"אוהבת את אבא" גם בעיני זה מקסים..

לא מזמן בדיבור עם כיתת שמיניסטיות-

עשיתי סקר מהיר- הגיל הממוצע שהן אמרו שמתאים לנישואין היה 23-24-25

לא יודעת מה יהיה להן בפועל או מה קורה בפועל עם בנות גדולות מהן מאותה סביבה...

אבל הרוח נושבת ליותר מכיוון אחד

וכן, זה מהמם כשזה באמת נובע ממקום שלם אמיתי ובוגר ב"ה!!

[בדיוק גיסי שבגילי התחתן עכשיו עם חברה טובה גם בגיל. קיצר אנחנו עכשיו חמולההה..]

לאחר תקופה ארוכה של קורא פאסיבי החלטתי לקחת צעד אחד קדימה ולהיות שותף בחוויות, בהתחבטויות, בהרגשות וכול'. אני מאמין שהפורום יוסיף לי המון. זה, ועוד פורומים נוספים כמובן, פורום נפלא , מגוון ומעניין ואני מאמין שאמצא בו וגם אתם בי, לא מעט עניין.

אז המשך יום טוב בינתיים לכולם...

בקרב הזוגות הצעירים בציבור שלנו. זה משהו שלא מדברים עליו אבל הוא הופך להיות יותר נפוץ. דיברתי עם אשת מנהל של אולפנה שרבות מהבנות מתחתנות בגיל צעיר והיא אמרה שעד לפני מספר שנים היא הייתה בעד אבל מאז שמספר הגירושים אצלם עלה הם הבינו שאנשים בגילאים הללו נכנסים לנישואים ללא הכנה ומ'לחץ חברתי' והם החליטו להלחם בתופעה.

אני ב"ה נשואה באושר 9 שנים. התחתנו בגיל 20. מספיק צעיר לטעמי ולא כ"כ ברור לי למה למהר?! תסיימו את התרומה שלכם למדינה- צבא/ שרות לאומי. יהיה לכם מספיק שנים להיות נשואים. אני רואה בנות כ"כ צעירות שנשואות ואני מרחמת עליהן שהן לא הספיקו לפעמים לסיים בגרות, לשרת בשרות לאומי, לבנות את עצמן כאישיות בפני עצמה ולפעמים זה נראה שזה 'מגניב' להתחתן. ייתכן שהן לא זקוקות לרחמיי, אבל אני רואה כמה שהן הפסידו שלא חיכו עוד שנה/ שנתיים. זה לא אומר שהן יהיו רווקות 'זקנות'... לא פלא שהפורום 'נשואים טריים' בערוץ 7 כ"כ פורה בקשיים בזוגיות. אה, ווהגיד שילדים בני 17 הם בוגרים זו בדיחה... סליחה אם מישהו נפגע.

איך בוחנים בשלות לנישואין?

האם יש שאלות מכוונות שבן/בת 18, (או כל גיל אחר) צריך לשאול את עצמו כדי לבחון האם הוא בשל לנישואין?

(אני מקווה שזה לא נחשב ניצלו"ש...)

עברו 6 שנים ואני מצטער על כך.

מכאן אפשר רק לתקן. בע"ה..

20 זה פחות צעיר מ 18..

למה כל כך ברור לך שמה שאת עשית מושלם לכולם?

אני יודע שתאמרי שאת לא חושבת כך, אבל כך את נשמעת.

את מדברת כאילו יש לך איזה אינטרס ליצור מגמה כזאת.

מנין לך שהנתונים על הגירושין לא נכונים? בגלל שאצלכם במשפחה הם לא באו לידי ביטוי?

מה הזלזול המוזר הזה?

ואגב, אם ארצה להתייעץ עם נשוי לגבי השאלה הנ"ל, אתייעץ עם אדם שנשוי יותר משנה...

חשבתי שאני בלנ"ו, נכנסתי לשרשור הזה ישירות..

אהלן חברים, אני מוטי, רווק

בס"ד

בקשר לזה שהנישואין לא תוקעים.

הנישואין זה דבר מדהים אבל בהחלט זה שונה מאוד מהרווקות.

ברור לי שאם הייתי רווקה אז יכלתי להתקדם לדקטורט ומעלה כי היה לי כסף וזמן ואנרגיה.

אחרי החתונה הסדרי עדיפיות משתנות.

אין כ"כ אפשרות להתחיל ללמוד תארים אם את רוצה באמת להשקיע במשפחה ובילדים שיהיו בע"ה.

צריך לדעת שחלק מהנישואין זה וויתורים שבעיני הם משתלמים יותר.

אני מעדיפה להיות עם תואר ראשון בלבד ולא להתקדם הלאה למרות שמבחינת היכולות אני יכולה אבל מבחינת המקום שאני נמצאת נשואה זה לא אפשרי.

אני לא יכולה ללמוד כשיש בעל וילדים ובית להחזיק.

אז יש את המקום של הוויתור על חלומות ודברים השאלה מה חשוב לך יותר.

זה זלזול אמיתי...

היא דברה על נתונים ואת מזלזלת וקוראת לזה דעות קדומות.. על סמך מה?

על סמך המקרה הפרטי שלך??

למה שלמישהו יהיה אינטרס "לשחק" בנתונים?

(אגב, לא מדובר ב"נתונים", מדובר במנהלת אולפנה שרואה עלייה בגירושין)

השאלה היא אם אכן יש אחוזי גירושין גבוהים יותר אצל זוגות שנישאו צעירים.

אם זה נכון זה אומר שצריך להיזהר יותר ולבדוק יותר, להפריד בין מקרים ספציפיים מתאימים ובין סתם חיפזון ופזיזות.

ו... לפעמים עדיף גם להכליל ולדכא תופעה אם הרע שיוצא ממנה גדול מהטוב.

הרי גם את בעצם מכלילה.. בזה שאת מברכת על מגמה כזאת את בעצם מכלילה.

אני לא רואה שום סיבה לא להתחשב בנתונים. מה גם שהחשש נשמע הגיוני לגמרי.

אבל עם אלה שכן, ואנחנו מדברות בפתיחות (הנשים)

מסתבר שיש עבודה מאחורה, קשיים והטבות, כמו כל זוג שמנהל חיים תקינים!

ובעיקרון-

נכון, אפשר לומר שלא כולם חיים באושר, אבל הם כן נמצאים בעבודה!

זאת אומרת - שהם לא ברחו מהאחריות הכרוכה בחיי נישואין,להיות יחד גם במצבים קשים!

[ואני לא מדברת על מקרי קיצון כמו אלימות במשפחה וכדו'

(לא רק אלימות פיזית, גם מילולית) שאז נדרש לחתוך את הקשר!]

ולגבי הכנה -

זה מה שאמרתי -

זוגות ולא משנה באיזה גיל, אם עברו הכנה נכונה - יצליחו!

ואם לא - הם יכולים להיות בני 200 ולהתגרש אחרי יום!

רק שהכנה - היא לא משהו שנרכש ב8 שעות עם מדריכת כלות או מדריך חתנים!

היא משהו שמתחיל גם מזוגיות שרואים בבית, ממודעות עצמית של האדם ומלימוד בלתי פוסק, לפני החתונה ואחריה-

על בן הזוג, על בני המין השני, על עצמי,

על המקומות החלשים שלי ושל בן זוגי

על עבודת המידות שלי.

ואם תבוא, תראה שמדובר באנשים עובדי ה' - עמלים בכל תחום.

לכן אני מרשה לעצמי לומר "נשואים באושר"..

כי הכל נובע מהעמל בנושא הזה - כידוע - זוגיות זו עבודה!

ואולי דברים שמתאימים לקבוצה מאד מסויימת - לא מתאימים לקבוצות אחרות.

וטוב שסיפרת על גילאי ה16... כי על גיל שש עשרה גם את תסכימי שזה מאד ייחודי, ובאמת מתאים רק לקבוצה מאד מסויימת, שחייה חיים מאד מיוחדים ושונים.

וכמובן, כמו שאמר\ה בן ראמים, את לא באמת יכולה לדעת מי מאושר ומי לא, (אם כי את כן יכולה לדעת מי גרוש ומי לא...)

ובקשר לאחינוש, נראה לי מאד הגיוני שאשה שמבוגרת ממך בעשר שנים תרגיש מבינה יותר. והיא לא רק מבוגרת, היא גם נשואה עשר שנים. למה את מצפה שהיא תכתוב אחרת?

בכלל-

מעבר לזה שאכבד אדם מבוגר ממני

עניין הגיל לא משחק אצלי בשום תפקיד!

זה רק אומר שהנשמות שלנו ירדו בזמנים שונים לעולם הזה!

(ולפעמים זה אומר שהנשמה המבוגרת יותר, רק התלכלכה בעולם השקר הזה יותר מהצעירה..

אז לא בטוח שזה יתרון)

וכמו שאני לא אזלזל בילד בן 15 שמספר לי סיפור או מביע דעה,

ככה אני מצפה שינהגו בי.

לא זה שאני מבוגרת ולא זה שאני נשואה עושה אותי מבינה יותר מבחור בן 18 רווק- בכל תחום.

במיוחד לא בנושא שלעיל! שלא קשור לוותק, אלא קשור לסטטיסטיקה!

אגב - בשביל הקטנוניות, היא מבוגרת ונשואה יותר ממני רק ב8 שנים.. 

את מצאת איזשהו ספק שמץ של נימה שלא מצאה חן בעינייך, היא ממש לא זלזלה.

ו... אני מניח שיהיה הבדל כלשהו במעמד בינך ובין הבן שלך, לא רק בגלל שהוא בן שלך, אלא בגלל שהוא צעיר ומבין פחות ממך.

הוא מן הסתם יעלה עליי בידע שיהיה לו.

כפי שאני יודעת להסביר לאמא שלי במחשבים, ככה הבן שלי מן הסתם ידע להסביר לי על המשו המשוכלל הבא..

שאני לא אבין בו חצי מקש..

האם היא חברה מוסרית יותר?

האם היא חברה שיותר עושה את רצון ה'?

האם היא חברה שיש בה יותר השראת שכינה?

כמובן שלא, ממילא זה ממש לא משנה אם החברה מתקדמת או לא.

למרות שכמובן יש דברים טובים בקידמה, אבל הקידמה לא מדד לאיכות החברה.

לעצם העניין, יש כאלה שרואים בחתונה ערך דתי (התורה למשל),

ומוכנים להתאמץ ולהקריב דברים כמו רמת חיים ונוחות בשביל לקיים את הערך הזה,

יש כאלה שמעדיפים ערכים דתיים אחרים כמו לימוד תורה, ולכן הם דוחים את החתונה.

האם אתה באמת באמת חושב שההרגשה של בחור חרדי בין 18

היא שאין לו לאן להתקדם? מההכרות שלי זה ממש לא נכון,

אין לו אולי לאן להתקדם בתחומים שאצלך נחשבים להתקדמות,

אבל בתחומים שאצלו נחשבים להתקדמות יש לו בהחלט.

לפי דברך, זה שבמקומות שמקובל להתחתן  מוקדם זה נובע מסוג של שעמום,

הבנתי אותך נכון?

כתבת:

"יש הבנה שעדיף להתאפק כמה שנים כדי להגיע לקשר ממקום יותר בוגר ונכון, ושזה גם משתלם בסופו של דבר"

זה לא הבנה ולא איפוק,

אלא יש כאלה שהדחף לחיים נוחים או הפחד מעוני מביאים אותם להוציא את הדחפים המיניים שלהם בלי מסגרת נישואים, זה הכל, האם באמת זה אפשרי להתאפק כמה שנים מאז הבגרות המינית? זה כמו שתגיד שכדי להתייצב כלכלית צריך להתאפק מלאכול ולשתות כמה שנים עד שיהיה לך כסף לקנות אוכל.

מה, כל מי שלא מתחתן צעיר פוגם בברית?! זה מה שאני טוען?

לא, לא כל אחד, אבל כמה אנשים שלא התחתנו באמת זכו שלא לפגום אפילו פעם אחת?

ואני לא מדבר על תופעות נפוצות מאוד (בלי הכללה, כמובן שיש הרבה צדיקים שמתמודדים עם היצר שלהם ולמרות שלפעמים נופלים, הם מצליחים להתגבר ובוודאי לא שייכים לתופעות האלו) שהאינטרנט הוא השותף הקטן שלהם... ולמרות שדחיית החתונה היא לפעמים מגיעה משיקול נכון והגיוני, אבל גם הרבה פעמים היא פשוט דחף אחד שמתגבר על דחף אחר, ולא משהו מושכל.

מה, אז להתחתן רק כדי למצוא פורקן מיני?!

בוודאי שלא, אבל להתחתן כדי לשמור על הקדושה זה בהחלט דבר יפה מאוד, ואולי גם חובה.

ובוודאי שהמציאות שלפעמים מאלצת ומצדיקה דחיית חתונה כמה שנים לאחר הבגרות המינית,

היא בעייתית, לא נורמלית, ודורשת תיקון.

יש עוד הרבה טענות שמצדדות בעניין, אבל כתבו את רובם ואני לא באתי אלא להוסיף מה שלא ראיתי שכתבו.

רב חסדא עצמו נשא אישה כבר בגיל שש עשרה, והעיד שאפילו גיל צעיר זה לא סיפק אותו: "האי דעדיפנא מחבראי – דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך" (בבלי, קידושין כט ע"ב – ל ע"א) [זה שעדיף אני מחבריי - שנישאתי בשש עשרה, ולוּ הייתי נישא בארבע עשרה - הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!].

מי סיפר לך את הדבר הזה???

(סליחה על הפלישה לפורום שלכם...)

פה בגיל 16?

אתה מוזמן לבדוק.

ותסלח לי - אבל אני אהיה בוטה

שהחברה המודרנית והקידמה - ילכו לעזאזל!

יש לאדם הרבה מאוד מה להתפתח תמיד!

בעבודת ה' שלו, ובמיצוי העצמי שלו גם אם הוא בן 120..

לא בגלל שאין לאן להתפתח - מתחתנים.

הנישואין הם רק תחילת ההתפתחות שלך כאדם שלם!

וכמובן שזה לא עוצר את ההתפתחות האישית, גם מבחינת לימודים אקדמים ומיצוי עצמי.

אני לא אהיה מגעילה ואומר שההסתכלות שלך מעוותת

אני רק אומר שהשקפת העולם שלנו רחוקה מלהיות דומה..

ציונות (בצורה שבה היא מוגדרת על ידך) ומודרנה הם לא האלוהים שלי..

ובעיני שירות לאומי ושירות צבאי - אינם מועילים למדינה יהודית!

להשתגע! לאן הביאו אותנו המזרוחניקים..

ולא, אני לא גרה במאה שערים.

לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה.

כך שאת לא יכולה להביא ראיות למעלת נישואים בגיל צעיר מהסביבה שלך.

אבל אם היא הופכת לכזו, אני לא רואה סיבה שלא לעודד את זה.

ואגב - לא התנשאתי וכתבתי שצורת החיים שלי טהורה וקדושה משל אחרים.. אז אל תשתמש בביטויים המוקצנים האלו בבקשה.

והמעלה בנישואין מוקדמים - לא מתחילה בחברה בה אני חיה, אלא בתורה.

אין קשר בין החלומות שלך ובין זה שרוב האנשים שגולשים פה לא חיים בצורה הזאת.

דובר על כך שהתופעה מתרחבת.. אני עונה בהקשר למדובר.. לא סתם מה שעולה לי בראש!

ואח"כ סופר על אשת חינוך שהחליטה לחנך בנות אולפנה מסויימת לאחר את גיל החתונה, במקום להכין אותן!

אז אני רואה בזה ניטרול של התרחבות התופעה, ממקום לא נכון!

לא התכוונתי לתופעה הזאת, לא על ההתרחבות שלה דיברתי.

דיברתי על כך שאת חייה בסביבה של אנשים שחיים חיים שונים ומיוחדים, נפלאים אולי - אבל חריגים,

ואולי דוקא לאנשים כאלה מתאימים הנישואין בגיל צעיר. חיים שונים ומיוחדים בלי קשר לגיל הנישואין!!

אמרתי, "עם כל הכבוד לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה." כשאמרתי צורת החיים הטהורה לא התכוונתי לנישואין בגיל צעיר.

לחיים בכלל, תרבות, תסכימי איתי שהאנשים סביבך הם לא "קלאסה". וממילא, גם לגבי נישואין, הם לא ראיה.

(נסוב על מה שכתבת כאן>

אני למשל מכירה נתונים אחרים לגבי זוגות צעירים.
ביישוב שאני גרה בו רוב רובם של האנשים נישאו בגילאי 16-20. כן כן!
ו100% מתוכם נשואים באושר!)
 

בתוך חברה יראת שמיים.

בחברות אחרות - באמת הגורמים לפירוק הזוגיות הם הרבה פעמים גם חיצוניים.

דיברתי על הגורמים לבשלות.

נובעים מהכנה רצינית לעבודת המידות בסביבה תורנית.

והם גם מה שמחזיק את הנישואין.

זאת אומרת שאפשר לעודד נישואין מוקדמים - אם אתה מאפשר הכנה ומצע נכון.

ולא צריך להניא בנות מלהתחתן מוקדם רק כי הסטטיסטיקה מראה שמתגרשים-

צריך פשוט להכין אותן!

ועובדה שאפשר - כי יש מקומות כאלו!

זה שיש קבוצה קטנה בה זה מתאפשר ומצליח - לא אומר שזה ניתן ליישום לכלל החברה.

רוב החברה חיה אחרת לגמרי. וההבדלים הם במיליון תחומים.

אולי רק אם תגדלי ילד בסביבה של טבע וכבשים הוא יהיה מוכן לנישואין בגיל צעיר?

אני בכלל לא חושב שזה קשור ל"חברה ייראת שמים". אולי גם. אבל לדעתי זה קשור בעיקר לדברים אחרים, חיים אחרים. לא יודע... ילד שחי חיים של נער גבעות מתבגר מהר... משתפשף מהר.. ווגם יש לו איזו פשטות מיוחדת. לא קשור ליראת השמיים שלו. הוא חי חיים אחרים והוא הופך למשהו אחר.

ילד תל אביבי לעולם לא יהיה כזה.. כי הנושא הוא בכלל לא "הרמה הדתית".

אז זה לא ניתן ליישום לכלל החברה.. וממילא התופעה הזאת לא מבורכת. (בהנחה שאני צודק) ואין סיבה לעודד אותה.

והנתונים אם כן - לא רלוונטיים.

משם הוא מתחיל ומשם הוא נובע.

ההבנה של אדם שייעודו על פי התורה - הוא לעבוד את ה' ולתקן את המידות

ושזה מתאפשר בשלימות רק במסגרת הנישואין

דוחפת את האדם להשלים את ייעודו כמה שיותר מוקדם.

ובנוסף מצווה האדם לקחת אחריות ולנהוג באישתו ובילדיו בדרך מסויימת.

כמובן גם כל עבודת הנישואין של קירוב וריחוק - נובעת מהתורה הקדושה.

ולכן-

מצווה גוררת מצווה

אנשים שמתחתנים בגיל צעיר, בין אם זה מלחץ חברתי או כל סיבה אחרת

יצטרכו לקבל הכנה רצינית מראש!

כתוצאה מהצורך של אנשי חינוך להכין אותם בתוך חברה מתאימה,

הערכים המדוברים לעיל, יתפסו מקום נכבד בחינוך עצמו וכתוצאה מזה גם בשטח -

ומשם והלאה, לתקן עולם במלכות ש-ד-י..

מוטי יקר -

נראה לי שמאחר והתוכן בתגובות שלנו כבר חוזר על עצמו, אם נרצה לשאול שאלות ולהתדיין -

כדאי שנעשה זאת באישי.

לדעתי דברים אחרים גורמים להבדל הזה. ולכן אני חושב שאין ראיה מההצלחה של הנישואין המוקדמים ביישוב שלך.

טוב, אני כבר בקושי קולט מה אני קורא.. אכתוב לך באישי אחר כך.

(ארליך, תביא אורז...).

סתם.. עזוב, אני עייף.

תעופו ומהר!

לא מכיר אותם משום מקום.... אבל מחילה... משהו הזוי קורה לפורום הזה

שקיבלו חינוך איך להיות ילדים טיפשים ולבזבז את זמנם..

ולא יודעת על איזה רבנים אתה מדבר,

רוב רובם של הרבנים שאני מכירה- מכל הזרמים. 

נגד התופעה הזו.

(אני כותבת רוב כי יש רבנים שאני לא יודעת מה דעתם. אני באופן אישי טרם שמעתי על רב שהתייחס לתופעה באופן חיובי)

תוכל לומר מה שאתה רוצה על השקפת החיים "האיראנית" שלי..

בפועל -

למדתי תקשורת,התעסקתי במשפטים, ואני עובדת לפרנסת משפחתי כמו אדם בוגר...

[אפילו שבעלי התחתן איתי באמצע כיתה י"ב שלו...]

לא כ"כ חשוך כמו שאתה מצייר.

אני פשוט מעמידה את התורה במרכז חיי

ולא עושה מהקידמה והציונות את מרכז העולם.

אני גם חושבת שזה גובל בעבודה זרה לעשות אותם כאלו.

תעשה עם הציטוטים שלי מה שאתה רוצה - 

זה לא באמת מפחיד אותי להצטייר כאיראנית..

מעבר לזה - 

שאפשר לרצות להתחתן מבלי להכנס להריון..

מה זה הבולשיט הזה?!!?

תסלחו לי העלתם לי את הסעיף!

זה שאתם לא מכירים אנשים בני 16 עם מוכנות לחתונה, לא אומר שלא קיים דבר כזה!

לרצות להתחתן מבלי להרות, זה היפך הקדושה ומוטב כבר לא להתחתן במצב שכזה.

זו התורה.

לפחות שלא ידברו בשם התורה ויגידו את ההיפך.

בעזהי"ת.

לך תלמד קצת את ההלכות האלה, תלמד קצת פסיכולוגיה ואח"כ תחזור לפה עם טיפת ידע.

חתונה לא דוחים!!!

הגבתי ל"כמו בן ראמים"

שכתבה שהסיבה היחידה לרצות להתחתן בגיל 16 היא כי הבחורה נכנסה להריון בלתי רצוי..

אז על ההשמצה הזו עניתי שאפשר לרצות להתחתן בגיל 16 בלי שום הריון לא מתוכנן, שנבע מיחסים בעייתיים מאוד ואסורים מבחינת התורה לפני נישואין!

תנשום!

ומה אתה מסתתר מאחורי אנונימי.

תעמוד מאחורי התגובות שלך!

פעם זה היה כך, ולא היה על זה שום איסור, ולא יהיה על זה שום איסור גם בעתיד.

לפי אחת הדעות יצחק היה בן התחתן עם רבקה כשהיתה בת 3 (הוא היה בן ארבעים).

דוחה עד דוחה ברמות לראות את הזעזוע של כל המטונפים המודרניים המביעים זעזוע

מ'פדופיליה' אך תומכים בנישואים חד מיניים ושאר סטיות (השבוע היה מקרה בארה"ב

בו אדם טען לזכותו לקיים יחסים עם האתון שלו. חולי המודרנה טרם הכירו ב'זכות' הזו,

אבל קרוב לודאי שעוד כמה שנים גם זה יגיע).

אתה חי ע"פ התרבות המערבית ולא ע"פ התורה, וזו הבעייה שלך.

והתורה בגדר המלצה, מעניין מה כבודו יגיד, שהסבא והסבא שלו במשך מאות שנים התחתנו בגיל 13 ו-14??
 

שהתחתן בגיל בר מצווה לערך ובנו הראשון נולד לו כשהיה בן 15.

לפי האפיקורס הנ"ל הנצי"ב היה 'פרמיטיבי', 'לא ערכי' ושאר הבלים.

יסיכמו לחתן בגילאים כאלה, אבל הם לא יאסרו את זה בשם החוק..

אולי תהיה בנאדם תכתוב מהניק שלך ותעמוד מאחורי מה שאתה כותב?!

זו התנהגות טרולית ומטופשת!

על אף שאתה כותב חלק דברים שאני מסכימה איתך, צורת הכתיבה שלך פשוט מחפירה!!

ואל תכניס לאנשים דברים לפה!

זה שבנ"א לא בעד חתונה מוקדמת, עדיין לא אומר כלום לגבי דעותיו בנושאים אחרים.

אל תחליטו מה דעתו!!!

זאת התנהגות יהודית?

ממש לא!

זאת מידת סדום לחלוטין!

אבל בחור בן 18 שמתחתן עם בחורה בת 16 זה לא?

לא הבנתי ת'גישה שלך אדון "שורש וגרביים"

בלי קשר להפרש הגילים בין הנער לנערה.

ואני מתחילה לתהות איך הגענו עד הלום?

<צ>

אבל גם אם יש לבת 16 שיקול דעת, לדעתו (ואולי גם לדעתי) אין לה שיקול דעת מספיק בשביל צעד חשוב כל כך כמו נישואין.

דעת, אתה יכול לראות נערים בני 15 שהם יותר חכמים ושקולים מאנשים בני 30..

היום הבעייה היא אחרת, המסגרות כיום לא מאפשרות את מה שהיה לפני 40 שנה..

פעם אדם היה עושה בר מצווה יוצא לעבוד בנגרייה, חקלאות או משהו אחר וזהו, בזה הוא היה עוסק כל החיים, לא היה לימודים והשכלה, ואת הדרישות שיש היום בעבודות, לכן גם לא היה בעייה להקים בית בגילאים האלה, אבל היום זה לא אפשרי, אתה לא יכול להוציא תלמיד מהתיכון, ולהסתמך על זה שהוא ימצא איזשהי עבודה בגיל 20 שתוכל לפרנס אותו בכבוד..

באמצעות הטלויזיה, הפרסום, כלי התקשורת-

מסרים חוזרים ונשנים על כמה טוב להיות צעיר, טיפש וחסר אחריות.

מעודדת בליינות וצרכנות לא חכמה.

ולכן יש לנו חברה כזו.

התורה לא כותבת לנו על גיל ההתבגרות ועל כל בלבולי המוח שנערים מספרים לפסיכולוגים בהמוניהם..

ולמה?

כיון שהתורה מחנכת אדם מגיל צעיר מאוד לקחת אחריות

לא להתבחבש עם עצמו על כל שטות שהוא מרגיש, להיות קצת פחות ילדון ותלוי.

לא "להבשיל, למצוא את האני שלי, לחפש את עצמי בהודו, לנוח, לנפוש"

לא סתם כתוב "אדם לעמל יולד"

אם אנשים רק היו יודעים לעמול, הם כבר היו מוצאים שהבשילו נפשית מזמן!

שהתחתנו בגיל צעיר.

תראו מה הולך כאן!

איזה כיף, סו"ס שמח, וזו עוד הוכחה שכדאי להתחתן מוקדם, כי לפני שהגיעו לכאן החברה הצעירים , היה יבש, עכשיו, וואוו, איזה מרץ!! כיף לשבת על הספה ולצחוק יחד, במקום לדון בכובד ראש על ענייני היום.

אגב, שורש וגרביים (איזה שם מודרני!) באמת דיעות של אדם סגור, שים לב עד כמה אינך יכול להבין דיעות של אנשים שסה"כ חושבים כמו סבא שלך לפחות, ומבטיח לך, יש להם רכב מודרני, אפילו תואר מודרני (- מילת קסם, מי שלא שם, לא כאן...) 

ולעצם העניין, מה חשובה דעתי? הכל כבר נאמר

האדם עצמו מתבגר בהתאם לסובב אותו. אם הנוהג הוא להתחתן רק בן 25 הגיוני שגם בגיל 20 הוא לא יהיה בשל...

לא שכולם כך. זה משתנה, אבל יש בזה מן האמת.

ואני לא מכליל, לא יודע.. לא מכיר בנות 16.. כעיקרון רק הסברתי למה התכוון שורש. רדו ממני, תודה. 

סלח לי אבל אתה מדבר כמו מתייון.

גם אז בטח היית מוקיע את ממתיהו ששחט את הזובח ליוונים.

תורנית.

ואני גם לא חושבת שזו הדרכה לציבור בכללותו

אבל אני לא אפסול את זה באופן גורף.

ובעיני - גיל 18 הוא גיל מאוד בוגר לקבל בו החלטה על נישואין.

לפחות האנשים שאני מדברת איתם, בגיל 18 כבר מסוגלים לפרנס ובעלי הבנה לגבי חובות הנישואין וההשלכות של המערכת הזו.

שלא שמים שם על החוק. 

וכן, מי שרוצה להתחתן מתחת לגיל 17 צריך ועדה שתאשר את זה, ולרוב הוועדות האלה מאשרות כי האשה בהיריון. 

סליחה אם הרגזתי אותך

לפני כן אסור גם בלי אישור הורים..

אבל סלחו לי...

לא ניראלי שמישהו שירצה להתחתן בגיל צעיר יותר ישים על המדינה הזו..

עם כל הכבוד לה (אם יש בכלל..) יש דברים שמדינה לא יכולה להחליט עליהם...

שלא הבינה את הנתונים

אם אנשים מתגרשים צעירים- לדעתה מחסר כנה ומלחץ-

לא צריך לעודד להתחתן מאוחר-

אלא לעודד את אנשי החינוך לעשות הכנה מוקדמת! (כלומר- הכנה בשלב שמתאים לצעירים בחייהם אבל לא מתאים לקונצפציות המקובעות של המבוגרים)

אולי היא הגיעה למסקנא שהיא לא יכולה לעשות שינוי מעמיק כל כך.. ולכן עדיף לדחות את גיל הנישואים?

אחציף ואשתתף ברשותכם.

קרא שוב את השרשור ותבין שגירושין לא נובעים עקב הגיל, אלא עקב חוסר הכנה!

אין שום פסול בכך שאנשים מתחתנים צעירים, זה אפילו נחשב לדבר חיובי בעולם התורני -

לכן רק צריך לדאוג שתהיה להם ההכנה הראויה, שתיצור קרקע פוריה לנישואין מוצלחים!

אבל זה עדיין לא אומר שהיא לא אשת חינוך, אולי היא שקלה והגיעה למסקנא ששינוי כזה היא לא תצליח לעשות כל כך מהר.

(אגב, אני בטוח שזה מאד קשור גם לנוהג בחברה, כשאתה יודע שאתה תתחתן בן 18 אתה גדל אחרת, כשאתה יחיד שעושה את זה אתה גדלת בחברה לא מספיק בוגרת, שגם השפיעה עליך. כך שזה לא משהו שניתן לשינוי במוסד אחד ע"י אשת חינוך אחת.)

אני מדברת על אידיאל! - וכשמחנכים לאידיאל, בנות 16 יהיו ברמה של 18 וגם של 20..

אני לא חושבת שכל בת 16 כרגע מוכנה לחתונה, אני כן מאמינה שהיה בהן את הפוטנציאל, אבל לא מימשו אותו, בעקבות חינוך שמנתב כוחות למקומות הפחות חשובים.

אני כן חושבת שמה שאת מציינת הוא האידאל ההתחלתי שאמור להיות.

ומתפללת שבע"ה ילדיי יזכו להתחתן כמה שיותר מהר

האם זה רלוונטי לכולם? לא.. לדעתי.

לטעמי גם אין לעניין הכנה, או הבשלות קשר לרמת ההצלחה של הנישואין. כי 

א. ההכנה האמיתית היא לחוות זאת על בשרנו וב. מי אמר שאי אפשר להתבגר ולהבשיל יחד?

התפיסה המתקדמת היא שכל אחד צריך להבשיל ולהגיע אחרי הבשלתו לנישואים. 

אך אני דווקא רואה הפוך. שהתבגרות אמיתית נעשית הכי טוב עם המשלים אותך.

היא זו הבונה, מלמדת ומכשירה היטב היטב ויותר מכל לחיי הנישואים

אם כי עניין ההכנה בדברים בסיסיים - הוא חשוב לכל מי שנכנס למערכת זוגית.

הכנה זה גם ללמד בחור ובחורה לקחת אחריות ולהתמודד עם קשיים..

וכמובן - לדבר על הכל..

את זה לדעתי כדאי לרכוש לפני שנכנסים לזוגיות.

מצחיק אותי שהבעיה לדעתכם היא רק הכנה לא נכונה. אה, אז אולי נתחתן בגיל 13, גם בגיל הזה אפשר לעשות הכנה???

תעשו טובה, כמחנכת של כיתה יא' אני יכולה להגיד לכם שמדובר בילדים מלאים בהורמונים שהרצון למגע [עם בן המין השני] מעסיק אותם יום- יום. אוי, רק חבל שההורמונים נרגעים אחרי כמה שנים ואז חלק מהטעויות שנעשו  כבר לא ניתנות לשינוי או קשות מאוד כמו לדוגמה: ילדים, בעל וכו'. חשיבה של ילד בן 16 בכלל לא מתקרבת לחשיבה של אדם בן 20, עם כל הכבוד לנוער הגבעות שבטוחים שהם יצילו את העולם. מאוד בוגר...

הוא לגמרי ברובו לא מתגייס.

ובכלל מה שכתבת רק מעיד על חוסר ההבנה שלך בתת-מגזר נוער הגבעות.

יש כאלו שמתגייסים, יש כאלו שלא..

ובין אם התגייסו אם לאו, השנים בגבעות עומדות להן כזכות.

אה וממש בוגר גם לכתוב- 'מדינת הציוניים מתפוררת'... ואת מבקרת את דבריי?! ממש לירוק לבאר שממנו את שותה, לא?!

נשמע כמו שיר הלל מצידה על התפרקות המדינה. שתזכיר לי לאן היא תלך כשהמדינה תתפרק. אה נכון לגרמניה?!

כ"כ הרבה פריצות, שמד, ועוד המון דברים שהם היפך התורה.

מה שלא הצליח החמאס לעשות, עשתה המדינה, כשגירשה את

יהודי גוש קטיף מבתיהם.

לא חסרות צרות שהמדינה הביאה לנו.

בעז,ה נעבור אתה ונקבל פני משיח בקרוב.

גם לא חסרות הצלחות. נכון, המדינה טעתה אבל מה הפיתרון- להרוס אותה?! לאן תלך שוב תזכיר לי?! קצת ילדותי ההשוואה בין המעשים של גרמניה למעשים של מדינת ישראל!

"ממלכתיים" עליך שמשון

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

ב"ה

"ממלכתיים" עליך שמשון

שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

ראו, לי אין ספק כלל, שהנהגת "המדינה שהשמאל בנה" היתה צריכה מזמן לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג. וזה, לפנים משורת הדין; כי פשעיה כבדים ששה-מליוני-מונים מאלה של הרייך השלישי. "נבחרי האומה", בנוסף להיותם המוציאים לפועל של מדיניות היודנריין הנאצית, הם גם בוגדים, בהיותם מזרע ישראל, ר"ל. הגרועים מכולם הם אלה שהוריהם מסרו את נפשם על שלימות העם והארץ, אנשים שאהבת ישראל בערה בעצמותיהם, ואילו הם, מכרו את נשמתם, את עמם ואת ארצם לשטן. הנמושות האלה חולים בתיסמונת-שטוקהולם. אך בעוד אצל חולים כאלה בדרך כלל, תיסמונת זו היא זבש"ם, הרי חולי הנפש האמורים כאן גוררים אתם את כולנו לתהום רבה, וזאת, מפני שרבני "הציונות הדתית" רואים בחולים האלה את ה"ממלכתיות" ואת "אחדות ישראל". בחייהם ובמותם לא נפרדו. אני מעדיף למות מאוחד, מאשר לחיות במפולג...

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

מה שעשו החיילים בטכס ההשבעה בכותל היה מעשה אמיץ, בהתחשב בעובדה שהם חיים במשטר סטאליניסטי, ועם זאת, היה זה  פאתטי מאד; העובדה שרק קומץ כזה בתוך המון החיילים, הרימו כרזה המוחה, בשפה רפה, על מדיניותה הנאצית של המדינה, כאשר שאר כל החיילים והעם ממשיכים לרוץ כצאן לטבח, כשהם שרים את הציונציונל – "אחדות ישראל", זה מראה עצוב מאד.

הפאתטיות מתבטאת גם בכך, שמדובר, בסך הכל, בהרמת כרזות, המתייחסות נקודתית לאתר מסוים ולגדוד מסוים, במקום בהנפת הנשק לרום, על ידי כל חיילי הגדוד, בליווי שבועת נאמנות לעם ישראל ולארץ ישראל. שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

קדושת הפאשיזם

באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו?

במשך עשרות שנים צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם המבצע את שלבי תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל, כשהוא זוכה לגיבוי מלא מצד ה"רבנים" הפאשיסטים. לא די שהם מבצעים את הפשע האולטימטיבי נגד העם היהודי, הם גם מלקקים את האצבעות – עושים זאת דווקא בשבתות ובמועדים, כדי לנפק ל"רבנים" עילה להשמיע את קולם נגד חילול שבת, ובכך להסיט את הדעת מן הפשע האמתי. אלה מקדשים את צה"ל, בלי קשר למעשיו. כנ"ל את המדינה היודונאצית היחידה במזרח התיכון ובעולם כולו. המדינה היחידה המבצעת כיום את מדיניות היודנריין! באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו? עדיין לא נסתיימו שנות אלפיים של שואת העם היהודי, ועתה היא מגיעה לשיאה, בביצועו הווירטואוזי של "כס אלוק' ממעל".... ובחילול ה' זה, הם רואים "קידוש ה'". עצם האמירה הזו הוא חילול ה'!!

כל חיילי עם-ישראל חייבים היו לנפנף בנשקם כלפי ה"הנהגה" ולהבהיר לה, כי כל נשק שיופנה נגד העם היהודי, יתקל בנשק צבא העם היהודי. הנשק יופנה נגד המצווים והמצייתים לכוון נשק נגד יהודים, כמו תלמידיו ותלמידותיו של אבי'ה הכהן, שהיו ב"מעגלים" הראשונים, בתוכם, מעגל צלפים, לביצוע הפוגרום ביהודים.

במשך עשרות דורות הופנה כל נשק בעולם נגד העם היהודי, מסייף הקצבים המוסלמים, דרך מדורות האוטו דה-פה, דרך חמיילניצקי ופטלורה, דרך בן-גוריון וה"סזון", דרך משרפות-הנאצים ועד עצם היום הזה של חורבן ישוב אחר ישוב בארץ ישראל על ידי המדינה שהציונאצים בנו. מדינת-"ישראל" שוברת שיאים של פשעים שאין להם הגדרה בשפת אנוש ולא תקדים בדברי ימי העולם.

כל הזבל הזה, המגרש אותנו מארצנו וסוגר אותנו בגבולות-אושוויץ לנוחיות הג'יהאדונאציזם, מודע לגמרי למעשיו, אבל, הם צריכים להראות ליהודים מי הבוס. הם יראו ליהודים, שכל מה שעשו להם הגויים, הם יודעים לעשות טוב יותר. הם לא סתם ככל העמים, הם יותר מוצלחים...

מסיתים ומדיחים

ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי"

ומי שהיתה כלבת-השמירה של "מדינת החוק" הזו, ציפי לבני, בעת ביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, דורשת מרבני "הציונות הדתית" להמשיך ולגבות את פשעיה בהוקעת קומץ הצדיקים בסדום-"ישראל". את זאת היא עושה במקום-הפשע, במחנה הפליטים, ניצן. והפליטים, שהפושעת הזו הרסה את חייהם, בשם "שלטון-החוק" הנירנברגי, מקבלים אותה, ואפילו עגבניה אינה מושלכת על המנוולת. היא פונה לאותם "רבנים", שבתמיכתם היא בוטחת, מתוך נסיון רב-שנים של שותפות-הסטורית בפשעי "הציונות" נגד העם היהודי, אותם "רבנים" שהרסו כל חלקה טובה בעם ישראל, ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי". הרבנים שבעטיים אנו רואים באינטרנט תגובות "ממלכתיות", שרק בגללן ראוי העם הזה לחורבן.

ואני ראיתי רק בערוץ 7, (שגם הוא, לצערנו, "ממלכתי"), ולא בשאר כל התיקשורת הגבלסית, כלבת השמירה של ה"דמוקרטיה" נוסח הרייך השלישי.

וכך כותבת גולשת מאסכולת המדרשות הפאשיסטיות:

8.שאלתי את רבי ומורי במדרשה והוא גינה אותם בכל תוקף!

פשוט להעיף אותם מצה"ל!
לא יאה לנו לשרת עם שכאלה הגורמים פילוג בעם!

תלמידת חכם, מדרשה קד"צ (ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

ואני הגבתי:

28. ל-8, רבך ומורך הוא כנראה אבי'ה הכהן, או בן דמותו!

זה פילוג? וגירוש יהודים שלא חטאו, להיפך, עושים את כל העבודה הקדושה למען העם הזה, כשרבנייך ומורייך רודפים אותם, זה לא פילוג? כשקורעים את ארצנו מתחת לרגלינו, זה גם פילוג בעם וגם פילוג הארץ! הרבנים והמורים שלך במדרשה, אלה שהתגאו שאת או חברותייך שיתפתם פעולה במעגלים הראשונים בביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, הם פושעים שיתנו את הדין לפני בית דין של מעלה. וישלמו ביוקר. אתם הורסים אותנו, ומקשקשים את השבתאות שלכם. אתם פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות! הטירוף ה"ממלכתי" חצה כבר את כל הקוים האדומים. אתם תמשיכו להרוס אותנו, ותראו בזה "אחדות ישראל" ואחדות צה"ל. אל יסלח לכם האלוקים!! עד מתי תתעללו בעם הזה! כבר קמים, בודדים עד לכאב, ומעיזים לקרוא תגר על תמצית הרוע העולמי, ורבניך ומוריך מנאצים. לא נשכח ולא נסלח!

(ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

משפחה לתפארת "מדינת ישראל"

– מחריבי ארץ ישראל, נבלים שלא ברשות התורה, רק באיצטלתה, ואתם הקד"ציות – תינוקות שנשבו בידי הצד"ר.

קטעים מתוך כתבה ב"הארץ":

"... אביה הכהן הוא אחיו של תת אלוף גרשון הכהן, מפקד הכוחות שיפנו את חבל-עזה... בין שבעת ילדי המשפחה, נפקדת רק בתם הבכורה, אדוה: כצוערת היא אמורה להשתתף במעגל הראשון של פינוי גוש קטיף, והשבוע עמדה כחיילת מול המפגינים בכפר מימון.

...."ההתנתקות היא דבר מוגמר", אמר אביה הכהן, וברור לו שהקרב נגדה "אבוד". בעיניו,  

"זה לא עניין של ימין-שמאל, אסור שההתנתקות תיעצר, זה יהיה אסון". לכן, תכלית המעבר לגן-אור היא בשבילו "להתענות עם הציבור בתעניתו".

... הרב אביה הכהן קשור קשר הדוק לעוד עשרות לובשי מדים המשתתפים בפינוי. לצד הרב יואל בן נון, הוא עומד בראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שמשרתים בה חיילים במסגרת השילוב (שנתיים ישיבה, שלוש שנים צבא). כמעט כל תלמידיו שנמצאים בפרק הצבאי ישתתפו בפינוי, ולהערכתו, כ-20 במעגל הראשון. הוא גם מלמד במדרשת ברוריה בירושלים, וחלק מתלמידותיו יוצבו במעגל הראשון.

.... הבת אדוה ... פנתה לרבנים, והם הורו לה לא לעזוב את הקורס כי "לא תהיה התנתקות". בכל זאת, היא התכוונה לחתום ויתור על הקורס, אבל הוריה הפצירו בה להישאר. אלישבע הכהן שלחה לה SMS ובו ציטטה ממגילת אסתר: "אם לא לעת הזאת הגעת למלכות". לדבריה, בתה "עומדת בדיוק בתפר", ודווקא היא יכולה לעשות את המשימה הזאת ברגישות הנדרשת. בינתיים היא סיימה את בה"ד 1, ואינה מתחרטת על החלטתה... " (הארץ, 24.7.2005).

לא די לה למשפחה הפושעת הזו בהוצאת ילדיה שלה לשמד, היא עמלה בהוצאתם לשמד של ילדי אחרים... אשפת האדם!

רבנים כמו אבי'ה הכהן ישלמו מחיר כבד מאד על החטאתם את הרבים, וזאת, בשם התורה, שאת שמה הם מחללים יום יום, שעה שעה ודקה דקה! כנ"ל כל רבני המכינות הצבאיות, ראשי ישיבות ההסדר ורבני מדרשות הקד"צ! את תורתם עשו קרדום לחפור בו את פרנסתם, על חשבון עתידו של העם היהודי.

גם אם יש ניולי שואה שהשוו תאמין לי שהם עדיין מעדיפים לחיות במדינת היהודים!!! ולא אי שם בקרב הגויים האנטישמים. קצת פרופורציות!

חשוב מאוד.

קראת את הכתבה ב'בשבע' מהשבוע אחרון?

ולא לפרופיל ולסטיגמה שאת מדביקה לי-

אני אשמח לענות לך בהתאם.

גם אם החתימה שלי מרתיחה אותך, את לא יודעת את הדעה שעומדת מאחוריה..

את מוזמנת לשאול בפשטות ובלי להתנשא בצורה הגועלית הזו.

אני אשמח לענות - במסגרת דיון אחר שיתאים לפוליטיקה וכדו'.

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה' הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

דרך בעלי הדעה לא לחיות על צדקה (גם אם היא באה מההורים, או מהכולל) 

דרך בעלי הדעה היא לראות לרחוק- האם אני אצליח בטווח הרחוק למצוא עבודה שתפרנס אותי בכבוד? (בכבוד=לא להזדקק לבריות. לא לחיות במותרות..)

זה גם שיקוול שצריך לקחת בחשבון.

גם אם הוא לא פוליטיקלי קורקט..

ועוד משהו- לגבי שאלת חתונה מוקדמת ומניעת הריון.

זאת שאלה לרב.

לא לאיזה מתלהם אנונימי מהפורום.

ואני יודעת על רב שאמר בפירוש- לפעמים לפי התורה וההלכה והדרך הנכונה- זוג צריך למנוע אחרי החתונה.

והוא אמר גם שתמיד השאלה הזו חייבת לעלות לפני חתונה.

ולו רק כדי שהזוג יבחרו להכנס להריון, ולא רק יגיעו לזה- כי הם רצו להתחתן וזה נספח לכל העסק.

עליהם אפשר לומר שיותר טוב אילו לא היו נבראים.

בעזהי"ת.

אולי כי ההורים שלו היו צריכים למנוע ואולצו להיכנס להריון?

סליחה על הציניות. חרה לי מאוד מה שאמרת!

בקיא בשיטות השונות בהלכה 

ויודע שדעות כאלה הם מחוץ למחלוקת ההלכתית הלגיטימית. 

האמת שאני לא לא רב בכלל אבל אני מכיר רבנים צדיקים וגאונים שסוברים ככה,

אז זה די חורה לי שאתה מלעיז עליהם ככה,

מותר לחלוק בצורה מכובדת, אבל להגיד טוב שלא נבראו זה או בורות או יהירות. אתה יכול לבחור. 

נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא..."(ערובין יג ע"ב)

זה שרב לא אומר את מה שאתה חושב- לא מוציא אותו מחוץ לגדר ההלכתית!!!

יש מושג כזה שנקרא "מחלוקת הלכתית"

יש מושג של הדרכה בנושאים שהתורה אמרה שהם מורכבים וצריכים הוראת יחיד.

ואני ארחיב כי אולי לא הבנת אותי ולכן דיברת ככה,

הרב אמר לבעלי, שלדעתו, כל זוג לפני החתונה חייב להעלות את האשאלה הזו ולדון עליה.

ילד צריך לבוא ממקום שרוצה בו.

שבוחר ללדת אותו

ולפעמים- שבוחר מסיבותיו שלו והתייעצות עם רב, לחכות קצת עד אז.

ילד לא צריך לבוא מחוסר מחשבה ובחירה.

לעולם שמקבל אותו- כי אין לו ברירה אחרת.

(ואם אני לא טועה, יש באתר הזה חוקים ברורים, לגבי דיבורים כאלה על רבנים, לא?)

זה רב שהיה מדריך חתנים,

והיום הוא גם מתעסק המון בשלום בית.

הוא מכיר את הנושא הזה לעומק.

יש המון אנשים בוגרים בגיל 18 ולפעמים ב16.אבל הריון-לידה בגיל 16 זה לא הכי בריא לבנות .מכירה כמה מקרים

ובעיקרון בחורה שמתפתחת כראוי יכולה ללדת ללא חשש בגיל 16..

כוללים בעיקר "תקלות" למינהן או שיכוני עוני.

לא ראיתי מחקר מסודר על בנות שהרו בצורה מסודרת בגיל כזה עם המעקב הרפואי וכל מה שנדרש.

הוא קדוש!

פשוט מזעזע מה שעושים פה מהחוקים החילוניים..

עבודה זרה.

אבל את בטעות ומתוך הסערה לא שמת לב לכיוון שההודעות משתרשרות אחת מהשניה...

אין קדושה בחוק האזרחי

יש בו היגיון- וסדר ציבורי יעיל

אחד הדברים שרואים כתוצאה של הסדרת נושא גיל הנישואין בחוק האזרחי- הוא בריאות הנשים  בהריונות ולידות.

גם אם נראה לשיטה מסויימת שנישואין בגיל צעיר מ18 הם דבר ראוי וטוב-

עדיין אישה צריכה סביבה חברתית משפחתית אישית בריאותית תומכת

דרך אגב- בהרף עין ראיתי לא מזמן נתון שמדבר על סיכון גבוהה יותר להרעלת הריון לנשים הרות בגילאי העשרה

משום-מה לא התחשק לי להמשיך לחפור בנושא ולמצוא מחקרים.... מי שרוצה- מוזמן

בעזהי"ת.

פגשתי חברה ישנה, שמסתבר שהתחתנה לפני גיל 18, והיום היא גרושה עם ילד.. והיא בת 22 כולה.

והתגרשו...

אין מה להסיק ממקרים פרטיים!!!

כנראה מרוב כל המציאות סביבכם אתם קצת מתבלבלים- למה הגענו לעולם הזה????????

רק כדי לעשות קריירה, להרוויח הרבה כסף וכו'?????

אם הבת עוד לא מספיק בוגרת זה דבר אחר אבל אם יש בת בוגרת מספיק- למה שלא תתחתן ותזכה להקים בית ולהמשיך לחנך עוד ילדים צדיקים שימשיכו את עם ישראל- שזהו ייעודנו לדעתי לפי היהדות!!!!

יש לנו ב"ה כמעט שני ילדים... ואנחנו חיים על חשבון עצמנו ב"ה בלי טובות והלוואות של אף אחד ולעומת זאת אני מכירה גם בנות בנות 25 שעד היום ההורים שלהם משלמים שכר דירה, לימודים ועוד...

לא הגיל הוא הקובע!!!!!

אני עכשיו בת עוד מעט 21 וסטודנטית שנה ג. ממש לא חושבת שמשפחה זה מה שאמור להפריע לקריירה...

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?