"אוהבת את אבא" גם בעיני זה מקסים..

לא מזמן בדיבור עם כיתת שמיניסטיות-

עשיתי סקר מהיר- הגיל הממוצע שהן אמרו שמתאים לנישואין היה 23-24-25

לא יודעת מה יהיה להן בפועל או מה קורה בפועל עם בנות גדולות מהן מאותה סביבה...

אבל הרוח נושבת ליותר מכיוון אחד

וכן, זה מהמם כשזה באמת נובע ממקום שלם אמיתי ובוגר ב"ה!!

[בדיוק גיסי שבגילי התחתן עכשיו עם חברה טובה גם בגיל. קיצר אנחנו עכשיו חמולההה..]

לאחר תקופה ארוכה של קורא פאסיבי החלטתי לקחת צעד אחד קדימה ולהיות שותף בחוויות, בהתחבטויות, בהרגשות וכול'. אני מאמין שהפורום יוסיף לי המון. זה, ועוד פורומים נוספים כמובן, פורום נפלא , מגוון ומעניין ואני מאמין שאמצא בו וגם אתם בי, לא מעט עניין.

אז המשך יום טוב בינתיים לכולם...

בקרב הזוגות הצעירים בציבור שלנו. זה משהו שלא מדברים עליו אבל הוא הופך להיות יותר נפוץ. דיברתי עם אשת מנהל של אולפנה שרבות מהבנות מתחתנות בגיל צעיר והיא אמרה שעד לפני מספר שנים היא הייתה בעד אבל מאז שמספר הגירושים אצלם עלה הם הבינו שאנשים בגילאים הללו נכנסים לנישואים ללא הכנה ומ'לחץ חברתי' והם החליטו להלחם בתופעה.

אני ב"ה נשואה באושר 9 שנים. התחתנו בגיל 20. מספיק צעיר לטעמי ולא כ"כ ברור לי למה למהר?! תסיימו את התרומה שלכם למדינה- צבא/ שרות לאומי. יהיה לכם מספיק שנים להיות נשואים. אני רואה בנות כ"כ צעירות שנשואות ואני מרחמת עליהן שהן לא הספיקו לפעמים לסיים בגרות, לשרת בשרות לאומי, לבנות את עצמן כאישיות בפני עצמה ולפעמים זה נראה שזה 'מגניב' להתחתן. ייתכן שהן לא זקוקות לרחמיי, אבל אני רואה כמה שהן הפסידו שלא חיכו עוד שנה/ שנתיים. זה לא אומר שהן יהיו רווקות 'זקנות'... לא פלא שהפורום 'נשואים טריים' בערוץ 7 כ"כ פורה בקשיים בזוגיות. אה, ווהגיד שילדים בני 17 הם בוגרים זו בדיחה... סליחה אם מישהו נפגע.

איך בוחנים בשלות לנישואין?

האם יש שאלות מכוונות שבן/בת 18, (או כל גיל אחר) צריך לשאול את עצמו כדי לבחון האם הוא בשל לנישואין?

(אני מקווה שזה לא נחשב ניצלו"ש...)

עברו 6 שנים ואני מצטער על כך.

מכאן אפשר רק לתקן. בע"ה..

20 זה פחות צעיר מ 18..

למה כל כך ברור לך שמה שאת עשית מושלם לכולם?

אני יודע שתאמרי שאת לא חושבת כך, אבל כך את נשמעת.

את מדברת כאילו יש לך איזה אינטרס ליצור מגמה כזאת.

מנין לך שהנתונים על הגירושין לא נכונים? בגלל שאצלכם במשפחה הם לא באו לידי ביטוי?

מה הזלזול המוזר הזה?

ואגב, אם ארצה להתייעץ עם נשוי לגבי השאלה הנ"ל, אתייעץ עם אדם שנשוי יותר משנה...

חשבתי שאני בלנ"ו, נכנסתי לשרשור הזה ישירות..

אהלן חברים, אני מוטי, רווק

בס"ד

בקשר לזה שהנישואין לא תוקעים.

הנישואין זה דבר מדהים אבל בהחלט זה שונה מאוד מהרווקות.

ברור לי שאם הייתי רווקה אז יכלתי להתקדם לדקטורט ומעלה כי היה לי כסף וזמן ואנרגיה.

אחרי החתונה הסדרי עדיפיות משתנות.

אין כ"כ אפשרות להתחיל ללמוד תארים אם את רוצה באמת להשקיע במשפחה ובילדים שיהיו בע"ה.

צריך לדעת שחלק מהנישואין זה וויתורים שבעיני הם משתלמים יותר.

אני מעדיפה להיות עם תואר ראשון בלבד ולא להתקדם הלאה למרות שמבחינת היכולות אני יכולה אבל מבחינת המקום שאני נמצאת נשואה זה לא אפשרי.

אני לא יכולה ללמוד כשיש בעל וילדים ובית להחזיק.

אז יש את המקום של הוויתור על חלומות ודברים השאלה מה חשוב לך יותר.

זה זלזול אמיתי...

היא דברה על נתונים ואת מזלזלת וקוראת לזה דעות קדומות.. על סמך מה?

על סמך המקרה הפרטי שלך??

למה שלמישהו יהיה אינטרס "לשחק" בנתונים?

(אגב, לא מדובר ב"נתונים", מדובר במנהלת אולפנה שרואה עלייה בגירושין)

השאלה היא אם אכן יש אחוזי גירושין גבוהים יותר אצל זוגות שנישאו צעירים.

אם זה נכון זה אומר שצריך להיזהר יותר ולבדוק יותר, להפריד בין מקרים ספציפיים מתאימים ובין סתם חיפזון ופזיזות.

ו... לפעמים עדיף גם להכליל ולדכא תופעה אם הרע שיוצא ממנה גדול מהטוב.

הרי גם את בעצם מכלילה.. בזה שאת מברכת על מגמה כזאת את בעצם מכלילה.

אני לא רואה שום סיבה לא להתחשב בנתונים. מה גם שהחשש נשמע הגיוני לגמרי.

אבל עם אלה שכן, ואנחנו מדברות בפתיחות (הנשים)

מסתבר שיש עבודה מאחורה, קשיים והטבות, כמו כל זוג שמנהל חיים תקינים!

ובעיקרון-

נכון, אפשר לומר שלא כולם חיים באושר, אבל הם כן נמצאים בעבודה!

זאת אומרת - שהם לא ברחו מהאחריות הכרוכה בחיי נישואין,להיות יחד גם במצבים קשים!

[ואני לא מדברת על מקרי קיצון כמו אלימות במשפחה וכדו'

(לא רק אלימות פיזית, גם מילולית) שאז נדרש לחתוך את הקשר!]

ולגבי הכנה -

זה מה שאמרתי -

זוגות ולא משנה באיזה גיל, אם עברו הכנה נכונה - יצליחו!

ואם לא - הם יכולים להיות בני 200 ולהתגרש אחרי יום!

רק שהכנה - היא לא משהו שנרכש ב8 שעות עם מדריכת כלות או מדריך חתנים!

היא משהו שמתחיל גם מזוגיות שרואים בבית, ממודעות עצמית של האדם ומלימוד בלתי פוסק, לפני החתונה ואחריה-

על בן הזוג, על בני המין השני, על עצמי,

על המקומות החלשים שלי ושל בן זוגי

על עבודת המידות שלי.

ואם תבוא, תראה שמדובר באנשים עובדי ה' - עמלים בכל תחום.

לכן אני מרשה לעצמי לומר "נשואים באושר"..

כי הכל נובע מהעמל בנושא הזה - כידוע - זוגיות זו עבודה!

ואולי דברים שמתאימים לקבוצה מאד מסויימת - לא מתאימים לקבוצות אחרות.

וטוב שסיפרת על גילאי ה16... כי על גיל שש עשרה גם את תסכימי שזה מאד ייחודי, ובאמת מתאים רק לקבוצה מאד מסויימת, שחייה חיים מאד מיוחדים ושונים.

וכמובן, כמו שאמר\ה בן ראמים, את לא באמת יכולה לדעת מי מאושר ומי לא, (אם כי את כן יכולה לדעת מי גרוש ומי לא...)

ובקשר לאחינוש, נראה לי מאד הגיוני שאשה שמבוגרת ממך בעשר שנים תרגיש מבינה יותר. והיא לא רק מבוגרת, היא גם נשואה עשר שנים. למה את מצפה שהיא תכתוב אחרת?

בכלל-

מעבר לזה שאכבד אדם מבוגר ממני

עניין הגיל לא משחק אצלי בשום תפקיד!

זה רק אומר שהנשמות שלנו ירדו בזמנים שונים לעולם הזה!

(ולפעמים זה אומר שהנשמה המבוגרת יותר, רק התלכלכה בעולם השקר הזה יותר מהצעירה..

אז לא בטוח שזה יתרון)

וכמו שאני לא אזלזל בילד בן 15 שמספר לי סיפור או מביע דעה,

ככה אני מצפה שינהגו בי.

לא זה שאני מבוגרת ולא זה שאני נשואה עושה אותי מבינה יותר מבחור בן 18 רווק- בכל תחום.

במיוחד לא בנושא שלעיל! שלא קשור לוותק, אלא קשור לסטטיסטיקה!

אגב - בשביל הקטנוניות, היא מבוגרת ונשואה יותר ממני רק ב8 שנים.. 

את מצאת איזשהו ספק שמץ של נימה שלא מצאה חן בעינייך, היא ממש לא זלזלה.

ו... אני מניח שיהיה הבדל כלשהו במעמד בינך ובין הבן שלך, לא רק בגלל שהוא בן שלך, אלא בגלל שהוא צעיר ומבין פחות ממך.

הוא מן הסתם יעלה עליי בידע שיהיה לו.

כפי שאני יודעת להסביר לאמא שלי במחשבים, ככה הבן שלי מן הסתם ידע להסביר לי על המשו המשוכלל הבא..

שאני לא אבין בו חצי מקש..

האם היא חברה מוסרית יותר?

האם היא חברה שיותר עושה את רצון ה'?

האם היא חברה שיש בה יותר השראת שכינה?

כמובן שלא, ממילא זה ממש לא משנה אם החברה מתקדמת או לא.

למרות שכמובן יש דברים טובים בקידמה, אבל הקידמה לא מדד לאיכות החברה.

לעצם העניין, יש כאלה שרואים בחתונה ערך דתי (התורה למשל),

ומוכנים להתאמץ ולהקריב דברים כמו רמת חיים ונוחות בשביל לקיים את הערך הזה,

יש כאלה שמעדיפים ערכים דתיים אחרים כמו לימוד תורה, ולכן הם דוחים את החתונה.

האם אתה באמת באמת חושב שההרגשה של בחור חרדי בין 18

היא שאין לו לאן להתקדם? מההכרות שלי זה ממש לא נכון,

אין לו אולי לאן להתקדם בתחומים שאצלך נחשבים להתקדמות,

אבל בתחומים שאצלו נחשבים להתקדמות יש לו בהחלט.

לפי דברך, זה שבמקומות שמקובל להתחתן  מוקדם זה נובע מסוג של שעמום,

הבנתי אותך נכון?

כתבת:

"יש הבנה שעדיף להתאפק כמה שנים כדי להגיע לקשר ממקום יותר בוגר ונכון, ושזה גם משתלם בסופו של דבר"

זה לא הבנה ולא איפוק,

אלא יש כאלה שהדחף לחיים נוחים או הפחד מעוני מביאים אותם להוציא את הדחפים המיניים שלהם בלי מסגרת נישואים, זה הכל, האם באמת זה אפשרי להתאפק כמה שנים מאז הבגרות המינית? זה כמו שתגיד שכדי להתייצב כלכלית צריך להתאפק מלאכול ולשתות כמה שנים עד שיהיה לך כסף לקנות אוכל.

מה, כל מי שלא מתחתן צעיר פוגם בברית?! זה מה שאני טוען?

לא, לא כל אחד, אבל כמה אנשים שלא התחתנו באמת זכו שלא לפגום אפילו פעם אחת?

ואני לא מדבר על תופעות נפוצות מאוד (בלי הכללה, כמובן שיש הרבה צדיקים שמתמודדים עם היצר שלהם ולמרות שלפעמים נופלים, הם מצליחים להתגבר ובוודאי לא שייכים לתופעות האלו) שהאינטרנט הוא השותף הקטן שלהם... ולמרות שדחיית החתונה היא לפעמים מגיעה משיקול נכון והגיוני, אבל גם הרבה פעמים היא פשוט דחף אחד שמתגבר על דחף אחר, ולא משהו מושכל.

מה, אז להתחתן רק כדי למצוא פורקן מיני?!

בוודאי שלא, אבל להתחתן כדי לשמור על הקדושה זה בהחלט דבר יפה מאוד, ואולי גם חובה.

ובוודאי שהמציאות שלפעמים מאלצת ומצדיקה דחיית חתונה כמה שנים לאחר הבגרות המינית,

היא בעייתית, לא נורמלית, ודורשת תיקון.

