1- האם את באמת מאמינה שהדת היהודית היא נכונה ומחייבת, וזה ברור לחלוטין?

2- האם כשקורה לך משהו לא נעים את מגיבה במחשבות ורגשות שליליים, או מקבלת עלייך את הדין בשמחה?

3- האם את מתפתה הרבה אחרי היצר שלך?

כל אחד משלושת הדברים האלו עלול לגרום לניתוק מהקב"ה ולחוסר שמחה או רצון לעבודת ה'.

את לא יודעת עד כמה אני מזדהה עם הכאב שלך.

אני עובר את אותו תהליך בדיוק!

הדימוי שלדעתי מתאים זה אדם שקשור בידיים וברגליים,ומתגלגל לתהום....הוא יודע שהוא מתגלגל לתהום ויש לו חוסר אונים מוחלט ומשתק.

לעיתים אני חש ככה...רצון לקום ולהתגבר ושוב משתלטת עלי קרירות משתקת

יקרות,אתן מתנסות בכאב עמוק.לפעמים, כאב לא מטופל משליך על היחס לה' או על היחס ל: הורה/ילד/בן זוג/וכו'. את מתארת מצוקה כואבת הנמשכת זמן רב.

אני מניחה שהמצוקה מכאיבה לך משני כיוונים:

1. הדבר המכאיב בעצמו.

2. ההתמודדות עם הראיה שלך את המצוקה.

אנסה להסביר בדוגמא, כי כמובן אינני יודעת מה הכאב הייחודי שאת חווה:

אם אח נפל בצבא, והגעגוע לא נותן מנוח, אז המצוקה המיידית, האובייקטיבית, היא געגוע לאח שלא אפגוש בעולם הזה.

אבל מהו הב?

הב' יכול להיות רגש אשמה ללא גבול, כי רבתי אתו ביום האחרון שלו...

או קנאה לא פתורה שקינאתי בו, ועכשיון אני מקנאה למה ההורים שלי כבר לא יכולים לשמוח בי, מה אם הוא נפל אני לא שווה כלום? החיים שלי לא בעלי ערך בעיניהם? או שאחוש אשמה על שאני חיה  ועומדת להתארס והוא לא...

העיקרון ברור, נכון?

עכשיו:"אין חבוש מנתיר עצמו מבית האסורים:" אבל בטיפול לא ארוך (הילינג,פסיכולוג,מוח 1, עובד סוציאלי,משהו נפשי כלשהו) את יכולה להגיע למודעותף, להבין ממה הכאב מורכב, ולפרק אותו.

מה יצא לך מזה?

בע"ה ,תשארי רק עם מה שאת חייבת לסבול,ולא עם הרובד הנוסף, ופתאום: עצמך/ ה'/ההורים/כולם יהיו נחמדים ואהובים. ואם את רווקה,פתאום תגלי שיש הצעות שאת יכולה להתחבר אליהן, כחי הכאב הענק כבר לא חוסם אותך כל כך...

בהצלחה רבה

שמעתי את הרב ביגון נותן עיצה מתוקה לבחור -לנסות פעם בשעה (אפשר יותר) לחשוב על משהו טוב ולהודות עליו לה',לאט לאט מגלים את החסד שעוטף את החיים,

חוצ"מ כשהרגשתי ככה (ממש) ראיתי שיעורים של הר' ימימה מזרחי והיא החזירה לי חיוך גדול לפנים.

בהצלחה נשמה ,רק קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'

אבל לעצם העניין כעס דווקא מעיד על חיבור עמוק לא כועסים על מישהו שלא מאמינים בו

גם אני שהייתי קטן באמת אהבתי את ה' וגדלתי והתבגרתי והעולם הסתבך לי והקשר והאמונה התמימה באלוקים הסתבכה לי

וזה בסדר זה מעבר שלב באמונה, ולמרות שיש לי כמה תשובות אני לא ירשום אותם כי לפי דעתי זה תהליך, ותהליך לא סוגרים באיזה תשובה קטנה

מותר לכועס על ה'.

אבל יחד עם הכעס צריך להבין שלאבא מותר גם להגיד לא, ואם הוא אומר כנראה שזה רק לטובתך!

בניגוד לסנטה קלאוס, את לא מקבלת מה שאת רוצה! אלא מה שטוב לך באמת!

אדישות בתפילה?! זה קורה לכולם... קשה לי להאמין שיש מישהו שתמיד תמיד מכוון!

זאת עבודה יום יומית, לאט לאט, תנסי להבין את מה שאת ממלמלת לעצמך מאז גיל 8, תנסי להבין את המילים הענקיות שמאחוריי ההרגל, זה יעזור לך להבין כמה באמת התפילה חשובה.

 בהצלחה!

בחיים

עשה לך". נשמע שזה יושב עלייך ומועך את החלק שיכול בכלל לאהוב.

הוא לא חייב לקבל את תפילתנו

ולעיתים אנו מבקשים דבר שנראה לנו טוב ובדיעבד הוא לא טוב בשבילנו ורק ה' יודע מה טוב לנו

כמו אישה בהריון שיש לה צירים והיא לא מבינה למה כואב לה ולבסוף הסוף טוב ונולד ילד או איש שהמנתח מכאיב לו אבל זה כדי לרפא אותו

ודווקא זה מכעיס יותר.

אם הוא ברא אותנו בגלל שמכוח הטוב להיטיב ובגלל שרצה להיטיב עמנו-

מה אני קשור לעסק הזה? מה אני, בובת משחק?

לא רציתי את הטוב, ובטח לא את הרע שאני סובלת בשביל הטוב הזה.

קשה לי וזהו. וכמה שאני מתפללת לה' שאם לא ייתן לי את הטוב משיקוליו-

שלפחות ייתן לי את האמונה שהכול יהיה בסוף טוב. חוט של חסד, נקודת אור... משהו שאוכל להיתלות בו.

לחזור לאהוב אותו, להאמין בו קצת יותר למרות שרע לי.

אבל גם את זה הוא לא נותן לי (ולא שאני לא מנסה לחפש דרכים להאמין ולאהוב אותו שוב).

אני קוראת את הדברים שכתבת ומרגישה כאילו אני כתבתי אותם.

רב החיים שלי היו צעקה אחת גדולה כזאת. מלאה בכעס על ה' שברא אותי לפה, על העולם שהוא ברא. על הטוב הכל כך לא מורגש הזה. מי ביקש את זה. הרגשתי שאין לנשמה שלי שום מקום בעולם הזה. שעצם הבריאה שלה היא עוול.

תשובות בשכל אין. חיפשתי ככ הרבה. אבל היום אני יכולה להגיד לך שהדברים מתיישבים. בסוף מצליחים להיפתח לאור. אני יכולה להצביע על כל מיני דברים שהביאו אותי לשקט, הכי גדול שבהם זה החתונה. אבל בסופו של דבר, כשהנשמה מוצאת את הדרכים שלה למצוא מקום, מגיע שקט.

היום אני כבר לא בצעקה הזאת, ובלי שקיבלתי עליה תשובה שכלית. הנפש שלי מצאה את התשובות שלה.

ומהדברים שלך אני קוראת אותי וכותבת לך שאל תתיאשי. עוד תהיי באור. הדרכים נסללות. אם תרצי לדבר יותר אני יכולה להזדהות.

תדברי איתו על זה, תצעקי עליו תכעסי עד קצה העולם. זה מנקה. זה מרפא

אשמח אם תפני אלי בשיחה אישית.

בס"ד

 לגלות את אהבת ה' הנמצאת בתוך ליבך, ולהגיע לחוויה העמוקה הזאת,

זה לא משהו שקורה בעקבות עיצה 1 קטנה.

זה תהליך, ומה שאני באמת באמת ממליצה לך זה ללמוד את ספר התניא, יש היום הרבה ספרים של תניא מבוארת, אדמור הזקן מסביר שם איך בדיוק בנויות ופועלות הנפשות הקיימות בקירבנו.

לימוד אמיתי של התניא מביא לחיבור לקב"ה, ולחשיפת המקום הכי אמיתי ופנימי בנפש- אהבת ה' ויראת ה'.

גם ניגונים קדושים יכולים לעורר את הלב ישירות, בדרך שעוקפת את השכל, והמודעות הגלויה, ומזככת אותה.

יש כאן קישור לשני אתרים מומלצים,

http://eshetchail.org/%d7%a1%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/  זה קישור לשיחה קלילה יותר

ולהלך קיצור לדברים "כבדים" יותר, אבל גם מעמיקים יותר

http://www.daat.org.il/view.aspx?id=1742

והכי חשוב, גם כשאינך מרגישה את אהבת ה' יוקדת בליבך, גם כשבחוויה הגלויה שלך את מרגישה את ההפך,

הכי עמוק בלב היא קיימת, וה' רואה ויודע אותה.

אם את כועסת על ה', זה לא אומר שה' כועס עלייך בחזרה...

הוא ממשיך לתת לך את הכלים והכוחות לחשוף את המקום הפנימי שלך בנפש, והכל מתוך מטרה אחת להביא לך את הגאולה הפנימית שלך.

בהצלחה, ושה' יאיר את ליבך.

היצר הרע תמיד נותן תחושות כאלה ש ה'  לא אוהב אותך או שאת מרגישה שאת לא קשורה אליו  לפני שאתה עולה מדרגה  ותדעי לך שזה בידיוק מה שעובר עלי עכשיו !!

תספרי על הקשיים ותבקשי עזרה, תראי איך המצב ישתפר !! (לא להתלונן אלא לבקש עזרה בנסיונות שהוא שולח לך)

לא רק שטוב לך, שאת שמחה, שיש לך הכל,

צריך לאוהב ולעבוד את ה' בכל מצב, גם כשרע לך,

דברי איתו , תגידי לו שרע לך, ושיעזור לך בימים קשרים שאת עוברת.  תראי שדברים ישתנו.

היצר תמיד עובד שעות נוספות ונותן לך הרגשה של יאווש, של מחשבות  רעות , שה' לא עוזר,

תדעי לך שכל תפילה שעולה לשמיים נמצאת במקום שהיא צריכה להיות ואת לא יודעת עד כמה

כמה יש שינויים בשמיים בגלל התפילה שלך,

אל תגרמי ליצר לייאש אותך כי זהמה שהוא רוצה, תמיד תיהיה בשמחה, ותאמיני כי אלוקים אוהב את כולנו, והכל לטובה.

ממליצה לקרוא את הספר בגן האמונה של הרב ארוש.

בהצלחה.

כמו מילותיו הראשונות של הנחש לחווה : "אף כי אמר אלהים..." - "אף" מלשון כעס

חובה לבדוק מה העניין שם ולשרש זאת ממש. גם כל כעס.

אולי זה השתקפות של כעס מול אבא או ההורים\מורים וכד'

אבל ה' רוצה רק טוב והכי טוב עבורנו אז ממש לא שייך כעס, להיפך!

זה נראה לנו שאנו כועסים עליו בגלל העולם סביב, אבל העולם זה עולם השקר ולא ממש מאת ה'

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים"

להאמין שה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, לכתחילה. ואין עוד מלבדו וגם טוב להודות לה'!

א. אני מדברת איתו המון (פעם זה היה יותר, היום קשה לי אחרי כ"כ הרבה שנים של תפילות, אבל אני כן מדברת...)

ב. לגבי מי שאמר/ה שפה נמדדת האמונה ושצריך להודות גם כשרע-

ובכן, כבר כמה שנים שעבדתי אותו בשמחה, קיבלתי ייסורים באהבה והאמנתי ש"הכל לטובה", ושבסה"כ אני לא מבינה כלום.

אבל כמה אפשר? כואב להגיד, אבל היום אני מרגישה שהאמירות האלו לא מדברות אליי.

לצערי אני מרגישה שהאמון שלי באמיתות שלהן קהה.

ג. בעניין ההמלצה על הספר "בגן האמונה"- כבר התחלתי פעם לקרוא. הסגנון הזה לא מדבר אליי בכלל... הפסקתי מהר מאד.

http://www.yeshiva.org.il/ask/askQuestion.aspx

בהצלחה!

ב"ה

תלמדי ספרי פנמיות - אולי נש החיים, או תניא או סתם ספרי חסידות, שמלמדים איך לעבוד את ה' ולא רק לחיות על פי ציוויו כמו רובוטים ל"ע...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום