בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב

לק"י

נראה לי גם לח"י..

למען האמת, שאני שכחתי במי מדובר

ציפי לבני - הבת של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, ושל שרה לבני לוחמת אצ"ל.

צחי הנגבי - הבן של עמנואל הנגבי ('אדם' במחתרת) ושל גאולה כהן. שניהם בכירים ומשמעותיים בלח"י.

(גאולה - השדרנית. אדם - מפקד מרכז ירושלים ועוד.)

מה הקשר???

אריה אלדד נשאר נאמן - הבן של ישראל אלדד, חבר מפקדת הלח"י.

(מי שמכיר - אפשר למצוא קווים דומים בעבודתם ובתחומים שלהם.)

http://www.mishpahot-hantzaha.mod.gov.il/he-il/ShikumF/WhatsNew/Tkasim/nefilat+avraham+shtern.htm

ואז גם הייתי פוגשת שוב את החברות שלי מהלח"י.

פגשתי אותן כמה פעמים, דיברתי איתן,

והן אפילו זכרו אותי אח"כ - בהלוויה של יצחק שמיר.

http://www.betar.org.il/world/music/songs/hayalim.htm

מישהו מכיר ספר מעניין על הלח"י, בסגנון "אלנקם" של עזרא יכין.. ?(יש לו עוד ספר,לא?)

מישהו כבר קרא את הספר החדש שיצא?..

אולי כדאי לשאול את השאלה הזאת אחרי שתגמר כבר חופשת סמסטר..

ספר ביוגרפי פיוטי ורומנטי על יאיר, והתקופה, והמחתרת בהנהגתו..

מומלץ בחום.. רק לשכוח משינה מהרגע שמתחילים לקרוא

על "דני בית המקדש" חבר של עזרא יכין. ונראה לי שגם אותו כתב עזרא יכין. ספר חביב ומעניין

ספרים שלוחמים כתבו על עצמם:

חיילים אלמונים - יעקב בנאי (מזל)

גוייסנו לכל החיים - דוד שומרון (עלי)

לוחמי חירות ישראל - נתן ילין מור (גרא)

מעשר ראשון - ישראל אלדד (אלדד)

מבוקש - יעקב אליאב (אביאל)

היום אכתוב בעט - נחמיה בן-תור (ארזיה)

לוחם חירות ירושלים - יהושע זטלר (הפלאח)

סיפורה של לוחמת - גאולה כהן (אילנה)

בימים אדומים - מתיתיהו שמואלביץ (שכחתי מה היה הכינוי שלו...)

ספרים נוספים:

המעש - ג'ראלד פרנק - סיפורם של "שני אליהו"

דב הבלונדיני - אורי מילשטיין - על דב גרנק, מלוחמי הלח"י הנועזים ביותר

מחתרת מאונס - דוד שומרון

נסיך ירושלים - עופר רגב - על חיסול ברנדוט

הבריחה הגדולה - נחמיה בן-תור - על הבריחה מלטרון

לח"י אנשים - ספר על כל לוחמי הלח"י

לח"י כתבים - כל הכתבים ששרדו

וסידרה יחסית חדשה של חמישה ספרים על תולדות לח"י.

הערה: חלק גדול מהספרים אפשר למצוא בבית יאיר (מוזיאון הלח"י)

אבל היו ספרים שחיפשתי ולא היה להם, ומצאתי רק בחנויות יד שנייה...

בהצלחה!

השירים הללו תמיד מצמררים אותי. ועוד עם המנגינה הזו.... אויש, לבכות.

+ואני לא מצליחה להחליט מאיזו נקודת מבט להסתכל עליהם:

לא להאמין כמה אנשים חסרי אמונה בריבונו של עולם, חסרי זהות יהודית, יכולים להקדיש למען תכליתם, למען מצוות תורתם, שאותה לא פתחו מעולם, או שאותה לא קיימו מעולם...

או:

לא להאמין כמה בני אדם יכולים להיות טיפשים ממש, בקיומם מצווה אחת ויחידה מתוך תורתם הקדושה.

לא להאמין כמה הם יכולים להיות צבועים בנפשם. הרי הזכות על הארץ יונקת את החיוב והמצווה, מתוך התורה הקדושה, מתוך מעמד הר סיני, שם ניהיינו לעם. הכיצד ניתן לקיים מצווה אחת ויחידה, ועוד במסירות נפש כזו, כשהתורה ושומריה הם מושא לצחוק ולעג. 

(כמובן שהדברים לא נכתבים על כולם. בכלל וכלל לא. ודאי לא על יאיר ז"ל, 

אלא על כאלה, ש.... הוזכרו מעלה!)

מה אתם אומרים? 

טוב, ברור שהשיטה הראשונה היא יותר חיובית ודנה לכף- זכות. השאלה היא האם השיטה השנייה היא האמיתית, היא המחייב לצעוק מקירות ליבנו, חוסה ה' על עמך....

איפה ישנם עוד אנשים

כמו האיש ההוא

שבחיו רדפו אותו

במותו צהלו על רציחתו

וכעבור כ71 שנים

אנשים צעירים עולים לקברו,

מכבדים את זכרו, את הגותו

את חירותו

תראו לי עוד מנהיג מהתקופה שלו

שיש לו כזה דור ממשיכים

מישהוא יודע אם יש כנס אזכרה בירושלים- בשביל מי שת"א זה רחוק מידי?

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים