ברמה הכי פשוטה, את לא חייבת להראות את ההפרשות שלך לאף אחד ואת בוודאי ובוודאי לא חייבת בכלל בכלל בכלל לקיים יחסי אישות בליל טבילה.
ברמה הטכנית, מראים הפרשות לרב כשיש סימן שאלה. דרך פשוטה להימנע מזה היא להוסיף ימים לתקופת טומאת הנידה כדי שלא להצטרך לשאול. אם יש בדיקה גבולית, מחכים עוד יום ובודקים שוב, עד שאין שאלה, ואז טובלים. (זה יותר מסובך ויש המון פרטים שצריך להביא בחשבון, אבל הבאתי כאן גרסה מאד פשוטה של הדברים)
לגבי יחסי אישות,
אני יודעת שיש המון שיח סביב יחסי אישות בליל כלולות ויחסי אישות בליל טבילה.
אז קודם כל, אף פעם אף פעם אף פעם לא מקיימים יחסי אישות אלא אם כן את ממש ממש ממש רוצה להיות עם בעלך. אף פעם. לא כדי שלא יתבאס, לא כי ''זה מה שצריך'' לא כי ''אולי בעצם אין לי בעיה'' פשוט לא. רק אם את רוצה מעצמך. בלי שכנועים. לא שלו. לא של החברה בכללותה. לא של הדת (כביכול).
ברמה הכי טכנית, יש המון זוגות שפשוט לוקח להם זמן להבין איך בכלל מקיימים יחסים בפועל. (שזה ממש הגיוני! כל החיים שלנו חיינו בפרישות, ופתאום אנחנו אמורים להבין איך לעשות משהו שאף פעם לא עשינו, ועוד להסתנכרן עם עוד מישהו, שגם אף פעם לא עשה את זה? ככל שאני חושבת על זה יותר, אני פחות מצליחה להבין איך מישהו אי פעם הצליח בלילה הראשון) אז ממש לא מצליחים תוך לילה אחד.
ובשאר החיים,
הכי בת'כלס, טובלים אחרי 14 יום (לפחות. כי יש נשים עם מחזור ארוך. יש גם עם קצר, אבל חשוב לי להביא מראה של המציאות ולא לפתח ציפיות שיכאבו כשהם יתבדו) של ריחוק פיזי. לפעמים זה גם גורם לריחוק נפשי (למרות שכולם אומרים שזה בדיוק הזמן להעמיק את הקשר הנפשי. בת'כלס, זה לא תמיד מצליח) הכי הגיוני בעולם שייקח זמן להתרגל שוב למגע האחד של השני. יש גם נשים שההכנות והטבילה ממש מתישות אותן. הגיוני שלא יהיה כוח עכשיו לעוד משהו חוץ מלישון.
אז מה עושים?
מקשיבים לעצמנו. נושמים שניה, מקשיבים לגוף, לנפש, לנשמה, ועושים רק את מה שמרגיש טוב. חיבוק מרגיש טוב? יאללה. ספייס מרגיש הכרחי כרגע? סבבה לגמרי. וואלה התגעגעת אליו וממש מתחשק לך להיות ביחד? לכי על זה.
יש המון דברים נורא ''יבשים'' שכותבים על הדברים הכי מורכבים ורגישים שיש בחיים שלנו. אז זה שבספר כתוב שיש מצוות עונה בליל טבילה, לא באמת נותן מראה מדוייקת של ''תהיו עדינים אחד עם השניה, קחו זמן, קחו מקום, תעשו את מה שמתאים לכם''
מעצבן אותי כשאנשים כותבים ''מצוות עונה'' כאילו שזה שווה ליחסי אישות. זה לא. מצוות עונה היא מצווה על עינוג האישה. זו מצווה של הבעל לאישתו. הוא מצווה לדאוג לרווחתה המינית. לקיים יחסי אישות בליל טבילה זה רק רק רק אם היא רוצה. אז הוא מחוייב לה. (וכמובן שבזוגיות בריאה ומאוזנת אם הוא לא מעוניין או לא מסוגל מסיבה כלשהיא, היא מקבלת את זה באהבה ולא כועסת עליו או אומרת לו ''אבל יש לך מחוייבות הלכתית'' בדיוק כמו שהוא מצווה לדאוג לרווחתה הכלכלית, אבל אם יש כמה חודשים שהוא בין עבודות, היא עדיין אוהבת אותו ותומכת בו ומראה לו כמה שהוא בעל טוב וגבר מסוגל ולא כועסת עליו וגורמת לו להרגיש גבר לא מוצלח)
טוב, התפזרתי קצת.
בשורה התחתונה, את לא חייבת להראות את ההפרשות שלך לאף אחד ואסור לך לקיים יחסי אישות אם את לא רוצה מעצמך.
חיבוק.
יש המון דברים מתסכלים בדת.
ויש המון דברים יפים.
לפעמים צריך לחפש אותם.
יש לי עוד מה לחפור בנושא, אבל בינתיים נשאיר את זה כאן.
)