הצהצעת טיול מספר 16 : ספר מדבר שומרון 2 – מאלון מורה לכביש אלון / דביר רביבמסלול זה יורד "מההר למדבר", מהר כביר למדבר שומרון – המקבילה השומרונית למדבר יהודה.
רבים טועים לחשוב כי כביש אלון, הסרטבה, מעלה אפרים, מכורה, חמרה, בקעות וכו' – מצויים בבקעת הירדן. אך למעשה, זה בדיוק כמו שנאמר שקניוני מדבר יהודה (דרג'ה, עין גדי, צאלים וכו') מצויים בבקעת ים המלח! או שמישור אדומים, אלון, כפר אדומים ומצפה יריחו – מצויים בבקעת הירדן! הרי בין יישובים אלו לבין 'בקעת השבר הסורי אפריקני' שממזרח (בקעת הירדן ובקעת ים המלח), המרחק והפרש הגבהים הם כמו במדבר שומרון! – עד 10 ק"מ ועד 600 מטר גובה! אז למה בכל זאת ישנו שיבוש בשם האזור? למה תחום מועצה אזורית בקעת הירדן כולל גם את מעלה אפרים, גיתית, מכורה, חמרה, רועי, בקעות, משכיות ורתם? למרות שהם מצויים עד 10 ק"מ ממערב לבקעת הירדן ועד 600 מטר מעליה!!! למה לעזאזל הסרטבה שגובהה 377 מטר מעפה"י ומתנשאת למעלה מ-650 מטר מעל בקעת הירדן שלמרגלותיה ממזרח לה נחשבת (בתחום המועצה ובפי העם) לבקעת הירדן?
תשובה לשאלה זו נעוצה ככל הנראה בכמה גורמים:
רראשית, העובדה כי במזרח השומרון אין קו מצוק של כמה מאות מטרים שמהווה קו ברור המבדיל בין קודש לחול ובין השומרון לבקעת הירדן (כמו שקיים במדבר יהודה) – למעשה, מצוק ההעתקים נפסק מצפון ליריחו בוואדי מכוך. משם וצפונה במקום נפילה בבום של כמה מאות מטרים, הנפילה היא הדרגתית יותר – במורדות תלולים, אך אין מצוק אדיר כמו מצוק העתקים. כך שבמדבר שומרון נוצר תא שטח אחד – מקו פרשת המים הארצי עד ממש לבקעת הירדן – דבר זה יכול להסביר את "התפשטותה" של בקעת הירדן מערבה ב-"מעלה השומרון" עד לגיתית, מכורה ובקעות, מבלי שמישהו יעצור אותה!!!
שנית, במזרח השומרון מצויה מדרגה טופוגראפית שנוצרה כתוצאה מהמבנה הגיאולוגי (בגדול, לאורך מדרגה זו נסלל כביש אלון) – בחלק הדרומי המכונה 'המונוקלינה של העוג'א' – שכבות הסלע והשלוחות גולשות אמנם באופן אחיד מזרחה, אך מאזור כוכב השחר וצפונה עד לאזור הכפר דומא ומצפה אלון מצויה מדרגה גיאולוגית היוצרת כתף טופוגראפית, מכאן וצפונה עד לבקעת תרצה קיים עמק התלם של וואדי אל אחמר – וואדי אל אפג'ם (המכונה גם בקעת גיתית), ומבקעת תרצה וצפונה – המשכו של עמק התלם (בין קער סרטבה ממזרח וקמר תרצה ממערב) שיוצר גם כאן פרוזדור יבשתי. כל אלו (כתף טופוגראפית וכביש אלון) יוצרים תחושה של עד כאן (שוב – בגדול, כביש אלון) השומרון. מכאן ומזרחה – בקעת הירדן.
בנוסף, הצחיחות המאפיינת את בקעת הירדן ואת חלקו המזרחי (ממזרח לכביש אלון) של מדבר שומרון – תורמים אף הם לחוסר ההבחנה ולגבול הלא ברור.
וכך למעשה תפיסה גיאוגראפית-אקלימית זו מחקה את 'מדבר שומרון'. למרות היותו חי, קיים, בועט ומשתרע מזרחה עד לקו ההעתק! "על חשבון בקעת הירדן". כלומר, מדבר שו'מדבר שומרון' הינו מדבר ייחודי שאין כדוגמתו עוד בארץ. זהו מדבר צר ותלול, הפרשי הגבהים מגיעים ל-1100 מטרים על פני 8 ק"מ! זאת אומרת שתלילותו היא כמעט פי 3 מבמדבר יהודה (ובלי מצוק העתקים שזו לבד נפילה כ-600 מטרים). התלילות גורמת ליצירת רצועות אקלים (קווי כמות משקעים) צרות צפון-דרום ולמעבר מעניין בין אזורי אקלים שונים במדבר שומרון. למעשה, כבר במעבר קו פרשת המים מזרחה, ניתן לחוש בצחיחות פני השטח עקב היותו של האזור ב-'צל גשם' (כמו מדבר יהודה). לאורך כביש אלון בקטע זה הסמוך לוואדי אל אפג'ם – ואדי אל אחמר, ניתן להבחין בצידי הכביש בשיחי רותם המדבר המאפיינים אזורים ערבתיים ומדבריים. מרון משתרע "עד למטה"! – פצאל, משואה, ארגמן, מחולה וכו'.
ייחוד נוסף הוא מבנהו הגיאולוגי והמסלע – מדבר שומרון בנוי ברובו מהשיפולים המזרחיים של קמרים רמאללה ותרצה. החלק התלול ביותר הוא חלקו הדרומי – השיפולים המזרחיים של קמר רמאללה (של חלקו הצפוני ; המכונה 'המונוקלינה של העוג'א'), ושל חלקו הדרומי של קמר תרצה (שם התלילות מגיעה לשיא – בין קידה לבקעת פצאל). בנוסף, ישנו קער קטן המכונה 'קער סרטבה' המצוי במרכזו ובמזרחו של מדבר שומרון, במבנה הקער ניתן להבחין בקלות – נטיית השכבות מגיעה לשיא בחלקו התחתון של וואדי אל אחמר (באזור 'ערקן א-דיב') שם ניתן להבחין בשכבות הנטויות מזרחה בלמעלה מ-45 מעלות.
באופן כללי, בארץ ישראל – הקערים בנויים ממסלע קירטוני רך (חבורת הר הצופים ; סנון) והקמרים בנויים ממסלע גירי קשה (חבורת יהודה ; קנומן – טורון). כך גם במדבר שומרון – הבנוי בחלקו (ברובו) ממסלע גירי קשה (היוצר נוף קשה ומצוקי) ובחלקו (קער סרטבה) בנוי ממסלע קירטוני רך (היוצר גבעות עגולות כמו במדבר יהודה). וזאת בשונה ממדבר יהודה שהינו קער גדול, הבנוי ברובו ממסלע קירטוני רך (ורק בשוליו נחשפים הסלעים הקשים של חבורת יהודה – כמו באזור במת השוליים ומצוק העתקים). האזור המכונה 'ספר מדבר שומרון' משתרע ע"פ רצועה צרה של מורדות תלולים המנוצלים לחקלאות בעונות הגשומות. את רצועה זו – וואדי אל אחמר חוצה וכביש אלון נסלל בחלקו לאורכה.
בנוסף, ככל שמתרחקים צפונה, המדבר נעשה צר יותר וכך גם רצועות האקלים. מעבר מהיר זה יוצר מגוון שלם של צומח ובע"ח באזור מצומצם יחסית. כך שהמטייל בנחל בזק (וואדי שובאש) למשל (למרות המפגע הקשה של גדר ההפרדה ניתן להבחין גם ממערב וגם ממזרח לה), יבחין בסוגים רבים של צומח – מצד אחד צומח ים תיכוני (אלת המסטיק, חרוב, אלון מצוי) ובצומח מדברי (רותם, אשל, מלוח) מצד שני. מכאן אגב ייחודו הבוטני של הגלבוע (בהיותו אזור מפגש של כמה אזורי אקלים שונים).
האקלים הצחיח הוא גם הסיבה לכך שאין כמעט כפרים במזרח השומרון – הכפר דומא הינו הכפר הערבי היחיד ממזרח לכביש אלון (מלבד יריחו ו-7 הכפרונים הקטנים המצויים בבקעת הירדן).
טיולנו יתמקד כאמור במורד מה כביר מזרחה לכביש אלון – לאורך דרך עפר סלולה. תוואי הדרך העתיקה עברה מדרום לדרך זו. וירדה מבקעת בית דג'ן דרך וואדי אם טלעה (וואדי אם המעלה) לבקעת פצאל. בסמוך לדרך זו מצויות שתי חורבות הנושאות את השם חורבת טנא – אל פוקא ואל תחתא (העליונה והתחתונה). שמות אלו משמרים ככל הנראה את השם המקראי תאנת שילה – עיר בגבול נחלות אפרים ומנשה. כפי שהראה יואל אליצור – השם תאנת שילה בדומה לשם תמנת חרס וגת פראן – כוונתו לעיר המצויה במחוז עיר אחרת, דהיינו – תאנה אשר במחוז שילה כמו תמנה במחוז חרס או גת במחוז פראן (פרעתה?). מחוז שילה השתרע בתקופת ההתנחלות (חלוקת הארץ לנחלות) צפונה עד לבקעת בית דג'ן. מעניין שבתקופה הביזאנטית, ע"פ האנומסטיקון של אבסביוס, תאנה זו (או השנייה הסמוכה לה), לא נזכרת באותו מחוז עם שילה הנזכרת במחוז עקרבטני (כיום הכפר עקרבה ; דהיינו שבקעת בית דג'ן שם מצויה תאנה – הייתה שייכת ככל הנראה למחוז שכם). וזאת לעומת הכפר ינוח (כיום הכפר ינון) הנזכר במחוז עקרבטני. ככל הנראה, חשיבותה של שילה כבירת מחוז (יחסית לשכם) הייתה גדולה בתקופת ההתנחלות, מאשר חשיבותה של עקרבה כבירת מחוז (יחסית לשכם) בתקופה הביזאנטית – אשר ירדה מאד לאחר מרד בר כוסבה עם ביטול והחרבת פלך עקרבה היהודי על ידי הרומאים.הצעת טיול:
לרכס הכביר נקדיש הצעת טיול נפרדת. לטיול זה – ניסע בכביש הכי יפה בארץ מאלון מורה לחוות סקאלי (792), ממנה נתחיל את המסלול הרגלי. לאחר תצפית ארוכה-ארוכה נתחיל לגלוש מזרחה בשביל עפר עד לאוכף גדול. את האוכף חוצה דרך עפר טובה מאד לרכבי 4X4 שמטפסת מבקעת תרצה בסמוך לחורבת אל עקרבניה ומובילה לבית דג'ן (הדרך פתוחה מכיוון בקעת בית דג'ן ומכיוון בית דג'ן). למעשה, חורבת אל עקרבניה הינו כפר בת של בית דג'ן, שהוקם עקב העובדה כי לכפר בית דג'ן ישנם שטחי חקלאות רבים בבקעת תרצה (בדומה לכפרי בת רבים בשומרון). מהאוכף יורד שביל העפר דרומה לבית דג'ן. עקב כך, אנו נמשיך לאורך הרכס מזרחה (עם נוף מטורף!!!) ונתחבר להמשכה של דרך זו – בסמוך ל-נ.ג 572. מכאן נמשיך מזרחה, ישנה אפשרות להליכה הלוך וחזור לעין שעב אל ביר – מעיין שכבה קטן עם בריכה יפה אליה ניתן להיכנס. לאחר שחזרנו לדרך העפר נמשיך מזרחה. נטפס לשייח כאמל – נקודת תצפית נהדרת מזרחה. ומכאן לאורך שביל העפר דרומה עד לעין אל פוקא – מעיין שכבה קטן נאגרים בתוך בריכה מקורה וצוננת מאד – אחד המעיינות! בעיקר באזור כל כך חם ומדברי.
מכאן נוכל להמשיך דרומה ולבקר בחורבת טנא א-תחתא – אחת מהצעות הזיהוי לתאנת שילה המקראית. או להמשיך עם דרך העפר עוד כרבע שעה לכביש אלון.נושא הטיול: ספר מדבר שומרון 2 – מאלון מורה לכביש אלון. נחלה: מנשה
עונה מומלצת: בכל עונות השנה. בעיקר בעונות הקרות.
סוג טיול: רגלי (מיטיבי לכת).
ציוד מיוחד: משקפת, ציוד מים (בגד ים, מגבת, משקפת צלילה...)
שירותים מים ודלק: תחנת הדלק באריאל, בעלי, בקדומים, במעלה אפרים.
משך ואורך: כ-14 ק"מ כולל הגיחות לעין שעב אל ביר ולחורבת טנא א-תחתא. כ-10 ק"מ ללא הגיחות וכולל עין אל פוקא. רוב המסלול בתוואי נוח יחסית וע"ג שבילי עפר, כ-6-4 שעות. כרגיל תלוי בקצב.
ביטחון ובטיחות: למסלול הרגלי מומלץ להודיע לרבש"ץ אלון מורה ולשאת נשק ארוך. לנסות להימנע מלהתקרב לכפר בית דג'ן. בסמוך לחורבת טנא א-תחתא מצוי מאהל בדואי קטן עם מסגד מאולתר... (!).
בברכת "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"

בתקופה הזאת שעדיין הכל פורח נראה לי בצפון הגולן. אני עשיתי אותו פעם אחרי פסח והכל פרח.

עשיתי רק עד הר בנטל.  הבנתי שמדרום להר בנטל והלאה די משעמם עד הירידות בצוקים שמעל הכנרת.   לא זוכר כמה הוא קשה.

תשאל אנשים.