מסע קסום לשנות התשעים - אני ממש אהבתי ט'
עבר עריכה על ידי שמואלג בתאריך י"ג בשבט תשע"ג 23:25

אם אתם בני 25 ומעלה, אז גם אתם העברתם את הילדות וההתבגרות שלכם, אי שם בניינטיז, שנות התשעים המאושרות. ואם גדלתם בניינטיז, סביר להניח שגם אתם חוויתם על בשרכם את המעבר מדור ה-X לדור ה-Y, את המחשבים הראשונים, התפתחות הטכנולוגיה, וכמובן, את מגון התופעות האופנתיות והתרבותיות ההזויות ששלטו כאן הרבה לפני שכל ילד הסתובב עם סמארטפון.

 

פרסומת חדשה ונהדרת של הדפדפן הותיק Explorer, מנסה להזכיר לנו מי היה כאן הרבה לפני האחרים, ומעלה מהאוב חוויות תרבות שונות ומשונות היישר משנות התשעים, בסרטון קסום שמנסה לגעת לנו ישר בלב באמצעות זכרונות הילדות שלנו והשנים התמימות שלעולם לא תחזורנה. כך תוכלו להיזכר בין השאר בצמיד-סרגל המתקפל, יויו, דיסקטים, מחברות צביעה, פאוץ', פי סי עתיק, טמאגוצ'י, בובות טרולים, ווקמן, רובה מים, נעליים מתנפחות, סוליית נעליים עם אורות מהבהבים, פוגים, משחקי קופסא, תספורות המדרגה המשעשעת, ארנק עם שרשרת ברזל ועוד.

 

בתחילת שנות התשעים, כשהמחשבים הבייתיים הפכו למוצר חובה בכל בית, עדין לא ידענו מה זה אינטרנט. השמועות על מכשיר המודם שמאפשר תקשורת עם מחשבים אחרים החלו לצוץ, וכשהאינטרנט הופיע, הגלישה הייתה על גבי קו הטלפון בלבד ובאמצעות חיוג לספק האינטרנט. כדי לגלוש ולהינות מפלא העולם החדש, היינו הולכים לספריה הציבורית, ונרשמים לחצי שעת גלישה שחצי ממנה הייתה מתבזבזת על המתנה לטעינת אתרים, ולהתחברות לרשת.


כמובן, תחילת עידן האינטרנט, הייתה גם שעתו המוצלחת והיפה ביותר של האקספלורר, הדפדפן שהפך למונופול. עם השנים, התווספו דפדפנים שונים נוספים לשוק, והחלו נוגסים אט אט בנתח השוק של אקספלורר וכיום הדפדפן הותיק נחשב למיושן ולטראבל מייקר. הפרסומת החדשה מנסה כאמור, לפרוט על הרגשות שלנו ולנסות לעורר בנו את יצר הנוסטלגיה, ולתת צ'אנס נוסף לדפדפן שרבים כבר אינם זוכרים אפילו שהוא קיים.


אני לא בטוח אם הפרסומת הזאת תחזיר עטרה ליושנה, אבל היא בהחלט מצליחה לרגש ואפילו לגרום לי לסלוח לאקספלורר על כך שאי שם בדרך שכח את הקהל שלו, והפך מנותק ומורם מהעם. האקספלורר החדש נוצר בכדי לתמוך במערכת ההפעלה החדשה ווינזדוז שמונה, והוא כבר זמין להורדה ברשת.

 

מקור

 

 

ואני אהבתי כי לצעירים מעל עשרים (וחמש) זה כייף להיזכר שורק

 

 

בעעע למה זה לא מוטמע?...ט'
אני זוכר שהיה אז כיסוי מסךפריסבי
וסופר מריו, סוניק וGTA2
יווווו.. איזו נוסטלגיה!נוצה ברוח

משעשע לחשוב שבאמת היינו משחקים בזה...

 

כמה שעות ביזבזתי על פוגים עם אחים שלי...מוציא לשון

 

וכמובן תמיד הפסדתי..מבולבל

אם כבר מחשבים ושנות התשעים...rivka501

אז היה את החלק המטריד הזה של

"כעת ניתן לכבות את המחשב"

זוכרים?

המחשבים היו נשארים דולקים במצב הזה ימים שלמים :O

- אוי *זה* נוסטלגיהשמואלג

היה איכשהו אפשר לשנות שם את הרקע- אבל לעולם לא הבנתי איך...

logos.sys, logow.sysמשה

Windows נטען וכיבוי, בהתאמה...

נוריד מהגג את המחשב הישן בשביל זה? שמואלג

(או להתקין 95 על מחשב ורטואלי)

פעם היה לי מחשב וירטואלי עם 95 ו-3.11משה

עם אינטרנט!

 

חבל שלא שמרתי.

זכור לי שיש לי דיסק עם 95 בביתשמואלג

יש סיכוי שעוד ניתן למצוא כאלה באינטרנט לא?

 

וזה סיפור לסדר למחשבים הורטואלים האלה אינטרנט? |תוהה בתמימות|

חיפשתימשה

95 מצאתי פעם ויש מצב שיש לי עדיין את הדיסק (חוקי, שקיבלתי פעם ממישהו ששדרג).

 

3.11 לא מצאתי...

טופי תות

חחח!!!

יא! נעליים עם אור! צמיד מתקפל! יויו!בין השורות

זה היה מתנות שכל יומולדת הייתי מקבלת

ופאוץ'? רק למאגניבים אצלנו היה את זה ותמיד רציתי אחד כזה גם

ואח שלי היה משחק בפוגים, כנראה כי הייתי קורעת אותו בגולות

קיצור- אהבתי! ז"א, התכוונתי לייק!

פאוץנשמה צפתית
*זה* נוסטלגיה
אז גם לנו יהיה מה לספר לילדים!כתר הרימון

לא רק ההורים שלנו מספרים לנו.

 

 

|נרגע|

אפילו אני זוכרת את כל הדברים שםם!פלספנית

בעזהי"ת

 

הטרול והיו יו, 

צמידים מתקפלים זה כזה שאותיות וסוכריות היו מחלקים והיינו מחתימים את ההורים בשביל לקבל צמיד 

 

והיו לנו מלאא פאוצ'ים!! תמיד היינו לוקחים אותם לכל הירידי פורים וכאלה שהיינו צ'כים עלינו כסף.. [עד היום אמשלי לפעמים מציידת את אחי הקטן ב'פאוץ בשביל לשים את הפלאפון שלא ייאבד' ]

 

והמחשביםם!! 

היה לנו מחשב שמדליקים והוא עושה רק מסך כחול כזה עם אפשרויות, הייתי קטנה מידי בשביל לנסות להכיר את שאר האפשרויות, הכרתי רק את המשחקים ובתוכם הכי אהבתי פק-מן ומשחק עלום בשם 'הכדור האדום' או 'הכדור הקופץ', הייתי יושבת על זה שעווותת

 

ועם הדיסקים המרובעים עוד היינו מביאים עבודות לבצפר בכיתה ב-ג'. 

עכשיו אני ממש מרגישה ספתא..

 

וזה כשאני בערך הכי קטנה פהה!

 

אז לנו היה משחק אחד מווינט, שאין לי מושג איךבין השורות

קוראים לו ושנים אני מנסה להיזכר.

תמיד הגענו עד שלב 4 בערך

זה היה כזה עיגול שאנחנו אמורים להעביר בהצלחה בין המכשולים כשהמסך כל הזמן מתקדם למעלה במהירות גוברת.

בשלב ראשון בין דשא וקוצים- עיגולים עם בליטות, 

עולם שני לא זוכרת,

עולם שלישי היה עולם של שוקולד,

ורביעי חייזרים נראלי, או מטוסים?

הנוסטלגיה... ומי שישמע, כאילו אני בת 100 

 

בכדור הקופץ את מתכוונת לבאמפי?ת.מ.
ואפילו שאני בת פחות מ25 אני זוכרת את הדברים האלה...
אהבתי, כיף להיזכר בזה-משה ר-

זוכרים את המגאסון?

והיה פעם גם סרגל עם עיגולים משוננים בפנים, שהיה אפשר לעשות כל מיני צורות איתו

והיו גולות!פלספנית

בעזהי"ת

 

היינו משחקים גולות בבית.

 

זה עוד קיים היום? מישהו יודע?

[לא מדברת על גוגואים אפילוו]

גוגואים הכי טוב, היה לי עץ משמיש בחצר |מושחט|שמואלג
גולות עוד יש-משה ר-

זוכרים שהיה פליקים?

זה השדרוג של הפוגים

אתם כ"כ זקנים?(מבולבל)נשמה צפתית
למהחצי מהדברים שאתם כותבים אני לא מכירה?!
זה לא שאנחנו זקנים, זאת את צעירה-משה ר-
כנראה היתה לך ילדות עשוקה.בין השורות

איך לא מכירה?

לפחות חצי את מכירה, זה גם משהו. |מנחמת|

 

נשמה צפתית
אני מכירה בובות
אז את בסדר.בין השורות

למרות שתלוי איזו בובה, כן?

יש הבדל בין בארבי של פעם לבראץ של היום.

בשכונה שלי היה את "שימעלה"

אותי הקליטו למשהו דמוי שימעלה! <סקופ>פלספנית

בעזהי"ת

 

נכון יש את חברת המשחקים 'ישראטויס'? שיש להם מלאאא משחקים של דוסים כאלה, בין השאר?

 

אז המנהלים של זה  זה בנדוד של אמא.

 

בקיצור, אחרי ששימעלה צבר תאוצה [אני לא זוכרת אם שימעלה זה שלהם או לא..], הם רצו להוציא בובה כזאת, בבת, שאומרת ברכת המזון.

אז לקחו אותי לאולפן והקליטו אותי בקטעים מהברכה וזה היה ממש מגניבב ואז הם הביאו לי מלאאאא משחקים שלהם במתנה [וגמככה היו לנו אז מלאאא משחקים שלהם כי כל פעם שנפגשנו הם הביאו לנו

 

 

קראו לבובה משו כמו "רבקל'ה"..יעל מהדרום
שימעלה חחחחנשמה צפתית
לי היתה בובה בהריוןD
לי הייתה בובה שעוצמת ופותחת עיניים!!פלספנית

בעזהי"ת

 

זה היה ה---חידוש הגדול!!

 

ופעם אחת מצאתי בובה שהגיע עם אוכל בכפית, והפה שלה היה נפתח, והכפית הייתה עם פלסטיק כזה ומדבקה שהיה אפשר לעשות כאילו היא ממש אוכלת!!

 

ביזבזתי על זה את כל הדמי חנוכה של אותה שנה.

 

וזאת השנה היחידה שקניתי בדמי כיס בובה. כל שאר השנים, כשהיינו נוסעים מסבתא ישר לטויס אר אס, קניתי לגואים שאווים במיוחד.. 

יואו!נשמה צפתית
הזכרת לי שהיתה לי בובה זוחלת!!!
והיו את הברביות האלה שכל הזמן היתה יוצאת להם היד או הרגל
חחחחטופי תות

הבובות שכל הזמן יוצאת להם היד או הרגל!!

אתם קורעים אותי בשירשור הזה.....

הסרגלים האלו היו מגניבים!ת.מ.
^^הסרגל!!טופי תות
לא רק מעל 25יוסלה קמצן (קדוש?)

אני זוכר את כל מה שהוזכר שם ואני עדיין לא בן 22

יוווווווו נקודה למחשבה

פוגים זה כזה ישן...

אחד ההורים בגן של אמא שלי היה מייצר את זה במפעל שלו.. היו לנו את כל הפוגים השווים

והטמגוצ'י שלי תמיד היה מת..

 

והמחשב הישן שהיה לנו עם דיסקט 3.14....

וסופר מריו, וכובש שטחים...

 

ממש נוסטלגיה על הבוקר

טמגוצי נועד בשביל למותאריק מהדרום

ייצרו אותו על מנת לבאס את הילדים, תחשבי על זה, איזו תועלת הוא היה מביא לעולם חוץ מנהקודה הזאת?

נזכרתי בעוד כמהפריסבי
קלפי סופר גול כשזה יצא ב-97. השחקנים שמה היום מאמנים בקבוצות.

הפוגים האלה של פוקימון שבתוך התפוצ'יפס.

גיימבוי, טטריס, מערכת הפעלה ‏MS-DOS
אפשר להפעיל את כל המשחקים האלה עם אמולטוריםמשה

או על VPC/VMWare/ מה שלא יהיה.

 

הם עדיפים מהרבה משחקים חדשים, הרבה יותר חמודים והרבה פחות אלימים ומלאי דם וגופות.

גיימבוי!!!ג'נדס
עד לפני שלוש שנים, כל קיץ הייתי מתחילה מחדש את המשחק של הפוקימון (האדום, למי שזוכר).
לי היה גולד, סילבר וקריסטלפריסבי
והיו שם באגים שהיה אפשר לשכפל פוקימונים ‎
פרסומת חמודה ממש (נכתב מ-IE, כידוע לחלקכם)משה
עזרה דחופה מבני העשרים ומעלה!ניל"ס
איך קראו למשחק הזה שהיה עם רכב החלל שצריך לעבור מסלול בלי ליפול ו/או להתפוצץ בדרך??

אני זוכרת שתמיד הייתי מחכה שאחים שלי יפסלו כדי שיגיע תורי,
ובסוף הייתי נפסלת תוך שנייה...!
(ככה זה כשאת בת אחרי שני בנים..)

זה בערך המשחק היחיד שעניין אותי אז.
זה ודייב, כמובן
יש לו גירסת פלאש...משה
יש לדוסבוקס גרסת JAVA11111

http://www.old-games.org/onlineGames/sky

אבל JAVA באופן כללי לא מומלצת.

וואי זה ענק!!!אני והואאחרונה

פוגיםצוחק

מחשבה אישית - אל תאכלו אותי חי..מחפש אהבה

מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...

מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...

מישהו יודע?

אני לא מתנצלת, אני רק מראה לו כמה הוא מדומייןאני:)))))

מה את שואלת? זה פורום פתוח למי שרוצה, יש כאן גם חילונים

חאבייר מיליימחפש אהבה

מישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?

בגלל הרב שהביא אותו לשם, שגריר ארגנטינה בישראלפ.א.
כי ישיבת חברון נחשבת ל"אם הישיבות" הליטאיות, מסמלת מבחינת הרב את עולם התורה היהודי בישראל.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

בדיוק. בגלל פוליטיקהנקדימון
ולא מהצד של מיליי עצמו
היית אומר כך אם זה היה הפוך?חתול זמני
כנראה שלאנקדימון
כי הישיבות הציוניות יכולות לייצג את המדינה, ואילו החרדיות מתעקשות להתנתק ולהתבדל מהמדינה, ולכן יש היגיון שאם הוא מבקר בישיבה (מאיזו סיבה מוזרה שתהיה לו) אז זו תהיה ישיבה ציונית - ממש כמו שנתניהו מגיע למרכז הרב ביום ירושלים, ולא הולך לישיבת חברון.
מיליי מתעניין ביהדותחתול זמני

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

מה זה אוסטיודן ובחורים בפולו?נחלת
אוסטיודן = יהודי מזרח אירופהחתול זמני

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

 

פולו זה סוג של חולצה לא?

מח מצומצם כמו אבטיח מרובע...מחפש אהבה
??חתול זמניאחרונה
תגידו, כל המתנחלים הם כאלו אידיאליסטים?מחפש אהבה

שאין להם בראש שום דבר אחר חוץ מיישוב הארץ, או שמתערבבים פה עוד דברים אחרים [כסף, נדל"ן, מקום לגור, ועוד ועוד].

כי פעם חשבתי ככה, אבל כשהכרתי עותם קצת יותר מקרוב ראיתי שכנראה יש פה עוד המוווווווווווווווווווווווווון דברים אחרים.

מה אתם אומרים.ות?

בכל אידיאולוגיה יש המון דברים אחריםקפיץ

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

ונגיד שכן אז מה? גם עולים חדשים מרוויחים מהעליה.מיקעלעברימבאר

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אמרתי שאסור?קפיץ
מה רע בזה?רוני 1234

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

למאי נפקא מינה?נקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

 

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

 

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

לאברגוע
יש היום הרבה שבוחרים לגור ביו"ש בעיקר בגלל מחירי הדירות או הרצון לגור בישוב דתי
מחירי הדירות זולים יש גם בפריפריהנפשי תערוג
וישובים דתיים אפשר להקים גם שם.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אם מדברים על פריפריה במרחק סביר מהמרכזברגוע

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)


והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

מתנחלים זה קשת רחבה מאדשוקולד לבן

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.


בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)


נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

מי זה כל המתנחלים?רקאני

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

 

מעולם לא היה דבר שתרם למפעל ההתנחלויותאריק מהדרום

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה נכוןמשה
ומי שקנה אחרי הגירוש... התעשר
נשמע לא טוב כל הסיפור הזה.נחלת
למה לא?קפיץ

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

נכון בעצם. שוקולד לבן צודק. בכל זאת ישנחלת

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

אם כבר אז צודקתשוקולד לבןאחרונה

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

למה?רקאני
החיים וזהמישהי719

היי לכם

איך מתקדמים החיים שלכם?

אתם מרגישים שהגשמתם את המטרות והחלומות שלכם?

האם קרה לכם שהרגשתם שכל הדלתות נסגרו בפניכם? מה עשיתם אז?

מתייעצת כי אין לי מושג מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי...

חסרים הרבה פרטים להבין את התמונה שלךפ.א.
בבקשה פ.א. הסבר פעם נוספת איך יודעיםנחלת

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

 

תודה!

סבבה מאודחתול זמני

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

 

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

 

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

 

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

 

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

לא סבבה בכללנעמי28
אז מה בטעם בחיים? תחושות של גיל 119
נכון,חתול זמני

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

תשע נשמות זה לא כזה זמנינעמי28
גם זה נגמר מתישהו...חתול זמני
יש מי שיכנה את זה דיכאון. מתמשך. סליחה.נחלת
הממ.חתול זמני

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

הרי אני כבן 70… כמו בסיפורי ההגדה של פסחפ.א.
כך אתה נשמע, שבע ימים וחוויות שהספקת לחוות בחיים הארוכים שלך…
תראה,חתול זמני

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

 

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

נשמע שאתה עם ציפיות ודרישות צנועות, תבורך 🌹פ.א.
היום ראיתי בתלמוד ירושלמי שעל ראב"ע נאמרחתול זמני

"נער הייתי גם זקנתי"

אולי כמו שמיכלאנג'לו בואונרוטי אמרLavender

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

למה אנחנו זקוקים למטרות?חתול זמני

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

בכל יום יש את המטרה שלו - למצות, להודות, לבקש....נחלת

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

 

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

 

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני עוסק בהתנדבות אם יש לי זמן לכךחתול זמני

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

לא יכול להיות כזה דברנחלת

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

 

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

 

אולי זה נכון ביחס לאנשים, אבל אני חתול זמניחתול זמני

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

תבקש להרגיש קצת רעב......נחלת
חושבתנחלת

 

 

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

 

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

 

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

 

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

 

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

 

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

 

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

 

 

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

 

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

 

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

 

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

 

שבוע טוב וחג שמח!

 

התכוונתי עם כאלו תחושות לא עם כאלה אנשים.נחלת
איני מרגיש שיש לי תפקיד מיוחד,חתול זמני

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

 

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

 

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

 

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

 

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

 

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

 

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

זאב בודד ולא חתול, זמני או לא...נכון?נחלת
חתול.חתול זמניאחרונה
החיים שלי תותיםLavender

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

 

תודה❤️ בעז"ה🙏מישהי719
כל כך נכון וכל כך יפה. מאושרת בשבילך.נחלת
וואיהרמוניה

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

באמת להתחנן להשם.נחלת

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

 

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

 

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

 

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

מפליא עד כמה פעולה קטנה, ממש פעולה, עם הידייםנחלת

יכולה לגרש חושך גדול.

 

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

גםנחלת

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

תודה❣️מישהי719
ישoo

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני


אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

צריך להיות שקוע במשהו אידאליסטינוגע, לא נוגע

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.


ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מסכימה לגמרי עם המטרות האמורותנחלת
אפשר שאלה?מחפש אהבה

במה אתם יותר מאמינים:

בזה שאפשר לקלקל,

או בזה שאפשר לתקן???

לתקן - חלק משאיפה מתמדת להשתפר, להתייעל, להחכים,פ.א.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

אחי, בפשיטותמחפש אהבה
משאיר לך לבחור מה לקחת מהתגובה - המילה הראשונהפ.א.
מספיקה 
במושכל ראשון - שאפשר לקלקלמבקש אמונה

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

שניהם אפשרייםרקאני

לקלקל יותר קל

בשבילoo

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן


כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

מאה אחוז!נחלת
לתקןחתול זמני

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אפשר גם וגם, מה השאלה?advfb
יותר קל לקלקלאני:)))))
אבל בשניהם
זה שאפשר לקלקל זה עובדהנקדימון
האמונה נדרשת כדי לתקן, וכמו כל אמונה - היא מצריכה מאמץ ותיחזוק.
בעיניי גם זה שאפשר לתקן זו עובדהמחפש אהבה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

מה פירוש "תפס יותר"?נקדימון
לא הבנתי את הכוונה שלך בזה
אנחנו יותר מרגישים אותומחפש אהבהאחרונה
באווירת היום..לא יודעתת
יש פה מישהו/י שרוצה לספר על אדם שנפל/נרצח? ומה נוכל ללמוד ולקחת ממנו?❤️
משפחת גזמחפש אהבה

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

תמונה להכניס בלב ולא להוציא אותה משם לעולם..מחפש אהבה

נכון. לצערנו מאז יש הרבה אסונות יוצאי דופן.נחלתאחרונה
נכד של דוד שלי - דוד יצחקעזריאל ברגר

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

רס"ן אליאב אביטבול למד איתי בישיבה התיכוניתאריק מהדרום
יזכור - רב סרן אליאב עמרם אביטבול

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

פעם הרגשתם שמישהו מבין אתכם?מחפש אהבה

אבל באמת?

ואתם חשובים לו באמת?

ויצא לכם להיות גם מאוכזבים ממנו אחרי זה?

אולי סוג של בגד בכם?

כן, פעמיים הרגשתי שמבינים אותיאינגיד

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

כן.חתול זמני

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

נדיר מאדזיויק
אבל כן
כן, מתלבט בין ג'מיני לבין ג'פטומתוך סקרנות

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

 

אולי ניקים ספציפיים בפורום

אתה מלךמחפש אהבה
כן, גם הם אמרו לי 🙂מתוך סקרנות
כן אבל יש להזהר מלהתמכר. היתה על כך כתבה בחוברתנחלת

 

"המקום" - לחרדים עובדים.

 

 

צודקת לגמרי, תודהמתוך סקרנות
זה מורכבשלג דאשתקד

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

לאמחפש שם
הרבה שנים חיפשתי מישהו שיבין אותי, וזה לא קרה... הסתובבתי עם כעס ואשמה על העולם שלא מבין אותי. הגאולה שלי החלה כשהתחלתי למצוא בתוכי משענת, כהתחלתי להבין שרק בכוחי לתת לעצמי אהבת אמת ושאני לא אמצא אותה בחוץ.
מקסים!נחלת
זה קרה בתהליך סדור שתוכל לשתףנקדימון
או שזה משהו ספונטני שהתפתח בתוכך?
לא חושב שסדורמחפש שם

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יפה מאוד, עלה והצלח!!שלג דאשתקדאחרונה

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

כןהפי
זכרתי את הטוב ... וזה עזר לי למחול בלב שלם
מקסים!נחלת
בהחלט. חברות טובות. גם יעוץ. ואפילונחלת

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

 

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

 

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

 

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

עצות לטסט!!!!מחפש אהבה

זה הכל סייעתות או יש מה לעשות השתדלות?

גם וגםל המשוגע היחידי

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

בהצלחה!!!אנונימי 14
לא להכנס למחשבות על..מחפש שם

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

לגשת כאשר מוכניםאינגיד

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).


 

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרהאריק מהדרום

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.


בהצלחה.

מישו עבר בראשון?מחפש אהבה
אני - לדעתי תלוי איפה לומדים, מבחינת עומס התנועהזמירות
למדתי ונבחנתי בעיר רגועה ולא עמוסה בתנועה
אני. והופתעתי מזה...יעל מהדרום
לק"י

הרבה בהצלחה לך!

לאחר מעשה במה תלית את ההצלחה?מחפש אהבה
לא ברוריעל מהדרום
נכון יותר לשאול את מורה הנהיגה שלךנפשי תערוג
הוא כנראה יותר מנוסה 
בדיוק אנחנו בימי בה"ב הקדושיםחתול זמניאחרונה

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה

אולי יעניין אותך