או ללמוד באוניברסיטה הפתוחה?

אם את גם ככה אנונימית- אולי תכתבי מה המקצוע ונעזור לך למצוא פתרונות?

ואני יודעת על מישהי שעבדה שנים כמורה והתחילה ללמוד משפטים בגיל 40..

ככה שב"ה תוחלת החיים גבוהה ואם לא תתחילי בעשר השנים הקרובות- זה לא אומר שאיבדת הכל...

שיהיה בהצלחה נשמה.. אני מאוד [!] מבינה אותך

היה לי חלום גדול. והגשמתי אותו תוך כדי 2 לידות  התקופה שהם היו תינוקות הייתה לי ממש קשה. המון רגשות אשם. הרגשתי שהמעון מגדל אותם. (הם נכנסו לשם בגיל 9 חודשים) הקפדתי בשנה הראשונה של כל אחד מהם להיות איתם בימים החופשיים שלי, ולהביא אותם איתי ללימודים עד כמה שאפשר. זה מאתגר, זה קשה, זה סיוט,

היום הם כבר בגיל של גן, יש לי תינוקת קטנה ואני איתה בבית ואני מבינה איך הפסדתי אותם. מצד שני כמוך, החלום בער בי ולא יכולתי לשבת בנחת בבית ולהנות מהם כמו שאני נהינת ממנה. איזה פינוק!!!!!!!

עצתי לך- תראי אם זה ריאלי ומה זה דורש, כמה עזרה יש לך.

יש פה שני דברים : האם הילדים יהיו- איתך הרבה? והאם הם יהיו עם משהו אוהב שדואג להם כמעט כמוך?

אני מאד הקפדתי שלפחות אחרי המעון אם אני לא מגיעה אז או בעלי או סבא וסבתא. ככה שאמנם הילדים לא ראו אותי וזה הפסד עצום עבורי ועבורם אבל יש דמות דואגת ואהבוה. תלוי מה בעלך עושה. האם הוא יכול להיות בבית במקומך?

נראה שהחלום מאד משמעותי עבורך. צנסי לראות מה המחיר באופן מדוקדק ולא באופן כללי- להיות אם הילדים או לא להיות איתם...

כמה שעות ביום? מי היה במקומך? וכ'

אני מעוניינת ללמוד מקצוע טיפולי, ויש לי אלטרנטיבות אבל הן לא מספיק מושכות אותי... זה ידרוש ממני לא לראות את הילדים מלא ימים ומלא שעות. בשכל - אני יודעת שאני פשוט לא רוצה בזה. אני יודעת לומר שהילדים חשובים לי יותר. אבל זה סוג של סיסמה, כי מה זה "חשובים לי יותר"? הרי זה לא או-או. בכל בחירה יש צדדים לכאן ולכאן.

אני לא רוצה לפגוע בילדים שלי, מבחינתי שנתיים שהם לא יראו אותי כמעט זו פגיעה לא נורמלית. גם אם יהיו איתם אבא/סבא וסבתא. בעלי עמוס מאוד, כמובן הוא מוכן לבוא ולעזור אבל זה מאוד מוגבל. יש לי תמיכה מהסבתות אבל זה לא מספיק, לא בכמות ולא באיכות...

כרגע אני נוטה ללכת על אופציה שהיא פחות ממה שאני רוצה. אני אוכל להגיע דרכה לדברים שמעניינים אותי, אבל זה עדיין סוג של ויתור גדול מבחינתי. זה גם ידרוש ממני לחזור אחורה מבחינת התואר וכו (כל מיני השלמות). אני מפחדת שאתחרט על הבחירה הזו. אמא שלי למשל אומרת לי - אני רואה שזה מאוד חשוב לך אז אולי... ומבחינת בעלי ברור לו שאין דרך להשיג את זה, בגלל השעות הרבות בלי הילדים. אין אפשרות לפרוס את זה.

נראה לי שהרבה מהנשים היום מוצאות את עצמן בדילמה הזו - ברמות שונות.

גם אני עסוקה בשאלה הזו המון. יש לי גם ילדים שכבר גדלו טיפה וגם קטנים מאד.

אני רואה ומבינה שהילדים גדלים כל כך מהר! נכון, ביום יום זה לא תמיד נראה, אבל בהסתכלות אחורה - הזמן פשוט טס!!!!

הגעתי עם עצמי להחלטה שאני רוצה להיות עם הילדים כל עוד הם קטנים. אני עובדת וכו', אבל נמצאת איתם בצהרים (משתדלת...) ומנסה להיות פנויה אליהם. עוד כמה שנים, בעז"ה הם יגדלו ואני אהיה טיפה יותר פנויה (מבחינת הזמן - לא מבחינת הצורך להיות שם עבורם...)

כבר היום הילדים הגדולים נמצאים בישיבות/אולפנות וגם כשהם בבית - הם הרבה עם החבר'ה - אני לא ממש צריכה להיות בבית בשעה שתיים עבורם.

התחלתי מוקדם והיום יוצאים לפנסיה בגיל יחסית מאוחר, כך שבעז"ה יהיו עוד מספיק שנים ללמוד, להתקדם ולהתמקצע.

לפעמים אני באמת לא מבינה מדוע אנחנו רצות אחרי עבודה ולימודים ומוכנות לעשות כל כך הרבה ויתורים וסינג'ורים, כאשר העבודה האמיתית והקריירה הכי חשובה שלנו - הילדים, שם פתאום כל ויתור נחווה כהקרבה, כאי הגשמת חלום וכו'. כאילו שהמטרה הפכה להיות העבודה והקריירה, כאשר כל האמצעים כשרים כדי להשיג את זה.

אני מזכירה לעצמי שהולדת הילדים, הגידול שלהם בעולם המורכב הזה - זו משימת חיי ואם צריך לוותר על דברים בשביל זה - אז אני מוותרת!!! מתוך בחירה ומתוך שמחה ומתוך ידיעה שבעז"ה, יום אחד נשלים את החסר.

בהצלחה! 

כמו שכבר נכתב זו באמת דילמה חשובה. 

אבל אני ממש מאמינה וגם רואה שאם האמא מלאה ומאושרת בגלל העיסוק שלה זה ממש תורם למשפחה. 

גם אני עבדתי עד לאחרונה בעבודה מדהימה שדי דרשה אותי גם בשעות שהייתי בבית.  ואני ממש רואה איך הם היו גאים בזה וזה היה מעניין ונחמד להם. ובסה"כ הם מקבלים אמא בריאה, שמחה ומסופקת. (עד היום - חצי שנה אחרי הם מדברים על העבודה שלי,  על איפה היינו עם העבודה, מה עשינו וכו' וכו'

ו - גם אמא שלי עבדה בעבודה אתגרי שכזו - ובסופו של דבר(עם כל הבאסה כילדים שאמא הגיעה הביתה אחרינו.) היום אנחנו ממש גאים בה! והיא די מקור השראה בשבילי). 

מצד שני לצערי אני רואה כ"כ הרבה אימהות מסורות שנשארות בבית אבל מקטרות הרבה יותר, הרבה יותר בעימותים עם הילדים וכיו"ב. וסליחה על הקטנוניות אלב לא ממש מרימות אתהראש הואופק מהילדים הבישולים והכביסות - לא מאד מעניין... 

 כמובן שזה עניין של התאמה ולא עניין גורף אבל נראה לי שאם זה משהו שמאד חשוב לך דווקא בשביל הילדים ובשביל השמחה והכיף של המשפחה ובלי נשיאת התסכולים זה יהיה הדבר הנכון לעשות. 

מה שחשוב הוא שבזמנים שכן תהיי בבית תשקיעי בדברים החשובים באמת - הילדים שלך. ואת שאר הדברים לפתור בדרכים אחרות ככל הניתן. כגון, ניקיון הבית בתשלום ע"י מישהי אחרת, לקנות אוכל מוכן לשבתות וכו'. וכן לוותר על בית מתוקתק בשביל הנחת ושמחת החיים.

בהצלחה ואני מחזיקה לך אצבעות .... 

התחתנתי צעירה (אחרי שירות לאומי). את התואר הראשון גמרתי עם שתי ילדות, אחרי סיומו ליוו אותי תחושות קשות על המחיר שהגדולה שילמה ולכן עבדתי מעט ואחרי כל לידה נשארתי בבית שנה לפחות. כיום היא כבר בת 16 ואני מתקרבת לגיל 40....וסוף סוף התחלתי ללמוד תואר שני במקצוע עליו חלמתי כל החיים.אני עושה סטאז' ומאד מאד נהנית. אמנם לילדים שלי זה קשה, אבל הרבה שנים הקדשתי להם.  הילדות שלהם לעולם לא תחזור, והחיים לא נגמרים בגיל 25. אפשר ללמוד ולעבוד גם כשהילדים גדלים קצת, ולא צריך לגנוז את החלומות. למרות שבעבר חשבתי שלעולם לא אגשים את החלום שלי- אבל כאמור הילדים לא נשארים קטנים לעד.אבל חשוב שתהיי שלמה עם עצמך. ולפעמים גם זו עבודה עצמית לא פשוטה.

בכל מקרה אני מבינה אותך מאד, מבינה את התסכול ואת הרצון להוציא את הכוחות שבך לפועל, אבל בחרת להביא ילדים לעולם וזה הופך כמעט כל דבר בחיים לקצת יותר מורכב. ההתלבטות היא לא פשוטה והקריעה הפנימית בהחלט קשה, והתסכול -מתסכל.. אזאני מקוו שתצליחי להגיע להחלטה שתהיי שלמה איתה ותזכרי שיש חיים אחרי שהילדים גדלים ויש למה לצפות!

אני מתחברת לכל מה שנכתב. אני אוהבת את הילדים שלי ורוצה להשקיע בהם את כולי, אבל גם - יודעת שאני צריכה להיות מלאת סיפוק מהעשייה שלי כדי להיות אמא, אישה ובן אדם שמח וטוב יותר.

חברה שלי אמרה לי - זה נשמע שאת רוצה הכל: גם ללמוד מה שהכי יספק אותך, גם שיהיה לך מעניין, גם שיהיו לך הרבה שעות עם הילדים... וזה נכון מאוד. אני באמת רוצה את כל זה ולה אני צריכה להתפשר? האם זה שהתחתנתי וילדתי יחסית מוקדם "דפק" אותי? יש כאלה שיאמרו שכן, אני ממש לא מאמינה בזה, ומעבר לזה - בטוחה שהכל לטובה והדרך שבה הלכתי והלכנו כמשפחה - הייתה הכי טובה. השאלה היא מה הלאה. אם אבחר במקצוע היותר דורש - זה לא מעט שנים של בהתחלה בקושי לראות את הילדים (בשביל הפרופורציות - מדובר על 4 ימים עד אחהצ מאוחר או לילה...), וגם בשנים שאחכ לעבוד מאוד קשה ולא ממש להרוויח. אני מסוגלת לראות את עצמי לומדת אחרי שכל הילדים שלי יגדלו, אבל - אני רק בתחילת הדרך של ללדת ילדים, אני אצטרך לחכות ככ הרבה זמן? מייאש רק לחשוב על זה. ומה יהיה בינתיים? אני לא מרגישה שגידול הילדים נותן לי לבדו את כל השמחה והסיפוק. אני בן אדם שצריך גם להיות בחוץ ולפעול, וכשאני לא עושה דברים שממלאים אותי - אני עייפה, עצובה ומדוכאת. למה היום אין כמעט מקצוע שבו אפשר לעבוד עד שעה נורמלית, להנות מהעבודה ולהגיע בצהרים לילדים? ומילא העבודה אבל הלימודים... להכניס את המשפחה שלי לשנתיים/שלוש של טרור?

בסופו של דבר כן תצטרכי לעשות וויתור כלשהו.

אם חשוב לך להיות עם הילדים שלך הרבה

במיוחד שהם קטנים תצטרכי לבחור במשהו

שהוא מספיק גמיש. 

אני גם התחתנתי בגיל צעיר מאד ומהר מאד מצאתי את עצמי עם כמה ילדים קטנים.

אבל כשהתחתנתי החלטתי שאני רוצה גם לגדל את הילדים ולהיות איתם בבית כמה שיותר 

וגם לפתח את עצמי בצד העסקי ולעבוד במשהו שאני אוהבת והוא הכשרון שלי ולא סתם ברירת מחדל.

אני זוכרת שאמא שלי אמרה לי-

תתחילי עכשיו כי אם תחכי עד שיהיה לךל זמן

אז זה יקח הרבה מאד שנים וזה יגרום לך תסכול גדול.

ואת זה היא אמרה לי מהנסיון שלה.

וזה הכיוון שהנחה אותי.

אז היום אני עובדת הרבה וקשה- אבל אני עובדת מהבית והתינוקות שלי איתי

עד שהם גדולים ויכולים ללכת למשפחתון (כי על מעון הטלתי ווטו) 

ואני עושה את הדבר שמספק אותי הכי שאפשר

וכשהילדים חוזרים הביתה עד שהם הולכים לישון אני משתדלת להיות נטו איתם 

ואם יש פגישות וכד' אז בעלי נשאר או בייביסיטר ופעם ב.. זה בסדר גמור.

וברור שזה אפשרי לגמרי- רק תצטרכי לעשות את הבחירה הנכונה ולהיות שלימה עם זה.

וסתם טיפ עצום לחיים- פחות תקשיבי למה שהסביבה אומרת ויותר תקשיבי למה שאת מאמינה

אם החלטת שמשהו אפשרי בשבילך אז זהו. מעכשיו תחפשי מה הדרך הטובה ביותר להגשים את זה

אז אולי זה לא יקרה בדרך הרגילה שאת מכירה

אבל אני מבטיחה לך שבסוף תגלי איך הכי נכון לעשות את זה וגם תצליחי.

(ובחיים אל תרגישי ש"נדפקת" בגלל בחירה שעשית

זו הייתה הבחירה שלך ולכן זה הדבר שהיה הכי נכון בשבילך)

בהצלחה

מניסיוני- הילד הראשון שלי נולד בדיוק כשסיימתי לימודי הוראה במקצוע מסויים. לתואר ראשון הייתי צריכה להשלים עוד שנה במקום אחר, אבל היה לי ברור שכמו שאמא שלי היתה איתנו תמיד כך גם אני יקדיש את הזמן לילדי. לכן לא המשכתי לסיום התואר, וגם לא עשיתי את הסטאז' ולכן אין לי מה שנקרא- אישור הוראה.

היום הילד הכי קטן שלי כבר בגן ואין לי מקצוע מכניס. ממש היה קשה כל השנים עם משכורת אחת, אבל היה שווה בשביל להשאר עם הילדים. עכשיו אין לי אפשרות לעבוד בהוראה בבית ספר כי אין לי את האישור ובלי תואר המשכורת לא משהו,

ולחזור ללימודים -זה כבר ממני והלאה...

כך שנשארתי ללא מקצוע אמיתי וכבר מתחילת השנה אני מחפשת במה אני יכולה לעבוד- שגם ארגיש בו טוב ומעניין ולא רק אביא משכורת- ןלא מוצאת. (חוץ מבודות קטנות פה ושם)

ואמא שלי גם מאז שהיא גמרה לגדל את הילדים מתגלגלת מעבודה לעבודה ולא מוצאת עבודה מספיק רצינית בלי תואר ובלי ניסיון.

שתינו שלמות עם זה שהיינו עם ילדינו בשנותיהם החשובות אבל, זאת הקרבה ממש גדולה וצריך לחשוב היטב אם ההקרבה הזאת מתאימה לך.

לדעתי כדאי לדחוס את הלימודים לתחילת החיים גם אם כבר יש ילדים ולגמור עם זה. אח"כ כבר כל האפשרויות יהיו לפנייך- אם כן לעבוד או לא...

אני לא יודעת איזה מקצוע את רוצה ללמוד, אבל אולי כדאי להתחיל נניח

ללמוד קורסים שתצטרכי באוניברסיטה הפתוחה, או במסלול חלקי, מה

שיקדם אותך לתואר לאט אבל בלי לפגוע בילדים??

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת