זאת המצווה הזאת ,שונאת את המקום הזה . ראוי לציין שאחת הסיבות  שאני לוקחת גלולות אם לא הסיבה הכי גדולה היא שאני לא רוצה לקבל מחזור...

לא שהייתי מעדיפה את הצד השני, כן?

אבל למרות זאת באמת מרגישים שזה חסר בקשר. צריך להשתדל ליצור את ההתלהבות והציפיה כמה שאפשר גם כשמותרים הרבה זמן. לעשות נגיד פעם בחודש ערב מ-מש מיוחד ומושקע וכל מיני כאלה. 

אני מבינה שגם את לא מהשונאות מקווה, אז אני ממש ממליצה לך ללכת בתשיעי לטבול, זה מרגיע, זה משחרר, וזה אפילו נותן טעם של התחדשות בכ"ז, לא ראית תמקווה כבר 8 חודשים בערך.. [וגם אומרים שזה סגולה..]

מצער מאוד מאוד לקרוא את כל התגובות על המקווה, לדעתי זו המצווה הכי מקסימה ומרגשת שיש

אני ב"ה משתתפת בלימוד קבוע של נשים נשואות שלומדות ביחד  עם רבנית צדיקה את ההלכות וגם הרבה מאוד מעבר

אותי זה חיזק מאוד, אני ממש מחכה לטבילה, זו חוויה מדהימה בעיניי.

אנחנ לומדות עד כמה חשוב להשקיע בקשר הזוגי ע"י המצווה הזאת וכמובן- ככל שיותר משקיעים בתפילה ובלימוד וגם טכנית (לבשל משהו טעים לליל הטבילה ולנוח באותו יום כדי להיות רעננה ורגועה וכו') אז גם מרגישים את ההבדל

אני חושבת שכדאי למי שלא מתחברת ללמוד על הנושא מבחינה רוחנית ופנימית ואם ההליכה למקווה היא כזה סיוט אז אולי צריך להחליף מקווה למקווה נקי יותר או מקום עם יחס יותר טוב מצד הבלניות וכו'

אצלינו הימים שאסורים הם ימים מאוד מיוחדים, נכון שקשה והכול ,אבל זה זמן לפתח את הקשר הנפשי ע"י דיבור ואח"כ כשמגיעים לקשר הפיסי הוא כל פעם נעשה גבוה יותר ויותר

ממש חבל שנשים מגיעות למקומות כאלו, ברור שזה לא רצון ה'. המצוות נתנו לטובתינו.

מעניין למה מגיעים למצב כזה, אולי מהדרכה לא נכונה מלפני החתונה?... באמת חבל

עם ההתרחקות אין לי בעיה, דווקא הגעגוע הופך את הערב שאחרי המקווה לערב קסום ממש כמו ליל החתונה,

אבל החוויה של הטבילה ממש שנואה אלי.. גם הטבילה במקווה שטבלו בו נשים לפני דוחה אותי, גם העמידה מול הבלנית..... חוויה ממש לא נעימה, לא מתגעגעת לזה בכלל!!!!

יש כל כך הרבה דברים הרבה יותר מגעילים ומלוכלכים בעולם הזה שאנחנו נוגעים בהם בלי לחשוב פעמיים (תחשבי לדוגמא על מקלדת, ידית או הגה. בד"כ הם מלאים בהמון חיידקים.....ובבריכת שחייה? בכלל...), אז דווקא המקום שיש מישהו שחשוב לו ואחראי לנקות אותו, ושנכנסים אליו רק אחרי שניקית את כל הגוף ועוד בדקת שלא נשאר שום לכלוך?

ממליצה כמו שהסביר ללמוד עוד את העומק של הטבילה, ואם זה עדיין דוחה אותך, כנראה שכדאי לחפש מקווה טהרה אחר. אצלנו, למשל, הבלנית לא נכנסת עד שאת לא במים, ויוצאת מהחדר לפני שאת יוצאת חזרה (אלא, כמובן, אם את מבקשת שלא תנהג ככה).

שלמקווה את נכנסת כולך בלי בגדים, בהגה של המכונית או בעכבר רק היד שלך נוגעת.

אבל עדיין, כפי שכתבתי...

את כל ההכנות הנפשיות והטכניות אני מכירה, וזה לא עובד. זה היום הכי לחוץ בחודש, יום נורא ואיום. 

ואגב ההחמרה של 7 נקיים זה לא רצון ה' אלא חומרה מתקופת התלמוד. 

למה מגיעים למצב כזה? כי זאת מצווה סיוטית, דוחה ומשפילה. זה למה (בלי קשר למקווה או לבלנית, הם בסדר).

אני אוהבת את בעלי ולא מבינה למה צריך את השבועיים הסיוטיים האלה.

וב"ה שיש מספיק נשים נורמליות שחושבות כמוני.

אגב, לגבי השבעה נקיים שאלתי השבוע את בעלי והבנתי שבנות ישראל קבלו על עצמם שבעה נקיים רק על כתמים בזמן מחזור גם לפי התורה צריך לחכות שבעה ימים- יכול להיות שזה לא מדויק כך זכור לי.

וחיוכים12- יכול להיות שלך זה נחמד וממלא אותך לידיעתך יש הרבה שזה קשה  להן מאוד!!! וידוע שכתוב שאסור לומר על אכילת חזיר שזה מגעיל ולכן אני לא אוכל אלא, צריך לומר בגלל שהתורה אסרה אני  לא אוכל אולי ההתבטאות היתה מידי קשה ולא כ"כ במקום  אבל מותר לנו לומר שקשה לנו ובכ"ז אנחנו מתגברות, וזה המסירות נפש שלנו ויש לנו על זה שכר ענק בשמים -לפום צערא אגרא.

הזו, לאחת שלא אוהבת את בעלה או משהו, או ללא נורמאלית.. כמה תגובות פה הצחיקו אותי. [בציניות כן?]

נראה לי שלקחת את דברי למקום לא נכון. התכוונתי שאם לאישה יש קושי נפשי בקיום המצווה זה לגיטימי וברור. השאלה היא מה היא עושה עם זה. אני ניסיתי לתת דרכים שיכולות לעזור לנשים לקבל מבט אחר על כל עסק. למי ששומרת כמו שצריך אז זה דבר מאוד מרכזי בבית ובזוגיות ואם היא סובלת מזה זה דבר בעייתי מאוד. לה ולבעלה.

ולגבי השכר, בודאי שעל כל מצווה מקבלים שכר ובמיוחד ודווקא כשצריך להתגבר על קשיים אבל ההבדל בין אישה ששמחה בקיום המצווה ומגיעה לבעלה אחרי הטבילה כשהיא שלווה ומאושרת מול אישה שעושה הכול מתוך הכרח וסבל זה משהו אחר לגמרי.

אישה שסובלת מזה מפסידה כ"כ הרבה וכואב לי בשבילה. בדיוק בגלל זה ניסיתי להציע הצעות איך אפשר לשפר את המצב. וד"א אפשר לשמוח מאוד במצווה גם כשזה קשה, זה לא סותר אחד את השני. גם לי לפעמים מאוד קשה בזמן ההרחקות ואני מרגישה שאני חייבת אפילו איזה חיבוק קטן לפעמים אבל אני שמחה גם בזה כי אני יודעת שכשאני אהיה טהורה בעז"ה, זה יהיה כ"כ מתוק ושמח שזה נותן לי כח להתגבר.

לפני שהתחלתי ללמוד היו לי גם כל מיני קשיים במיוחד ב7 נקיים שנהייתי היסטרית לגמרי מהבדיקות. היום, אחרי שעשיתי עם זה עבודה, אני הרבה יותר רגועה וזוכה , בדר"כ, לעשות את זה מתוך שמחה ושלווה.

בהצלחה לכולן מכל הלב.

מדברי שמי שלא קשה לה לא אוהבת את בעלה.

וכן בפרוש כל הכבוד לך שככה את מצליחה להתעלות על עצמך ולראות את זה ככה.

ואני חושבת שזה גם סוג של אופי המדריכת כלות שלי אמרה לי לפני החתונה שביום המקווה יש יצה"ר מיוחד וזה נהיה קשה ומסורבל וגשם וכו'. לעומת משהי אחרת שדווקא אמרה לי באותו זמן שביום של המקווה היא מקבלת מרץ מיוחד לרוץ ולגמור ולא משנה אם יש קור אימים וגשם שוטף וכן על פי מה שידוע לי לשתיהן יש זוגיות מדהימה כוונתי לומר שכל אחת רואה את זה בצורה שונה ומקבלת את זה בצורה אחרת.

בכל אופן ישר כח ענק והמון חיזוק לכל בנות ישראל באשר הן שמקימות את המצווה הן בקושי והן בשמחה זה זכות ענקית  לעם ישראל.

צל"ש לנו...

לפנק את עצמי בשעווה בכל הגוף(תוך כדי לא פינוק רק אחרי)

ומסא'ז-אפילו לעצמי, אני עושה רפלקסולוגיה ועיסוי ברגליים,

לקנות בגד חדש או מצעים או מגבת או נר ריחני.

לדאוג שיהיה משהו טעים ומיוחד בבית שאני חוזרת-סושי, עוגה מיוחדת, גלידה שווה

לשים דיסק נחמד תוך כדי התארגנות,

והכי כיף לעשות את כ-ל ההכנות בבית בנחת, עם הרבה מים חמים בדוד, ולבוא למקווה רק לטבול, בלי הלחץ של להתארגן שם-אבל עוד אין לנו ילדים, לנשים עם ילדים יכול להיות שעדיף לעשות את ההכנות במקווה-אבל זה בהחלט יכול לבאס כי יש הרבה מקוואות אפרוריים והדלתות נמוכות, וכל מי שמחוץ לחדר התארגנות שומע כל מה שקורה בפנים וזה לא נעים...

אולי אם יש אפשרות לדאוג שבזמן ההתארגנות הילדודס לא יהיו בבית, או שמישהו יעסיק אותם..

זה הכי מטריף אותי!

א' איך יודעים ש"בנות ישראל קבלו על עצמן"?! מי יודע מה "בנות ישראל" קיבלו?! מה, הן עשו שיחת ועידה מעל פני כל הגלובוס?! לא. זה גברים, חז"ל, או מי שזה לא היה.

ולמה היום אני צריכה לשמור עוד 7 ימים כשאני לא מדממת בוודאות?! הכי אני נקיה! יום יום יום, 7 ימים מבוזבזים כשאני נקייה!

וכדי "לפצות" ולהרגיע אותי- עוטפים (מנסים...) לעטוף לי את זה בנוי ויופי...

מתעבת את זה. ולא מפסיקה להתקומם.

לפני י"ד בניסן (כלומר, מעבר לחיוב בגמרא). זה בלי שהן עשו שיחת ועידה, זו עובדה. כל אחד יכול להעיד שזו המציאות היום, וכך בנות ישראל נוהגות. מי שהעיד על המנהג - חז"ל. אבל אין סיבה לחשוב שמי שבפועל הנחיל את המנהג לא היו הנשים.

גם אני מהמתקשות (לא קשה לי מחשבתית, בכלל לא, קשה לי בפועל), לא מתגעגעת בכלל, ומקווה שגם אחרי הלידה יחזור כמה שיותר מאוחר.)

תסתכלי בתגובה שלי כמה תגובות למטה..

את יודעת, חז"ל יכולים לומר "קיבלו על עצמן" כי אילצו אותן או הורו להן להחמיר, והן "קיבלו"...

לא רואה סיבה ש"כל בנות ישראל" תקבלנה על עצמן להיות מורחקות מבעליהן עוד שבוע ימים לסתם, ולא נראה לי שזה "כולן"... אני לשם שינוי לא רואה טעם או סיבה להוסיף לי "שבוע נקיים" על מה שהתורה (ציוותה לא לבוא על אשה נידה)

ועוד ים טענות וכאן ועד עזה.

אתם יודעות שמי שלא מאמין בתורה שבע"פ לא נכלל בתוך עם ישראל.

אסור להתחתן עם הקראים!!!

אז נכון, בתורה כתוב שאסור לבא נידה.

אולם חז"ל הוסיפו לנו את 7 הימים..

אני חושבת שמתחיל להיות מוגזם כאן הדיון והזילזול הבוטה על חז"ל

ובפרט שהוא נעשה באנונימי.

בהקשר של לשבת על טיפת דם כחרדל או משהו בסגנון.

בכל מקרה, אני לא רוצה להסביר דברים שאני לא מספיק מבינה בהם..

מצרפת קישור למאמר:

http://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

אלא בגלל שהיום אין דרך לדעת אם את זבה גדולה או קטנה,

צריך לספור נקיים תמיד כזבה גדולה.

אין לי מספיק ידע וכח לפרט עוד, אבל באתר של מכון פועה יש מאמר שלם מקיף

ומפורט על זה, אם בא לך לרדת לעומק..

את המצווה הזאת הקב"ה נתן לנו ויש לה סיבה!

גם אם את ב"ה נהנת מאוד עם בעלך וקשה לך עם כל ההרחקות.

כנראה שהקב"ה יודע למה הוא נתן את המצווה הזאת.

אבל יש לי הערה קטנה..

לפורום, נכנסות גם רווקות ואולי אפילו כאלה של שומרות תורה ומצוות לעת עתה.

תזהרי קצת..

שחלילה לא יקרה מצב שמשהי תקרא את ההודעה ובעקבותיו תקבל אומץ ו"עידוד" פשוט לא ללכת.

כלומר, שבשבילה זה גם לא כ"כ נעים/ נח/קצת מבייש.

אבל הידיעה שיש עוד אנשים ש"שונאים" את המצווה הזאת יכולה לגרום להם לאזור אומץ..

את צודקת! לא נעים לעמוד מול משהי ככה.אז אולי תבקשי מהבלנית להסתובב כשאת נכנסת למים.

את צודקת! לא נעים כ"כ להכנס ל"בריכה" שהרבה טבלו שם לפני. אבל האם אף פעם לא היית בבריכה א בים.

היצר הרע כנראה יודע שהמצווה הזאת כ"כ חשובה וקדושה ונעלת.

שהוא מצליח לתפוס אותך במקומות שקשה לך.

אל תשכחי, שזאת המצווה היחידה שניתנה לנו!!!

ועל ידה אנחנו מקימות בית טהור ויולדות ילדים קדושים וטהורים.

מאחלת לך שתצליחי לראות את האור והכיף במצווה הזאת

בהצלחה!!

בתקופת ההיריון ממש התגעגעתי לזה, לגעגוע, לחידוש, למצווה הכל-כך מרגשת הזו....

ברור שזה קשה ולא נעים להתרחק, לא צריך לספר לי את זה בכלל, אבל לחזור מחדש....וואו! בדרך חזרה מהמקווה בפעם האחרונה הודיתי לקב"ה שנתן לנו את המצווה הזו יחד עם שאר המצוות. בנות ישראל, אשרינו שזכינו להיות חלק מהעם הזה!

ואני לא חושבת שאני חיה בעננים. קשה, ולא תמיד רואים את זה באמצע, אבל בתוך כל הקשיים חשוב לזכור שבסוף אנחנו אומרים שהיה שווה את זה, אז למה לא כבר עכשיו?

אני מבינה גם את הגעגוע.

אבל אני אישית מעדיפה להיות מותרת..כל הזמן

כלומר- אם חסרה לך חווית הטהרה, אז פשוט תלכי לטבול...

זה מה שאני עשיתי...

היום יחסית קשה להשאיר בגן.

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם הפסיכולוגית בגן ועם הגננת.

מתאים לך לפרט מה הקשיים שאת רואה? כי יש קשיים שיותר משאירים בגללם ויש כאלה שפחות.

מצד שני להעלות באמצע שנה, או אפילו מעט לאחר תחילתה.
לא הכי מומלץ לא?
הם כבר מתקדמים עם אותיות, חוברות, הכרות חברות, פתאום להצטרף מבאס קצת.

ב''ה משחה בבחירות שלי

שמחה עם מי 'העליתי מוקדם יחסית

ועם מי 'בחרתי להשאיר אפילו שהגננת לא תמכה. אבל בחשיבה שלנו ובהתיעצות עם אחרים השארנו וממש מבורך

כדאי להתיעץ עם מי שמכיר את הילד מהגן בנוסף לגננת ואולי הפסיכולוגית של הגן

או מטפלת בתחום

ובעיקר להקשיב לתחושת בטן האמהית שלך

אני השארתי ומודה לה' כל יום

ומבינה מאוד את ההתלבטות, שנה שלה התלבטתי. 

לנו היה ספק עם הבן שלי.

בתחילת השנה בגן חובה הרגשתי שהוא קטן מידי ולא בשל רגשית. התלבטתי מאוד. הגננת גם היתה בעד להשאיר.

בהמשך השנה ראיתי שהוא התקדם בהרבה דברים שחשבתי לגביהם. אבל הגננת עדיין חשבה שנכון להשאיר, וגם אנחנו עוד התלבטנו הרבה.

בסוף העלינו לכיתה א', מכמה שיקולים. ב"ה לא מתחרטת בכלל. הוא פורח שם (עכשיו כבר בכיתה ב'), גם לימודית וגם חברתית. רגשית הוא גם מסתדר יפה, עדיין לפעמים יש טיפה קשיים אבל לא ברמה שהיה צריך להשאיר בגללם, וגם לא בטוחה שזה היה משנה משמעותית.

כשאמרתי למורים שלו שהגננת חשבה שהוא צריך עוד שנה בגן, הם לא הבינו על מה היא דיברה.

על מה ההתלבטות.

אם רגשי עדיף גורם כמו פסיכולוג הגן, מדריכת הורים וכד'.

אם לימודי אז הגננת, קלינאית תקשורת.

רק אומרת שיצא ממשרד החינוך שיתחילו מאוד להקשות את זה ברמת וועדות מהשנה הזו, אז קשה קצת לדעת איך זה יתנהל בפועל.

בגדול צריך להסתכל על הילד כמכלול. אבל הפן הרגשי סופר משמעותי... אומרת כקלינאית.

לק"י

@אמהלה

יש שמן לאמבטיה וקרם של לה רוש פוזה. יקר, אבל טוב. (לפעמים יש מבצעים בכל מיני מקומות, למשל בשופרסל אונליין).

לנגב היטב, גם בקפלים (נראה לי שבפורום המליצו לנגב בטפיחות).

להלביש בגדים מ-100% כותנה.

(לשני ילדים שלנו היה בתור קטנים, וב"ה עבר. לקטן הנוכחי ולזה שלפניו יש יובש בגוף, אבל לא כמו שהיה לאחרים).

בלנאום, משהו כזה

אלה עשו לו פריחה מוזרה

אבדוק על השמפו שציינת 

תודה @יעל מהדרום  על התיוג.

מצרפת לך משהו שכתבתי פעם. אני פה לכל שאלה.

ד"א הכי בזול מצאתי את השמן והקרם לחות בסופר מדיקה. לוקח כמה ימים משלוח..

https://www.supermedica.co.il/web/?pagetype=9&itemid=354570

הילד שלי אובחן בגיל חודשיים וחצי עם אטופיק בדרמטיטיס ברמה חמורה מאד.

אחרי הרבה ניסוי וטעיה(או תהיה ) הגענו למתכון שהכי טוב לו. ב"ה בשנים האחרונות כמעט ולא היו התפרצויות שנזקקנו להשתמש בסטרואידים.

אז ככה:

1. ללבוש רק 100% כותנה.  בקיץ זה קל, בחורף קשה למצוא אבל שווה להתאמץ ולהשקיע כסף בדברים איכותיים. יש לקסטרו 100% וגם לנקסט

2. לתינוק שצריך גופיה - להפוך את הגופיה כי התפרים מאד מציקים ומגרים את העור, במיוחד בגופיות פלנל של חורף.

3. להקפיד על בית נקי מאבק. יודעת שזה קשה לביצוע, אבל לפחות החדר בו ישן.  לאוורר את החדר הרבה ולדאוג במקרים שיש חימום בבית לתוספת לחות.

4. מקלחות: 

* קצרות!! בשום אופן לא אמבטיות

*שמן אמבט ולא שמפו או סבון. אני ממליצה כרגיל על ליפקאר באום של לה רוש פוזה- לדעתי זה מה שהציל אותנו! הוא מצד אחד עם ריח נעים, מצד שני לא שומני כמו מקביליו...  לא מומלץ שמן אמול/בלנאום, הרופא שלנו טען שזה רק מחמיר את המצב לאטופיים. היו פה המלצות שונות על מוסטלה וכד', לנו רק ליפיקאר באום זה עזר.

*ראיתי שהרבה המליצו על אמבטיות שיבולת שועל. יש ילדים אטופיים רבים שרגישים לשיבולת שועל וזה רק מחמיר להם את המצב, זה נראה שיש רגיעה לאחר האמבטיה ואז זה מחמיר.  מצד שני יש כאלו שכן עוזר להם. ד"ר אפרים שגיא- מומחה עור ומתמחה באטופיק ממש הזהיר אותי לא להשתמש בזה וגם לא בשמן בלנאום.

*לנגב במגבת בטפיפות זהירות ולא בניגוב חזק.

*תוך דקה מהיציאה מהמקלחת, למרוח את העור בקרם לחות איכותי. (כשהעור עדיין לח) אני משתמשת בליפקאר באום של לה רוש פוזה.

5. במקרים של התפרצות חמורה:

באזור הפנים והצוואר- משחת אלידל, היא לא עם סטוראידים ומאד מאד עוזרת

בשאר הגוף- אלוקום (סטוראידים) לשים יומיים ואז להפסיק ולראות איך מתקדם. שיטת ON&OFF

6. אם הילד לא מצליח לישון כי מגרד לו מאד- פניסטיל/טינדן. לי הרופא אמר לא לתת כל היום ולתת בלילה כמות משולשת. כדי שהילד ישן טוב והגוף יוכל להחלים וגם שההורים שלו ישנו טוב כדי שיוכלו לטפל בו.... עשיתי את זה רק במקרים חמורים.

הרבה הצלחה והחלמה מהירה

עם טיפול עקבי והקפדה על יומיום מריחת קרם לחות, אפשר לעבור חודשים בלי התפרצויות. כמובן שבימים יבשים ובעונת החורף צריך להקפיד הרבה יותר

מניסיון אישי מזג האוויר הנוכחי מאד מגביר התפרצות.

לשמפו קוראים לה רוש פוזה והוא נהדר.

אכן כדאי להמעיט במקלחות.

אצלנו עזר טיפול אלטרנטיבי בשם "ביקום".

מכירה את העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס? אם לא ממליצה לקרוא את החומרים שלהם.

לדעתי יש גם קבוצה בפייסבוק, אני לא נכנסתי אליה.

בריאות שלמה!

סבונים של לה רוש פוזה אבל לא רואה משהו לשיער, שמים להם בשיער את הסבון של הגוף? או שאמור להיות אחד בנפרד?

הוא יקר אמאל'ה!!!! כיום הוא עם שמפו של פינוק חחח

קיבלתי המלצה לעוד שמפו, שקונים בבית מרקחת

לא זוכרת איך קוראים לו אנסה להיזכר

מעניין אם את מכירה ומה מביניהם טוב יותר

ליפיקאר הוא השמפו וסבון של חברת לה רוש פוזה.

זה שמן שקוף- צהבהב, אכן יקר.

ממליצה לא לסבן את כל הגוף אלא רק במקומות היותר מלוכלכים..

מומלץ לשים קרמים עפ מקדם הגנה

כי ההורמונים של הריון והנקה מגבירים פיגמנטציה בחשיפה לשמש

יש גם יותר זולים

וגם טובים

שמעתי על גרניאר gernier גם מאוד מומלצים ויותר זולים

יש בסופר פארם מבחר גדול.

חשוב למרוח סרום טוב לפני הקרם

וכזה שמכיל ויטמין סי הבנתי שזה מאוד משפר את האיכות.

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

@אוהבת את השבת 

@אמ פי 5 

@שמ"פ 

@רקאני 

@שירה_11 

@תוהה לעצמי 
 

מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה

והיה סבבה, עשיתי דברים כמו לתלות כביסה לדבר בטלפון, לא הגעתי להרבה מדי מעבר...

הבעיה עם תינוק קטן שאני מושבתת מתי שהוא מחליט, אז המסך הוא פיתרון קל ונוח

מ11:50 בע"ה 

ב''ה, מעכשיו עד חמש.

בהצלחה לי.

אחהצ כשאני עם הילדים.

מ 3:30-6:00. ואולי אצליח גם עד 7

ואיזה מתיש לחכות כל כך הרבה

ההסתכלות שלך מהממת

מזל טוב 🩷🩷🩷🩷

אחרי ההלחצות של הרופאים

ממש טוב להודות לה'

טוב להודות לה'!

איזה מרגש!

נשמעת לידה חלומית!

שמחה ממש בשבילך שהצלחת ללדת טבעי כמו שרצית 💞

מזל טוב גדול!!

חיזוק לכל אלה שנראה להן שהלידה לא תגיע לעולם😅

הרבה בריאות ונחת לך ולתינוק

חיכיתי וציפיתי לשמוע איך היה לך

תודה לה' על כל החסדים!

והשחור הזה זה עובש, אני מנקה עם אקונומיקה ..

ניסיתי קצת לחפש בעלי קישור לכזה ולא מצאתי אבל בטוחה שיש

מאוד מהר מבפנים

אני לא השארתי שןם דבר מהסגנון הזה..

שתהיתי בזה גם

כי בהריון האחרון הגעתי פעם ראשונה לתאריך

אז החלטתי שהגיוני לחכות ליום למחרת

בסוף הלידה התחילה באותו יום

רציתי לבוא יום אחרי אבל התעקשו שההמלצה היא לבוא בתאריך

ות'כלס זה לא נשמע לי כזה משנה🤷‍♀️

לק"י

ובידיים מלאות ובריאות!!

בתאריך פחות נוח לי.. אבל אז השאלה האם צריך ללכת כל יומיים ואז עדיף בתאריך ויומיים אח"כ מבחינת ימי השבוע.. או יום אחרי התאריך ואז יוצא שצריך מעקב ביום שישי כי רווח מרביעי עד ראשון זה גדול מידי.. 

נניח אצל הבן הרביעי שלי נדמה לי שהייתי ביום ראשון במעקב, ושלישי היה ערב כיפור, אז הלכתי שוב בשני (וילדתי ברביעי. אם לא, אז הייתי הולכת בחמישי).

התלמ היום..

חשבתי ללכת מחר ואז ברביעי.. אולי באמת אלך בחמישי פשוט.. 

תפני לרופא, תתעקשי שיתנו לך בדיקות ויתייחסו אלייך ברצינות.

תשאלי אם יש תוספי תזונה שמומלץ לקחת.

חוץ מזה, פעילות גופנית ונעלי ספורט איכותיות.

יכול להיות גם שצורת ההליכה שלך לא נכונה.

את מניקה? איך נראית השגרה שלך?

שגרה מאוד עמוסה, אבל תמיד אני מאוד עמוסה ועכשיו החולשה הזו חדשה יחסית..

יכול להיות קשור לזה שאני עומדת הרבה בעבודה?

(אני מרגישה את זה פיזית בבדיקות עד) קשה לי ללכת ולעמוד הרבה זמן.

עוד לא ניגשתי לבדוק, אבל זה כיוון ששווה מחשבה לדעתי.