תפסיקו להיות כאלו צבועים!
כולכם! חבורת צבועים שמרוכזים רק בעצמם.
למה את באה ושואלת אותי מה קורה ואת מצפה שאגיד ב"ה או סבבה או משו כזה. למה ברגע שאני אגיד משו אחר את מיד תעשי את עצמך כלא שומעת?1 את לא אמורה להיות חברה הכי טובה שלי? ולמה את אומרת שאת דואגת לי אך שיש לי בעיה את "עסוקה מידיי" אעלק מדריכה את.... ואת, כשאני מספרת לך משו טיפה מעצבן את מיד אומרת לי תהי בשמחה ובכלל לא מקשיבה? אתה לא "אוהבת אותי" כמו שאמרת? ואמא, ואבא, והוא, והיא, והבת דודה, והמדריכה, והמחנכת והחברה. וכולם!
די! נמאס לי לדבר איתך ולגלות שבכלל לא הקשבת וברגע שאת יכולה את משנה נושא והפעם מדברים עליך ורק עליך ותמיד עליך?!
ואוף! איכסה כולכם!
תבכו לי כל החיים על הבעיות שלכם אבל אני, לי אין בעיות! מה פתאום!? אני סתם בן אדם שכיף לפרוק עליו....
"בחייאת" לא שמתן לב חברותי לשבט שפשוט לא הייתי איתכן היום?! שבאתי ועם פרצוף מבואס לאללה?
נכון, אני יודעת להסתיר רגשות מעולה. אבל אפשר להגיד משו? חשבתם אולי שזה בגלל שאין לי שום רצון לספר לכם. לא אחד מכם! אתם סתם חבורת......
וזהו, יהיו כאן בנות שיכתבו ואולי רק יגידו בלב שוואלה זאתי כפוית טובה ורעה שכל היום בדיכי שלה ולא מוכנה להקשיב לאף אחד. זה מה שאמרה לי מי שפעם היתה מבחינתי מדריכה נערצת! אז, שתדעו לכן, שאני גם בן אדם, ויש לי רגשות, וגמלי מותר לעבור משברים ולבכות ולצרוח ולהתחצף ולהעליב. ובכל זאת הכל נשאר בלב. גם הדמעות....
אוף! נהייתי כ"כ סגורה שאפילו שאני לבד הפסקתי לבכות. לפחות זה היה מקל....
ועכשיו, רק אבן כבדה בלב שאף אחד לא יודע מקיומה.
כולם עסוקים להאמין לחיוך שבפנים. מה שמעניין אותי, למה אתם מאמינים לחיוך הזה?! כי קל ונוח או שבאמת אני כ"כ משכנעת?
אפילו אמא שלי כבר לא שמה עלי.
ואייכסה!
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)