

ג. זה שאת לא מרוצה מעצמך אל תפילי זאת על בן זוגך

ד. אני מבינה שאת מינימום מיס תבל אם הוא לא מספיק  יפה בשבילך

ה. בדרך כלל למי שיש תסכול מול בן הזוג רוב התסכול זה מדברים

שצברת במהלך השנים, חוסר מענה מול הורייך וכו',

ו. תהיי אמיתית עם עצמך ותגלי שזה לא הוא זאת את

ז. תהיי אמיתית עם בעלך ואל תצאי איתו למפגשים שבהם את מפנטזת על אחרים

תהיי את רצינית ובעיה שכואבת למשהיא עד כדי כך שהיא מספרת אותה פה ושופכת את ליבה תני קצת אמפטיה. זה ממש לא היה נעים לקרוא את תשובתך, פשוט הנימה המזלזלת היתה קשה מידי. אפשר להגיד דברים גם בנועם.

תגידי לי איפה למדת חוסר רגישות שכזאת???? מה ששנוא עליך- היית רוצה לשפוך את ליבך ולקבל רשימה כזאת?

זה לא לעניין בכלל!! אם את לא יודעת להתייחס במינימום רגישות אז עדיף שלא תגיבי לנושאים רגישיים שכאלו!

מה נסגר איתך??

איזה חוסר רגישות לבעיה של בנאדם!!

יש לך בעיה עם השאלה??

עדיף לשתוק במקרה כזה...

ה' ישמור.. איזה אטימות לב ורוע נטו.

ממליצה מאוד מאוד. תסתכלי באתר "לב הדברים".

בעלי עשה אותה והוא גם מורכב מאוד מבחינה רגשית ונפשית. ובאופן הכי פשוט אני יכולה להגיד שהחיים שלנו מתחלקים ל"לפני שקוף" ו"אחרי שקוף".

זה נותן כלים והדרכה להתמודדות אמונית אמיתית ועמוקה עם כל הקשיים שבנפש, ואנשים עוברים שם תהליכים שלא יאמנו.

כאמור- ממליצה מאוד. ברגע שאת תתחילי תהליך זה ישפיע על הזוגיות שלכם בצורה מיידית.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?