לאן נעלמת.
תסביר לי.
כבר המון זמן אני מחפשת אותך.
למה את לא קורא לי?
אז מה אם לקח לי זמן לקלוט שאיבדתי אותך!
איך, איך אתה לא שומע אותי שואלת איפה אתה..
רק תגיד, תרמוז, תן מבט. תחייך ותסמן לי שאתה כאן.
אבל לא, אני לבד, ומסביבי הכל שקט. העולם נח בשלווה.
למה אתה עוזב אותי באמצע הדרך, כשאני מסתובבת אבודה במדבר?
ידך שתמיד החזיקה בידי, עינייך שתמיד הביטו בי באהבה..
איפה הם עכשיו? למה אני זועקת אל הדממה?
רגליי הולכות מעצמן, מחפשות את השביל הנכון.
כשהיית ידעתי לאן ללכת, לאיזה כיוון לפנות,
אבל עכשיו התנתקתי מהמציאות- אני עמוק בעולם הדמיון!
כנראה שבלעדיך לא יכולתי להתמודד אז החלטתי שלברוח זה פתרון..
כולם אומרים שאתה עדיין פה, איתי,
שגם אם אני לא שמה לב אתה עדיין מוליך אותי.
אבל מה הם מבינים? רק אני מרגישה את זה, איך ידייך כבר לא עוטפות..
ברכות, בחמלה.. כמו שרק אתה יודע לחבק..
כשאתה כאן אתה כאן בכל כולך- מקשיב לקריאותיי ותפילותיי שרק אותך מבקשות..
נותן לי הרגשה שהכל בסדר, כשאני איתך..
אז איפה אתה עכשיו, איפה אתה?
אבא, ה', אלוקים, אתה למעלה? אתה איתי?
אתה כאן או שם?
תמיד אומרים שאתה נמצא בכל מקום, בכל העולם..
אז אולי הם שיקרו לי, כולם..
כי עכשיו- אולי אתה למעלה,
ואולי אתה למטה,
מה שאני יודעת- אתה לא כאן.
אתה לא איתי.