יש עוד הרבה טענות שמצדדות בעניין, אבל כתבו את רובם ואני לא באתי אלא להוסיף מה שלא ראיתי שכתבו.

רב חסדא עצמו נשא אישה כבר בגיל שש עשרה, והעיד שאפילו גיל צעיר זה לא סיפק אותו: "האי דעדיפנא מחבראי – דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך" (בבלי, קידושין כט ע"ב – ל ע"א) [זה שעדיף אני מחבריי - שנישאתי בשש עשרה, ולוּ הייתי נישא בארבע עשרה - הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!].

מי סיפר לך את הדבר הזה???

(סליחה על הפלישה לפורום שלכם...)

פה בגיל 16?

אתה מוזמן לבדוק.

ותסלח לי - אבל אני אהיה בוטה

שהחברה המודרנית והקידמה - ילכו לעזאזל!

יש לאדם הרבה מאוד מה להתפתח תמיד!

בעבודת ה' שלו, ובמיצוי העצמי שלו גם אם הוא בן 120..

לא בגלל שאין לאן להתפתח - מתחתנים.

הנישואין הם רק תחילת ההתפתחות שלך כאדם שלם!

וכמובן שזה לא עוצר את ההתפתחות האישית, גם מבחינת לימודים אקדמים ומיצוי עצמי.

אני לא אהיה מגעילה ואומר שההסתכלות שלך מעוותת

אני רק אומר שהשקפת העולם שלנו רחוקה מלהיות דומה..

ציונות (בצורה שבה היא מוגדרת על ידך) ומודרנה הם לא האלוהים שלי..

ובעיני שירות לאומי ושירות צבאי - אינם מועילים למדינה יהודית!

להשתגע! לאן הביאו אותנו המזרוחניקים..

ולא, אני לא גרה במאה שערים.

לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה.

כך שאת לא יכולה להביא ראיות למעלת נישואים בגיל צעיר מהסביבה שלך.

אבל אם היא הופכת לכזו, אני לא רואה סיבה שלא לעודד את זה.

ואגב - לא התנשאתי וכתבתי שצורת החיים שלי טהורה וקדושה משל אחרים.. אז אל תשתמש בביטויים המוקצנים האלו בבקשה.

והמעלה בנישואין מוקדמים - לא מתחילה בחברה בה אני חיה, אלא בתורה.

אין קשר בין החלומות שלך ובין זה שרוב האנשים שגולשים פה לא חיים בצורה הזאת.

דובר על כך שהתופעה מתרחבת.. אני עונה בהקשר למדובר.. לא סתם מה שעולה לי בראש!

ואח"כ סופר על אשת חינוך שהחליטה לחנך בנות אולפנה מסויימת לאחר את גיל החתונה, במקום להכין אותן!

אז אני רואה בזה ניטרול של התרחבות התופעה, ממקום לא נכון!

לא התכוונתי לתופעה הזאת, לא על ההתרחבות שלה דיברתי.

דיברתי על כך שאת חייה בסביבה של אנשים שחיים חיים שונים ומיוחדים, נפלאים אולי - אבל חריגים,

ואולי דוקא לאנשים כאלה מתאימים הנישואין בגיל צעיר. חיים שונים ומיוחדים בלי קשר לגיל הנישואין!!

אמרתי, "עם כל הכבוד לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה." כשאמרתי צורת החיים הטהורה לא התכוונתי לנישואין בגיל צעיר.

לחיים בכלל, תרבות, תסכימי איתי שהאנשים סביבך הם לא "קלאסה". וממילא, גם לגבי נישואין, הם לא ראיה.

(נסוב על מה שכתבת כאן>

אני למשל מכירה נתונים אחרים לגבי זוגות צעירים.
ביישוב שאני גרה בו רוב רובם של האנשים נישאו בגילאי 16-20. כן כן!
ו100% מתוכם נשואים באושר!)
 

בתוך חברה יראת שמיים.

בחברות אחרות - באמת הגורמים לפירוק הזוגיות הם הרבה פעמים גם חיצוניים.

דיברתי על הגורמים לבשלות.

נובעים מהכנה רצינית לעבודת המידות בסביבה תורנית.

והם גם מה שמחזיק את הנישואין.

זאת אומרת שאפשר לעודד נישואין מוקדמים - אם אתה מאפשר הכנה ומצע נכון.

ולא צריך להניא בנות מלהתחתן מוקדם רק כי הסטטיסטיקה מראה שמתגרשים-

צריך פשוט להכין אותן!

ועובדה שאפשר - כי יש מקומות כאלו!

זה שיש קבוצה קטנה בה זה מתאפשר ומצליח - לא אומר שזה ניתן ליישום לכלל החברה.

רוב החברה חיה אחרת לגמרי. וההבדלים הם במיליון תחומים.

אולי רק אם תגדלי ילד בסביבה של טבע וכבשים הוא יהיה מוכן לנישואין בגיל צעיר?

אני בכלל לא חושב שזה קשור ל"חברה ייראת שמים". אולי גם. אבל לדעתי זה קשור בעיקר לדברים אחרים, חיים אחרים. לא יודע... ילד שחי חיים של נער גבעות מתבגר מהר... משתפשף מהר.. ווגם יש לו איזו פשטות מיוחדת. לא קשור ליראת השמיים שלו. הוא חי חיים אחרים והוא הופך למשהו אחר.

ילד תל אביבי לעולם לא יהיה כזה.. כי הנושא הוא בכלל לא "הרמה הדתית".

אז זה לא ניתן ליישום לכלל החברה.. וממילא התופעה הזאת לא מבורכת. (בהנחה שאני צודק) ואין סיבה לעודד אותה.

והנתונים אם כן - לא רלוונטיים.

משם הוא מתחיל ומשם הוא נובע.

ההבנה של אדם שייעודו על פי התורה - הוא לעבוד את ה' ולתקן את המידות

ושזה מתאפשר בשלימות רק במסגרת הנישואין

דוחפת את האדם להשלים את ייעודו כמה שיותר מוקדם.

ובנוסף מצווה האדם לקחת אחריות ולנהוג באישתו ובילדיו בדרך מסויימת.

כמובן גם כל עבודת הנישואין של קירוב וריחוק - נובעת מהתורה הקדושה.

ולכן-

מצווה גוררת מצווה

אנשים שמתחתנים בגיל צעיר, בין אם זה מלחץ חברתי או כל סיבה אחרת

יצטרכו לקבל הכנה רצינית מראש!

כתוצאה מהצורך של אנשי חינוך להכין אותם בתוך חברה מתאימה,

הערכים המדוברים לעיל, יתפסו מקום נכבד בחינוך עצמו וכתוצאה מזה גם בשטח -

ומשם והלאה, לתקן עולם במלכות ש-ד-י..

מוטי יקר -

נראה לי שמאחר והתוכן בתגובות שלנו כבר חוזר על עצמו, אם נרצה לשאול שאלות ולהתדיין -

כדאי שנעשה זאת באישי.

לדעתי דברים אחרים גורמים להבדל הזה. ולכן אני חושב שאין ראיה מההצלחה של הנישואין המוקדמים ביישוב שלך.

טוב, אני כבר בקושי קולט מה אני קורא.. אכתוב לך באישי אחר כך.

(ארליך, תביא אורז...).

סתם.. עזוב, אני עייף.

תעופו ומהר!

לא מכיר אותם משום מקום.... אבל מחילה... משהו הזוי קורה לפורום הזה

שקיבלו חינוך איך להיות ילדים טיפשים ולבזבז את זמנם..

ולא יודעת על איזה רבנים אתה מדבר,

רוב רובם של הרבנים שאני מכירה- מכל הזרמים. 

נגד התופעה הזו.

(אני כותבת רוב כי יש רבנים שאני לא יודעת מה דעתם. אני באופן אישי טרם שמעתי על רב שהתייחס לתופעה באופן חיובי)

תוכל לומר מה שאתה רוצה על השקפת החיים "האיראנית" שלי..

בפועל -

למדתי תקשורת,התעסקתי במשפטים, ואני עובדת לפרנסת משפחתי כמו אדם בוגר...

[אפילו שבעלי התחתן איתי באמצע כיתה י"ב שלו...]

לא כ"כ חשוך כמו שאתה מצייר.

אני פשוט מעמידה את התורה במרכז חיי

ולא עושה מהקידמה והציונות את מרכז העולם.

אני גם חושבת שזה גובל בעבודה זרה לעשות אותם כאלו.

תעשה עם הציטוטים שלי מה שאתה רוצה - 

זה לא באמת מפחיד אותי להצטייר כאיראנית..

מעבר לזה - 

שאפשר לרצות להתחתן מבלי להכנס להריון..

מה זה הבולשיט הזה?!!?

תסלחו לי העלתם לי את הסעיף!

זה שאתם לא מכירים אנשים בני 16 עם מוכנות לחתונה, לא אומר שלא קיים דבר כזה!

לרצות להתחתן מבלי להרות, זה היפך הקדושה ומוטב כבר לא להתחתן במצב שכזה.

זו התורה.

לפחות שלא ידברו בשם התורה ויגידו את ההיפך.

בעזהי"ת.

לך תלמד קצת את ההלכות האלה, תלמד קצת פסיכולוגיה ואח"כ תחזור לפה עם טיפת ידע.

חתונה לא דוחים!!!

הגבתי ל"כמו בן ראמים"

שכתבה שהסיבה היחידה לרצות להתחתן בגיל 16 היא כי הבחורה נכנסה להריון בלתי רצוי..

אז על ההשמצה הזו עניתי שאפשר לרצות להתחתן בגיל 16 בלי שום הריון לא מתוכנן, שנבע מיחסים בעייתיים מאוד ואסורים מבחינת התורה לפני נישואין!

תנשום!

ומה אתה מסתתר מאחורי אנונימי.

תעמוד מאחורי התגובות שלך!

פעם זה היה כך, ולא היה על זה שום איסור, ולא יהיה על זה שום איסור גם בעתיד.

לפי אחת הדעות יצחק היה בן התחתן עם רבקה כשהיתה בת 3 (הוא היה בן ארבעים).

דוחה עד דוחה ברמות לראות את הזעזוע של כל המטונפים המודרניים המביעים זעזוע

מ'פדופיליה' אך תומכים בנישואים חד מיניים ושאר סטיות (השבוע היה מקרה בארה"ב

בו אדם טען לזכותו לקיים יחסים עם האתון שלו. חולי המודרנה טרם הכירו ב'זכות' הזו,

אבל קרוב לודאי שעוד כמה שנים גם זה יגיע).

אתה חי ע"פ התרבות המערבית ולא ע"פ התורה, וזו הבעייה שלך.

והתורה בגדר המלצה, מעניין מה כבודו יגיד, שהסבא והסבא שלו במשך מאות שנים התחתנו בגיל 13 ו-14??
 

שהתחתן בגיל בר מצווה לערך ובנו הראשון נולד לו כשהיה בן 15.

לפי האפיקורס הנ"ל הנצי"ב היה 'פרמיטיבי', 'לא ערכי' ושאר הבלים.

יסיכמו לחתן בגילאים כאלה, אבל הם לא יאסרו את זה בשם החוק..

אולי תהיה בנאדם תכתוב מהניק שלך ותעמוד מאחורי מה שאתה כותב?!

זו התנהגות טרולית ומטופשת!

על אף שאתה כותב חלק דברים שאני מסכימה איתך, צורת הכתיבה שלך פשוט מחפירה!!

ואל תכניס לאנשים דברים לפה!

זה שבנ"א לא בעד חתונה מוקדמת, עדיין לא אומר כלום לגבי דעותיו בנושאים אחרים.

אל תחליטו מה דעתו!!!

זאת התנהגות יהודית?

ממש לא!

זאת מידת סדום לחלוטין!

אבל בחור בן 18 שמתחתן עם בחורה בת 16 זה לא?

לא הבנתי ת'גישה שלך אדון "שורש וגרביים"

בלי קשר להפרש הגילים בין הנער לנערה.

ואני מתחילה לתהות איך הגענו עד הלום?

<צ>

אבל גם אם יש לבת 16 שיקול דעת, לדעתו (ואולי גם לדעתי) אין לה שיקול דעת מספיק בשביל צעד חשוב כל כך כמו נישואין.

דעת, אתה יכול לראות נערים בני 15 שהם יותר חכמים ושקולים מאנשים בני 30..

היום הבעייה היא אחרת, המסגרות כיום לא מאפשרות את מה שהיה לפני 40 שנה..

פעם אדם היה עושה בר מצווה יוצא לעבוד בנגרייה, חקלאות או משהו אחר וזהו, בזה הוא היה עוסק כל החיים, לא היה לימודים והשכלה, ואת הדרישות שיש היום בעבודות, לכן גם לא היה בעייה להקים בית בגילאים האלה, אבל היום זה לא אפשרי, אתה לא יכול להוציא תלמיד מהתיכון, ולהסתמך על זה שהוא ימצא איזשהי עבודה בגיל 20 שתוכל לפרנס אותו בכבוד..

באמצעות הטלויזיה, הפרסום, כלי התקשורת-

מסרים חוזרים ונשנים על כמה טוב להיות צעיר, טיפש וחסר אחריות.

מעודדת בליינות וצרכנות לא חכמה.

ולכן יש לנו חברה כזו.

התורה לא כותבת לנו על גיל ההתבגרות ועל כל בלבולי המוח שנערים מספרים לפסיכולוגים בהמוניהם..

ולמה?

כיון שהתורה מחנכת אדם מגיל צעיר מאוד לקחת אחריות

לא להתבחבש עם עצמו על כל שטות שהוא מרגיש, להיות קצת פחות ילדון ותלוי.

לא "להבשיל, למצוא את האני שלי, לחפש את עצמי בהודו, לנוח, לנפוש"

לא סתם כתוב "אדם לעמל יולד"

אם אנשים רק היו יודעים לעמול, הם כבר היו מוצאים שהבשילו נפשית מזמן!

שהתחתנו בגיל צעיר.

תראו מה הולך כאן!

איזה כיף, סו"ס שמח, וזו עוד הוכחה שכדאי להתחתן מוקדם, כי לפני שהגיעו לכאן החברה הצעירים , היה יבש, עכשיו, וואוו, איזה מרץ!! כיף לשבת על הספה ולצחוק יחד, במקום לדון בכובד ראש על ענייני היום.

אגב, שורש וגרביים (איזה שם מודרני!) באמת דיעות של אדם סגור, שים לב עד כמה אינך יכול להבין דיעות של אנשים שסה"כ חושבים כמו סבא שלך לפחות, ומבטיח לך, יש להם רכב מודרני, אפילו תואר מודרני (- מילת קסם, מי שלא שם, לא כאן...) 

ולעצם העניין, מה חשובה דעתי? הכל כבר נאמר

האדם עצמו מתבגר בהתאם לסובב אותו. אם הנוהג הוא להתחתן רק בן 25 הגיוני שגם בגיל 20 הוא לא יהיה בשל...

לא שכולם כך. זה משתנה, אבל יש בזה מן האמת.

ואני לא מכליל, לא יודע.. לא מכיר בנות 16.. כעיקרון רק הסברתי למה התכוון שורש. רדו ממני, תודה. 

סלח לי אבל אתה מדבר כמו מתייון.

גם אז בטח היית מוקיע את ממתיהו ששחט את הזובח ליוונים.

תורנית.

ואני גם לא חושבת שזו הדרכה לציבור בכללותו

אבל אני לא אפסול את זה באופן גורף.

ובעיני - גיל 18 הוא גיל מאוד בוגר לקבל בו החלטה על נישואין.

לפחות האנשים שאני מדברת איתם, בגיל 18 כבר מסוגלים לפרנס ובעלי הבנה לגבי חובות הנישואין וההשלכות של המערכת הזו.

שלא שמים שם על החוק. 

וכן, מי שרוצה להתחתן מתחת לגיל 17 צריך ועדה שתאשר את זה, ולרוב הוועדות האלה מאשרות כי האשה בהיריון. 

סליחה אם הרגזתי אותך

לפני כן אסור גם בלי אישור הורים..

אבל סלחו לי...

לא ניראלי שמישהו שירצה להתחתן בגיל צעיר יותר ישים על המדינה הזו..

עם כל הכבוד לה (אם יש בכלל..) יש דברים שמדינה לא יכולה להחליט עליהם...

שלא הבינה את הנתונים

אם אנשים מתגרשים צעירים- לדעתה מחסר כנה ומלחץ-

לא צריך לעודד להתחתן מאוחר-

אלא לעודד את אנשי החינוך לעשות הכנה מוקדמת! (כלומר- הכנה בשלב שמתאים לצעירים בחייהם אבל לא מתאים לקונצפציות המקובעות של המבוגרים)

אולי היא הגיעה למסקנא שהיא לא יכולה לעשות שינוי מעמיק כל כך.. ולכן עדיף לדחות את גיל הנישואים?

אחציף ואשתתף ברשותכם.

קרא שוב את השרשור ותבין שגירושין לא נובעים עקב הגיל, אלא עקב חוסר הכנה!

אין שום פסול בכך שאנשים מתחתנים צעירים, זה אפילו נחשב לדבר חיובי בעולם התורני -

לכן רק צריך לדאוג שתהיה להם ההכנה הראויה, שתיצור קרקע פוריה לנישואין מוצלחים!

אבל זה עדיין לא אומר שהיא לא אשת חינוך, אולי היא שקלה והגיעה למסקנא ששינוי כזה היא לא תצליח לעשות כל כך מהר.

(אגב, אני בטוח שזה מאד קשור גם לנוהג בחברה, כשאתה יודע שאתה תתחתן בן 18 אתה גדל אחרת, כשאתה יחיד שעושה את זה אתה גדלת בחברה לא מספיק בוגרת, שגם השפיעה עליך. כך שזה לא משהו שניתן לשינוי במוסד אחד ע"י אשת חינוך אחת.)

אני מדברת על אידיאל! - וכשמחנכים לאידיאל, בנות 16 יהיו ברמה של 18 וגם של 20..

אני לא חושבת שכל בת 16 כרגע מוכנה לחתונה, אני כן מאמינה שהיה בהן את הפוטנציאל, אבל לא מימשו אותו, בעקבות חינוך שמנתב כוחות למקומות הפחות חשובים.

אני כן חושבת שמה שאת מציינת הוא האידאל ההתחלתי שאמור להיות.

ומתפללת שבע"ה ילדיי יזכו להתחתן כמה שיותר מהר

האם זה רלוונטי לכולם? לא.. לדעתי.

לטעמי גם אין לעניין הכנה, או הבשלות קשר לרמת ההצלחה של הנישואין. כי 

א. ההכנה האמיתית היא לחוות זאת על בשרנו וב. מי אמר שאי אפשר להתבגר ולהבשיל יחד?

התפיסה המתקדמת היא שכל אחד צריך להבשיל ולהגיע אחרי הבשלתו לנישואים. 

אך אני דווקא רואה הפוך. שהתבגרות אמיתית נעשית הכי טוב עם המשלים אותך.

היא זו הבונה, מלמדת ומכשירה היטב היטב ויותר מכל לחיי הנישואים

אם כי עניין ההכנה בדברים בסיסיים - הוא חשוב לכל מי שנכנס למערכת זוגית.

הכנה זה גם ללמד בחור ובחורה לקחת אחריות ולהתמודד עם קשיים..

וכמובן - לדבר על הכל..

את זה לדעתי כדאי לרכוש לפני שנכנסים לזוגיות.

מצחיק אותי שהבעיה לדעתכם היא רק הכנה לא נכונה. אה, אז אולי נתחתן בגיל 13, גם בגיל הזה אפשר לעשות הכנה???

תעשו טובה, כמחנכת של כיתה יא' אני יכולה להגיד לכם שמדובר בילדים מלאים בהורמונים שהרצון למגע [עם בן המין השני] מעסיק אותם יום- יום. אוי, רק חבל שההורמונים נרגעים אחרי כמה שנים ואז חלק מהטעויות שנעשו  כבר לא ניתנות לשינוי או קשות מאוד כמו לדוגמה: ילדים, בעל וכו'. חשיבה של ילד בן 16 בכלל לא מתקרבת לחשיבה של אדם בן 20, עם כל הכבוד לנוער הגבעות שבטוחים שהם יצילו את העולם. מאוד בוגר...

הוא לגמרי ברובו לא מתגייס.

ובכלל מה שכתבת רק מעיד על חוסר ההבנה שלך בתת-מגזר נוער הגבעות.

יש כאלו שמתגייסים, יש כאלו שלא..

ובין אם התגייסו אם לאו, השנים בגבעות עומדות להן כזכות.

אה וממש בוגר גם לכתוב- 'מדינת הציוניים מתפוררת'... ואת מבקרת את דבריי?! ממש לירוק לבאר שממנו את שותה, לא?!

נשמע כמו שיר הלל מצידה על התפרקות המדינה. שתזכיר לי לאן היא תלך כשהמדינה תתפרק. אה נכון לגרמניה?!

כ"כ הרבה פריצות, שמד, ועוד המון דברים שהם היפך התורה.

מה שלא הצליח החמאס לעשות, עשתה המדינה, כשגירשה את

יהודי גוש קטיף מבתיהם.

לא חסרות צרות שהמדינה הביאה לנו.

בעז,ה נעבור אתה ונקבל פני משיח בקרוב.

גם לא חסרות הצלחות. נכון, המדינה טעתה אבל מה הפיתרון- להרוס אותה?! לאן תלך שוב תזכיר לי?! קצת ילדותי ההשוואה בין המעשים של גרמניה למעשים של מדינת ישראל!

"ממלכתיים" עליך שמשון

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

ב"ה

"ממלכתיים" עליך שמשון

שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

ראו, לי אין ספק כלל, שהנהגת "המדינה שהשמאל בנה" היתה צריכה מזמן לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג. וזה, לפנים משורת הדין; כי פשעיה כבדים ששה-מליוני-מונים מאלה של הרייך השלישי. "נבחרי האומה", בנוסף להיותם המוציאים לפועל של מדיניות היודנריין הנאצית, הם גם בוגדים, בהיותם מזרע ישראל, ר"ל. הגרועים מכולם הם אלה שהוריהם מסרו את נפשם על שלימות העם והארץ, אנשים שאהבת ישראל בערה בעצמותיהם, ואילו הם, מכרו את נשמתם, את עמם ואת ארצם לשטן. הנמושות האלה חולים בתיסמונת-שטוקהולם. אך בעוד אצל חולים כאלה בדרך כלל, תיסמונת זו היא זבש"ם, הרי חולי הנפש האמורים כאן גוררים אתם את כולנו לתהום רבה, וזאת, מפני שרבני "הציונות הדתית" רואים בחולים האלה את ה"ממלכתיות" ואת "אחדות ישראל". בחייהם ובמותם לא נפרדו. אני מעדיף למות מאוחד, מאשר לחיות במפולג...

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

מה שעשו החיילים בטכס ההשבעה בכותל היה מעשה אמיץ, בהתחשב בעובדה שהם חיים במשטר סטאליניסטי, ועם זאת, היה זה  פאתטי מאד; העובדה שרק קומץ כזה בתוך המון החיילים, הרימו כרזה המוחה, בשפה רפה, על מדיניותה הנאצית של המדינה, כאשר שאר כל החיילים והעם ממשיכים לרוץ כצאן לטבח, כשהם שרים את הציונציונל – "אחדות ישראל", זה מראה עצוב מאד.

הפאתטיות מתבטאת גם בכך, שמדובר, בסך הכל, בהרמת כרזות, המתייחסות נקודתית לאתר מסוים ולגדוד מסוים, במקום בהנפת הנשק לרום, על ידי כל חיילי הגדוד, בליווי שבועת נאמנות לעם ישראל ולארץ ישראל. שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

קדושת הפאשיזם

באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו?

במשך עשרות שנים צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם המבצע את שלבי תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל, כשהוא זוכה לגיבוי מלא מצד ה"רבנים" הפאשיסטים. לא די שהם מבצעים את הפשע האולטימטיבי נגד העם היהודי, הם גם מלקקים את האצבעות – עושים זאת דווקא בשבתות ובמועדים, כדי לנפק ל"רבנים" עילה להשמיע את קולם נגד חילול שבת, ובכך להסיט את הדעת מן הפשע האמתי. אלה מקדשים את צה"ל, בלי קשר למעשיו. כנ"ל את המדינה היודונאצית היחידה במזרח התיכון ובעולם כולו. המדינה היחידה המבצעת כיום את מדיניות היודנריין! באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו? עדיין לא נסתיימו שנות אלפיים של שואת העם היהודי, ועתה היא מגיעה לשיאה, בביצועו הווירטואוזי של "כס אלוק' ממעל".... ובחילול ה' זה, הם רואים "קידוש ה'". עצם האמירה הזו הוא חילול ה'!!

כל חיילי עם-ישראל חייבים היו לנפנף בנשקם כלפי ה"הנהגה" ולהבהיר לה, כי כל נשק שיופנה נגד העם היהודי, יתקל בנשק צבא העם היהודי. הנשק יופנה נגד המצווים והמצייתים לכוון נשק נגד יהודים, כמו תלמידיו ותלמידותיו של אבי'ה הכהן, שהיו ב"מעגלים" הראשונים, בתוכם, מעגל צלפים, לביצוע הפוגרום ביהודים.

במשך עשרות דורות הופנה כל נשק בעולם נגד העם היהודי, מסייף הקצבים המוסלמים, דרך מדורות האוטו דה-פה, דרך חמיילניצקי ופטלורה, דרך בן-גוריון וה"סזון", דרך משרפות-הנאצים ועד עצם היום הזה של חורבן ישוב אחר ישוב בארץ ישראל על ידי המדינה שהציונאצים בנו. מדינת-"ישראל" שוברת שיאים של פשעים שאין להם הגדרה בשפת אנוש ולא תקדים בדברי ימי העולם.

כל הזבל הזה, המגרש אותנו מארצנו וסוגר אותנו בגבולות-אושוויץ לנוחיות הג'יהאדונאציזם, מודע לגמרי למעשיו, אבל, הם צריכים להראות ליהודים מי הבוס. הם יראו ליהודים, שכל מה שעשו להם הגויים, הם יודעים לעשות טוב יותר. הם לא סתם ככל העמים, הם יותר מוצלחים...

מסיתים ומדיחים

ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי"

ומי שהיתה כלבת-השמירה של "מדינת החוק" הזו, ציפי לבני, בעת ביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, דורשת מרבני "הציונות הדתית" להמשיך ולגבות את פשעיה בהוקעת קומץ הצדיקים בסדום-"ישראל". את זאת היא עושה במקום-הפשע, במחנה הפליטים, ניצן. והפליטים, שהפושעת הזו הרסה את חייהם, בשם "שלטון-החוק" הנירנברגי, מקבלים אותה, ואפילו עגבניה אינה מושלכת על המנוולת. היא פונה לאותם "רבנים", שבתמיכתם היא בוטחת, מתוך נסיון רב-שנים של שותפות-הסטורית בפשעי "הציונות" נגד העם היהודי, אותם "רבנים" שהרסו כל חלקה טובה בעם ישראל, ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי". הרבנים שבעטיים אנו רואים באינטרנט תגובות "ממלכתיות", שרק בגללן ראוי העם הזה לחורבן.

ואני ראיתי רק בערוץ 7, (שגם הוא, לצערנו, "ממלכתי"), ולא בשאר כל התיקשורת הגבלסית, כלבת השמירה של ה"דמוקרטיה" נוסח הרייך השלישי.

וכך כותבת גולשת מאסכולת המדרשות הפאשיסטיות:

8.שאלתי את רבי ומורי במדרשה והוא גינה אותם בכל תוקף!

פשוט להעיף אותם מצה"ל!
לא יאה לנו לשרת עם שכאלה הגורמים פילוג בעם!

תלמידת חכם, מדרשה קד"צ (ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

ואני הגבתי:

28. ל-8, רבך ומורך הוא כנראה אבי'ה הכהן, או בן דמותו!

זה פילוג? וגירוש יהודים שלא חטאו, להיפך, עושים את כל העבודה הקדושה למען העם הזה, כשרבנייך ומורייך רודפים אותם, זה לא פילוג? כשקורעים את ארצנו מתחת לרגלינו, זה גם פילוג בעם וגם פילוג הארץ! הרבנים והמורים שלך במדרשה, אלה שהתגאו שאת או חברותייך שיתפתם פעולה במעגלים הראשונים בביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, הם פושעים שיתנו את הדין לפני בית דין של מעלה. וישלמו ביוקר. אתם הורסים אותנו, ומקשקשים את השבתאות שלכם. אתם פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות! הטירוף ה"ממלכתי" חצה כבר את כל הקוים האדומים. אתם תמשיכו להרוס אותנו, ותראו בזה "אחדות ישראל" ואחדות צה"ל. אל יסלח לכם האלוקים!! עד מתי תתעללו בעם הזה! כבר קמים, בודדים עד לכאב, ומעיזים לקרוא תגר על תמצית הרוע העולמי, ורבניך ומוריך מנאצים. לא נשכח ולא נסלח!

(ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

משפחה לתפארת "מדינת ישראל"

– מחריבי ארץ ישראל, נבלים שלא ברשות התורה, רק באיצטלתה, ואתם הקד"ציות – תינוקות שנשבו בידי הצד"ר.

קטעים מתוך כתבה ב"הארץ":

"... אביה הכהן הוא אחיו של תת אלוף גרשון הכהן, מפקד הכוחות שיפנו את חבל-עזה... בין שבעת ילדי המשפחה, נפקדת רק בתם הבכורה, אדוה: כצוערת היא אמורה להשתתף במעגל הראשון של פינוי גוש קטיף, והשבוע עמדה כחיילת מול המפגינים בכפר מימון.

...."ההתנתקות היא דבר מוגמר", אמר אביה הכהן, וברור לו שהקרב נגדה "אבוד". בעיניו,  

"זה לא עניין של ימין-שמאל, אסור שההתנתקות תיעצר, זה יהיה אסון". לכן, תכלית המעבר לגן-אור היא בשבילו "להתענות עם הציבור בתעניתו".

... הרב אביה הכהן קשור קשר הדוק לעוד עשרות לובשי מדים המשתתפים בפינוי. לצד הרב יואל בן נון, הוא עומד בראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שמשרתים בה חיילים במסגרת השילוב (שנתיים ישיבה, שלוש שנים צבא). כמעט כל תלמידיו שנמצאים בפרק הצבאי ישתתפו בפינוי, ולהערכתו, כ-20 במעגל הראשון. הוא גם מלמד במדרשת ברוריה בירושלים, וחלק מתלמידותיו יוצבו במעגל הראשון.

.... הבת אדוה ... פנתה לרבנים, והם הורו לה לא לעזוב את הקורס כי "לא תהיה התנתקות". בכל זאת, היא התכוונה לחתום ויתור על הקורס, אבל הוריה הפצירו בה להישאר. אלישבע הכהן שלחה לה SMS ובו ציטטה ממגילת אסתר: "אם לא לעת הזאת הגעת למלכות". לדבריה, בתה "עומדת בדיוק בתפר", ודווקא היא יכולה לעשות את המשימה הזאת ברגישות הנדרשת. בינתיים היא סיימה את בה"ד 1, ואינה מתחרטת על החלטתה... " (הארץ, 24.7.2005).

לא די לה למשפחה הפושעת הזו בהוצאת ילדיה שלה לשמד, היא עמלה בהוצאתם לשמד של ילדי אחרים... אשפת האדם!

רבנים כמו אבי'ה הכהן ישלמו מחיר כבד מאד על החטאתם את הרבים, וזאת, בשם התורה, שאת שמה הם מחללים יום יום, שעה שעה ודקה דקה! כנ"ל כל רבני המכינות הצבאיות, ראשי ישיבות ההסדר ורבני מדרשות הקד"צ! את תורתם עשו קרדום לחפור בו את פרנסתם, על חשבון עתידו של העם היהודי.

גם אם יש ניולי שואה שהשוו תאמין לי שהם עדיין מעדיפים לחיות במדינת היהודים!!! ולא אי שם בקרב הגויים האנטישמים. קצת פרופורציות!

חשוב מאוד.

קראת את הכתבה ב'בשבע' מהשבוע אחרון?

ולא לפרופיל ולסטיגמה שאת מדביקה לי-

אני אשמח לענות לך בהתאם.

גם אם החתימה שלי מרתיחה אותך, את לא יודעת את הדעה שעומדת מאחוריה..

את מוזמנת לשאול בפשטות ובלי להתנשא בצורה הגועלית הזו.

אני אשמח לענות - במסגרת דיון אחר שיתאים לפוליטיקה וכדו'.

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה' הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

דרך בעלי הדעה לא לחיות על צדקה (גם אם היא באה מההורים, או מהכולל) 

דרך בעלי הדעה היא לראות לרחוק- האם אני אצליח בטווח הרחוק למצוא עבודה שתפרנס אותי בכבוד? (בכבוד=לא להזדקק לבריות. לא לחיות במותרות..)

זה גם שיקוול שצריך לקחת בחשבון.

גם אם הוא לא פוליטיקלי קורקט..

ועוד משהו- לגבי שאלת חתונה מוקדמת ומניעת הריון.

זאת שאלה לרב.

לא לאיזה מתלהם אנונימי מהפורום.

ואני יודעת על רב שאמר בפירוש- לפעמים לפי התורה וההלכה והדרך הנכונה- זוג צריך למנוע אחרי החתונה.

והוא אמר גם שתמיד השאלה הזו חייבת לעלות לפני חתונה.

ולו רק כדי שהזוג יבחרו להכנס להריון, ולא רק יגיעו לזה- כי הם רצו להתחתן וזה נספח לכל העסק.

עליהם אפשר לומר שיותר טוב אילו לא היו נבראים.

בעזהי"ת.

אולי כי ההורים שלו היו צריכים למנוע ואולצו להיכנס להריון?

סליחה על הציניות. חרה לי מאוד מה שאמרת!

בקיא בשיטות השונות בהלכה 

ויודע שדעות כאלה הם מחוץ למחלוקת ההלכתית הלגיטימית. 

האמת שאני לא לא רב בכלל אבל אני מכיר רבנים צדיקים וגאונים שסוברים ככה,

אז זה די חורה לי שאתה מלעיז עליהם ככה,

מותר לחלוק בצורה מכובדת, אבל להגיד טוב שלא נבראו זה או בורות או יהירות. אתה יכול לבחור. 

נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא..."(ערובין יג ע"ב)

זה שרב לא אומר את מה שאתה חושב- לא מוציא אותו מחוץ לגדר ההלכתית!!!

יש מושג כזה שנקרא "מחלוקת הלכתית"

יש מושג של הדרכה בנושאים שהתורה אמרה שהם מורכבים וצריכים הוראת יחיד.

ואני ארחיב כי אולי לא הבנת אותי ולכן דיברת ככה,

הרב אמר לבעלי, שלדעתו, כל זוג לפני החתונה חייב להעלות את האשאלה הזו ולדון עליה.

ילד צריך לבוא ממקום שרוצה בו.

שבוחר ללדת אותו

ולפעמים- שבוחר מסיבותיו שלו והתייעצות עם רב, לחכות קצת עד אז.

ילד לא צריך לבוא מחוסר מחשבה ובחירה.

לעולם שמקבל אותו- כי אין לו ברירה אחרת.

(ואם אני לא טועה, יש באתר הזה חוקים ברורים, לגבי דיבורים כאלה על רבנים, לא?)

זה רב שהיה מדריך חתנים,

והיום הוא גם מתעסק המון בשלום בית.

הוא מכיר את הנושא הזה לעומק.

יש המון אנשים בוגרים בגיל 18 ולפעמים ב16.אבל הריון-לידה בגיל 16 זה לא הכי בריא לבנות .מכירה כמה מקרים

ובעיקרון בחורה שמתפתחת כראוי יכולה ללדת ללא חשש בגיל 16..

כוללים בעיקר "תקלות" למינהן או שיכוני עוני.

לא ראיתי מחקר מסודר על בנות שהרו בצורה מסודרת בגיל כזה עם המעקב הרפואי וכל מה שנדרש.

הוא קדוש!

פשוט מזעזע מה שעושים פה מהחוקים החילוניים..

עבודה זרה.

אבל את בטעות ומתוך הסערה לא שמת לב לכיוון שההודעות משתרשרות אחת מהשניה...

אין קדושה בחוק האזרחי

יש בו היגיון- וסדר ציבורי יעיל

אחד הדברים שרואים כתוצאה של הסדרת נושא גיל הנישואין בחוק האזרחי- הוא בריאות הנשים  בהריונות ולידות.

גם אם נראה לשיטה מסויימת שנישואין בגיל צעיר מ18 הם דבר ראוי וטוב-

עדיין אישה צריכה סביבה חברתית משפחתית אישית בריאותית תומכת

דרך אגב- בהרף עין ראיתי לא מזמן נתון שמדבר על סיכון גבוהה יותר להרעלת הריון לנשים הרות בגילאי העשרה

משום-מה לא התחשק לי להמשיך לחפור בנושא ולמצוא מחקרים.... מי שרוצה- מוזמן

בעזהי"ת.

פגשתי חברה ישנה, שמסתבר שהתחתנה לפני גיל 18, והיום היא גרושה עם ילד.. והיא בת 22 כולה.

והתגרשו...

אין מה להסיק ממקרים פרטיים!!!

כנראה מרוב כל המציאות סביבכם אתם קצת מתבלבלים- למה הגענו לעולם הזה????????

רק כדי לעשות קריירה, להרוויח הרבה כסף וכו'?????

אם הבת עוד לא מספיק בוגרת זה דבר אחר אבל אם יש בת בוגרת מספיק- למה שלא תתחתן ותזכה להקים בית ולהמשיך לחנך עוד ילדים צדיקים שימשיכו את עם ישראל- שזהו ייעודנו לדעתי לפי היהדות!!!!

יש לנו ב"ה כמעט שני ילדים... ואנחנו חיים על חשבון עצמנו ב"ה בלי טובות והלוואות של אף אחד ולעומת זאת אני מכירה גם בנות בנות 25 שעד היום ההורים שלהם משלמים שכר דירה, לימודים ועוד...

לא הגיל הוא הקובע!!!!!

אני עכשיו בת עוד מעט 21 וסטודנטית שנה ג. ממש לא חושבת שמשפחה זה מה שאמור להפריע לקריירה...

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה