"אוהבת את אבא" גם בעיני זה מקסים..

לא מזמן בדיבור עם כיתת שמיניסטיות-

עשיתי סקר מהיר- הגיל הממוצע שהן אמרו שמתאים לנישואין היה 23-24-25

לא יודעת מה יהיה להן בפועל או מה קורה בפועל עם בנות גדולות מהן מאותה סביבה...

אבל הרוח נושבת ליותר מכיוון אחד

וכן, זה מהמם כשזה באמת נובע ממקום שלם אמיתי ובוגר ב"ה!!

[בדיוק גיסי שבגילי התחתן עכשיו עם חברה טובה גם בגיל. קיצר אנחנו עכשיו חמולההה..]

לאחר תקופה ארוכה של קורא פאסיבי החלטתי לקחת צעד אחד קדימה ולהיות שותף בחוויות, בהתחבטויות, בהרגשות וכול'. אני מאמין שהפורום יוסיף לי המון. זה, ועוד פורומים נוספים כמובן, פורום נפלא , מגוון ומעניין ואני מאמין שאמצא בו וגם אתם בי, לא מעט עניין.

אז המשך יום טוב בינתיים לכולם...

בקרב הזוגות הצעירים בציבור שלנו. זה משהו שלא מדברים עליו אבל הוא הופך להיות יותר נפוץ. דיברתי עם אשת מנהל של אולפנה שרבות מהבנות מתחתנות בגיל צעיר והיא אמרה שעד לפני מספר שנים היא הייתה בעד אבל מאז שמספר הגירושים אצלם עלה הם הבינו שאנשים בגילאים הללו נכנסים לנישואים ללא הכנה ומ'לחץ חברתי' והם החליטו להלחם בתופעה.

אני ב"ה נשואה באושר 9 שנים. התחתנו בגיל 20. מספיק צעיר לטעמי ולא כ"כ ברור לי למה למהר?! תסיימו את התרומה שלכם למדינה- צבא/ שרות לאומי. יהיה לכם מספיק שנים להיות נשואים. אני רואה בנות כ"כ צעירות שנשואות ואני מרחמת עליהן שהן לא הספיקו לפעמים לסיים בגרות, לשרת בשרות לאומי, לבנות את עצמן כאישיות בפני עצמה ולפעמים זה נראה שזה 'מגניב' להתחתן. ייתכן שהן לא זקוקות לרחמיי, אבל אני רואה כמה שהן הפסידו שלא חיכו עוד שנה/ שנתיים. זה לא אומר שהן יהיו רווקות 'זקנות'... לא פלא שהפורום 'נשואים טריים' בערוץ 7 כ"כ פורה בקשיים בזוגיות. אה, ווהגיד שילדים בני 17 הם בוגרים זו בדיחה... סליחה אם מישהו נפגע.

איך בוחנים בשלות לנישואין?

האם יש שאלות מכוונות שבן/בת 18, (או כל גיל אחר) צריך לשאול את עצמו כדי לבחון האם הוא בשל לנישואין?

(אני מקווה שזה לא נחשב ניצלו"ש...)

עברו 6 שנים ואני מצטער על כך.

מכאן אפשר רק לתקן. בע"ה..

20 זה פחות צעיר מ 18..

למה כל כך ברור לך שמה שאת עשית מושלם לכולם?

אני יודע שתאמרי שאת לא חושבת כך, אבל כך את נשמעת.

את מדברת כאילו יש לך איזה אינטרס ליצור מגמה כזאת.

מנין לך שהנתונים על הגירושין לא נכונים? בגלל שאצלכם במשפחה הם לא באו לידי ביטוי?

מה הזלזול המוזר הזה?

ואגב, אם ארצה להתייעץ עם נשוי לגבי השאלה הנ"ל, אתייעץ עם אדם שנשוי יותר משנה...

חשבתי שאני בלנ"ו, נכנסתי לשרשור הזה ישירות..

אהלן חברים, אני מוטי, רווק

בס"ד

בקשר לזה שהנישואין לא תוקעים.

הנישואין זה דבר מדהים אבל בהחלט זה שונה מאוד מהרווקות.

ברור לי שאם הייתי רווקה אז יכלתי להתקדם לדקטורט ומעלה כי היה לי כסף וזמן ואנרגיה.

אחרי החתונה הסדרי עדיפיות משתנות.

אין כ"כ אפשרות להתחיל ללמוד תארים אם את רוצה באמת להשקיע במשפחה ובילדים שיהיו בע"ה.

צריך לדעת שחלק מהנישואין זה וויתורים שבעיני הם משתלמים יותר.

אני מעדיפה להיות עם תואר ראשון בלבד ולא להתקדם הלאה למרות שמבחינת היכולות אני יכולה אבל מבחינת המקום שאני נמצאת נשואה זה לא אפשרי.

אני לא יכולה ללמוד כשיש בעל וילדים ובית להחזיק.

אז יש את המקום של הוויתור על חלומות ודברים השאלה מה חשוב לך יותר.

זה זלזול אמיתי...

היא דברה על נתונים ואת מזלזלת וקוראת לזה דעות קדומות.. על סמך מה?

על סמך המקרה הפרטי שלך??

למה שלמישהו יהיה אינטרס "לשחק" בנתונים?

(אגב, לא מדובר ב"נתונים", מדובר במנהלת אולפנה שרואה עלייה בגירושין)

השאלה היא אם אכן יש אחוזי גירושין גבוהים יותר אצל זוגות שנישאו צעירים.

אם זה נכון זה אומר שצריך להיזהר יותר ולבדוק יותר, להפריד בין מקרים ספציפיים מתאימים ובין סתם חיפזון ופזיזות.

ו... לפעמים עדיף גם להכליל ולדכא תופעה אם הרע שיוצא ממנה גדול מהטוב.

הרי גם את בעצם מכלילה.. בזה שאת מברכת על מגמה כזאת את בעצם מכלילה.

אני לא רואה שום סיבה לא להתחשב בנתונים. מה גם שהחשש נשמע הגיוני לגמרי.

אבל עם אלה שכן, ואנחנו מדברות בפתיחות (הנשים)

מסתבר שיש עבודה מאחורה, קשיים והטבות, כמו כל זוג שמנהל חיים תקינים!

ובעיקרון-

נכון, אפשר לומר שלא כולם חיים באושר, אבל הם כן נמצאים בעבודה!

זאת אומרת - שהם לא ברחו מהאחריות הכרוכה בחיי נישואין,להיות יחד גם במצבים קשים!

[ואני לא מדברת על מקרי קיצון כמו אלימות במשפחה וכדו'

(לא רק אלימות פיזית, גם מילולית) שאז נדרש לחתוך את הקשר!]

