1- האם את באמת מאמינה שהדת היהודית היא נכונה ומחייבת, וזה ברור לחלוטין?

2- האם כשקורה לך משהו לא נעים את מגיבה במחשבות ורגשות שליליים, או מקבלת עלייך את הדין בשמחה?

3- האם את מתפתה הרבה אחרי היצר שלך?

כל אחד משלושת הדברים האלו עלול לגרום לניתוק מהקב"ה ולחוסר שמחה או רצון לעבודת ה'.

את לא יודעת עד כמה אני מזדהה עם הכאב שלך.

אני עובר את אותו תהליך בדיוק!

הדימוי שלדעתי מתאים זה אדם שקשור בידיים וברגליים,ומתגלגל לתהום....הוא יודע שהוא מתגלגל לתהום ויש לו חוסר אונים מוחלט ומשתק.

לעיתים אני חש ככה...רצון לקום ולהתגבר ושוב משתלטת עלי קרירות משתקת

יקרות,אתן מתנסות בכאב עמוק.לפעמים, כאב לא מטופל משליך על היחס לה' או על היחס ל: הורה/ילד/בן זוג/וכו'. את מתארת מצוקה כואבת הנמשכת זמן רב.

אני מניחה שהמצוקה מכאיבה לך משני כיוונים:

1. הדבר המכאיב בעצמו.

2. ההתמודדות עם הראיה שלך את המצוקה.

אנסה להסביר בדוגמא, כי כמובן אינני יודעת מה הכאב הייחודי שאת חווה:

אם אח נפל בצבא, והגעגוע לא נותן מנוח, אז המצוקה המיידית, האובייקטיבית, היא געגוע לאח שלא אפגוש בעולם הזה.

אבל מהו הב?

הב' יכול להיות רגש אשמה ללא גבול, כי רבתי אתו ביום האחרון שלו...

או קנאה לא פתורה שקינאתי בו, ועכשיון אני מקנאה למה ההורים שלי כבר לא יכולים לשמוח בי, מה אם הוא נפל אני לא שווה כלום? החיים שלי לא בעלי ערך בעיניהם? או שאחוש אשמה על שאני חיה  ועומדת להתארס והוא לא...

העיקרון ברור, נכון?

עכשיו:"אין חבוש מנתיר עצמו מבית האסורים:" אבל בטיפול לא ארוך (הילינג,פסיכולוג,מוח 1, עובד סוציאלי,משהו נפשי כלשהו) את יכולה להגיע למודעותף, להבין ממה הכאב מורכב, ולפרק אותו.

מה יצא לך מזה?

בע"ה ,תשארי רק עם מה שאת חייבת לסבול,ולא עם הרובד הנוסף, ופתאום: עצמך/ ה'/ההורים/כולם יהיו נחמדים ואהובים. ואם את רווקה,פתאום תגלי שיש הצעות שאת יכולה להתחבר אליהן, כחי הכאב הענק כבר לא חוסם אותך כל כך...

בהצלחה רבה

שמעתי את הרב ביגון נותן עיצה מתוקה לבחור -לנסות פעם בשעה (אפשר יותר) לחשוב על משהו טוב ולהודות עליו לה',לאט לאט מגלים את החסד שעוטף את החיים,

חוצ"מ כשהרגשתי ככה (ממש) ראיתי שיעורים של הר' ימימה מזרחי והיא החזירה לי חיוך גדול לפנים.

בהצלחה נשמה ,רק קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'

אבל לעצם העניין כעס דווקא מעיד על חיבור עמוק לא כועסים על מישהו שלא מאמינים בו

גם אני שהייתי קטן באמת אהבתי את ה' וגדלתי והתבגרתי והעולם הסתבך לי והקשר והאמונה התמימה באלוקים הסתבכה לי

וזה בסדר זה מעבר שלב באמונה, ולמרות שיש לי כמה תשובות אני לא ירשום אותם כי לפי דעתי זה תהליך, ותהליך לא סוגרים באיזה תשובה קטנה

מותר לכועס על ה'.

אבל יחד עם הכעס צריך להבין שלאבא מותר גם להגיד לא, ואם הוא אומר כנראה שזה רק לטובתך!

בניגוד לסנטה קלאוס, את לא מקבלת מה שאת רוצה! אלא מה שטוב לך באמת!

אדישות בתפילה?! זה קורה לכולם... קשה לי להאמין שיש מישהו שתמיד תמיד מכוון!

זאת עבודה יום יומית, לאט לאט, תנסי להבין את מה שאת ממלמלת לעצמך מאז גיל 8, תנסי להבין את המילים הענקיות שמאחוריי ההרגל, זה יעזור לך להבין כמה באמת התפילה חשובה.

 בהצלחה!

בחיים

עשה לך". נשמע שזה יושב עלייך ומועך את החלק שיכול בכלל לאהוב.

הוא לא חייב לקבל את תפילתנו

ולעיתים אנו מבקשים דבר שנראה לנו טוב ובדיעבד הוא לא טוב בשבילנו ורק ה' יודע מה טוב לנו

כמו אישה בהריון שיש לה צירים והיא לא מבינה למה כואב לה ולבסוף הסוף טוב ונולד ילד או איש שהמנתח מכאיב לו אבל זה כדי לרפא אותו

ודווקא זה מכעיס יותר.

אם הוא ברא אותנו בגלל שמכוח הטוב להיטיב ובגלל שרצה להיטיב עמנו-

מה אני קשור לעסק הזה? מה אני, בובת משחק?

לא רציתי את הטוב, ובטח לא את הרע שאני סובלת בשביל הטוב הזה.

קשה לי וזהו. וכמה שאני מתפללת לה' שאם לא ייתן לי את הטוב משיקוליו-

שלפחות ייתן לי את האמונה שהכול יהיה בסוף טוב. חוט של חסד, נקודת אור... משהו שאוכל להיתלות בו.

לחזור לאהוב אותו, להאמין בו קצת יותר למרות שרע לי.

אבל גם את זה הוא לא נותן לי (ולא שאני לא מנסה לחפש דרכים להאמין ולאהוב אותו שוב).

אני קוראת את הדברים שכתבת ומרגישה כאילו אני כתבתי אותם.

רב החיים שלי היו צעקה אחת גדולה כזאת. מלאה בכעס על ה' שברא אותי לפה, על העולם שהוא ברא. על הטוב הכל כך לא מורגש הזה. מי ביקש את זה. הרגשתי שאין לנשמה שלי שום מקום בעולם הזה. שעצם הבריאה שלה היא עוול.

תשובות בשכל אין. חיפשתי ככ הרבה. אבל היום אני יכולה להגיד לך שהדברים מתיישבים. בסוף מצליחים להיפתח לאור. אני יכולה להצביע על כל מיני דברים שהביאו אותי לשקט, הכי גדול שבהם זה החתונה. אבל בסופו של דבר, כשהנשמה מוצאת את הדרכים שלה למצוא מקום, מגיע שקט.

היום אני כבר לא בצעקה הזאת, ובלי שקיבלתי עליה תשובה שכלית. הנפש שלי מצאה את התשובות שלה.

ומהדברים שלך אני קוראת אותי וכותבת לך שאל תתיאשי. עוד תהיי באור. הדרכים נסללות. אם תרצי לדבר יותר אני יכולה להזדהות.

תדברי איתו על זה, תצעקי עליו תכעסי עד קצה העולם. זה מנקה. זה מרפא

אשמח אם תפני אלי בשיחה אישית.

בס"ד

 לגלות את אהבת ה' הנמצאת בתוך ליבך, ולהגיע לחוויה העמוקה הזאת,

זה לא משהו שקורה בעקבות עיצה 1 קטנה.

זה תהליך, ומה שאני באמת באמת ממליצה לך זה ללמוד את ספר התניא, יש היום הרבה ספרים של תניא מבוארת, אדמור הזקן מסביר שם איך בדיוק בנויות ופועלות הנפשות הקיימות בקירבנו.

לימוד אמיתי של התניא מביא לחיבור לקב"ה, ולחשיפת המקום הכי אמיתי ופנימי בנפש- אהבת ה' ויראת ה'.

גם ניגונים קדושים יכולים לעורר את הלב ישירות, בדרך שעוקפת את השכל, והמודעות הגלויה, ומזככת אותה.

יש כאן קישור לשני אתרים מומלצים,

http://eshetchail.org/%d7%a1%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/  זה קישור לשיחה קלילה יותר

ולהלך קיצור לדברים "כבדים" יותר, אבל גם מעמיקים יותר

http://www.daat.org.il/view.aspx?id=1742

והכי חשוב, גם כשאינך מרגישה את אהבת ה' יוקדת בליבך, גם כשבחוויה הגלויה שלך את מרגישה את ההפך,

הכי עמוק בלב היא קיימת, וה' רואה ויודע אותה.

אם את כועסת על ה', זה לא אומר שה' כועס עלייך בחזרה...

הוא ממשיך לתת לך את הכלים והכוחות לחשוף את המקום הפנימי שלך בנפש, והכל מתוך מטרה אחת להביא לך את הגאולה הפנימית שלך.

בהצלחה, ושה' יאיר את ליבך.

היצר הרע תמיד נותן תחושות כאלה ש ה'  לא אוהב אותך או שאת מרגישה שאת לא קשורה אליו  לפני שאתה עולה מדרגה  ותדעי לך שזה בידיוק מה שעובר עלי עכשיו !!

תספרי על הקשיים ותבקשי עזרה, תראי איך המצב ישתפר !! (לא להתלונן אלא לבקש עזרה בנסיונות שהוא שולח לך)

לא רק שטוב לך, שאת שמחה, שיש לך הכל,

צריך לאוהב ולעבוד את ה' בכל מצב, גם כשרע לך,

דברי איתו , תגידי לו שרע לך, ושיעזור לך בימים קשרים שאת עוברת.  תראי שדברים ישתנו.

היצר תמיד עובד שעות נוספות ונותן לך הרגשה של יאווש, של מחשבות  רעות , שה' לא עוזר,

תדעי לך שכל תפילה שעולה לשמיים נמצאת במקום שהיא צריכה להיות ואת לא יודעת עד כמה

כמה יש שינויים בשמיים בגלל התפילה שלך,

אל תגרמי ליצר לייאש אותך כי זהמה שהוא רוצה, תמיד תיהיה בשמחה, ותאמיני כי אלוקים אוהב את כולנו, והכל לטובה.

ממליצה לקרוא את הספר בגן האמונה של הרב ארוש.

בהצלחה.

כמו מילותיו הראשונות של הנחש לחווה : "אף כי אמר אלהים..." - "אף" מלשון כעס

חובה לבדוק מה העניין שם ולשרש זאת ממש. גם כל כעס.

אולי זה השתקפות של כעס מול אבא או ההורים\מורים וכד'

אבל ה' רוצה רק טוב והכי טוב עבורנו אז ממש לא שייך כעס, להיפך!

זה נראה לנו שאנו כועסים עליו בגלל העולם סביב, אבל העולם זה עולם השקר ולא ממש מאת ה'

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים"

להאמין שה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, לכתחילה. ואין עוד מלבדו וגם טוב להודות לה'!

א. אני מדברת איתו המון (פעם זה היה יותר, היום קשה לי אחרי כ"כ הרבה שנים של תפילות, אבל אני כן מדברת...)

ב. לגבי מי שאמר/ה שפה נמדדת האמונה ושצריך להודות גם כשרע-

ובכן, כבר כמה שנים שעבדתי אותו בשמחה, קיבלתי ייסורים באהבה והאמנתי ש"הכל לטובה", ושבסה"כ אני לא מבינה כלום.

אבל כמה אפשר? כואב להגיד, אבל היום אני מרגישה שהאמירות האלו לא מדברות אליי.

לצערי אני מרגישה שהאמון שלי באמיתות שלהן קהה.

ג. בעניין ההמלצה על הספר "בגן האמונה"- כבר התחלתי פעם לקרוא. הסגנון הזה לא מדבר אליי בכלל... הפסקתי מהר מאד.

http://www.yeshiva.org.il/ask/askQuestion.aspx

בהצלחה!

ב"ה

תלמדי ספרי פנמיות - אולי נש החיים, או תניא או סתם ספרי חסידות, שמלמדים איך לעבוד את ה' ולא רק לחיות על פי ציוויו כמו רובוטים ל"ע...

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו