(וקשים לי טסטים ארוכים, אז זה אומר שליבי איתך)
ושאני בעד לדפוק לאבא שלך ניעור קטן. למה לא באמת?

זה לא אומר שאת חייבת לשרוץ שם, אם זה יקל אליך לשמור מרחק ולגור לבד/עם חברות ולקחת יעוץ או חברה לפרוק כל פעם את כל התסכול

וכך להתחיל חיים חדשים וחברה חדשה

וכל פעם לפני שאת מבקרת אותו לנשום עמוק ולאגור כוחות בשביל לקיים את המצווה כראוי.

ואם כל זה קשה תזכרי שכל מה שאת מתאמצת זה בשביל מצוות כיבוד הורים..

אחרי שבונים את החיים לבד הרבה יותר קל להתמודד עם זה

כל אחד והניסיון שלו ,אבל החיים מחשלים

נשמעת התמודדות לא קלה בכלל,

ואת בוחרת להתמודד- זה מעורר הערכה גדולה. 

אני בטוחה שגם למעלה רואים את זה- גאים ושמחים בך.

לפעמים אין מנוס מלשמור מרחק, גם אם זה מאנשים שהיו אמורים להיות הכי קרובים,

זה לא פשוט, זה מאכזב מאוד כי מהם צפינו לדברים אחרים,

אבל כדי להמשיך לחיות ולבנות את עצמך- אולי זו הדרך המתאימה ביותר.

זה לא אומר לנתק את הקשר, זה אומר לשמור על עצמך,

לשמור על הכוחות שלך.

לכבד איפה שצריך ואפשר,

אבל להשתדל להנמיך ציפיות, כשמצפים פחות- נפגעים פחות.

יחד עם זה תנסי לפעמים להעמיד את עצמך במקומו,

זה יכול להקל על הכאב במשהו.

כנראה גם הוא עבר כמה דברים בחיים  שהביאו אותו למרירות ולתסכולים האלה,

זה יוצא לפעמים עלייך כי את הכי קרובה אליו לא כי את אשמה,

יכול להיות שהוא לא מודע לזה שהוא פוגע בך,

יכול להיות שהוא מודע אבל לא מצליח לשנות את זה-

זה בטוח לא נובע מרוע או אי אהבה,

לא כולם יודעים לבטא נכון את מה שהם מרגישים.

וכדאי לזכור ש"מזונותיו של אדם קצובין לו",

הכסף שיהיה או לא יהיה לך מגיע מלמעלה,

גם אם טכנית זה נראה אחרת,

וכנראה שזה נכון לא רק במזון החומרי אלא גם ברוחני-

אהבה, קבלה, אמפתיה וכו'

תבקשי ממנו כל מה שאת צריכה, יש לו מספיק שליחים לדאוג שתקבלי...

רק טוב בע"ה.

זה היה ככה תמיד ?

הרגשתך מאד מובנת, כמו שכתבו, קשה, ועצוב, אבל דוקא בגלל שרוב התגובות לעיל הן כאלה, אני רואה צורך להדגיש את זה שעדין - בכל מקרה זהו אביך, ואת חייבת בכבודו. לא רק כי זו מצוה (סבה מספיק טובה), אלא גם (ולמעשה זה גם חלק מהמצוה) כי לא משנה מה, הוא אביך, הוא גדל אותך ואנו מחוייבים לשרשרת הדורות.

אני מציע לך לשבת ולנסות ולמנות כמה נקודות של לימוד זכות עליו, והרי אין לך אדם בעולם שא"א ללמד עליו זכות ובוודאי על אבא שלנו. אני בטוח שאם תשבי כך, תמצאי נקודות של חיוב, כמו גם לימוד זכות על התנהגויות מסויימות שלו או על מה שהביאהו לידי כך. יכול להיות שמתוך התבוננות זאת יהיה לך אח"כ יותר קל בהתייחסות אליו.

בברכה ובהצלחה רבה.

עזבי עכשיו בצד את כל ההתמודדות "ההלכתית" עם מצוות כיבוד הורים. לכולנו הורים טובים או לא, נעימים או לא, וכולנו מצליחים וגם נכשלים בכיבוד הורים, כל אחד לפי כוחו ויכולותיו, לפי התנהלות חייו והאפשרויות שלו באותו רגע. עזבי עכשיו אמירות כמו: את חייבת בכבודו וכד'. כשיהיה לך קל יותר בכללי, יהיה גם קל יותר להתמודד איתו, וממילא הדילמה של כיבוד הורים תיפתר.

זה לא מה שצריך להעסיק אותך כעת.

את מתמודדת עם דברים לא פשוטים, ונכון שיש אבא בשמיים והוא הגדול מכולם, אבל הוא פיזר עבורנו שליחים רבים וטובים כאן על האדמה. לפעמים מה שהוא דורש מאיתנו זה לעזור לעצמנו...