ולגבי הכנה -

זה מה שאמרתי -

זוגות ולא משנה באיזה גיל, אם עברו הכנה נכונה - יצליחו!

ואם לא - הם יכולים להיות בני 200 ולהתגרש אחרי יום!

רק שהכנה - היא לא משהו שנרכש ב8 שעות עם מדריכת כלות או מדריך חתנים!

היא משהו שמתחיל גם מזוגיות שרואים בבית, ממודעות עצמית של האדם ומלימוד בלתי פוסק, לפני החתונה ואחריה-

על בן הזוג, על בני המין השני, על עצמי,

על המקומות החלשים שלי ושל בן זוגי

על עבודת המידות שלי.

ואם תבוא, תראה שמדובר באנשים עובדי ה' - עמלים בכל תחום.

לכן אני מרשה לעצמי לומר "נשואים באושר"..

כי הכל נובע מהעמל בנושא הזה - כידוע - זוגיות זו עבודה!

ואולי דברים שמתאימים לקבוצה מאד מסויימת - לא מתאימים לקבוצות אחרות.

וטוב שסיפרת על גילאי ה16... כי על גיל שש עשרה גם את תסכימי שזה מאד ייחודי, ובאמת מתאים רק לקבוצה מאד מסויימת, שחייה חיים מאד מיוחדים ושונים.

וכמובן, כמו שאמר\ה בן ראמים, את לא באמת יכולה לדעת מי מאושר ומי לא, (אם כי את כן יכולה לדעת מי גרוש ומי לא...)

ובקשר לאחינוש, נראה לי מאד הגיוני שאשה שמבוגרת ממך בעשר שנים תרגיש מבינה יותר. והיא לא רק מבוגרת, היא גם נשואה עשר שנים. למה את מצפה שהיא תכתוב אחרת?

בכלל-

מעבר לזה שאכבד אדם מבוגר ממני

עניין הגיל לא משחק אצלי בשום תפקיד!

זה רק אומר שהנשמות שלנו ירדו בזמנים שונים לעולם הזה!

(ולפעמים זה אומר שהנשמה המבוגרת יותר, רק התלכלכה בעולם השקר הזה יותר מהצעירה..

אז לא בטוח שזה יתרון)

וכמו שאני לא אזלזל בילד בן 15 שמספר לי סיפור או מביע דעה,

ככה אני מצפה שינהגו בי.

לא זה שאני מבוגרת ולא זה שאני נשואה עושה אותי מבינה יותר מבחור בן 18 רווק- בכל תחום.

במיוחד לא בנושא שלעיל! שלא קשור לוותק, אלא קשור לסטטיסטיקה!

אגב - בשביל הקטנוניות, היא מבוגרת ונשואה יותר ממני רק ב8 שנים.. 

את מצאת איזשהו ספק שמץ של נימה שלא מצאה חן בעינייך, היא ממש לא זלזלה.

ו... אני מניח שיהיה הבדל כלשהו במעמד בינך ובין הבן שלך, לא רק בגלל שהוא בן שלך, אלא בגלל שהוא צעיר ומבין פחות ממך.

הוא מן הסתם יעלה עליי בידע שיהיה לו.

כפי שאני יודעת להסביר לאמא שלי במחשבים, ככה הבן שלי מן הסתם ידע להסביר לי על המשו המשוכלל הבא..

שאני לא אבין בו חצי מקש..

האם היא חברה מוסרית יותר?

האם היא חברה שיותר עושה את רצון ה'?

האם היא חברה שיש בה יותר השראת שכינה?

כמובן שלא, ממילא זה ממש לא משנה אם החברה מתקדמת או לא.

למרות שכמובן יש דברים טובים בקידמה, אבל הקידמה לא מדד לאיכות החברה.

לעצם העניין, יש כאלה שרואים בחתונה ערך דתי (התורה למשל),

ומוכנים להתאמץ ולהקריב דברים כמו רמת חיים ונוחות בשביל לקיים את הערך הזה,

יש כאלה שמעדיפים ערכים דתיים אחרים כמו לימוד תורה, ולכן הם דוחים את החתונה.

האם אתה באמת באמת חושב שההרגשה של בחור חרדי בין 18

היא שאין לו לאן להתקדם? מההכרות שלי זה ממש לא נכון,

אין לו אולי לאן להתקדם בתחומים שאצלך נחשבים להתקדמות,

אבל בתחומים שאצלו נחשבים להתקדמות יש לו בהחלט.

לפי דברך, זה שבמקומות שמקובל להתחתן  מוקדם זה נובע מסוג של שעמום,

הבנתי אותך נכון?

כתבת:

"יש הבנה שעדיף להתאפק כמה שנים כדי להגיע לקשר ממקום יותר בוגר ונכון, ושזה גם משתלם בסופו של דבר"

זה לא הבנה ולא איפוק,

אלא יש כאלה שהדחף לחיים נוחים או הפחד מעוני מביאים אותם להוציא את הדחפים המיניים שלהם בלי מסגרת נישואים, זה הכל, האם באמת זה אפשרי להתאפק כמה שנים מאז הבגרות המינית? זה כמו שתגיד שכדי להתייצב כלכלית צריך להתאפק מלאכול ולשתות כמה שנים עד שיהיה לך כסף לקנות אוכל.

מה, כל מי שלא מתחתן צעיר פוגם בברית?! זה מה שאני טוען?

לא, לא כל אחד, אבל כמה אנשים שלא התחתנו באמת זכו שלא לפגום אפילו פעם אחת?

ואני לא מדבר על תופעות נפוצות מאוד (בלי הכללה, כמובן שיש הרבה צדיקים שמתמודדים עם היצר שלהם ולמרות שלפעמים נופלים, הם מצליחים להתגבר ובוודאי לא שייכים לתופעות האלו) שהאינטרנט הוא השותף הקטן שלהם... ולמרות שדחיית החתונה היא לפעמים מגיעה משיקול נכון והגיוני, אבל גם הרבה פעמים היא פשוט דחף אחד שמתגבר על דחף אחר, ולא משהו מושכל.

מה, אז להתחתן רק כדי למצוא פורקן מיני?!

בוודאי שלא, אבל להתחתן כדי לשמור על הקדושה זה בהחלט דבר יפה מאוד, ואולי גם חובה.

ובוודאי שהמציאות שלפעמים מאלצת ומצדיקה דחיית חתונה כמה שנים לאחר הבגרות המינית,

היא בעייתית, לא נורמלית, ודורשת תיקון.

יש עוד הרבה טענות שמצדדות בעניין, אבל כתבו את רובם ואני לא באתי אלא להוסיף מה שלא ראיתי שכתבו.

