עדותו של רבי משה אלפרט על הבחירות הראשונות / סיון רהב-מאיר
גלי הציניות והביקורת בתקופה שלפני הבחירות משכיחים לעיתים עובדה בסיסית ומרגשת: ביום שלישי הקרוב נלך לקלפי, בהליך בחירות חופשיות לכנסת, במדינה יהודית ודמוקרטית בת 64.
בקרוב יראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר אילן הספר "המוכתר", שהוא בעצם יומנו של משה אלפרט, איש היישוב הישן של ירושלים, חרדי וציוני, שכיהן כמוכתר של כמה שכונות לפני קום המדינה (בתמונה). אלפרט כתב לעצמו, בין היתר, על יום הבחירות הראשונות לכנסת בשנת 49', והקריאה בתיאור הנרגש שלו יכולה לאזן אולי מעט את הטוקבקים והסטטוסים של ימינו ולתת קצת פרופורציה:
"בשעה 5:35 בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי, ר' שמעון לייב, וגיסי, ר' נתנאל סלדוכין, ובני דב. אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה. כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
אחרי אלפיים שנות גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית ו"ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".
בני דב הלך מהבית בשעה 5:45 והלך באשר הלך כי הוא אוהד גדול לרשימת האצ"ל, ולא בא כל היום וכל הלילה.
אני ואשתי וגיסי הלכנו לקלפי באזור רחוב החבשים, ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו.
בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה, כי פנקס הזהות של ישראל היה בידי.
לא היה גבול לאושר והשמחה שהיו לי.
השמש הביא את תיבת הקלפי, והיו"ר קרא אותי ואמר "והדרת פני זקן" ואמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים.
ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היו"ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי וספר הבוחרים, וסגן היו"ר רשם את שמי בנייר ונתן לי את מספר 1. מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני, ששם היו מונחים כל הפתקאות מכל הרשימות, וביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ב', רשימת האיחוד הדתי, ושמתי אותה לתוך המעטפה שקבלתי אותה מידי היו"ר, ונכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת.
והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו רגע שלא זכו לו לא האבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע קדושה וטהרה כזו. אשרי לי ואשרי חלקי! בירכתי ברכת שהחיינו, ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי.
לחצתי את ידי היו"ר והסגן ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם.
חיכיתי במסדרון לאשתי, כי היתה השנייה, ואחריה אחי מספר 3, ואחריו גיסי נתנאל סלדובין מספר 4, ובשעה 6:28 שבנו הביתה והלכתי להתפלל. יום חג גדול!"
מרגש!
אם נזכור בכל רגע ורגע לאיזה מתנה ענקית זכינו
נכון, עדיין מלכות בית דוד לא חזרה
נכון, יש עוד הרבה בעיות לשפר במדינה
נכון, המצב שאנחנו רואים בכל מטר ומטר הוא לא הכי מרנין
אבל חבר'ה
חזון הנביאים כבר כאן! (עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח' 5-4)
מדינה יהודית בארץ ישראל
מי היה מאמין שזה אפשרי
לעם קטן, מפוזר
שרק לפני פחות משביעים שנה ביזו אותו
תהיה מדינה,
לא סתם מדינה
מדינה מפותחת
מדינה שמופיעה בכל כותרות העיתונים בעולם
מדינה עם צבא בעל עוצמה בין לאומית
מדינה עם כלכלה יציבה
מדינה שמדברים בה עברית
מדינה יהודית
דבר שסבא רבה שלי ושלך לא זכה לראות
שנזכה להבין את גודל המעלה של מחר
שנעשה בעז"ה את פעולתינו מלמטה
והקב"ה יפעל למעלה
בשורות טובות!
