אני מקווה שזה המקום המתאים...
אני עכשיו בכיתה י"ב ויש לי חבר כבר שנתיים ואנחנו רוצים להתחתן בסוף השנה. הוא בצבא כרגע...
הייתי רוצה לעשות שירות לאומי אבל אני לא יודעת אם זה אפשרי תוך כדי להיות נשואה... אני מוכנה גם לוותר על זה אבל יש מצב שאח"כ אצטער על זה זמן רב...
יש למישהי נסיון או מכירה מיש י שעשתה את זה ויכולה לייעץ.????
בהצלחה!!
אני התחתנתי בסוף שמינית, וזה היה אחרי שסגרתי שירות בתקן שממש השקעתי כדי להשיג אותו והתלהבתי לכולם עליו וחיכיתי לזה חבל על הזמן..
בסוף שנה [ממש סוף הבגרויות] התחלתי לצאת עם מישהו [שקצת הכרתי מלפני אבל לא היינו חברים או משהו] והתחלטנו להתחתן דיי מהר ב"ה, ולא היה שייך שאני יעשה שירות, הייתי צריכה להתחיל ללמוד, וזה ירד מהפרק.
והייתי שלמה עם זה מאוד.
וכולם אמרו לי "חבל, תחכי עם החתונה, תעשי שירות את תצטערי על זה.." אבל תכלס כשטוב לך בחיים לא מצטערים על דברים כאלה..
לפעמים כשחברות יושבות ומדברות על חוויות-שירות אני אולי מרגישה קצת בחוץ וזה יכול טיפה לבאס,אבל לא בגלל זה הייתי עושה שירות בתור נשואה.. כדי שיהיה על מה לדבר עם חברות..
את אומנם במקום אחר, אתם חברים כבר הרבה זמן, אז אולי כן יש מקום לחכות עוד קצת אם זה חשוב לשתיכם או לעשות את זה בתור נשואה [למרות שאישית אני לא הייתי מחכה בחיים.. זוכרת את התקופה הזאת טוב מאוד, אבל שוב, זה היה אחרי שיצאנו חודש, ולא חברים כבר הרבה זמן]
ומכירה כמה כאלה שעשו בתור נשואה- זה יכול להיות נחמד בעיקר אם את לא סגורה עדיין על מה את רוצה ללמוד וכאלה..
אם בא לך לדבר עוד מוזמנת ממש באישי!
והמשכתי לעשות שירות לאומי ודוקא היה ממש בסדר..
אם תרצי פרטים- פני אלי באישי.
בהצלחה רבה
אפשר להיות נשואה תוך כדי השירות הלאומי. מה שכן, צריך המון סיעתא דשמיא ועירנות למצוא מקום קרוב שטוב לך ואת יכולה להגיע לבית כל יום (קופות חולים, מועדונית לילדים ועוד מסגרות רבות). אני אישית הייתי נשוי שהייתי בשנה האחרונה של השירות הצבאי שלי ואישתי הייתה סטודנטית בשנה ראשונה. כך שאם תצליחי להיות בבית כל יום זה כאילו יצאת לעבודה בבוקר וחזרת בערב.
בהצלחה...
תצטרכו להתכונן מראש לקשיים הכלכליים שיהיו-ויהיו.
אם הוא בצבא ואת בש"ל-לא תרוויחו הרבה...
תצטרכו גם לדבר מראש על הריון-כן/לא.
בהצלחה! החלטות לא פשוטות אבל שיהיה לטובה....
אחרי שבעת מדורי גיהינום כמובן.
יש הבדל מאד משמעותי בין להיות נשוי בצבא לשירות לאומי.
לצבא יש יכולת לתמוך בחייל נשוי, השירות הלאומי זורק בנות נשואות.
נמצאת בשנת השירות הראשונה שלה, לא בשנייה.
ואני מדברת מנסיון -בעלי בצבא מאז שהתחתנו ואני הייתי בש"ל כשהיינו מאורסים והפסקתי עם הש"ל בדיוק בגלל הסיבות שתיארו כאן:
חוסר ההתחשבות המוחלט- גם כלכלית, וגם מעשית- מבחינת שחרורים והבנה שיש לי חיים חדשים מעבר לש"ל וזה הזמן לבנות אותם. ולא ידעתי באמת שלא מתחשבים במצבים של הריון ולידה. ב"ה שלא המשכתי...
אשה צריכה הרבה יותר פניות נפשית כשהיא מתחתנת לעומת בעלה, שיכול להיות כאילו מנותק מהבית [שבת פעם בשבועיים שהוא מגיע] ועדיין להרגיש מחובר. אשה היא הרבה יותר תהליכית ומפנימה לעומת האיש [ולכן למשל עבודת הטהרה מוטלת עליה והאיש רק מקבל תוצר מוגמר]
זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. והזוג צריך לבחון את עצמו אם הוא מסוגל לעמוד בזה. מכל הבחינות, וגם לראות שהמקום של הש"ל יהיה ערוך לבת שירות כזאת..
ולזכור שלהתחתן זה עצמו שירות לאומי ולא חייבים לעשות מה שהחברה מפה בדיוק כשמה שמתאים לך הוא שונה
לאישה יש את העול של הבית.
גם אם היא לא עושה הכל בפועל- זו אחריותה וזה "יושב עליה".
אם היא תיכנס להריון מהר- זה אחד הסיוטים הכי גדולים.
"ולא קרב זה אל זה".
יש מצב שם לא תתחתני עכשיו- תצטערי על זה זמן רב אח"כ...
יותר מאשר לא לעשות ש"ל..
בס"ד
כל הדברים האלה שכולם מספרים מהם חוויות כמו צבא וש"ל- יכולים קצת לבלבל אותנו - נכון הדברים האלה מצד עצמם מאוד חשובים - אבל לפעמים ההילה שעוטפת אותם והציפיה להם קצת מבלבלת אותנו בהבנת היחס שלנו, כל פרט בפני עצמו, אליהם.
כוונתי למשפט שכתבת: "אבל יש מצב שאח"כ אצטער על זה זמן רב"
נכון ש"ל זה מאוד חשוב, אבל מה אם מישהי מצאה את בחיר ליבה לפני כן? מה, זה דבר שעושים בכל מחיר?
צריך לרצות דברים מצד האידיאל שבהם , מצד הכוונה לשם שמים. ומי שרוצה לעשות ש"ל מצד הכוונה לש"ש אפילו שהיא מאוד חיכתה לזה אם היא רואה שבסוף ה' רצה ממנה משהו אחר היא לא תצטער על זה.
בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות: למשל בצבא וש"ל הפנימיות זה הערך והאידיאל שבלעזור, שבלשמור על עמ"י, שבלהיות הכח המעמיד של כנסת ישראל והחיצוניות זה הסיפורים של החבר'ה בשבת, הנשק, הווסאח, המדים, גאוות יחידה וכל מיני שטויות שכאלה (יש לי רק דוגמאות של בנים..)
נכון, יש גם צד של בנייה אישית, אבל נ"ל שאם בנ"א יודע שרצון ה' ממנו הוא לא מה שנרצה מהרוב הוא גם מבין שדרך הבנייה שלו שונה.
[אגב נ"ל שלגבי צבא השאלה יותר בוערת מצד שהצבא לא פוטר מגיוס כ"כ מהר והוא גם דואג לחיילים נשואים יותר אבל מה שחשוב לעניינך: נ"ל שהסברא נותנת שגם מי שנשוי ילך לצבא ולגבי ש"ל לא כ"כ (שצבא זה דבר יותר קיומי לעמ"י והוא נוגע לפיקוח נפש ופחות שייך לומר "התחתנתי אז אני כבר לא יכול למות בשביל עמ"י" "מאשר התחתנתי אז יש לי תפקיד קצת אחר בבניה של עמ"י" ודו"ק)]
(הכותב היה בגיל שמונה עשרה לפני בערך 9-10 שנים)
ידעתי שאני רוצה להתחתן מוקדם והתחלתי ללמוד מייד אחרי יב'.
התחתנתי באמצע שנה ג' (ואחרונה) של הלימודים. ואח''כ גם השלמתי עוד שנתיים לימודים לתואר.
אין לך מושג כמה שונה וקשה ללמוד עם ילדים!! פשוט סיוט.
תחושה מתמשכת של תסכול אי עמידה בכל המטלות:
לא מספיק אמא, לא מספיק רעיה ולא מספיק תלמידה.
עברתי את זה. לא כדאי לך לנסות!
ממליצה לך להתחיל ללמוד כמה שיותר מהר ובמקום מתחשב בצרכי אמהות וגם כמה שפחות מטלות.
בסופו של דבר אחרי מס' שנים של ניסיון זה לא ממש משנה איפה למדת.
בהצלחה.
ויש חובה להביא ילדים לעולם
ויש חובה לפרנס את האשה
יש תרי"ג חובות בעולם הזה (או אם תרצי, תרי"ג הזדמנויות להתקרב אל ה' יתברך)
ולא צריך להמציא חובות שלא כתובות בתורה.
שירות לאומי וצבא הם 2 דרכים לקיים חלק מהתרי"ג חובות
יש עוד דרכים.
לאשה יש פחות חובות, אבל לפעמים יותר עומס,
ומותר להפעיל שיקול דעת אם היא רוצה לתרום לחברה
בכך שהיא מקימה בית של קדושה, שיש בו הרבה ילדים שגדלים בשמחה עם חינוך צמוד של אמא,
או בכך שהיא עובדת קשה כדי לאפשר לבעלה לגדול בתורה ואח"כ להפיץ תורה ואורה בעם ישראל
או בכל דרך אחרת.
ומותר לה אגב להחליט שהיא לא עושה שום דבר שהיא לא חייבת בו
אפילו לא מתחתנת. כי ה' כבר בחר במה לחייב אותנו ובמה לא
ונכון שזו נורמה בחברה שלנו לתרום לפחות שנת שירות לחברה
אבל נורמה היא לא בהכרח מקור חיוב לגבי כל אחד.
בעזהי"ת.
ויש חובה להביא ילדים.
ויש חובה לקיים מצוות.
ויש חובה לעבוד לפרנסתך.
ואין חובה ללמוד, למשל.
יש בסיס מינימלי של חיים נורמטיביים, הן מבחינה אנושית והן מבחינת חיוב המצוות.
ואכן, לא חייבים לעשות דברים מעבר לזה. כל אחד לפי רמתו והמקום הנפשי שבו הוא נמצא.
זה נחמד לעשות שירות לאומי (גילוי נאות: אני עשיתי שנתיים, ובכללי אני חושבת שזה מאוד מאוד תורם- הן למתנדבת והן לחברה), אבל זה ממש לא בגדר חובה.
יש לי חברות שהן באמת מלח הארץ, בנות ממש טובות ממשפחות טובות שהולכות בדרך הישר, ולא עשו שירות לאומי.
אז מה, הן פושעות? הן עשו משהו רע? ההפך! הן עשו את מה שטוב להן. ומתוך שאתה עושה מה שטוב לך, אתה משפיע טוב על החברה הכללית.
לא צריך לקבל דברים כ"קודש קודשים", אם הם לא כאלה..
בחורה ששנת השירות שלה פוגעת ביכולת שלה לפרנס את ביתה, ותגרום לה ליפול על הציבור..
חובה עליה שלא לעשות שנת שירות..
ובאופן כללי שנת שירות היא פרה קדושה הזויה שעולה למדינה הון תועפות, ואין תמורה לאגרה.
אז גברת כמו בן ראמים- תבדקי את הנתונים ותחזרי..
את יכולה לכתוב את דעתך בצורה שיהיה נעים לשמוע.
אלירז כתבה מתוך נקודת מוצא דומה לשלך, היינו שבהחלט צריך לתרום למדינה
את כתבת ציטוט בשמה "מה המדינה כבר נתנה לי, אני לא חייבת כלום."
את יכולה להגיד מה מקור הציטוט? (אני הרי מניח שלא היית כותבת שקר גס, ומיד מאשימה אותה בשקר גס)?
אלירז רק טענה ששירות לאומי לא תורם או לא בהכרח תורם למדינה. זה הכל, וזה מה שהיא הציעה לך לבדוק.
אני גם חושב שיש חובה בסיסית להכיר טוב לחברה הישראלית מהכרת הטוב שהרי קיבלתי ממנה כל כך הרבה
וכן מעצם זה שאני חלק מהחברה הזה, אבל מי אמר ששירות לאומי או צבא זו הדרך היחידה?
ושוב, פעם הבאה שאת מגיבה, תשתדלי בבקשה לעשות את זה בצורה נעימה
משום שאת מעלה טענות שראוי להתיחס אליהם, והטון של הדברים מוזיל אותם ואותך.
בשרשורים שעוסקים בנושא הזה.. (פשוט נמאס לי לחזור על עצמי)
תראי גם שאני מעריכה מאוד את המדינה על מה שהיא כן,
פשוט מאמינה שיש פתרונות שונים למציאות הבעייתית בה.
ושוב - אני לא קוראת להתפוררות המדינה!
היא מתפוררת ללא רצוני..
למשל: גם בלי השמש את לא יכולה לחיות. האם את סוגדת לשמש?
אני מפציר בך: אל תתעצלי! לכי לארון הספרים, ופתחי את ספר המדע של הרמב"ם (הספר הראשון ב"יד החזקה"). קראי רק את ההלכה הראשונה בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים. אחרי שתקראי, אני בטוח שלא תצטרכי הרבה הסברים כדי להבין למה אני מתכוון.
אפשר להיות ציוני נלהב, אוהב עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, גם בלי לסגוד לרשויות. למעשה, לדעתי זה לא רק אפשרי, אלא הולך ונעשה כרוך זה בזה.
ולעניינינו.. כמעט שכחתי להתייחס. כל יהודי ויהודייה שהתורה ומצוותיה חשובים להם, צריכים לדעת שכשיש סתירה כלשהי בין "מעשה טוב" או כל דבר אחר שאינו מצווה מחייבת, לדבר שהוא כן מצווה מחייבת - עושים את המצווה. ולמרות שאפשר תמיד להתחתן, ולכאורה יש הרבה דגים בים, כולנו יודעים שבמציאות המצב לא כזה פשוט. החתנים בורחים גם בורחים - תשאלי את כל הרווקות המבוגרות. מלבד עצם הייתרון שבחתונה בגיל צעיר, לזוגיות בריאה וחזקה, גם הקושי בבחירת חתן, וההשוואות החוזרות ונשנות ("אבל יוסי היה יותר טוב ממנו... חבל שיוסי כבר התחתן... חבל שלא התחתנתי אתו לפני שנה... לא נורא, אולי הבא בתור יהיה יותר טוב מיוסי") - לא יקלו על מציאת החתן המיוחל אחרי השירות. אני מדבר מנסיון אישי וכואב (אמנם מהצד הגברי), ומנסיון רב של מקרים שראיתי (ואני כבר לא בחורצ'יק).
לסיכום, על זה נהוג לומר: אין מעבירין על המצוות.
וכדאי לענות עליה ברצינות ולחשוב ולא לשלוף מהמותן.
בת שירות עולה למדינה כמעט כמו עובדת רגילה, אלא שהיא יעילה הרבה פחות. לדוגמא בבתי חולים- עדיף להיות אחות עוד שנה מאשר להיות שם בת שירות- זה הרבה יותר יועיל למדינה, למרות שהכסף הולך לכיס שלך ולא לאגודה/רכזת/וכו'. אני לא מדברת על מקומות שבהן אין מי שיכול להיות 24 שעות כמו בת שירות, ולכן אני כמחנכת עדיין שולחת בנות לעשות שירות, אבל בפירוש לא בכל מקום ולא בלי לחשוב קודם.
בסוגריים- גם חייל עולה למדינה המון, בלי קשר לתועלת שהוא מביא. המדינה החליטה פעם שעדיף שיהיה צבא שהגיוס אליו הוא חובה, כדי שיהיה מעין "כור היתוך" שיחבר את האנשים בעם הזה (וגם "יחנך" אותם לחשוב "נכון"... קראי מה אמר על זה בן גוריון בזמנו). כיום כשממילא חצי מהנוער לא מתגייס -כי הם חרדים/ערבים/חולי נפש מדומים וכו' צריך לשים סימן שאלה גדול גם על צבא החובה, אולי עדיף למדינה צבא מקצועי קטן וחכם?
בקיצור- שירות לאומי וגיוס לצבא הם פרות קדושות שטוב שיחשבו עליהן שוב, בטח לפני שתוקפים אנשים בשמם.
מתוך תשובה לרב אביגדר נבנצל שליט"א ששאלו בעניין זה:
(מופיע בין השאר בחוברת "עיטורי כהנים" תשרי התשנ"ד גיליון 104 עמ’ 30):
"אין שום היתר לאפשר לבנות ללכת לשרות לאומי,
אפילו מה שנקרא בהתנדבות".
קישור למכתב:
http://www.yoel-ab.com/data/upload_images/docs/מרדכי%20אליהו%20שירותך%20לאומי.jpg
ואני מתכוונת בעצם לומר-
שהחוויות שחברות שלך יספרו על שירות לאומי..
במידה ולא תעשי - עלולות לנקר בליבך - רק אם לא תהיי שמחה בחלקך ושלימה עם עצמך..
כאילו בגלל שאלו חוויות שכולם חווים- יש תחושה שמדובר באיזשהו הפסד..
דווקא הייתי רואה בזה מסלול מיוחד משלי, ונהנית מכך שלי יש חוויות אחרות לספר.
הכל עניין של לשמוח ולהינות ממה שיש, ולא לחשוב כל הזמן "מה היה אילו.."
בכל אופן - מאוד מסכימה עם האחרות כאן, להתחיל ללמוד כמה שיותר מהר
במיוחד אם את מקימה משפחה בקרוב - ואשרייך על כך!
בהצלחה!! 
את באמת במסלול מיוחד של חוסר רצון לתת למדינה שבה את חיה. בזיון.
אני מאוד מקווה שבחורה שלא תשרת את המדינה- זה 'ינקר' לה בלב. שתרגיש חרא שלא נתנה כלום למדינה, חוץ מאת ההנאות האישיות שלה. שכחתי שאנחנו חיים במאה ה-21 שהכל זה me לא כך אתם מתלוננים על הציבור היום. אין הבדל ביניכן לבינם. תתביישו.
אני הייתי בשרות תוך כדי נישואים ובעל בצבא והיה מעולה. לפותחת השרשור אני מאוד ממליצה לתת את תרומתה למדינה, גם במחיר של קושי כלשהו. תתגברי והעיקר לשמוח בחלקך- לא כך כתבה אלירז?
שיהיה לך לבריאות.
וההתבטאויות שלך מאוד עדינות ולשם שמיים.. ממש נופת צופים.
הבעל שלי לומד תורה! והוא תורם בכך רבות לעמ"י!
גילוי נאות -
הכותבת תגובה זו דווקא עשתה שירות לאומי.
ומוכנה גם לסבול בשביל זה.
והגישה שלה לגמרי לשם-שמים, אעפ"י שאינני מסכים איתה בכמה וכמה דברים.
דברי חכמים - בנחת.
את פשוט מכלילה בצורה גסה ונוראית.
את נשמעת כאילו את סבתא זקנה שמאשימה אותנו שאנחנו חיים במאה ה21.
פשוט מזועזעת.
באמת!
אף אחד לא מתלונן חוץ ממך,
אלירז ודומיה האנשים האחרונים שאפשר להגיד עליהם ששמים את עצמם ואת טובתם במרכז, לכי לבקר איפה שהם גרים ותראי.
אנחנו מבינים שהדעות שלה קצת שונות משלך, אין צורך לאבד עשתונות חמודה..
מתאימה גם לך. אני גם גרה באזור לא הכי סימפטי ועדיין אני לא מנופפת בזה ומכריזה שבזה אני תורמת. זה לא מספיק. ואני מצפה מהציבור שלנו ליותר מלחיות באזור מסוים. כבר הבנתי שאת וחברתך- 'אוהבת את אבא' חושובת בדיוק כמו אלירז וזה בסדר, אבל זוהי גם זכותי להביע את דעתי הישירה והברורה. אני צינית בסגנון הכתיבה שלי... וכותבת בעוד יותר ציניות לדברים המקוממים שלעיתים נאמרים כאן.
(כך כתבת לפני כמה ימים בשרשור אחר...)
אני מקווה שהמחנכות של הילדים שלי לא מדברות כך...
ולעומתך, אני מאוד מקווה שהמחנכים של הילדים שלי לא חושבים בצורה פלקטית כמו כולם בלי לבדוק ולברר לעומק ולגופו של עניין.
)על אלירז. אני התחתנתי באמצע שרות והיה לי עם זה ממש סבבה וגם בגלל שהייתי נשואה קיבלתי הרבה הקלות...
אני ב"ה התארסתי עכשיו באמצע השירות,
ואני מתכננת לסיים בעז"ה את השנה
עזבתי את התקן שהייתי בו כי הוא רחוק,ומעל ומעבר לזמן שיש לכל בת שירות,אז בתור נשואה זה לא שייך להמשיך שם\
ואפילו לא בתור מאורסת,כי הזמן הפנוי היחיד שהיה לי זה כל יום מ11 בלילה,וימי חמישי אחה"צ...
דברתי עכשיו עם רכזת של המקום שאני רוצה לעבור אליו לתקן בית,
והיא אמרה לי שהם משתדלים להתחשב בבנות נשואות-נגי לפני פסח וכאלה דברים,אבל היא לא יכולה להתחייב שלא יצטרכו אותי,ואז אני יהיה חייבת לבוא.. היא היתה גם רכזת של קרובת משפחה שלי שהתחתנה באמצע השירות-והיא היתה איתה בסדר גמור לחלוטין,באמת שהיא הלכה לקראתה! אז אני לא יודעת אם האגודות מתחשבות או לא,לדעתי זה תלוי מאד מי הרכזת...
יש לי הרבה מה להגיב בקשר לדיון שניהלתם כאן על שירות לאומי-חובה?לא חובה!(<סוג של הבעת עמדתי
)בקיצור כל מה שקשור,אבל ממש אינלי כוח עכשיו,ואני צריכה לסיים לסרוג את הכיפה לחתונה
ובאמת כדאי לקחת בחשבון את מה שאמרו לך לגבי ה(אי) התחשבות של האגודות בבנות נשואות,ועוד יותר בבנות שירות בהריון...
אולי אם כ"כ חשוב לך השירות לאומי,ואת לא מוכנה לוותר עליו,תחשבי אם לא כדאי לך לחכות עם החתונה,נגיד לאמצע השירות,(לא מציעה לך באמת,אני רק מעלה רעיונות שתחשבי מה הכי טוב לך) ואז יותר קל מול האגודות
-נגיד תחשבי למשל במקרה שלי-אנחנו מתחתנים בעז"ה עוד לפני פסח,ובעזהי"ת מתפללת שנכנס בקלות להריון,גם במצב הנ"ל אין סיכוי שאני אלד תוך כדי השירות,ואז לא נתקע עם כל ההתמודדויות בקטע הזה מול האגודה (אם מעניין אותך,אני לא הכרתי אותו לפני השירות,ככה שהמקרה שלי שונה משלך,וכל מה שכתבתי-בקשר ל-לחכות עם החתונה וכו'-שומדבר אינו בגדר המלצה!!אלא פתיחת כיווני חשיבה,אני לא היית במקום שלך,ואינלי מושג מה זה להיות במצב כמו שלך-חברים הרבה זמן שכבר מחכים להתחתן,ופתאום אני באה ואומרת לך אולי לדחות את זה לאמצע השירות- אני לא מדברת מתוך ניסיו במצב שלך,אלא מתוך המצב שלי!!)
ואם את מחליטה כן להתחיל שירות וכן להתחתן בסוף י"ב-
בשי"ל יש כמה אופציות כדי למלא 40 ש"ש (שהן חובה),
את יכולה להיות 8 שעות ביום 5 ימים בשבוע,הפלוס של זה שאין לך ימי שישי!
ואת יכולה 6 ימים בשבוע(סיוט לנשואות,לדעתי..) כל יום מ08:00-14:00 =36 שעות,ועוד יום שישי 4 שעות>>40 ש"ש...
אם את מחליטה כן לעשות שי"ל כנשואה-תשקלי טוב מה עדיף לך מבין האופציות..
אני ממליצה לך מאד להתייעץ גם עם אנשים שמכירים אותך במציאות,הם מין הסתם יידעו לייעץ לך טוב יותר..
מה שתחליטי שיהיה לך המון ב"הצלחה!!
מי שמחליט להתחתן צריך לקחת אחריות על חייו.
לא ליפול לנטל על ההורים.
כזוג צריך לשלם שכירות, חשמל מים ארנונה, לאכול מדי פעם וגם לנסוע ממקום למקום.
כל זה עולה כסף.
כשנולדים ילדים האחריות מתרחבת. וכן העול הכלכלי.
לצערי אני רואה חברה צעירים שמתחתנים וההורים צריכים לקחת אחריות.
גם אם זה בהסכמת ההורים בשלב מסוים זה עלול ליצור בעיות.
צריך להתחתן מוקדם וגם לקחת בחשבון את העניינים הגשמיים שלהם צריך לדאוג.
מה שתצליחו להתקדם בשנים הראשונות יחסוך לכם הרבה עגמת נפש בהמשך.
ובטח לא ליפול עול על אף אחד בשלבים הבאים.
הרבה מזל טוב!
חידדתם לי כמה נקודות ובע"ה מקווה שאדע לבחור בדרך הנכונה....
ברור לי שלא עושים שירות בשביל הכסף אבל צריך לחיות ממשהו.... ומה שביררתי שאם אני עושה תקן בית אני מקבלת בערך 200 ש"ח מה שמספיק בקושי לנסיעות למקום השירות..(וכמה שאני רוצה לתרום בהתנדבות צריך להיות ריאליים ולחיות באיזה צורה מינימלית ביותר אבל לחיות ממשהו )
אמרו שאין הטבות לנשואות... זה נכון?
בית-זה כלום ממש ממש-אבל זה נראלי בערך 500 ש"ח,לא 200 ש"ח. וזה עדיין כלום לגמרי!!
כל אחת והבחירה שלה.
משו שלא הבנתי- למה שתיצטערי שלא שית שירות? הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות למען העם היהודי זה להקים בית. זה יותר חשוב מכל דבר וכך את ובעלך לעתיד תוכלו למלא את היעוד שלכם בחיים, להמשיך את שושלת העם היהודי
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