רב חסדא עצמו נשא אישה כבר בגיל שש עשרה, והעיד שאפילו גיל צעיר זה לא סיפק אותו: "האי דעדיפנא מחבראי – דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך" (בבלי, קידושין כט ע"ב – ל ע"א) [זה שעדיף אני מחבריי - שנישאתי בשש עשרה, ולוּ הייתי נישא בארבע עשרה - הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!].

מי סיפר לך את הדבר הזה???

(סליחה על הפלישה לפורום שלכם...)

פה בגיל 16?

אתה מוזמן לבדוק.

ותסלח לי - אבל אני אהיה בוטה

שהחברה המודרנית והקידמה - ילכו לעזאזל!

יש לאדם הרבה מאוד מה להתפתח תמיד!

בעבודת ה' שלו, ובמיצוי העצמי שלו גם אם הוא בן 120..

לא בגלל שאין לאן להתפתח - מתחתנים.

הנישואין הם רק תחילת ההתפתחות שלך כאדם שלם!

וכמובן שזה לא עוצר את ההתפתחות האישית, גם מבחינת לימודים אקדמים ומיצוי עצמי.

אני לא אהיה מגעילה ואומר שההסתכלות שלך מעוותת

אני רק אומר שהשקפת העולם שלנו רחוקה מלהיות דומה..

ציונות (בצורה שבה היא מוגדרת על ידך) ומודרנה הם לא האלוהים שלי..

ובעיני שירות לאומי ושירות צבאי - אינם מועילים למדינה יהודית!

להשתגע! לאן הביאו אותנו המזרוחניקים..

ולא, אני לא גרה במאה שערים.

לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה.

כך שאת לא יכולה להביא ראיות למעלת נישואים בגיל צעיר מהסביבה שלך.

אבל אם היא הופכת לכזו, אני לא רואה סיבה שלא לעודד את זה.

ואגב - לא התנשאתי וכתבתי שצורת החיים שלי טהורה וקדושה משל אחרים.. אז אל תשתמש בביטויים המוקצנים האלו בבקשה.

והמעלה בנישואין מוקדמים - לא מתחילה בחברה בה אני חיה, אלא בתורה.

אין קשר בין החלומות שלך ובין זה שרוב האנשים שגולשים פה לא חיים בצורה הזאת.

דובר על כך שהתופעה מתרחבת.. אני עונה בהקשר למדובר.. לא סתם מה שעולה לי בראש!

ואח"כ סופר על אשת חינוך שהחליטה לחנך בנות אולפנה מסויימת לאחר את גיל החתונה, במקום להכין אותן!

אז אני רואה בזה ניטרול של התרחבות התופעה, ממקום לא נכון!

לא התכוונתי לתופעה הזאת, לא על ההתרחבות שלה דיברתי.

דיברתי על כך שאת חייה בסביבה של אנשים שחיים חיים שונים ומיוחדים, נפלאים אולי - אבל חריגים,

ואולי דוקא לאנשים כאלה מתאימים הנישואין בגיל צעיר. חיים שונים ומיוחדים בלי קשר לגיל הנישואין!!

אמרתי, "עם כל הכבוד לצורת החיים הטהורה שלך - היא עדיין לא נחלת הכלל. ואולי דברים מסויימים שמתאימים לה, מתאימים דוקא לה." כשאמרתי צורת החיים הטהורה לא התכוונתי לנישואין בגיל צעיר.

לחיים בכלל, תרבות, תסכימי איתי שהאנשים סביבך הם לא "קלאסה". וממילא, גם לגבי נישואין, הם לא ראיה.

(נסוב על מה שכתבת כאן>

אני למשל מכירה נתונים אחרים לגבי זוגות צעירים.
ביישוב שאני גרה בו רוב רובם של האנשים נישאו בגילאי 16-20. כן כן!
ו100% מתוכם נשואים באושר!)
 

בתוך חברה יראת שמיים.

בחברות אחרות - באמת הגורמים לפירוק הזוגיות הם הרבה פעמים גם חיצוניים.

דיברתי על הגורמים לבשלות.

נובעים מהכנה רצינית לעבודת המידות בסביבה תורנית.

והם גם מה שמחזיק את הנישואין.

זאת אומרת שאפשר לעודד נישואין מוקדמים - אם אתה מאפשר הכנה ומצע נכון.

ולא צריך להניא בנות מלהתחתן מוקדם רק כי הסטטיסטיקה מראה שמתגרשים-

צריך פשוט להכין אותן!

ועובדה שאפשר - כי יש מקומות כאלו!

זה שיש קבוצה קטנה בה זה מתאפשר ומצליח - לא אומר שזה ניתן ליישום לכלל החברה.

רוב החברה חיה אחרת לגמרי. וההבדלים הם במיליון תחומים.

אולי רק אם תגדלי ילד בסביבה של טבע וכבשים הוא יהיה מוכן לנישואין בגיל צעיר?

אני בכלל לא חושב שזה קשור ל"חברה ייראת שמים". אולי גם. אבל לדעתי זה קשור בעיקר לדברים אחרים, חיים אחרים. לא יודע... ילד שחי חיים של נער גבעות מתבגר מהר... משתפשף מהר.. ווגם יש לו איזו פשטות מיוחדת. לא קשור ליראת השמיים שלו. הוא חי חיים אחרים והוא הופך למשהו אחר.

ילד תל אביבי לעולם לא יהיה כזה.. כי הנושא הוא בכלל לא "הרמה הדתית".

אז זה לא ניתן ליישום לכלל החברה.. וממילא התופעה הזאת לא מבורכת. (בהנחה שאני צודק) ואין סיבה לעודד אותה.

והנתונים אם כן - לא רלוונטיים.

משם הוא מתחיל ומשם הוא נובע.

ההבנה של אדם שייעודו על פי התורה - הוא לעבוד את ה' ולתקן את המידות

ושזה מתאפשר בשלימות רק במסגרת הנישואין

דוחפת את האדם להשלים את ייעודו כמה שיותר מוקדם.

ובנוסף מצווה האדם לקחת אחריות ולנהוג באישתו ובילדיו בדרך מסויימת.

כמובן גם כל עבודת הנישואין של קירוב וריחוק - נובעת מהתורה הקדושה.

ולכן-

מצווה גוררת מצווה

אנשים שמתחתנים בגיל צעיר, בין אם זה מלחץ חברתי או כל סיבה אחרת

יצטרכו לקבל הכנה רצינית מראש!

כתוצאה מהצורך של אנשי חינוך להכין אותם בתוך חברה מתאימה,

הערכים המדוברים לעיל, יתפסו מקום נכבד בחינוך עצמו וכתוצאה מזה גם בשטח -

ומשם והלאה, לתקן עולם במלכות ש-ד-י..

מוטי יקר -

נראה לי שמאחר והתוכן בתגובות שלנו כבר חוזר על עצמו, אם נרצה לשאול שאלות ולהתדיין -

כדאי שנעשה זאת באישי.

לדעתי דברים אחרים גורמים להבדל הזה. ולכן אני חושב שאין ראיה מההצלחה של הנישואין המוקדמים ביישוב שלך.

טוב, אני כבר בקושי קולט מה אני קורא.. אכתוב לך באישי אחר כך.

(ארליך, תביא אורז...).

סתם.. עזוב, אני עייף.

תעופו ומהר!

לא מכיר אותם משום מקום.... אבל מחילה... משהו הזוי קורה לפורום הזה

שקיבלו חינוך איך להיות ילדים טיפשים ולבזבז את זמנם..

ולא יודעת על איזה רבנים אתה מדבר,

רוב רובם של הרבנים שאני מכירה- מכל הזרמים. 

נגד התופעה הזו.

(אני כותבת רוב כי יש רבנים שאני לא יודעת מה דעתם. אני באופן אישי טרם שמעתי על רב שהתייחס לתופעה באופן חיובי)

תוכל לומר מה שאתה רוצה על השקפת החיים "האיראנית" שלי..

בפועל -

למדתי תקשורת,התעסקתי במשפטים, ואני עובדת לפרנסת משפחתי כמו אדם בוגר...

[אפילו שבעלי התחתן איתי באמצע כיתה י"ב שלו...]

לא כ"כ חשוך כמו שאתה מצייר.

אני פשוט מעמידה את התורה במרכז חיי

ולא עושה מהקידמה והציונות את מרכז העולם.

אני גם חושבת שזה גובל בעבודה זרה לעשות אותם כאלו.

תעשה עם הציטוטים שלי מה שאתה רוצה - 

זה לא באמת מפחיד אותי להצטייר כאיראנית..

מעבר לזה - 

שאפשר לרצות להתחתן מבלי להכנס להריון..

מה זה הבולשיט הזה?!!?

תסלחו לי העלתם לי את הסעיף!

זה שאתם לא מכירים אנשים בני 16 עם מוכנות לחתונה, לא אומר שלא קיים דבר כזה!

לרצות להתחתן מבלי להרות, זה היפך הקדושה ומוטב כבר לא להתחתן במצב שכזה.

זו התורה.

לפחות שלא ידברו בשם התורה ויגידו את ההיפך.

בעזהי"ת.

לך תלמד קצת את ההלכות האלה, תלמד קצת פסיכולוגיה ואח"כ תחזור לפה עם טיפת ידע.

חתונה לא דוחים!!!

הגבתי ל"כמו בן ראמים"

שכתבה שהסיבה היחידה לרצות להתחתן בגיל 16 היא כי הבחורה נכנסה להריון בלתי רצוי..

אז על ההשמצה הזו עניתי שאפשר לרצות להתחתן בגיל 16 בלי שום הריון לא מתוכנן, שנבע מיחסים בעייתיים מאוד ואסורים מבחינת התורה לפני נישואין!

תנשום!

ומה אתה מסתתר מאחורי אנונימי.

תעמוד מאחורי התגובות שלך!

פעם זה היה כך, ולא היה על זה שום איסור, ולא יהיה על זה שום איסור גם בעתיד.

לפי אחת הדעות יצחק היה בן התחתן עם רבקה כשהיתה בת 3 (הוא היה בן ארבעים).

דוחה עד דוחה ברמות לראות את הזעזוע של כל המטונפים המודרניים המביעים זעזוע

מ'פדופיליה' אך תומכים בנישואים חד מיניים ושאר סטיות (השבוע היה מקרה בארה"ב

בו אדם טען לזכותו לקיים יחסים עם האתון שלו. חולי המודרנה טרם הכירו ב'זכות' הזו,

אבל קרוב לודאי שעוד כמה שנים גם זה יגיע).

אתה חי ע"פ התרבות המערבית ולא ע"פ התורה, וזו הבעייה שלך.

והתורה בגדר המלצה, מעניין מה כבודו יגיד, שהסבא והסבא שלו במשך מאות שנים התחתנו בגיל 13 ו-14??
 

שהתחתן בגיל בר מצווה לערך ובנו הראשון נולד לו כשהיה בן 15.

לפי האפיקורס הנ"ל הנצי"ב היה 'פרמיטיבי', 'לא ערכי' ושאר הבלים.

יסיכמו לחתן בגילאים כאלה, אבל הם לא יאסרו את זה בשם החוק..

אולי תהיה בנאדם תכתוב מהניק שלך ותעמוד מאחורי מה שאתה כותב?!

זו התנהגות טרולית ומטופשת!

על אף שאתה כותב חלק דברים שאני מסכימה איתך, צורת הכתיבה שלך פשוט מחפירה!!

ואל תכניס לאנשים דברים לפה!

זה שבנ"א לא בעד חתונה מוקדמת, עדיין לא אומר כלום לגבי דעותיו בנושאים אחרים.

אל תחליטו מה דעתו!!!

זאת התנהגות יהודית?

ממש לא!

זאת מידת סדום לחלוטין!

אבל בחור בן 18 שמתחתן עם בחורה בת 16 זה לא?

לא הבנתי ת'גישה שלך אדון "שורש וגרביים"

בלי קשר להפרש הגילים בין הנער לנערה.

ואני מתחילה לתהות איך הגענו עד הלום?

<צ>

אבל גם אם יש לבת 16 שיקול דעת, לדעתו (ואולי גם לדעתי) אין לה שיקול דעת מספיק בשביל צעד חשוב כל כך כמו נישואין.

דעת, אתה יכול לראות נערים בני 15 שהם יותר חכמים ושקולים מאנשים בני 30..

היום הבעייה היא אחרת, המסגרות כיום לא מאפשרות את מה שהיה לפני 40 שנה..

פעם אדם היה עושה בר מצווה יוצא לעבוד בנגרייה, חקלאות או משהו אחר וזהו, בזה הוא היה עוסק כל החיים, לא היה לימודים והשכלה, ואת הדרישות שיש היום בעבודות, לכן גם לא היה בעייה להקים בית בגילאים האלה, אבל היום זה לא אפשרי, אתה לא יכול להוציא תלמיד מהתיכון, ולהסתמך על זה שהוא ימצא איזשהי עבודה בגיל 20 שתוכל לפרנס אותו בכבוד..

באמצעות הטלויזיה, הפרסום, כלי התקשורת-

מסרים חוזרים ונשנים על כמה טוב להיות צעיר, טיפש וחסר אחריות.

מעודדת בליינות וצרכנות לא חכמה.

ולכן יש לנו חברה כזו.

התורה לא כותבת לנו על גיל ההתבגרות ועל כל בלבולי המוח שנערים מספרים לפסיכולוגים בהמוניהם..

ולמה?

כיון שהתורה מחנכת אדם מגיל צעיר מאוד לקחת אחריות

לא להתבחבש עם עצמו על כל שטות שהוא מרגיש, להיות קצת פחות ילדון ותלוי.

לא "להבשיל, למצוא את האני שלי, לחפש את עצמי בהודו, לנוח, לנפוש"

לא סתם כתוב "אדם לעמל יולד"

אם אנשים רק היו יודעים לעמול, הם כבר היו מוצאים שהבשילו נפשית מזמן!

שהתחתנו בגיל צעיר.

תראו מה הולך כאן!

איזה כיף, סו"ס שמח, וזו עוד הוכחה שכדאי להתחתן מוקדם, כי לפני שהגיעו לכאן החברה הצעירים , היה יבש, עכשיו, וואוו, איזה מרץ!! כיף לשבת על הספה ולצחוק יחד, במקום לדון בכובד ראש על ענייני היום.

אגב, שורש וגרביים (איזה שם מודרני!) באמת דיעות של אדם סגור, שים לב עד כמה אינך יכול להבין דיעות של אנשים שסה"כ חושבים כמו סבא שלך לפחות, ומבטיח לך, יש להם רכב מודרני, אפילו תואר מודרני (- מילת קסם, מי שלא שם, לא כאן...) 

ולעצם העניין, מה חשובה דעתי? הכל כבר נאמר

האדם עצמו מתבגר בהתאם לסובב אותו. אם הנוהג הוא להתחתן רק בן 25 הגיוני שגם בגיל 20 הוא לא יהיה בשל...

לא שכולם כך. זה משתנה, אבל יש בזה מן האמת.

ואני לא מכליל, לא יודע.. לא מכיר בנות 16.. כעיקרון רק הסברתי למה התכוון שורש. רדו ממני, תודה. 

סלח לי אבל אתה מדבר כמו מתייון.

גם אז בטח היית מוקיע את ממתיהו ששחט את הזובח ליוונים.

תורנית.

ואני גם לא חושבת שזו הדרכה לציבור בכללותו

אבל אני לא אפסול את זה באופן גורף.

ובעיני - גיל 18 הוא גיל מאוד בוגר לקבל בו החלטה על נישואין.

לפחות האנשים שאני מדברת איתם, בגיל 18 כבר מסוגלים לפרנס ובעלי הבנה לגבי חובות הנישואין וההשלכות של המערכת הזו.

שלא שמים שם על החוק. 

וכן, מי שרוצה להתחתן מתחת לגיל 17 צריך ועדה שתאשר את זה, ולרוב הוועדות האלה מאשרות כי האשה בהיריון. 

סליחה אם הרגזתי אותך

לפני כן אסור גם בלי אישור הורים..

אבל סלחו לי...

לא ניראלי שמישהו שירצה להתחתן בגיל צעיר יותר ישים על המדינה הזו..

עם כל הכבוד לה (אם יש בכלל..) יש דברים שמדינה לא יכולה להחליט עליהם...

שלא הבינה את הנתונים

אם אנשים מתגרשים צעירים- לדעתה מחסר כנה ומלחץ-

לא צריך לעודד להתחתן מאוחר-

אלא לעודד את אנשי החינוך לעשות הכנה מוקדמת! (כלומר- הכנה בשלב שמתאים לצעירים בחייהם אבל לא מתאים לקונצפציות המקובעות של המבוגרים)

אולי היא הגיעה למסקנא שהיא לא יכולה לעשות שינוי מעמיק כל כך.. ולכן עדיף לדחות את גיל הנישואים?

אחציף ואשתתף ברשותכם.

קרא שוב את השרשור ותבין שגירושין לא נובעים עקב הגיל, אלא עקב חוסר הכנה!

אין שום פסול בכך שאנשים מתחתנים צעירים, זה אפילו נחשב לדבר חיובי בעולם התורני -

לכן רק צריך לדאוג שתהיה להם ההכנה הראויה, שתיצור קרקע פוריה לנישואין מוצלחים!

אבל זה עדיין לא אומר שהיא לא אשת חינוך, אולי היא שקלה והגיעה למסקנא ששינוי כזה היא לא תצליח לעשות כל כך מהר.

(אגב, אני בטוח שזה מאד קשור גם לנוהג בחברה, כשאתה יודע שאתה תתחתן בן 18 אתה גדל אחרת, כשאתה יחיד שעושה את זה אתה גדלת בחברה לא מספיק בוגרת, שגם השפיעה עליך. כך שזה לא משהו שניתן לשינוי במוסד אחד ע"י אשת חינוך אחת.)

אני מדברת על אידיאל! - וכשמחנכים לאידיאל, בנות 16 יהיו ברמה של 18 וגם של 20..

אני לא חושבת שכל בת 16 כרגע מוכנה לחתונה, אני כן מאמינה שהיה בהן את הפוטנציאל, אבל לא מימשו אותו, בעקבות חינוך שמנתב כוחות למקומות הפחות חשובים.

אני כן חושבת שמה שאת מציינת הוא האידאל ההתחלתי שאמור להיות.

ומתפללת שבע"ה ילדיי יזכו להתחתן כמה שיותר מהר

האם זה רלוונטי לכולם? לא.. לדעתי.

לטעמי גם אין לעניין הכנה, או הבשלות קשר לרמת ההצלחה של הנישואין. כי 

א. ההכנה האמיתית היא לחוות זאת על בשרנו וב. מי אמר שאי אפשר להתבגר ולהבשיל יחד?

התפיסה המתקדמת היא שכל אחד צריך להבשיל ולהגיע אחרי הבשלתו לנישואים. 

אך אני דווקא רואה הפוך. שהתבגרות אמיתית נעשית הכי טוב עם המשלים אותך.

היא זו הבונה, מלמדת ומכשירה היטב היטב ויותר מכל לחיי הנישואים

אם כי עניין ההכנה בדברים בסיסיים - הוא חשוב לכל מי שנכנס למערכת זוגית.

הכנה זה גם ללמד בחור ובחורה לקחת אחריות ולהתמודד עם קשיים..

וכמובן - לדבר על הכל..

את זה לדעתי כדאי לרכוש לפני שנכנסים לזוגיות.

מצחיק אותי שהבעיה לדעתכם היא רק הכנה לא נכונה. אה, אז אולי נתחתן בגיל 13, גם בגיל הזה אפשר לעשות הכנה???

תעשו טובה, כמחנכת של כיתה יא' אני יכולה להגיד לכם שמדובר בילדים מלאים בהורמונים שהרצון למגע [עם בן המין השני] מעסיק אותם יום- יום. אוי, רק חבל שההורמונים נרגעים אחרי כמה שנים ואז חלק מהטעויות שנעשו  כבר לא ניתנות לשינוי או קשות מאוד כמו לדוגמה: ילדים, בעל וכו'. חשיבה של ילד בן 16 בכלל לא מתקרבת לחשיבה של אדם בן 20, עם כל הכבוד לנוער הגבעות שבטוחים שהם יצילו את העולם. מאוד בוגר...

הוא לגמרי ברובו לא מתגייס.

ובכלל מה שכתבת רק מעיד על חוסר ההבנה שלך בתת-מגזר נוער הגבעות.

יש כאלו שמתגייסים, יש כאלו שלא..

ובין אם התגייסו אם לאו, השנים בגבעות עומדות להן כזכות.

אה וממש בוגר גם לכתוב- 'מדינת הציוניים מתפוררת'... ואת מבקרת את דבריי?! ממש לירוק לבאר שממנו את שותה, לא?!

נשמע כמו שיר הלל מצידה על התפרקות המדינה. שתזכיר לי לאן היא תלך כשהמדינה תתפרק. אה נכון לגרמניה?!

כ"כ הרבה פריצות, שמד, ועוד המון דברים שהם היפך התורה.

מה שלא הצליח החמאס לעשות, עשתה המדינה, כשגירשה את

יהודי גוש קטיף מבתיהם.

לא חסרות צרות שהמדינה הביאה לנו.

בעז,ה נעבור אתה ונקבל פני משיח בקרוב.

גם לא חסרות הצלחות. נכון, המדינה טעתה אבל מה הפיתרון- להרוס אותה?! לאן תלך שוב תזכיר לי?! קצת ילדותי ההשוואה בין המעשים של גרמניה למעשים של מדינת ישראל!

"ממלכתיים" עליך שמשון

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

ב"ה

"ממלכתיים" עליך שמשון

שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

ראו, לי אין ספק כלל, שהנהגת "המדינה שהשמאל בנה" היתה צריכה מזמן לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג. וזה, לפנים משורת הדין; כי פשעיה כבדים ששה-מליוני-מונים מאלה של הרייך השלישי. "נבחרי האומה", בנוסף להיותם המוציאים לפועל של מדיניות היודנריין הנאצית, הם גם בוגדים, בהיותם מזרע ישראל, ר"ל. הגרועים מכולם הם אלה שהוריהם מסרו את נפשם על שלימות העם והארץ, אנשים שאהבת ישראל בערה בעצמותיהם, ואילו הם, מכרו את נשמתם, את עמם ואת ארצם לשטן. הנמושות האלה חולים בתיסמונת-שטוקהולם. אך בעוד אצל חולים כאלה בדרך כלל, תיסמונת זו היא זבש"ם, הרי חולי הנפש האמורים כאן גוררים אתם את כולנו לתהום רבה, וזאת, מפני שרבני "הציונות הדתית" רואים בחולים האלה את ה"ממלכתיות" ואת "אחדות ישראל". בחייהם ובמותם לא נפרדו. אני מעדיף למות מאוחד, מאשר לחיות במפולג...

ל"ישראל" יש מין תחביב שכזה – להחריב את הארץ ולגרש יהודים מעל פניה. ואת זאת היא עושה בעזרת "צבא-העם", שראשו נדפק על ידי ה"דמוקרטים" משמאל והפאשיסטים בכיפה, מ"ימין", הלוא הם ה"ממלכתיים", רבני "הציונות הדתית".

מה שעשו החיילים בטכס ההשבעה בכותל היה מעשה אמיץ, בהתחשב בעובדה שהם חיים במשטר סטאליניסטי, ועם זאת, היה זה  פאתטי מאד; העובדה שרק קומץ כזה בתוך המון החיילים, הרימו כרזה המוחה, בשפה רפה, על מדיניותה הנאצית של המדינה, כאשר שאר כל החיילים והעם ממשיכים לרוץ כצאן לטבח, כשהם שרים את הציונציונל – "אחדות ישראל", זה מראה עצוב מאד.

הפאתטיות מתבטאת גם בכך, שמדובר, בסך הכל, בהרמת כרזות, המתייחסות נקודתית לאתר מסוים ולגדוד מסוים, במקום בהנפת הנשק לרום, על ידי כל חיילי הגדוד, בליווי שבועת נאמנות לעם ישראל ולארץ ישראל. שבועה שנשק זה יופנה כלפי כל רודפי ישראל ומחריבי ארצו, בלא הבחנה בין דת וגזע מין וצבע!!!

קדושת הפאשיזם

באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו?

במשך עשרות שנים צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם המבצע את שלבי תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל, כשהוא זוכה לגיבוי מלא מצד ה"רבנים" הפאשיסטים. לא די שהם מבצעים את הפשע האולטימטיבי נגד העם היהודי, הם גם מלקקים את האצבעות – עושים זאת דווקא בשבתות ובמועדים, כדי לנפק ל"רבנים" עילה להשמיע את קולם נגד חילול שבת, ובכך להסיט את הדעת מן הפשע האמתי. אלה מקדשים את צה"ל, בלי קשר למעשיו. כנ"ל את המדינה היודונאצית היחידה במזרח התיכון ובעולם כולו. המדינה היחידה המבצעת כיום את מדיניות היודנריין! באותה מידה יכלו לקדש את הצבא הנאצי, שהרי הצבא הוא קדוש, ומאי נפקא מינא מה מעשיו? עדיין לא נסתיימו שנות אלפיים של שואת העם היהודי, ועתה היא מגיעה לשיאה, בביצועו הווירטואוזי של "כס אלוק' ממעל".... ובחילול ה' זה, הם רואים "קידוש ה'". עצם האמירה הזו הוא חילול ה'!!

כל חיילי עם-ישראל חייבים היו לנפנף בנשקם כלפי ה"הנהגה" ולהבהיר לה, כי כל נשק שיופנה נגד העם היהודי, יתקל בנשק צבא העם היהודי. הנשק יופנה נגד המצווים והמצייתים לכוון נשק נגד יהודים, כמו תלמידיו ותלמידותיו של אבי'ה הכהן, שהיו ב"מעגלים" הראשונים, בתוכם, מעגל צלפים, לביצוע הפוגרום ביהודים.

במשך עשרות דורות הופנה כל נשק בעולם נגד העם היהודי, מסייף הקצבים המוסלמים, דרך מדורות האוטו דה-פה, דרך חמיילניצקי ופטלורה, דרך בן-גוריון וה"סזון", דרך משרפות-הנאצים ועד עצם היום הזה של חורבן ישוב אחר ישוב בארץ ישראל על ידי המדינה שהציונאצים בנו. מדינת-"ישראל" שוברת שיאים של פשעים שאין להם הגדרה בשפת אנוש ולא תקדים בדברי ימי העולם.

כל הזבל הזה, המגרש אותנו מארצנו וסוגר אותנו בגבולות-אושוויץ לנוחיות הג'יהאדונאציזם, מודע לגמרי למעשיו, אבל, הם צריכים להראות ליהודים מי הבוס. הם יראו ליהודים, שכל מה שעשו להם הגויים, הם יודעים לעשות טוב יותר. הם לא סתם ככל העמים, הם יותר מוצלחים...

מסיתים ומדיחים

ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי"

ומי שהיתה כלבת-השמירה של "מדינת החוק" הזו, ציפי לבני, בעת ביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, דורשת מרבני "הציונות הדתית" להמשיך ולגבות את פשעיה בהוקעת קומץ הצדיקים בסדום-"ישראל". את זאת היא עושה במקום-הפשע, במחנה הפליטים, ניצן. והפליטים, שהפושעת הזו הרסה את חייהם, בשם "שלטון-החוק" הנירנברגי, מקבלים אותה, ואפילו עגבניה אינה מושלכת על המנוולת. היא פונה לאותם "רבנים", שבתמיכתם היא בוטחת, מתוך נסיון רב-שנים של שותפות-הסטורית בפשעי "הציונות" נגד העם היהודי, אותם "רבנים" שהרסו כל חלקה טובה בעם ישראל, ה"רבנים" הפרנקיסטים בכיפה, שהוציאו לשמד את כל הנוער "הציוני דתי". הרבנים שבעטיים אנו רואים באינטרנט תגובות "ממלכתיות", שרק בגללן ראוי העם הזה לחורבן.

ואני ראיתי רק בערוץ 7, (שגם הוא, לצערנו, "ממלכתי"), ולא בשאר כל התיקשורת הגבלסית, כלבת השמירה של ה"דמוקרטיה" נוסח הרייך השלישי.

וכך כותבת גולשת מאסכולת המדרשות הפאשיסטיות:

8.שאלתי את רבי ומורי במדרשה והוא גינה אותם בכל תוקף!

פשוט להעיף אותם מצה"ל!
לא יאה לנו לשרת עם שכאלה הגורמים פילוג בעם!

תלמידת חכם, מדרשה קד"צ (ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

ואני הגבתי:

28. ל-8, רבך ומורך הוא כנראה אבי'ה הכהן, או בן דמותו!

זה פילוג? וגירוש יהודים שלא חטאו, להיפך, עושים את כל העבודה הקדושה למען העם הזה, כשרבנייך ומורייך רודפים אותם, זה לא פילוג? כשקורעים את ארצנו מתחת לרגלינו, זה גם פילוג בעם וגם פילוג הארץ! הרבנים והמורים שלך במדרשה, אלה שהתגאו שאת או חברותייך שיתפתם פעולה במעגלים הראשונים בביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, הם פושעים שיתנו את הדין לפני בית דין של מעלה. וישלמו ביוקר. אתם הורסים אותנו, ומקשקשים את השבתאות שלכם. אתם פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות! הטירוף ה"ממלכתי" חצה כבר את כל הקוים האדומים. אתם תמשיכו להרוס אותנו, ותראו בזה "אחדות ישראל" ואחדות צה"ל. אל יסלח לכם האלוקים!! עד מתי תתעללו בעם הזה! כבר קמים, בודדים עד לכאב, ומעיזים לקרוא תגר על תמצית הרוע העולמי, ורבניך ומוריך מנאצים. לא נשכח ולא נסלח!

(ז' בחשוון תש"ע, 25/10/09)

משפחה לתפארת "מדינת ישראל"

– מחריבי ארץ ישראל, נבלים שלא ברשות התורה, רק באיצטלתה, ואתם הקד"ציות – תינוקות שנשבו בידי הצד"ר.

קטעים מתוך כתבה ב"הארץ":

"... אביה הכהן הוא אחיו של תת אלוף גרשון הכהן, מפקד הכוחות שיפנו את חבל-עזה... בין שבעת ילדי המשפחה, נפקדת רק בתם הבכורה, אדוה: כצוערת היא אמורה להשתתף במעגל הראשון של פינוי גוש קטיף, והשבוע עמדה כחיילת מול המפגינים בכפר מימון.

...."ההתנתקות היא דבר מוגמר", אמר אביה הכהן, וברור לו שהקרב נגדה "אבוד". בעיניו,  

"זה לא עניין של ימין-שמאל, אסור שההתנתקות תיעצר, זה יהיה אסון". לכן, תכלית המעבר לגן-אור היא בשבילו "להתענות עם הציבור בתעניתו".

... הרב אביה הכהן קשור קשר הדוק לעוד עשרות לובשי מדים המשתתפים בפינוי. לצד הרב יואל בן נון, הוא עומד בראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שמשרתים בה חיילים במסגרת השילוב (שנתיים ישיבה, שלוש שנים צבא). כמעט כל תלמידיו שנמצאים בפרק הצבאי ישתתפו בפינוי, ולהערכתו, כ-20 במעגל הראשון. הוא גם מלמד במדרשת ברוריה בירושלים, וחלק מתלמידותיו יוצבו במעגל הראשון.

.... הבת אדוה ... פנתה לרבנים, והם הורו לה לא לעזוב את הקורס כי "לא תהיה התנתקות". בכל זאת, היא התכוונה לחתום ויתור על הקורס, אבל הוריה הפצירו בה להישאר. אלישבע הכהן שלחה לה SMS ובו ציטטה ממגילת אסתר: "אם לא לעת הזאת הגעת למלכות". לדבריה, בתה "עומדת בדיוק בתפר", ודווקא היא יכולה לעשות את המשימה הזאת ברגישות הנדרשת. בינתיים היא סיימה את בה"ד 1, ואינה מתחרטת על החלטתה... " (הארץ, 24.7.2005).

לא די לה למשפחה הפושעת הזו בהוצאת ילדיה שלה לשמד, היא עמלה בהוצאתם לשמד של ילדי אחרים... אשפת האדם!

רבנים כמו אבי'ה הכהן ישלמו מחיר כבד מאד על החטאתם את הרבים, וזאת, בשם התורה, שאת שמה הם מחללים יום יום, שעה שעה ודקה דקה! כנ"ל כל רבני המכינות הצבאיות, ראשי ישיבות ההסדר ורבני מדרשות הקד"צ! את תורתם עשו קרדום לחפור בו את פרנסתם, על חשבון עתידו של העם היהודי.

