לקרוא עד הסוף, שווה!

תנועת התשובה עולה כיתה/הרב יצחק גינזבורג

ברוך ה', אנו נמצאים בתקופה של תשובה! פעם היו אלו בודדים, אחר כך עשרות, עד למאות ואלפים במעגלים נרחבים. זו כבר תופעה. בגוונים שונים, מזרמים שונים, מציבורים שונים ובשמות שונים. הם באים, מתקרבים ומתחזקים, חוזרים ושבים – דרך ברסלב או חב"ד, מעיני הישועה ומכון מאיר, מסמינרים של ערכים או כינוסי התעוררות של הרב אמנון יצחק, ועוד ועד.

הכמות גדלה והולכת. אולם נראה שכעת הגיע הזמן שהגידול בכמות יהפוך לגידול באיכות. תנועת התשובה יכולה וצריכה לעבור שלב, לשנות פאזה ולהיכנס להילוך גבוה.

נסביר את דברינו: כאשר כמה יהודים מתקבצים יחד זהו גידול בכמות. אולם כאשר מוסיפים להתקבץ עוד אחד ועוד אחד עד לעשרה יהודים – לפתע הגידול בכמות הופך להיות גידול באיכות!

עשרה יהודים הם יותר מאחד כפול עשר. עשרה יהודים אינם עשרה יחידים אלא גדר חדש של ציבור, ציבור שיש בו השראת שכינה שמאפשרת תפילה בציבור וכדו'. השראת השכינה הזאת כלל לא התחילה כל עוד היו רק תשעה, רק העשרה מהווים איכות אחרת לגמרי, "קפיצת מדרגה" ממש!

נתבונן עוד בדוגמא הזו ואחר – כך נלמד ממנה לענייננו:

ההבדל הבולט בין תפילת היחיד לתפילה בציבור הוא ההבדל בין תפילת לחש לתפילת שליח – הציבור בקול רם. טעם הדבר מבואר בספרי קבלה שבזמן תפילת הלחש "יש פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות" אבל בחזרת הש"ץ כבר "אין פחד מן הקליפות ולכן אומרים אותה בקול רם", בלשון האר"י הקדוש.

דהיינו, אדם הבא לבקש מאת המלך וירא מכל הנמצאים בהיכל המלך שמא יקטרגו או יבלבלו, הריהו ניגש סמוך למלך ומדבר אליו בלחש. כך גם בתפילת לחש אנו נמצאים ב"סביבה עוינת", העולם שסביבנו מתנגד לקדושה ולכן עלינו לגשת אל המלך בלחש ולשטוח איש איש את בקשתו המיוחדת, גם אם זו בקשת "ובנה ירושלים". אפילו מליון יהודים המתפללים איש איש בביתו ואינם מצטרפים למניין, הרי התפילה של כל אחד היא פרטית בתוך עולם ש"הקליפות" שולטות בו.

אבל אם מתברר לפתע שכל העומדים לפני המלך באו לבקש את אותה הבקשה, הרי הם יכולים לפנות בקול רם באין מפריע, ואז האחד הנבחר מתוכם יאמר את דברו בשם כולם. כך גם כאשר עשרה יהודים מתפללים יחד במניין, אזי כל המציאות הסובבת אותם הופכת להיות כלי מתאים לאמירת דברים שבקדושה בקול רם. אז יש השראת שכינה המטהרת את כל האווירה ומסלקת את הפחד מן ה"חיצונים". הקדושה שולטת כאן! אז בוחרים אחד מן הציבור, שיאמר בקול את דברי הקדושה וכולם עונים אמן ויוצאים ידי חובתם.

כעת נחזור לנושא שלנו: בשלב הראשון, החזרה בתשובה היא בעיקר תופעה של יחידים. יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי המתקרבים לקב"ה ומקבלים עול מלכות שמים. הרבה יהודים שעדיין נמצאים איש איש בביתו. כל אחד משתדל לתקן בעיקר את עצמו ומשפחתו, ובמקרה הרחב יותר גם את הקהילה הקרובה אליו. אבל ההרגשה הכללית היא שהמציאות החיצונית נמצאת בשליטת הקליפות: הרחוב מלא דברי כפירה ותאוות, התקשורת היא ביב שופכין, התרבות הכללית אינה אלא "תרבות אנשים חטאים", והמערכות השונות של השלטון מנוכרות לכל דבר יהודי. היהדות יכולה להתקיים בתוך הבית או במסגרת הקרובה, ואינה יכולה להישמע בחלל הרועש בחוץ.  

אולם עלינו לעבור לשלב הבא: הגידול המבורך בכמות של החזרה בתשובה צריך להוליד גידול מהותי באיכות. מהרבה אנשים החוזרים בתשובה צריכה להיווצר מציאות חדשה שבה התורה והקדושה יכולות להישמע בקול רם! הצעד הראשון יהיה שמתוך הזרם העצום של תנועת התשובה, בשיתוף עם "העולם הדתי הוותיק", תתחיל להתגבש מנהיגות שמדברת בקול רם וצלול בשם התורה, הקדושה והאמונה, בשם היהדות והיהודים. כידוע עיקר המנהיגות תלויה בכח הדיבור ("מלכות פה" בלשון המקובלים), והמנהיג נקרא גם דבר. מנהיגות אמיתית ואמיצה תהיה כשליח הציבור האומר את התפילה בקול רם בשם כל הציבור ולמענו.

וואי אני לא מאמין שאני לא באומן...

יש בי רצון מטורף להיות שם עכשיו

מי כבר סגר כרטיס ומי עוד עובד על זה?

היי
אני מחפשת סדרת שיעורים בליקוטי מוהרן שמסודרת לפי הסדר של התורות שאפשר לשמוע אותם וללמוד איתם את הס"ק
אם מישהו מכיר רב שיש לו שיעורים אני אשמח לשמוע..
תודה!

למשאית/ וואן , של נחמנים, עם רמקולים והכל. בשביל חבר.

תודות מראש.

לפני שאשלח אגיד מה שאלתי  ובקשתי.

1 - אשמח לפירוש לסיפור. מה הנמשל?

2- שאלה שתופיע בסוף הסיפור .

וֹד שָׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל לְעִנְיַן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְזֶהוּ. פַּעַם אַחַת הָיָה גְּבִיר גָּדוֹל שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. עָשָׂה הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל פְּקֻדָּה וְאָמַר כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מָעוֹת יָבוֹא אֶצְלוֹ וְהוּא יַלְוֵהוּ מִסְּתָמָא הָיוּ עַל זֶה בַּעֲלָנִים [קוֹפְצִים] הַרְבֵּה וּבָאוּ אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְלָווּ אֶצְלוֹ מָעוֹת. וְהַגְּבִיר הַנַּ"ל הָיָה אֶצְלוֹ פִּנְקָס עַל כָּל הַנַּ"ל. פַּעַם אַחַת לָקַח הַפִּנְקָס בְּיָדוֹ וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ וְרָאָה שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה מָעוֹת מְאד עַל עֵסֶק הַהַלְוָאוֹת וְאֵין אִישׁ שָׁם עַל לֵב שֶׁיָּבוֹא לְהַחֲזִיר וְלִפְרעַ לוֹ מַה שֶּׁלָּוָה מִמֶּנּוּ. מִסְּתָמָא חָרָה לוֹ עַל זֶה, וְהָיָה לוֹ עַגְמַת נֶפֶשׁ. בְּתוֹךְ הַלּוֹוִים הַנַּ"ל הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלָּוָה גַּם כֵּן אֵצֶל הַגְּבִיר וְאִבֵּד וְהִפְסִיד הַמָּעוֹת בְּאֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן עַד שֶׁלּא הָיָה לוֹ מִמָּה לִפְרעַ חוֹבוֹ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה. הַיְנוּ שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ לִפְרעַ חוֹבוֹ. וְהִתְיַשֵּׁב הָאִישׁ הַנַּ"ל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַגְּבִיר וּלְסַפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא אָנוּס בְּדָבָר וְכוּ'. וּבָא אֵצֶל הַגְּבִיר וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵיךְ שֶׁקִּבֵּל אֶצְלוֹ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וְהִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן וְאֵין לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם כִּי הִפְסִיד הַמָּעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה. וְעָנָה הַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לִי הַמָּעוֹת הַמַּגִּיעַ אֶצְלְךָ כִּי מַה נֶּחְשָׁב אֶצְלִי סַךְ קָטָן כָּזֶה שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי כְּשֶׁתְּסַלֵּק אוֹ לְהֶפֶךְ נֶגֶד סַךְ הַכּוֹלֵל מֵהַהַלְוָאוֹת אֲשֶׁר עוֹלֶה לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת. עַל כֵּן רְצוֹנִי שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל כָּל הַלּוֹוִים שֶׁלִּי וְתִתְבַּע אוֹתָם וְתַזְכִּיר אוֹתָם שֶׁהֵם חַיָּבִים לִי כָּל כָּךְ מָעוֹת וְלָמָה אֵין מְסַלְּקִין לִי. וַאֲפִילּוּ אִם לא יִפְרְעוּ וִיסַלְּקוּ אֶת הַכּל רַק כָּל אֶחָד יִתֵּן וִיסַלֵּק מְעַט מֵחוֹבוֹ גַּם כֵּן יַעֲלֶה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ סַךְ כָּל הַחוֹב וְהַלְוָאָה שֶׁלְּךָ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא וְהָבֵן

אשמח להבין , מה בכך ש1,000,000 שח למשל הם הרבה יותר מהחוב שלי שהוא על סך 300 שח? סוף סוף את החוב שלי לא שילמתי.. וכמובן מה זה אומר ברוחניות?

שכוייח...

אף פעם לא הייתי אצל רבנו.

ולפני התשובה הייתי בחוץ לארץ..

קשה לי לחשוב על לצאת מהארץ (בכללי) עכשיו אחרי כבר כמה שנים טובים שנהיה לי חיבור חד משמעי עם ארץ ישראל.

ובכל זאת אומרים לי שאצל רבנו זה משהו אחר.

האם זה ממש משהו אחר יותר מלהיות אצל הרשב"י?

כי לרשב"י לקח 17 שנים להזמין אותי בפעם הראשונה ועוד שנתיים בפעם השנייה.

רעיונות? מחשבות? הגיגים?

תודה!