(וקשים לי טסטים ארוכים, אז זה אומר שליבי איתך)
ושאני בעד לדפוק לאבא שלך ניעור קטן. למה לא באמת?

זה לא אומר שאת חייבת לשרוץ שם, אם זה יקל אליך לשמור מרחק ולגור לבד/עם חברות ולקחת יעוץ או חברה לפרוק כל פעם את כל התסכול

וכך להתחיל חיים חדשים וחברה חדשה

וכל פעם לפני שאת מבקרת אותו לנשום עמוק ולאגור כוחות בשביל לקיים את המצווה כראוי.

ואם כל זה קשה תזכרי שכל מה שאת מתאמצת זה בשביל מצוות כיבוד הורים..

אחרי שבונים את החיים לבד הרבה יותר קל להתמודד עם זה

כל אחד והניסיון שלו ,אבל החיים מחשלים

נשמעת התמודדות לא קלה בכלל,

ואת בוחרת להתמודד- זה מעורר הערכה גדולה. 

אני בטוחה שגם למעלה רואים את זה- גאים ושמחים בך.

לפעמים אין מנוס מלשמור מרחק, גם אם זה מאנשים שהיו אמורים להיות הכי קרובים,

זה לא פשוט, זה מאכזב מאוד כי מהם צפינו לדברים אחרים,

אבל כדי להמשיך לחיות ולבנות את עצמך- אולי זו הדרך המתאימה ביותר.

זה לא אומר לנתק את הקשר, זה אומר לשמור על עצמך,

לשמור על הכוחות שלך.

לכבד איפה שצריך ואפשר,

אבל להשתדל להנמיך ציפיות, כשמצפים פחות- נפגעים פחות.

יחד עם זה תנסי לפעמים להעמיד את עצמך במקומו,

זה יכול להקל על הכאב במשהו.

כנראה גם הוא עבר כמה דברים בחיים  שהביאו אותו למרירות ולתסכולים האלה,

זה יוצא לפעמים עלייך כי את הכי קרובה אליו לא כי את אשמה,

יכול להיות שהוא לא מודע לזה שהוא פוגע בך,

יכול להיות שהוא מודע אבל לא מצליח לשנות את זה-

זה בטוח לא נובע מרוע או אי אהבה,

לא כולם יודעים לבטא נכון את מה שהם מרגישים.

וכדאי לזכור ש"מזונותיו של אדם קצובין לו",

הכסף שיהיה או לא יהיה לך מגיע מלמעלה,

גם אם טכנית זה נראה אחרת,

וכנראה שזה נכון לא רק במזון החומרי אלא גם ברוחני-

אהבה, קבלה, אמפתיה וכו'

תבקשי ממנו כל מה שאת צריכה, יש לו מספיק שליחים לדאוג שתקבלי...

רק טוב בע"ה.

זה היה ככה תמיד ?

הרגשתך מאד מובנת, כמו שכתבו, קשה, ועצוב, אבל דוקא בגלל שרוב התגובות לעיל הן כאלה, אני רואה צורך להדגיש את זה שעדין - בכל מקרה זהו אביך, ואת חייבת בכבודו. לא רק כי זו מצוה (סבה מספיק טובה), אלא גם (ולמעשה זה גם חלק מהמצוה) כי לא משנה מה, הוא אביך, הוא גדל אותך ואנו מחוייבים לשרשרת הדורות.

אני מציע לך לשבת ולנסות ולמנות כמה נקודות של לימוד זכות עליו, והרי אין לך אדם בעולם שא"א ללמד עליו זכות ובוודאי על אבא שלנו. אני בטוח שאם תשבי כך, תמצאי נקודות של חיוב, כמו גם לימוד זכות על התנהגויות מסויימות שלו או על מה שהביאהו לידי כך. יכול להיות שמתוך התבוננות זאת יהיה לך אח"כ יותר קל בהתייחסות אליו.

בברכה ובהצלחה רבה.

עזבי עכשיו בצד את כל ההתמודדות "ההלכתית" עם מצוות כיבוד הורים. לכולנו הורים טובים או לא, נעימים או לא, וכולנו מצליחים וגם נכשלים בכיבוד הורים, כל אחד לפי כוחו ויכולותיו, לפי התנהלות חייו והאפשרויות שלו באותו רגע. עזבי עכשיו אמירות כמו: את חייבת בכבודו וכד'. כשיהיה לך קל יותר בכללי, יהיה גם קל יותר להתמודד איתו, וממילא הדילמה של כיבוד הורים תיפתר.

זה לא מה שצריך להעסיק אותך כעת.

את מתמודדת עם דברים לא פשוטים, ונכון שיש אבא בשמיים והוא הגדול מכולם, אבל הוא פיזר עבורנו שליחים רבים וטובים כאן על האדמה. לפעמים מה שהוא דורש מאיתנו זה לעזור לעצמנו...

נסי למצוא לך מקור תמיכה שאינו רק חברות טובות (וב"ה שאת גרה מחוץ לבית!), מקור שהוא מקצועי או אפילו חצי מקצועי (רב או רבנית שמבינים עניין, מטפלת מתחום כלשהו, לאו דווקא פסיכולוגית) שיעשו לך טוב! חבל שתסתובבי בגיל 20 מלאת מרירות ותסכולים שגולשים או לא גולשים החוצה (שתי האפשרויות גרועות!) את חייבת לקדם את עצמך למקום יותר טוב, יותר רגוע, פחות טעון.

והכי חשוב: אל תנסי לשנות אותו. שיחת ניעור לא תעזור! הוא לא בגיל של להשתנות, היא לא בכיוון הזה, הוא לא נשמע כמו מישהו שעובד באופן מתמיד על מידותיו, מישהו בעל מודעות לכשלים שלו. אל תשקיעי את כוחותייך הדלים בניסיונות לשנות אותו, השקיעי אותם בעצמך, כי את הכי חשובה! לפעמים נדמה לנו כי אם רק נצליח לומר, אם רק נפנה את תשומת הלב, אם רק נגיד לו, אם רק נספר כמה קשה - הכול יקבל תפנית מדהימה לטובה. לצערי, זה לרוב לא קורה, השינוי צריך לבוא ממנו.

אבל, כאמור, הסיפור כאן הוא את ולא הוא, את עם התחושות הקשות שלך, שחייבות לעבור עיבוד לטובה!

כל טוב ובהצלחה!

אני חושבת שיש בעיה בדור שלנו שאנו רגילים שההורים חייבים לנו ..לעזור...לתמוך כלכלית

והבעיה היא שלהורים שלנו לא כל כך עזרו כי אז זה פחות היה מקובל

אז יש אבות שאומרים דווקא בגלל שלא תמכו בי אני אתמוך ויש הורים שלא מכירים את זה ולא תומכים כי לא היתה להם דוגמא אישית מההורים שלהם

בכל מקרה חייבים לשתוק ולכבד את ההורים גם אם אנו יודעים שהם משקרים

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

זה נשמע שגם לך יש בלאגן ריגשי, הכי טוב לך להתרחק, אבל כואב שהוא לא מתעניין בך....

זה כל כך קשה לשאת את זה לבד...

כדאי לדעתי לפנות לטיפול רגשי שיזור לך לבנות את עצמך, ואולי מתוך זה גם תוכלי לפנות לאביך בצורה שתוביל לאיזשהו שינוי.

טיפול זה דבר לא זול, אבל אולי את יכולה דרך המוסד האקדמי שאת לומדת בו אודרך לשכה של בריאות הנפש לקבל טיפול בחינם.

המון בהצלחה

ובאמת ה' קרוב במיוחד ליתומים,וממש אפשר להרגיש אתזה

דברי אליו....

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בס"ד

אמרו כאן דברים מקסימים ונכונים,

ורציתי רק לחדד דבר אחד.

ההתנהגות של אבא שלך כלפייך מבטאת איזה שהו קושי פנימי שהוא נמצא בו.

מאד קשה וכואב לקרוא את זה, קל וחומר באמת להתמודד עם כל זה, 

אבל חשוב שתזכרי שבאמת במקום הכי הכי פנימי שלו הוא אוהב אותך.

כנראה הוא לא יודע לבטא את זה, אדם שרוב חייו זה שקר וצביעות כנראה גם לא מחובר לעצמו,

וזה מאד כואב המקום הנפשי שהוא נמצא בו.

ברור שכרגע הכי טוב להתרחק ממנו, כדי לשמור על עצמך וכ',

אבל באמת זכרי שכל הדברים הלא טובים שאת חווה ממנו,

לא מבטאים שום דבר מהאני האמיתי שלו, או מהרגש האמיתי שלו כלפייך.

את יכולה להתפלל לרפואת הנפש שלו לא ממקום שמאבחן אותו כחולה נפש חלילה,

אלא מקום מסויים בנפש שלו שכואב לו.

וגם אם הוא נראה לך האדם הכי נורא עלי האדמות- מותר לך לאהוב אותו.

כי ככה ה' ברא אותנו, אהבת הורים וילדים היא הדדית, והיא ללא תנאי.

יש מצבים בהם הנסיבות גורמות לאהבה הזאת שבנו לעבור לחלק לא מודע בנפש,

אנחנו לא חווים את האהבה שקיימת, כי יש הרבה כאב במקום הזה.

אבל הכי עמוק בנפש אנחנו אוהבים את ההורים שלנו,

ולהתכחש לזה פוגע בנו יותר מכל פגיעה שמישהו אחר (כולל ההורה עצמו) יכול לפגוע בנו.

לכן אני מדגישה, מותר לך לאהוב אותו.

את לא צריכה לחשוב שהוא אדם טוב, מושלם, צדיק וכ'.

ה' הראה לך את החסרונות שלו במלוא "הדרם".

לא ממקום עיוור, אלא ממקום שלם עם עצמו.

זה אבא שלך.

אל תתכחשי אליו כי זה אומר להתכחש לעצמך.

משהו שאת לא יודעת, ולא אחראית עליו גורם לו להתנהג לא בסדר, (בלשון המעטה),

זה כואב, זה חבל, והכי כדאי להתרחק ממנו פיזית- נכון.

אבל פנימית זכרי שהוא אוהב אותך, ואת אוהבת אותו, ושום דבר לא יכול לשנות את זה.

ככה ה' ברא אותנו- זאת אהבה ללא תנאי.

בהצלחה רבה,

ויהי רצון שהקב"ה, שהוא האבא הכי אמיתי שלנו,

ייראה את החיוך שאת משתדלת לחייך למענו,

ויהפוך אותו מחיוך של אמונה לחיוך של תענוג.

ובמיוחד עכשיו בחודש אדר, שיש כוח מיוחד שהכל יתהפך לטוב נראה ונגלה,

טוב כזה שלא מצריך עיניים מיוחדות, וראיה עמוקה מידי,

אלא טוב שתזכי לחוות באופן הכי שמח, ברור ופשוט.

כן. לא הוגנת!

אני רוצה להביע הזדהות. הזדהות נטו.

אני לא חושבת שאני במקום לתת לך ייעוץ או חלילה, ביקורת.

אנחנו מצפים מאבא ואמא שלנו, שתמיד ישמרו עלינו. תמיד ידאגו לנו ויגוננו עלינו. שתמיד ידעו מה לעשות ותמיד יהיה להם כסף.

אבא ואמא אמורים להיות טובים ותומכים. להוות דוגמא אישית, לאהוב אותנו! הם חייבים לאהוב אותנו!

אבל אז, אנחנו מתבגרים וגדלים, אנחנו לאט לאט לומדים שזה לא ככה.

אנחנו לומדים את המורכבות שבלהיות הורה. וכמה לא פשוט להיות "הורה טוב" ו"אידיאלי".

וזה מכאיב. ואפילו מאכזב.

ואת, יקירה!

את מתארת מצב שאמא לא בתמונה. וזה לכשעצמו מצב לא קל וכואב שדורש התמודדות יומיומית.

כאשר האבא מתפקד בצורה כל כך לקויה, (וכן, זה תפקוד לקוי!) הכאב פחות מקבל את המקום שלו, ואני מניחה שהתפיסה של המושג "משפחה" ממש מתערבלת מול העיניים והופכת לבלאגן גדול.

אולי המצאתי את כל השטויות האלה..אולי אני ממש לא בכיוון.

אבל למרות הכל, אני מאחלת לך שמתוך הקושי הגדול שלך, את תהיי אמא נהדרת! ותנהלי משפחה לתפארת! עם המון אהבה והכלה.. אין לי ספק שזה היתרון הגדול בקשיים- היכולת לתקן את המעוות בדור הבא.. מתוך הבנה, ומתוך רצון טוב.

ובעיקר בעיקר-אהבה.

תהיי חזקה, יקירה!

תכנסי ליוטיוב ותכתבי "אהובה צוקרמן שורשים" -זה יכול לשנות לך משהו ולעשות לך את החיים קלים יותר.

יצא לי ללמוד את השיטה הזו אצלה...

מעריכה אותך מאוד מאוד על ההתמודדות הלא פשוטה...

ועובד גם בסיפורים הקשים ביותר!!!

ואם כבר הציעו פה טיפול רגשי- כדאי ללכת אליה לייעוץ. זה ממש עוזר, מניסיון.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי