תקימו ביחד מדינה משלכם. מתי את הולכת ללחוץ יד לאחמדינג'ד? זה לא כלול?

כזאת מתי תלך ללחוץ ידיים כנראה שאת רק בקטע של להתריס ולא מקשיבה (קוראת) באמת!!

ואני יגיד לך תאמת, לדעתי היא אפילו לא צריכה לרדת לרמה שלך ולענות לך.

ואחינוש - תודה על הברכות..

יחולו כולן על ראשך..

תלמדי לכבד אדם באשר הוא אדם ולא להסתתר מאחורי מסך ולנצל את זה להשתלחויות.

לחיות במדינה יהודית של אחרי השואה שעבדו כ"כ קשה להקימה. התגובה לא גסה היא פשוט ישירה.

שלילת אזרחות.. עכשיו הכל מובן.

את ממש, אבל ממש, מגזימה.

זה כבר ממש מרגיז.

את צריכה להירגע...

אני מקווה, שוב, שלתלמידותייך ומשפחתך את מגלה יותר סבלנות וסובלנות.

אבל הולכים יד ביד כדי להצביע

שנינו עוצמה לישראל.

אחרת (לפי חוק העודפים), כנראה אחד מכם יצביע ליכוד והשני "העבודה"...

יש סיכוי גדול שאני טועה כי לא ערכתי עכשיו בדיקה מדוקדקת, אבל למיטב זכרוני אם מפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, הקולות שלה לא נשלחים במסגרת הסכם עודפים למפלה הגדולה יותר איתה חתמה, אלא פשוט הקולות נמחקים כאילו לא הצביעו. רק מפלגה שעברה את אחוז החסימה, הקולות העודפים שלה מעבר למנדט מסויים, יכולים לשמש בהסכם העודפים. זה מה שאני זוכר ממה שלמדתי (גם באזרחות וגם בחיים עצמם). אבל יכול להיות שאני מתבלבל...

מה שאתה אומר, נכון ל"הסכמי עודפים" - אם למפלגה יש הסכם כזה עם אחרת, אז אם הן עוברות את אחוז החסימה, למי שיש יותר קרוב למנדט נוסף, יינתן ה"עודף" על המנדט האחרון של השניה.

אבל עפ"י החוק - אם מפלגה לא עוברת, אז הקולות שלה מתחלקות בין הגדולות..  יוצא שאם חלילה "עוצמה לישראל" לא תעבור אבל יהיו לה קרוב לשניים, הם יתחלקו בין הנ"ל...

ואם הבנתי אותך נכון, והבנתי את מה שכתוב שם נכון, יוצא שאני צדקתי ושאתה במחילה, טועה. מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, לפי החוק, למעשה נחמקת. אין דבר כזה שבקולות שלה זוכים מפלגות אחרות. למעשה, מספר הקולות הכשרים הקובעים את המדד למושב בכנסת הינם כלל מספר הקולות הכשרים שהצביעו לכנסת, פחות הקולות הכשרים שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. נקודה.

כלומר, מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, בפשטות הקולות שלה נזרקו לזבל - אף אחד אחר לא ירוויח מהן (אולי בעקיפין - כי למעשה אם נניח היו להם 2 מנדטים, שזה לא עובר את אחוז החסימה, ו2 המנדטים הללו יכלו להגיע נניח למפלגת ימין אחרת - יוצא שגוש השמאל הרוויח פה מהיחלשות של גוש הימין. אבל חוץ מדרך עקיפית זו אף אחד לא מרוויח באופן ישיר מהקולות של מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה)

ולעיון בנוחות:

http://www.knesset.gov.il/desc‎ription/heb/seats.htm

תחפש: "חוק בדר-עופר"...

החצי הראשון של העמוד (לפני שנכנסים לחישובים המסובכים יותר), מספק את התשובה הנכונה לפי דעתי -- מפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה לא נחשבת לצורך העניין. אשמח שתאיר את עיניי אם אני טועה.... (למען האמת, אבי היה בעבר מזכיר קלפי, אני בטוח שהוא מבין בזה,למרות שזה לא נגע ישירות בתפקידו. אבל כעת הוא ישן...).

ודבר ראשון החכמתי...אז תודה (כן, פוליטיקה ומתמטיקה יחד יוצרות שילוב מעניין...)

ודבר שני - עדיין מוכח מה שאמרתי. קולות מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה לא נכנסות לחישוב הקולות הכולל.

לשמחתי..

כלומר: שאם מפלגה כזו אינה עוברת את אחוז החסימה, לפחות זו לא הצבעה ישירה למפלגות הנ"ל.

אם כי, כפי שאמרת נכון, אם חלילה "הולכים" לאיבוד 2-3 מנדטים בגלל אחוז החסימה, אז יחסית זה מחזק את הצד "שכנגד", בגלל שהוא מקבל יותר מתוך החלוקה הכללית.

ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

אם הדבר הנכון הוא להצביע לעוצמה לישראל, אז אתה לא יכול להיבטל ממנה.

ולא עליך המלאכה לגמור - לדאוג לאחוז החסימה. זה עיניין של הקב"ה.

לפי אותו היגיון, אפשר גם לשבת בבית ו"להשאיר לקב"ה"..

לא כך הקב"ה מדריך אותנו בתורתו.

אלא יש להשתדל כמיטב יכולתנו והבנתנו.

גם מי שחושב שצריך להצביע עבורם - צריך להיות ערני סמוך לבחירות לנתונים הריאליים האם סביר שיעברו או לא.

"לדאוג לאחוז החסימה" זה ענין של בני אדם. מי שעשה חשבון ונראה לו סביר - יכול אח"כ גם להתפלל לקב"ה.

במערכת הבחירות שלפני אוסלו, היתה רשימה של רב יקר מאד, שקיבלה פחות מאלפיים קולות. הם הראו "סקרים" שהם עוברים. אותם קולות בדיוק היו חסרים למנדט נוסף של המפד"ל, ולממשלת ימין בראשות שמיר (הימין קיבל אז כמה עשרות אלפי קולות יותר. גם התחיה לא עברה). כתוצאה היתה ממשלת אוסלו - על כל תוצאותיה הנוראיות עד היום הזה. כמובן, איננו מאשימים איש - למפרע מי יודע מה עצת ה'. אבל לכתחילה - אדם צריך לעשות את מיטב השתדלותו, כולל החשבונות ה"ריאליים". הזנחתם - היא היא ה"להיבטל ממנה"..

עם הדיבורים האלה אתם אלה שגורמים שילכו קולות לאיבוד. לא מי שמצביע להם!

עד שיש מפלגה שאומרת את האמת אתם מפחדים וחוששים וגורמים להפלתה חלילה.

חבל!

אם כל המפחדים למינהם היו מאמינים בצדקת הדרך ומצביעים לה היא הייתה עוברת בגדול.

קודם כל - למען האמת והשקיפות, אני לא מתכוין להצביע בעדם אלא ל"בית היהודי", אפילו אם הייתי בטוח שיעברו. אני חושב שזה יועיל הרבה יותר, ויותר אמיתי, עם כל הוקרתי הגדולה ואהבתי גם לאלו.

מה שאתה, להבנתי, מתכוין, זה שאם גם אנשים שחושבים כן להצביע לה, לא יעשו זאת בגלל החשש שלא יעברו - זה עצמו עלול לגרום שלא יעברו.

זו תמיד השאלה: האם ה"חששות" וההימנעות מהצבעה יגרמו שלא יעבור, או שהאִי-חששות וההצבעה יגרמו שילכו המון קולות לאיבוד..  כך אמרו גם בעבר, ולצערנו הלכו הרבה קולות לאיבוד. וגם אם נגיד שזה גם "בגלל" החוששים, אב בסופו של דבר - יש גם כאלה וצריך להביא זאת בחשבון, ולשקול האם בכ"ז יש סבירות רצינית. באמת אינני יודע.

ואגב שהסתכלתי לעיל במה שכותב בוקיפדיה על "אחוז החסימה", ראיתי שכבר שם מובאים שני הטיעונים הללו, כקלאסיים לגבי מפלגות שיש חשש ל"אחוז החסימה" לגביהם. דברים עתיקים..

בנט מאוד דומה במצע שלו לביבי

מוזמן לבדוק

מה גם, שעוצמה- מדברים ועושים

בן ארי העביר את לשכתו לשכונת התקווה כדי לטפל במסתננים לדוגמא.

ולעניין החששות:

זה סתם משחק פסיכולוגי שהתקשורת משחקת איתנו

הם בוודאי יכולים לעבור את אחוז החסימה.

נערכו כמה סקרם ונראה שהם בכיוון הנכון

אז מדוע לחשוש?

זה לא נכון, משתי סיבות:

א. אני לא מצביע ל"בנט" אלא ל"בית היהודי-האיחוד הלאומי". זה לא כמו הליכוד שכולם בעגלה של ה"בוס", רה"מ. ואני מכיר שם אישית כמה וכמה אנשים. לא יזוזו מעמדותיהם, והם רבי-פעלים.

ב. ה"מעשה" של העברת הלשכה הוא יפה. אך הם - באופוזיציה - ובפרט כמפלגה קטנה, לא יעשו הרבה. יכולת ההשפעה של הבית היהודי, בפרט אם תהיה גדולה - יכולה להיות מכריעה. כמובן, צריך סייעתא דשמיא.

לגבי  ה"חששות", זה לא משחק פסיכולוגי. אדרבה, לחלק מהתקשורת יש אולי ענין שהבית היהודי יהיה קטן יותר, ושהימין יצטייר "קיצוניים"..  החשש הוא בגלל נסיון העבר ממקרים דומים, שאני זוכרם היטב - וגם אז הביאו "משאלים" כאלה. כמובן, מאד אשמח שאם הם כבר רצים - יעברו, והקולות הללו לא ילכו לאיבוד. אבל החשש - אינו בלתי סביר.

ומה שחשוב מאד, אם כבר דיברנו בנושא ה"מפלגות", שלא ניסחף אחרי אוירת העוינות ההדדית שכמה גורמים במדינה "מתאמצים" להכניס בימי בחירות. אדרבה, להרבות בעין טובה ובאהבת ישראל, ללא טשטוש הדעות וגם ההבדלים כשצריך.

בן ארי. גם מאופוזיציה אפשר לפעול.. והסיבה שהם לא בקואליציה היא שאתם לא מצביעים ולא נותנים להם כח.

בנט הוא המוביל ולא על כל דבר מפלגים את המפלגה. ויש שם אנשים שבדעות גרועות ממנו. הקול שלך שם שווה אולי חצי קול (בהתחשב בהרכב הרשימה) הקול שלך בעצמה לישראל שווה כמה וכמה קולות כי הוא מסייע ל60000 קולות להכנס לכנסת

לא אתה בן חורין להיבטל ממנה אומר שאתה לא יושב בבית.

ולא עליך המלאכה לגמור אומר שזה לא האחריות שלך אח"כ

עיקר דברי היה שחלק מה"לא יושב בבית", הוא שאתה בודק את הסיכוי הריאלי לתוצאת מעשיך (בלי להתייחס מה הוא בשאלה הנוכחית. אני מתייחס כעת לעיקרון), זה חלק מההשתדלות המוכרחת.

ולכן "הקצנתי" שבהיגיון כזה של הסרת האחריות לתוצאות המעשה, אפשר גם להישאר בבית ו"לסמוך על הקב"ה".

לדעתי, זו תפיסה לא נכונה של יראת שמיים ושל ביטחון, לחשוב שעושים מה שנראה אמיתי ב"אידיאל", בנושא שכולו מעשי, וחושבים שזו "לא האחריות שלנו" מה יקרה מזה. יש בכך לדעתי צד של "התעצלות" בשם ה"ביטחון" בקב"ה.

מפורש במסילת ישרים שזה לא נכון.

אלא האדם צריך לעשות את מיטב השתדלותו, כולל הערכת תוצאות מעשיו הריאליים, ואח"כ "לא עליך המלאכה לגמור".

קשור לתפקיד שלי להתחיל ואם המלאכה צריכה להיגמר זה בידי שמים.

אם משהו הוא נכון לעשות אבל לא יהיה בידי לודא שיעשה עד הסוף. האם עדיף לעשות משהו פחות חשוב או תועלתי רק כי אותו אני יכולה לסיים.

ותנוח דעתך אני לא אצביע לבית היהודי בכל מקרה. 

מתלבטת בין עצמה לישראל לג'

לא התכוונתי להגיד שתצביעי למישהו... אני בכלל לא מתעסק עם הרמה הזאת.. זה עניינך לגמרי.

ב. התכוונתי להבנה העקרונית במושגים של "יראת שמיים" ו"ביטחון", כי נתקלתי כמה פעמים בדבר כזה שאנשים חושבים כאילו המושגים הללו פירושם שהם "עושים את שלהם" ללא כל אחריות לתוצאות, גם כשהם יכולים לאמוד את התוצאות (ואמרתי מפורש - לא מדבר דווקא על הנידון שבעקבותיו התנהל הדיון. בזה אינני יודע, זו שאלה של הערכה). והתפקיד שלי "להתחיל", כולל להתחיל באופן של שיקול שזה אכן יכול לעזור.

ג. את צודקת, שאם אני לא יכול "לוודאי שייעשה עד הסוף", אז זו באמת שאלה מה עדיף: פחות - אבל שאני יכול לוודא, או יותר - אע"פ ש"לא בטוח" (שוב - ללא קשר לנידון הספציפי. שם אני לא חושב שזה "פחות"; וזה גם נושא קטן מול הבירור העקרוני הערכי הזה).

אני הגבתי על מה שהבנתי מדברייך הקודמים, כאילו גם אם ברור שאין (או כמעט אין) סיכוי - אני "יוצא מהבית" והשאר על הקב"ה...

ובנוגע לרשימות: בשלושתן יש דברים טובים. כולם אהובים כולם ברורים.

כי הם עשו הסכם עם הבית היהודי, והעבודה עוד יותר בטוח לא הם כבר עשו הסכם עם מישו ולא זוכרת עם מי..

כמו שכתבתו פה כבר- הקולות פשוט הולכים לפח,

אבל הסיכון שווה אתזה.

ולא למי שחזק ולכן פחות משנה לאן הקולות ילכו

בס"ד

כאשר בוחרים מישהו, הוא השליח שלךלפעולות שלו, כי את הדברים שהוא עושה בכנסת הוא עושה בין השאר באמצעות הקול שלך.

לכן אני אעדיף להצביע עצמה לישראל גם אם חלילה הם לא יעברו(למרות שאין שום סיבה שלא)

מאשר למפלגות שאני לא מאמינה בהן.

בס"ד

מתוך החלטה שחשוב לנו להצביע גם לפה וגם לפה אז אחד אני אחד הוא

בבחירות הקודמות התלבטנו למי להצביע סיכמנו שכל אחד יצביע למפלגה אחרת.

יחי האיחוד....

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם