הפצעתה של תנועת 'אריאל', מסביר הרב יוסף ברמסון, שהיה בין מקימיה, קשורה למכלול רחב יותר: הקמת בתי ספר לציבור החרד"לי, כמו הישיבה לצעירים שליד 'מרכז הרב', ומאוחר יותר 'נועם' ו'צביה'.
"אך סמלי הוא שתחילת ההתעוררות, היתה בירושלים שבין החומות", אומר הרב ברמסון. השנה היתה תשל"ט, והמשפחות רצו שילדיהן יפעלו במסגרת בני עקיבא אך באופן נפרד, כפי שהיו רגילים בבתי הספר.
כמה חבר'ה צעירים ונמרצים חברו יחדיו והקימו סניף של התנועה ברובע היהודי. בשנת תש"מ, לאחר מאמצים רבים, נחנך הסניף הנפרד, חידוש של ממש באותם ימים. את הטקס כיבדו בנוכחותם הרב מרדכי אליהו והרב אביגדור נבנצאל, הרב ירחמיאל וייס והרב נחום נריה, שקרא מכתב ברכה מאביו: "זה היה מאוד משמעותי עבורנו, שמי שהקים את התנועה תומך בסניף הנפרד".
ברגע שבו נודע על הקמת הסניף, מיהרה ההנהלה הארצית של בני עקיבא והעומד בראשה, אמנון שפירא, ופרסמה מודעה מאירת עיניים ב'הצופה' בזו הלשון: "הננו להודיע כי אין ולא הוקם ברובע שום סניף של בני עקיבא, ובוודאי לא סניף נפרד ומופרד. צר לנו שאנשים עושים מעשים המנוגדים לתנועה. רק ההנהלה הארצית של בני עקיבא רשאית להקים סניפים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול".
הרב ברמסון, שלימד אז בישיבה לצעירים, שלף את עטו והשיב מכתב שערה. הוא הביע תמיהה על מידת הדמוקרטיה של מדינת ישראל ושל התנועה, ושאל על עניין הפרדת המינים: "למי יש את הסמכות המוסרית והתורנית לשלול זאת?"
מקימי הסניף, ובהם הרב אליעזר מלמד, ניסו להרגיע את הרוחות. הם נפגשו עם המזכ"ל שפירא ועם הרב נריה, אבי התנועה. "הרב נריה אמר: 'אש בוערת במחנה'", נזכר הרב מלמד. "הוא אמר שהסניף חייב להשתייך לבני עקיבא. הוא לא שבע נחת מההתנגדות של אמנון שפירא לכך". גם הרב דרוקמן ניסה לפשר, ותמך למעשה בקיומו של הסניף הנפרד, אך הוא נמנע מנקיטת לשון חריפה כמו זו של הרב נריה.
הוויכוח להט עוד שנים רבות. גם כש'אריאל' היתה מסגרת קיימת לא נסתיימו הוויכוחים ולא נעלמו המשקעים. בעוד הוויכוח סביב סניף הרובע מתלהט, החלו לבקר בו בני נוער מגבעת שאול. כמות החניכים, שמו לב הפעילים, הצדיקה הקמת סניף שכונתי ועצמאי לחבר'ה האלה.
גם כאן הם כינו את עצמם 'בני עקיבא' במשך כשנה, מתוך תקווה שיוכלו לפעול באופן נפרד במסגרת התנועה הגדולה שאמורה להכיל את השכבות השונות של הציונות הדתית. לאחר כשנה, כשהתקווה התבדתה, החליט הרב מלמד כי אין טעם להתווכח על שם, "ואז החלטתי לקרוא לתנועה הזו 'אריאל'. תוך שנה וחצי צצו עוד כשמונה סניפים, בעיקר בירושלים".
סניף הרובע אגב, נשאר, באופן אירוני משהו, סניף נפרד בתוך 'בני עקיבא'. כך הוא מתנהל עד עצם היום הזה, כמו עוד 5-4 סניפים ברחבי התנועה.
ויש עוד אחד...אבל שכחתי איזה אות באנגלית צריך לכתוב...אז נסתפק בזה...