גם אם יש ניולי שואה שהשוו תאמין לי שהם עדיין מעדיפים לחיות במדינת היהודים!!! ולא אי שם בקרב הגויים האנטישמים. קצת פרופורציות!

חשוב מאוד.

קראת את הכתבה ב'בשבע' מהשבוע אחרון?

ולא לפרופיל ולסטיגמה שאת מדביקה לי-

אני אשמח לענות לך בהתאם.

גם אם החתימה שלי מרתיחה אותך, את לא יודעת את הדעה שעומדת מאחוריה..

את מוזמנת לשאול בפשטות ובלי להתנשא בצורה הגועלית הזו.

אני אשמח לענות - במסגרת דיון אחר שיתאים לפוליטיקה וכדו'.

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה' הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

דרך בעלי הדעה לא לחיות על צדקה (גם אם היא באה מההורים, או מהכולל) 

דרך בעלי הדעה היא לראות לרחוק- האם אני אצליח בטווח הרחוק למצוא עבודה שתפרנס אותי בכבוד? (בכבוד=לא להזדקק לבריות. לא לחיות במותרות..)

זה גם שיקוול שצריך לקחת בחשבון.

גם אם הוא לא פוליטיקלי קורקט..

ועוד משהו- לגבי שאלת חתונה מוקדמת ומניעת הריון.

זאת שאלה לרב.

לא לאיזה מתלהם אנונימי מהפורום.

ואני יודעת על רב שאמר בפירוש- לפעמים לפי התורה וההלכה והדרך הנכונה- זוג צריך למנוע אחרי החתונה.

והוא אמר גם שתמיד השאלה הזו חייבת לעלות לפני חתונה.

ולו רק כדי שהזוג יבחרו להכנס להריון, ולא רק יגיעו לזה- כי הם רצו להתחתן וזה נספח לכל העסק.

עליהם אפשר לומר שיותר טוב אילו לא היו נבראים.

בעזהי"ת.

אולי כי ההורים שלו היו צריכים למנוע ואולצו להיכנס להריון?

סליחה על הציניות. חרה לי מאוד מה שאמרת!

בקיא בשיטות השונות בהלכה 

ויודע שדעות כאלה הם מחוץ למחלוקת ההלכתית הלגיטימית. 

האמת שאני לא לא רב בכלל אבל אני מכיר רבנים צדיקים וגאונים שסוברים ככה,

אז זה די חורה לי שאתה מלעיז עליהם ככה,

מותר לחלוק בצורה מכובדת, אבל להגיד טוב שלא נבראו זה או בורות או יהירות. אתה יכול לבחור. 

נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא..."(ערובין יג ע"ב)

זה שרב לא אומר את מה שאתה חושב- לא מוציא אותו מחוץ לגדר ההלכתית!!!

יש מושג כזה שנקרא "מחלוקת הלכתית"

יש מושג של הדרכה בנושאים שהתורה אמרה שהם מורכבים וצריכים הוראת יחיד.

ואני ארחיב כי אולי לא הבנת אותי ולכן דיברת ככה,

הרב אמר לבעלי, שלדעתו, כל זוג לפני החתונה חייב להעלות את האשאלה הזו ולדון עליה.

ילד צריך לבוא ממקום שרוצה בו.

שבוחר ללדת אותו

ולפעמים- שבוחר מסיבותיו שלו והתייעצות עם רב, לחכות קצת עד אז.

ילד לא צריך לבוא מחוסר מחשבה ובחירה.

לעולם שמקבל אותו- כי אין לו ברירה אחרת.

(ואם אני לא טועה, יש באתר הזה חוקים ברורים, לגבי דיבורים כאלה על רבנים, לא?)

זה רב שהיה מדריך חתנים,

והיום הוא גם מתעסק המון בשלום בית.

הוא מכיר את הנושא הזה לעומק.

יש המון אנשים בוגרים בגיל 18 ולפעמים ב16.אבל הריון-לידה בגיל 16 זה לא הכי בריא לבנות .מכירה כמה מקרים

ובעיקרון בחורה שמתפתחת כראוי יכולה ללדת ללא חשש בגיל 16..

כוללים בעיקר "תקלות" למינהן או שיכוני עוני.

לא ראיתי מחקר מסודר על בנות שהרו בצורה מסודרת בגיל כזה עם המעקב הרפואי וכל מה שנדרש.

הוא קדוש!

פשוט מזעזע מה שעושים פה מהחוקים החילוניים..

עבודה זרה.

אבל את בטעות ומתוך הסערה לא שמת לב לכיוון שההודעות משתרשרות אחת מהשניה...

אין קדושה בחוק האזרחי

יש בו היגיון- וסדר ציבורי יעיל

אחד הדברים שרואים כתוצאה של הסדרת נושא גיל הנישואין בחוק האזרחי- הוא בריאות הנשים  בהריונות ולידות.

גם אם נראה לשיטה מסויימת שנישואין בגיל צעיר מ18 הם דבר ראוי וטוב-

עדיין אישה צריכה סביבה חברתית משפחתית אישית בריאותית תומכת

דרך אגב- בהרף עין ראיתי לא מזמן נתון שמדבר על סיכון גבוהה יותר להרעלת הריון לנשים הרות בגילאי העשרה

משום-מה לא התחשק לי להמשיך לחפור בנושא ולמצוא מחקרים.... מי שרוצה- מוזמן

בעזהי"ת.

פגשתי חברה ישנה, שמסתבר שהתחתנה לפני גיל 18, והיום היא גרושה עם ילד.. והיא בת 22 כולה.

והתגרשו...

אין מה להסיק ממקרים פרטיים!!!

כנראה מרוב כל המציאות סביבכם אתם קצת מתבלבלים- למה הגענו לעולם הזה????????

רק כדי לעשות קריירה, להרוויח הרבה כסף וכו'?????

אם הבת עוד לא מספיק בוגרת זה דבר אחר אבל אם יש בת בוגרת מספיק- למה שלא תתחתן ותזכה להקים בית ולהמשיך לחנך עוד ילדים צדיקים שימשיכו את עם ישראל- שזהו ייעודנו לדעתי לפי היהדות!!!!

יש לנו ב"ה כמעט שני ילדים... ואנחנו חיים על חשבון עצמנו ב"ה בלי טובות והלוואות של אף אחד ולעומת זאת אני מכירה גם בנות בנות 25 שעד היום ההורים שלהם משלמים שכר דירה, לימודים ועוד...

לא הגיל הוא הקובע!!!!!

אני עכשיו בת עוד מעט 21 וסטודנטית שנה ג. ממש לא חושבת שמשפחה זה מה שאמור להפריע לקריירה...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה