להיות זאת שמקשיבה, זאת שנפגעת.
אבל לא אומרת.
אותה אחת שיודעת מה קורה איתך, אבל אין לכלים לעזור.
היא חושבת על דרך, על פיתרון.
ולא מוצאת אותו.
זאת ששם בשבילך כשקשה, שכואב, שעצוב, וגם במצבים השמחים..
לא אכפת לי שיקרה לי משהו בשביל לעזור, לזה שכואב וקשה, לזה שעצוב.
אבל בעצם זה אני פוגעת בעצמי- על הדרך.
ת'אמת?! זה לא מה שאכפת לי.
אבל לאחרים כנראה כן, וכדי שאני לא אפגע בעצמי, שאני לא אכניס את עצמי למצב של להיות כל הזמן עם האנשים שצריכים אותי.
היא רוצה להוציא אותי מהצב הזה.
אבל מה שהיא לא יודעת שזה יפגע בי, זה יפגע בי יותר מכל שאר הדברים שאפשר לעשות!
אני לא אהיה אותה אחת, אני אהיה אחרת.
לא ההיא השמחה, שצוחקת, שמלאת חיים מעצם זה שהיא יכולה לעזור למישהו.
זה כייף! זה כייף לדעת שאתה יכול להיות שם בשביל האנשים האלה!
שיש מישהו בעולם שגם כשכואב וקשה לו מעריך את זה שאת שם.
אבל החיים אחרי הכל לא כאלה קלים, יש תקטעים הקשיים.
הכואבים!
ועם אותם אנשים זה לא קורה, אין כאב איתם.. יש תכאב שלהם, שלאט לאט מתפוגג.
איתם כייף
טוב לי איתם, כמו שאמרתי.
זה משמח היכולת לדעת שאת עוזרת.
אבל כשבאים ואומרים שאת בדרך פוגעת בעצמך, שאת לא יכולה להמשיך לעזור.
שזה לא טוב.
זה כבר קשה, זה פוגע.
לא בא לי להפסיק לעזור, בא לי להיות שם בשבילם!
למה למנוע את זה ממני?
במקום לעזור זה רק יפגע, באמת!
למה אתם לא יכולים להבין? הלוואי ויכולתם..
בנתיים אתם לא.
)