נסי למצוא לך מקור תמיכה שאינו רק חברות טובות (וב"ה שאת גרה מחוץ לבית!), מקור שהוא מקצועי או אפילו חצי מקצועי (רב או רבנית שמבינים עניין, מטפלת מתחום כלשהו, לאו דווקא פסיכולוגית) שיעשו לך טוב! חבל שתסתובבי בגיל 20 מלאת מרירות ותסכולים שגולשים או לא גולשים החוצה (שתי האפשרויות גרועות!) את חייבת לקדם את עצמך למקום יותר טוב, יותר רגוע, פחות טעון.

והכי חשוב: אל תנסי לשנות אותו. שיחת ניעור לא תעזור! הוא לא בגיל של להשתנות, היא לא בכיוון הזה, הוא לא נשמע כמו מישהו שעובד באופן מתמיד על מידותיו, מישהו בעל מודעות לכשלים שלו. אל תשקיעי את כוחותייך הדלים בניסיונות לשנות אותו, השקיעי אותם בעצמך, כי את הכי חשובה! לפעמים נדמה לנו כי אם רק נצליח לומר, אם רק נפנה את תשומת הלב, אם רק נגיד לו, אם רק נספר כמה קשה - הכול יקבל תפנית מדהימה לטובה. לצערי, זה לרוב לא קורה, השינוי צריך לבוא ממנו.

אבל, כאמור, הסיפור כאן הוא את ולא הוא, את עם התחושות הקשות שלך, שחייבות לעבור עיבוד לטובה!

כל טוב ובהצלחה!

אני חושבת שיש בעיה בדור שלנו שאנו רגילים שההורים חייבים לנו ..לעזור...לתמוך כלכלית

והבעיה היא שלהורים שלנו לא כל כך עזרו כי אז זה פחות היה מקובל

אז יש אבות שאומרים דווקא בגלל שלא תמכו בי אני אתמוך ויש הורים שלא מכירים את זה ולא תומכים כי לא היתה להם דוגמא אישית מההורים שלהם

בכל מקרה חייבים לשתוק ולכבד את ההורים גם אם אנו יודעים שהם משקרים

ומוסיפה עוד-

יש מצוה לכבד את ההורים ולירא מהם

אין מצוה לאהוב הורים. (יש מצוה לאהוב את השם, לאהוב את עצמך, לאהוב את הרע.)

את לא צריכה לאהוב את אבא שלך -ולא צריכה לנסות לאהוב אותו למרות המעשים שלו

רק להעריך אותו שבגללו את בעולם, ולכבד אותו, ולדאוג -מרחוק -שיש לו מה שהוא צריך

אם להיות בסביבתו גורם לך להרגיש רע- אז תמעיטי בזה כמה שאפשר, רק מינימום ביקורים כדי לא להזניח את אבא שלך

תמצאי לך "משפחה מאמצת"- זוג שהם אנשים טובים שתוכלי להתקרב אליהם (סבאסבתא או דודים או רב ורבנית או מישהוא אחר שמתאים) ושימלאו לך את החסר הרגשי שיש למשפחה חמה

מבחינה כלכלית- תמצאי כמה שיותר מלגות ודברים כאלו

צריך להיות בלימודים שלך מישהוא שעוזר בדברים האלו... בד"כ יש

גם את מקסימה

זה נשמע שגם לך יש בלאגן ריגשי, הכי טוב לך להתרחק, אבל כואב שהוא לא מתעניין בך....

זה כל כך קשה לשאת את זה לבד...

כדאי לדעתי לפנות לטיפול רגשי שיזור לך לבנות את עצמך, ואולי מתוך זה גם תוכלי לפנות לאביך בצורה שתוביל לאיזשהו שינוי.

טיפול זה דבר לא זול, אבל אולי את יכולה דרך המוסד האקדמי שאת לומדת בו אודרך לשכה של בריאות הנפש לקבל טיפול בחינם.

המון בהצלחה

ובאמת ה' קרוב במיוחד ליתומים,וממש אפשר להרגיש אתזה

דברי אליו....

אין לי מילים,

אני באמת מעריצה אותך ואת הנסיונות שלך לא להישבר אל מול המצב הקשה.

ה' הוא האבא הכי טוב שיש לנו,

ובע"ה הוא יושיע אותך

אז קבלי חיבוק ונשיקה

כי את באמת נשמה טובה!

בס"ד

אמרו כאן דברים מקסימים ונכונים,

ורציתי רק לחדד דבר אחד.

ההתנהגות של אבא שלך כלפייך מבטאת איזה שהו קושי פנימי שהוא נמצא בו.

מאד קשה וכואב לקרוא את זה, קל וחומר באמת להתמודד עם כל זה, 

אבל חשוב שתזכרי שבאמת במקום הכי הכי פנימי שלו הוא אוהב אותך.

כנראה הוא לא יודע לבטא את זה, אדם שרוב חייו זה שקר וצביעות כנראה גם לא מחובר לעצמו,

וזה מאד כואב המקום הנפשי שהוא נמצא בו.

ברור שכרגע הכי טוב להתרחק ממנו, כדי לשמור על עצמך וכ',

אבל באמת זכרי שכל הדברים הלא טובים שאת חווה ממנו,

לא מבטאים שום דבר מהאני האמיתי שלו, או מהרגש האמיתי שלו כלפייך.

את יכולה להתפלל לרפואת הנפש שלו לא ממקום שמאבחן אותו כחולה נפש חלילה,

אלא מקום מסויים בנפש שלו שכואב לו.

וגם אם הוא נראה לך האדם הכי נורא עלי האדמות- מותר לך לאהוב אותו.

כי ככה ה' ברא אותנו, אהבת הורים וילדים היא הדדית, והיא ללא תנאי.

יש מצבים בהם הנסיבות גורמות לאהבה הזאת שבנו לעבור לחלק לא מודע בנפש,

אנחנו לא חווים את האהבה שקיימת, כי יש הרבה כאב במקום הזה.

אבל הכי עמוק בנפש אנחנו אוהבים את ההורים שלנו,

ולהתכחש לזה פוגע בנו יותר מכל פגיעה שמישהו אחר (כולל ההורה עצמו) יכול לפגוע בנו.

לכן אני מדגישה, מותר לך לאהוב אותו.

את לא צריכה לחשוב שהוא אדם טוב, מושלם, צדיק וכ'.

ה' הראה לך את החסרונות שלו במלוא "הדרם".

לא ממקום עיוור, אלא ממקום שלם עם עצמו.

זה אבא שלך.

אל תתכחשי אליו כי זה אומר להתכחש לעצמך.

משהו שאת לא יודעת, ולא אחראית עליו גורם לו להתנהג לא בסדר, (בלשון המעטה),

זה כואב, זה חבל, והכי כדאי להתרחק ממנו פיזית- נכון.

אבל פנימית זכרי שהוא אוהב אותך, ואת אוהבת אותו, ושום דבר לא יכול לשנות את זה.

ככה ה' ברא אותנו- זאת אהבה ללא תנאי.

בהצלחה רבה,

ויהי רצון שהקב"ה, שהוא האבא הכי אמיתי שלנו,

ייראה את החיוך שאת משתדלת לחייך למענו,

ויהפוך אותו מחיוך של אמונה לחיוך של תענוג.

ובמיוחד עכשיו בחודש אדר, שיש כוח מיוחד שהכל יתהפך לטוב נראה ונגלה,

טוב כזה שלא מצריך עיניים מיוחדות, וראיה עמוקה מידי,

אלא טוב שתזכי לחוות באופן הכי שמח, ברור ופשוט.

כן. לא הוגנת!

אני רוצה להביע הזדהות. הזדהות נטו.

אני לא חושבת שאני במקום לתת לך ייעוץ או חלילה, ביקורת.

אנחנו מצפים מאבא ואמא שלנו, שתמיד ישמרו עלינו. תמיד ידאגו לנו ויגוננו עלינו. שתמיד ידעו מה לעשות ותמיד יהיה להם כסף.

אבא ואמא אמורים להיות טובים ותומכים. להוות דוגמא אישית, לאהוב אותנו! הם חייבים לאהוב אותנו!

אבל אז, אנחנו מתבגרים וגדלים, אנחנו לאט לאט לומדים שזה לא ככה.

אנחנו לומדים את המורכבות שבלהיות הורה. וכמה לא פשוט להיות "הורה טוב" ו"אידיאלי".

וזה מכאיב. ואפילו מאכזב.

ואת, יקירה!

את מתארת מצב שאמא לא בתמונה. וזה לכשעצמו מצב לא קל וכואב שדורש התמודדות יומיומית.

כאשר האבא מתפקד בצורה כל כך לקויה, (וכן, זה תפקוד לקוי!) הכאב פחות מקבל את המקום שלו, ואני מניחה שהתפיסה של המושג "משפחה" ממש מתערבלת מול העיניים והופכת לבלאגן גדול.

אולי המצאתי את כל השטויות האלה..אולי אני ממש לא בכיוון.

אבל למרות הכל, אני מאחלת לך שמתוך הקושי הגדול שלך, את תהיי אמא נהדרת! ותנהלי משפחה לתפארת! עם המון אהבה והכלה.. אין לי ספק שזה היתרון הגדול בקשיים- היכולת לתקן את המעוות בדור הבא.. מתוך הבנה, ומתוך רצון טוב.

ובעיקר בעיקר-אהבה.

תהיי חזקה, יקירה!

תכנסי ליוטיוב ותכתבי "אהובה צוקרמן שורשים" -זה יכול לשנות לך משהו ולעשות לך את החיים קלים יותר.

יצא לי ללמוד את השיטה הזו אצלה...

מעריכה אותך מאוד מאוד על ההתמודדות הלא פשוטה...

ועובד גם בסיפורים הקשים ביותר!!!

ואם כבר הציעו פה טיפול רגשי- כדאי ללכת אליה לייעוץ. זה ממש עוזר, מניסיון.

מתוקה,איזה התמודדות קשה!!!
כל הכבוד שאת מנסה עוד

להחזיק את עצמך איכשהוא...

בעז"ה שה' ישלח לך כוחות!!!

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז