הרבה כתבו בשירשור הקודם כמה חשוב לאהוב את התלמידים.
יש לי 2 כיתות, אחת יותר מתקשה, מלא ילדי שילוב, ופחות אוהבים אותם בבית הספר - אבל אני מסתדרת איתם מצויין.
הבעיה היא הכיתה השנייה, כיתה ה', ילדי שמנת עם אגו בשמיים. חושבים שמגיע להם הכול (המנהל אוהב אותם)
אני כמעט שונאת אותם.
היום אני נכנסת לכיתה בלי רגש בכלל.
אני צריכה להגיש אותם לשתי מבחני מיצב השנה. חשבון וכישורי שפה.
הם גם שונאים אותי כי אני קורעת להם את הצורה. וגם כי אני מעצבנת. אף פעם לא מתחשבת, כי כשהתחשבתי ועיגלתי פינות הם שברו לי את המשמעת בכיתה. אז היום יש משמעת, אבל יש ניתוק רציני מאוד בנינו..
(אני המורה היחידה שבאמת נלחצת מהמיצ"ב, המורה לאנגלית לא אכפת לה, והמורה הנוסף די רגוע...
בקיצור,
מה עושים מתי שמרגישים כל כך ריחוק מתלמידים???