בס"ד
שיר ראשון!!
אבל תקראו 
למרות האורך...
כל התסכול,הכאב,
הצער השואב.
שלקחו ממנה הרבה כוחות שבה אינם,
עוד התחננה פעם או שתיים
כבר זעקה והרימה עינייה לשמיים
מי יודע כאן את זהותה?
אבודה היא כאן,כחושה ופחותה
מי יאמין שממקום אחר באה?
שעוד בין הכרמים עם שמלה ורודה רקדה לה ונעה..
שהיה לה את כל מחמד עיניה כבר בידה הפעוטה
אך עכשיו מה ישלה?אפילו לא פרוטה,
וכל זה קרה אך ורק באשמתה
כי מאז ומתמיד ידעה שהיא סתם גופה נחותה
אף אדם לא האמין לה שבתוך הגוויה הזאת יש רגשות
והיא?כל לילה נרדמה כשעל עיניה דמעות
דמעות של בדידות וכאב צורב ועמוק
איפה השמיים הבהירים?השמחה?והשחוק?
נעלמו הם כבר מזמן,עזבו אותה בדד
מאז שאותו האדם היקר לה מכל אותה שדד
לא שדד בכסף ואף לא בממון
ניצל את תמימותה ולקח ממנה את הרון
לקח ממנה את כל משמעותה
וכעת היא נמצאת,מבוהלת,מרגישה חבוטה
בגדו באמונה,באוצרה היקר מכל
וכעת היא בוכה בכאב ובשכול
זהו סיפור עצוב על נסיכה קטנה
שגדלה לתוך ביטחון,אהבה ואמונה
אמונה בבני אדם,שיהיו נאמנים לה לעד
אך עכשיו באשמתם כל כבודה ומעמדה נכחד
אם תרצו לראותה-תחפשו בשקידה
בין בישיבה ,בין בעמידה,בין האמת לבין החידה.
בכל הג'ונגלים הפראיים והמערות
ואולי גם תמצאו אותה שם בתוך אחד הבורות,
מכוסה בבוץ,עלובה שכזאת
מי היה מאמין שנסיכה הייתה זאת?!שטויות!עיניה רק הוזות
גוססת לה ערירית,בודדה
זהו-זה הסוף,אחרי שכל חייה נפשה נדדה??
בהשתקפות המים עיניה נגלות
פנים כעורות נהפכו,עקומות,מצולקות
כולם בורחים מזועזעים בעוד עוברת היא בין התעלות
כי מי ירצה בגוויה שכזאת?!
)