אך עם זאת, אינו אידיאלי.  כדאי להחליט שכל יום אתם יושבים אחד עם השני למשך לפחות רבע שעה ומדברים (לא על התינוק). כל יום. על כל נושא חוץ מהתינוק. זמן נטו בשבילכם. כדאי להלחליט על שעה קבועה, מתי שבד"כ התינוק כבר ישן.

תדברי על המצב עם בעלך. תסבירי לו את מה שתיארת, את הרגשות שלך כלפיו. תחמיאי לו איזה אבא נפלא הוא ובעל נפלא ואת רוצה שהמצב ביניכם ישוב לקדמותו (רק שימי לב שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו, אלא יהיה טוב יותר, כי בסופו של דבר ילדים רק מקרבים בין ההורים).

שיהיה המון בהצלחה, ואת בכלל בכלל לא לבד

את יודעת, מחקרים מראים לנו ש95% מהזוות אחרי לידה חווים משבר בזוגיות, וזה לגמרי טבעי- פתאום את צריכה להיות קשובה לתינוק שלך כל היום, לנסות ללמוד אותו ולהבין אותו. בד בבד את גם עייפה מהלידה, אולי עדיין חלשה, עייפה מלילות ללא שינה, מרגישה שכל יומך סובב סביב התינוק ושאין לך זמן לעצמך כך שהגיוני מאוד שדוקא בזמן כזה את צריכה מילה טובה מבעלך, עידוד , הרגשה שאת חשובה לו ושאת עדיין "את" ולא רק "אמא".

בו זמנית גם בעלך חווה שינוי- הוא הפך לאב. וגם הוא ישן פחות, וגם הוא צריך ללמוד להכיר את התינוק, וגם הוא צריך להתרגל לשגרה החדשה הזו.

חשוב שתדעי שהמצב הזה יעבור- אתם תתרגלו למשפחתיות החדשה שלכם, תסגלו לעצמכם שגרה חדשה ותראי שהכל ישוב למקומו בשלום. עם זאת לא צריך להיות שאננים ולומר "הזמן יעשה את שלו" אלא כדאי ורצוי כבר עכשיו לעשות צעדים שיקרבו ביניכם- לשבת ביחד, לדבר, לצחוק, בדיוק כמו שהייתם פעם- רק בתוספת תינוק לא לשכוח לומר לו מיוזמתך כמה את אוהבת אותו, כמה הוא בעל נהדר ואבא נהדר- מחמאה גוררת מחמאה ולדעת שבתוך מן מה הכל יהיה נורמלי שוב!

הייתי אז הרבה יותר רגועה ושמחה...

אז אתם בסדר לגמרי

את אחרי 9 חודשים אינטנסיביים שבהם היית במרכז (ובצדק) ועכשיו המערך המשפחתי השתנה וצריך להתרגל למציאות הזו וללמוד דברים חדשים על עצמכם ועל הזוגיות שלכם וטבעי שיהיה קשה בהתחלה ולפעמים אפילו קשה מאוד...

אני למשל פתאום הבנתי שבעלי ואני לא שווים, אנחנו אחרים יש בינינו חלוקת תפקידים שונה- אני במשרה מלאה והוא לא... וגם לי יש בעל תומך ומשתתף ואבא לתפארת ובכל זאת להניק הוא לא יכול ב"ה והיה בי כעס על הגילוי הזה.

לכל זוג יש את הנקודת קושי שלו והעייפות וההורמונים רק מחדדים ומעצימים אותה.

אני ממש ממליצה לקרוא ביחד את הפרק של האישה אחרי הלידה בספר הלוחשת לתינוקות. הוא גורם לבעל להיות יותר סלחן ומפרגן ומבין כלפי מה שאת עוברת וגם פותח פתח לדבר על הדברים בינכם.

חיבוק גדול

אבל הוא גם עוזר

גם קם כשצריך

גם עובד

מה שחשוב זה מעשים ולא מילים

למה לחפש, מה לא בסדר?

זה בטח מעיפות שלך

אותו הדבר קרה לי גם עם אשתי אחרי שנתיים וחצי של נישואין אשתי נפקדה ילדה את בתנו הראשונה ומאותו הזמן חלה הדרדרות ביחסים ביננו.

ומדוע

שנתיים וחצי היחסים ביננו היו טובים היתי קונה לה מתנות היא היתה קונה לי הכל היה נהדר.

משנולדה בתי הבנתי שאני אבא ואני צריך להשרות בטחון על בתי מאד קשה להשרות בטחון כשהאשה יורדת כל הזמן עלי

אז התחלתי לענות לה אני לא אומר שזה הצעד הנכון אבל זה קורה אצל גברים.

ופתאום היא חשה שיש הדרדרות ביחסים אז אפשר לתלות בכל מיני דברים חיצוניים כגון ילד חדש הוא עובד לא ישנים בלילה.תאמיני לי עם הכל אפשר להסתדר.אבל אם את רוצה לפתור את זה באמת לעשות חשבון נפש עם עצמך האם אני עושה רצון בעלי האם אני מונעת אותו מדברים שהוא אוהב לעשות האם אני מדברת אליו יפה

תאמיני לי אם בעלך ירגיש טוב בבית ותעודדי אותו ותתני לו את המרחב שלו גם אם הוא ישן חצי שעה בלילה הוא יעריך אותך 

נהדר קודם? משהוא חסר לי בפזל או שמראש משהוא היה לא בסדר ועכשיו הוא עלה על פני השטח.

בכל אופן הסיפור שלך לא נראה לי קשור לסיפור שמתואר פה למעלה.

כל טוב.

וגם קשר טוב לא נמדד במה וכמה קונים אחד לשני, במחילה

קשר אמיתי הוא כ"כ הרבה יותר מזה

אלא שבעלי ידע מראש שככה יהיה, ואני לא רציתי לשמוע...

כי - מה הוא מכניס אותנו לתבניות??? - אולי אצלינו זה יהיה אחרת? ודוקא בגלל מידע מוקדם?

והוא היה מסור - הלואי על כולן!!!

אבל טען שאני לא בסדר.

ולא הבנתי מההוא רוצה ממני?!

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!! 

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

עד עכשיו אני לא מבינה. 

באמת.

ויש אהבה ושמחה והארת פנים ועזרה ושיתוף.

אבל זה ממש לא מה שהיה...

אנחנו בודקים איך להעלות את עצמינו בחזרה.

וזה גם מצליח .

בעזרת השם.

(סתם קטע מצחיק:

היינו עצובים.

כל אחד שר לעצמו בשקט.

הוא שר: שבטך ומשענתך המה ינחמוני..

ואני בעליזות: מישמישמישמיש...מרבין בשמחה.

כששמנו לב לזה- צחקנו. כל אחד והראיה שלו. כל אחד והעידוד העצמי שלו...)

לאנונימית שמעליי המצב שתיארת זה ממש מה שקורה אצלינו- רק שאני מעירה על דברים אחרים כמו: תחזיק את התינוק בתנוחה אחרת" " לא ככה לעשות לו גרפעס,,אבל ממקום טוב מדברת יפה ואותו זה כנראה קצת מלחיץ או מעצבן.

אז הוא עונה לי בצורה שאני לארגילה לה כמו"טוב קחי תעשי את זה את" או "בסדר" בטון כזה ..

בקיצור אנחנו מנסים לעבוד על זה גם כן..

נראה לי שהמפתח טמון כאן:

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!!

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

גידגול ילד, ובע"ה משפחה הוא חוייה-עשיה-שותפות זוגית.

לא מדובר בפרויקט שלך, במה שאת עושה ואומרת לו, במימוש הרצונות האישיים שלך.

שימי לב שאולי הוצאת קצת את בעלך מהמשוואה הזוגית.

שוחחו ביחד על מה שחשוב לך ועל מה שחשוב לו בגידול וחינוך הילד.

לבנו ביניכם עניינים שלא מוסכמים.

תני לו את המקום שלו והכיוון שלו בטיפול בילד. הוא אבא שלו!!!

ברור שיש הבדל בזוגיות כי אתם כבר משפחה וצריך לזכור את זה, יש לכם עכשיו תינוק מתוק שזקוק

לשניכם ותלוי בכם לא רק בצרכים הפיזיים אלא זקוק להמון תשומת לב, אהבה, מגע, ליטוף ובטחון...

הבחירה שלכם עכשיו היא איך לקבל את זה ולשלב את זה ביחס ביניכם, אני יכולה להעיד מהנסיון שלנו

שכדאי לפתוח את הנושא ברוגע וכנות, להסביר מה את מרגישה ומה יעזור לשפר את המצב- לא כתלונה

אלא כהסתכלות אובייקטיבית על המצב....

ואם תרצי- כמה רעיונות:

* כשאתם אצל ההורים, תאכילי את המתוק ותשאירו אותו לסבתא, צאו לסיבוב בחוץ רק שניכם, תאמיני לי

שזה יעשה לכם רק טוב

* כמו שכתבו לך קודם- מחמאה גוררת מחמאה, פרגני לבעלך על משהו, כל דבר  וזה כבר יעשה את ההבדל....

* אל תשכחי שהוא גם אבא, אז תנסי פחות להעיר ( לא אומרת שאת מעירה אבל מנסיון שלי אנחנו לא מודעות לזה...)

ותני לו את האפשרות להתנסות בלהרגיע/לקלח/להאכיל מבקבוק את המתוק, גם אם את רואה שהוא לא כ"כ מצליח, ואז תנסי לשאול בעדינות אם הוא רוצה להתחלף... אם את מרגישה צורך להעיר על משהו שלדעתך הוא לא עושה כמו שצריך ( או לא כמוך...) אז תשאלי אותו בעדינות אם נוח לו ככה ואם הוא לא יעדיף לעשות את זה בצורה שונה...כמובן מתוך כבוד

שיהיה לכם במזל טוב!

אני שומעת יותר ויותר על זוגות שחוו קשיים במהלך ההיריון ואחרי הלידה. האם יש דרך להתכונן נפשית לתקופה ש"אחרי" כדי לחוות את הקושי בצורה פחות דרסטית?

אשמח לשמוע ממנוסות

במשך תשעה חודשים התינוק היה ברחם שלך, רק שלך, את האכלת אותו, הזנת אותו, תקשרת איתו.

עם אישך רצה להתייכס אליו הוא יכל לעשות את זה רק דרכך.

עכשיו שהתינוק נולד באיזה שהוא מקום את מרגשה שהוא רק שלך, 

קשה לך לראות את בעלך מחזיק אותו בלי להחזיק את הראש, קשה לך הדרך שהוא מרדים אותו בלילה, הכל קריטי וחשוב,

אפילו איך מלטפים. (אני כותבת את אבל ברור שגם אני וגם עשרות נשים שאני מכירה חוו בדיוק את זה).

פעם באמת האישה הייתה היחידה שטיפלה בתינוק. היום גם האשה וגם הגבר רואים את זה כמשימה משותפת,

אבל עדיין באיזה שהוא רובד אנחנו רואות את זה כתחום בלעדי שלנו, אחרת מאיפה הביטחון לומר 

"אני יודעת איך מחזיקים אותו! ככה נכון להחזיק אותו וככה לא!"

לומר את האמת את צודקת, האינסטינקטים שלך טובים יותר, ומוטמעים יותר טוב בתוכך.

אבל כיוון שאתם חיים בתקופתנו ואתם רואים את הגידול שלו בשותף אם את רוצה שהוא לא ירגיש דחוי כדי שתפסיקי להעיר לו, רק אם זה משהו ממש ממש קיצוני תעירי, אני מבטיחה לך שהילדה שלכם תסתדר, מניסיון! היא גם תהיה יותר מחוסנת כשיהיו לה אחים. כיוון הוא ממש נעלב מזה שאת מעירה לו , המסר הסמוי הוא "אני יודעת יותר טוב ממך, ברור, אתה הרי גבר, זה לא התחום שלך בכלל!"

זה המסר שהוא מקבל גם אם את לא מרגישה את זה ממש ככה.

ועוד דבר נוסף, אולי הוא גם מרגיש שלקחו לו את האישה שלו, כל הזמן אתם סביב התינוק, אולי גם לו חסר הזוגיות של פעם.

מה שהוריד לי את האסימון בסיפור הזה זה הספר נשים קטנות (זוכרות היינו בערך בנות ששעשרה כשקראנו..), בכרך השני בפרק חמשעשרה קורה למג בדיוק אותו דבר שקורה לנו. זה מתואר בכזאתי רגישות וגם מטופל ברגישות, תקראו ממולץ!! כן כן זה מה שאפשר לי להבין קצת, ולתפוס את עצמי בזמן (מזל שהיה לי משעמם בחופשת לידה ומצאתי קצת זמן להוצא את הספר ילדות הזה ולקרוא...)

בקיצור גם מצטרפת לקריאות לפנות לכם זמן רק שלכם, אפילו תזמינו סבתא או דודה או משהו שאפשר לסמוך עליו ותצאו לסיבוב קטן, זה ממש משפר פלאים.

ועוד דבר קטן, נשים רבות שוכחות שהן גם נשים אחרי שהן יולדות, זה כל כך ממלא את כל כלך ואולי ממש ממש קשה לך לפנות מקום גם למשהוא אחר. אז אם זה ככה, לפני שאת יוצאת תתלבשי יפה, אני בטוחה שאת מהממת, והלידה לא שינתה את זה. זה יעלה לך את הביטחון שלך בעצמך תרגישי טוב יותר וכיף יותר. 

התפלספתי קצת אבל הנה הגעתי לסוף,

בהצלחה 

אני ב"ה לא חשתי את הדברים שלא מעט סיפרו פה שהם חוו.

ברגע שילדתי ב"ה הרגשנו שסוף סוף עשינו משהו לגמרי ביחד. בעלי כל הזמן סיפר לי שעל הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כותב רש"י שבשר אחד אלה הילדים (אני מצטערת אם אני לא מדייקת, לא בדקתי את זה כרגע, אבל זה הרעיון הכללי...).

סוף סוף נהינו משהו אחד!!

למי ששאלה על דרך להתכונן לפני הלידה, אז כן, דיברנו על זה לפני הלידה, שבעז"ה אחרי הלידה יהיה ככה וככה...

האמת שאני כן חששתי מהפחד הזה שלא יהיה לי זמן להתייחס לבעלי וכו', אבל ב"ה זה פשוט לא קרה (אולי כי כ"כ פחדתי אז ניסיתי לדאוג שזה לא יקרה...) ודיברנו על זה קודם, על הפחד, על שנהיה הרבה יותר עמוסים, שאולי יהיה קשה, שאני ישמח שהוא יעזור לי בכל הדברים החדשים הדרושים על מנצת לגדל תינוק חדש, דיברנו על זה שאחרי תקופה ארוכה שמותרים נהיה אסורים המון זמן וזה לא יהיה קל בטח. בקיצור, הכנו את עצמינו... (לא יודעת אם תכננו לעשות את זה באופן רישמי, אבל זה פשוט קרה... פשוט דיברנו כל אחד מהירהורי ליבו, וזה הכין אותנו...)

ואחרי הלידה, ניסנו למצוא זמן לעצמינו, לפחות כמה דקות כל יום לשבת לבד לבד ולדבר, לא משנה על מה... פשוט לדבר, זה נותן תחושה שאנחנו ביחד...

ולגבי ההערות - אני מאוד השתדלתי "להאיר" בצורה אחרת. אם היה משהו שהיה נראה לי לא טוב, הייתי זוכרת, לא מעירה בדיוק באותה שניה ואז אח"כ, כאילו בלי קשר למה שראיתי, אמרתי לו לדוגמא "פעם איזה חברה שךלי אמרה לי שלא כדאי להחזיק תינוק בצורה כזאת", או "אני זוכרת שכשאח שלי נולד אמא שלי אמרה לנו לא לעמוד מאחורי הראש שלו, כי זה עלול לגרום לתינוק להסתכל אחורה ולפזול, אז צריך לשים לב שאנחנו לא עושים את זה" או "האחות בטיפת חלב אמרה שכדאי..." וכו' וכו', אבל ההערות לא באו ממקום אישי של אל תעשה ככה, אלא - צריך להיזהר שאנחנו לא נעשה ככה, זה כאילו היה עצות לשנינו, עפ"י דברים ששמעתי/ אני זוכרת ואם לא אז תמיד פתחתי בביטוי "נראה לי..." - זה לא שאני איזה מומחית לתינוקות, אבל ככה נראה לי (לא אסור או אלת תעשה ככה, אלא נראלי שלא כדאי לעשות ככה...)

מקווה שהייתי מספיק מובנת...

אני חושבת שהלידה הוסיפה לנו מימד נוסף לזוגיות, זה נכון שגם לפני כן ב"ה היה טוב, זה לא שהיא שינתה הכל, אלא הוסיפה... וגם אחר כך בגידול - מגדלים ביחד, חושבים על הכל ביחד. בעלי הוא חלק בלתי נפרד (אומנם היא עדיין קטנה...) אבל לפעמים אני מקלחת ולפעמים הוא (אגב, בימים הראשונים תמיד עשינו את זה ביד, כי הפחיד אותי לעשות לבד...)
אחרי שאני מניקה הרבה פעמים אני מבקשת ממנו להחזיר אותה לעריסה או להחזיק אותה לגרפעס וכו'. אני לא מעירה ואתו בלילה כשהיא מתעוררת, אבל אם הוא כבר ער, הוא שזה כבר בוקר, אז אני שואלת אם הוא יכול להחליף לה טיטול ואח"כ אני יאכיל אותה וכד'.

אני מאכלת לכולם בהצלחה! מקווה שהצלחתי להוסיף משהו...

מוסיף אופטימיות ותקוה לשלב הזה שמתקרב. כל הכבוד לכם, והוספת מאוד!

תודה רבה על השיתוף,

עודדת את כולנו שזה לא חייב שלהיות סיוט..

היום יחסית קשה להשאיר בגן.

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם הפסיכולוגית בגן ועם הגננת.

מתאים לך לפרט מה הקשיים שאת רואה? כי יש קשיים שיותר משאירים בגללם ויש כאלה שפחות.

מצד שני להעלות באמצע שנה, או אפילו מעט לאחר תחילתה.
לא הכי מומלץ לא?
הם כבר מתקדמים עם אותיות, חוברות, הכרות חברות, פתאום להצטרף מבאס קצת.

לא הייתי בונה על זה.

יכול להיות שהיה מקרה חריג ספציפי. אבל תחשבי ילד שלא התכונן נפשית לעלות, לא עבר את כל הרכות וההדרגה של תחילת שנה...

ב''ה משחה בבחירות שלי

שמחה עם מי 'העליתי מוקדם יחסית

ועם מי 'בחרתי להשאיר אפילו שהגננת לא תמכה. אבל בחשיבה שלנו ובהתיעצות עם אחרים השארנו וממש מבורך

כדאי להתיעץ עם מי שמכיר את הילד מהגן בנוסף לגננת ואולי הפסיכולוגית של הגן

או מטפלת בתחום

ובעיקר להקשיב לתחושת בטן האמהית שלך

אני השארתי ומודה לה' כל יום

ומבינה מאוד את ההתלבטות, שנה שלה התלבטתי. 

לנו היה ספק עם הבן שלי.

בתחילת השנה בגן חובה הרגשתי שהוא קטן מידי ולא בשל רגשית. התלבטתי מאוד. הגננת גם היתה בעד להשאיר.

בהמשך השנה ראיתי שהוא התקדם בהרבה דברים שחשבתי לגביהם. אבל הגננת עדיין חשבה שנכון להשאיר, וגם אנחנו עוד התלבטנו הרבה.

בסוף העלינו לכיתה א', מכמה שיקולים. ב"ה לא מתחרטת בכלל. הוא פורח שם (עכשיו כבר בכיתה ב'), גם לימודית וגם חברתית. רגשית הוא גם מסתדר יפה, עדיין לפעמים יש טיפה קשיים אבל לא ברמה שהיה צריך להשאיר בגללם, וגם לא בטוחה שזה היה משנה משמעותית.

כשאמרתי למורים שלו שהגננת חשבה שהוא צריך עוד שנה בגן, הם לא הבינו על מה היא דיברה.

אני התלבטתי קשות עם הבן שלי.

לימודית חכם.

רגשית לא הייתי בטוחה.

גם קטן בשנתון נולד בסוף אוקטובר.

ובסוף העלתי.

וואלה היה חכם מאד לעשות את זה.

גם מבחינת המורה שלו הכל בסדר ואין משהו חריג.

תודה להשם.

על מה ההתלבטות.

אם רגשי עדיף גורם כמו פסיכולוג הגן, מדריכת הורים וכד'.

אם לימודי אז הגננת, קלינאית תקשורת.

רק אומרת שיצא ממשרד החינוך שיתחילו מאוד להקשות את זה ברמת וועדות מהשנה הזו, אז קשה קצת לדעת איך זה יתנהל בפועל.

בגדול צריך להסתכל על הילד כמכלול. אבל הפן הרגשי סופר משמעותי... אומרת כקלינאית.

אני פסיכולוגית חינוכית, עוסקת בזה

אבל בעיני דווקא מי שמכיר את הילד מההתנהלות שלו בגן ידע טוב יותר, כי זה לא מנותק

אני הרגשתי שחלק מהסיבה שהגננת חשבה שנכון להשאיר את הבן שלי עוד שנה, זה כי היא מאמינה שצריך להגיע לכיתה א' מאוד מוכנים, אז למשל אחד הדברים שהיא אמרה לי כהסבר למה הוא עוד לא מוכן לכיתה א' זה שהוא לא כותב להנאתו סיפורים כמו ילדות אחרות מהגן שלו.

וזו ציפיה נחמדה אבל ממש לא חובה...

היום בכיתה ב' הוא כותב סיפורים שהמורה ממש מתרשמת מהרמה שלהם. אבל בגן זה לא התאים לו, וזה עדיין לא אומר שהוא לא מוכן לעלות לכיתה א'.

אני מכירה ילד אחר מהמשפחה שהגננת שלו דווקא לא הבינה למה היא רצתה להשאיר עוד שנה בגן, והוא היה הרבה פחות בוגר מהבן שלי.

ככה שזה תלוי מאוד בגישה של הגננת, ולא רק במה שהיא רואה.

הגננת הסבירה שהיא בוחנת מוכנות לעלייה לכיתה א' בארבעה פרמטרים (שכלי / קוגניטיבי, פיזיולוגי, רגשי, חברתי) ואם יש קושי בשניים או יותר, לרוב היא תמליץ להישאר בגן.

בעיניי זו חלוקה יפה שעושה סדר, ובאמת מנסה לתת פרמטרים אחידים לשאלה האם להשאיר או להעלות (כמובן שיש גם גמישות בהתאם לילד, אבל זה באופן כללי)

נכון, זה גם קשור לגובה ומשקל

וגם קשור ליכולות מוטוריות (סרבול, מוטוריקה עדינה - שזה בשלות לכתיבה לביצוע משימות יותר מורכבות, יכולת תנועה תואמת גיל - קפיצה, ריצה, טיפוס) זה נשמע טריוויאלי, וכנראה שזה לא משהו שמסתכלים עליו בנפרד מעוד דברים. אבל תחשבי על ילד שמדדה אחרי כולם כי המוטוריקה הגסה שלו עוד לא מספיק מפותחת, או נופל הרבה, או לא מצליח עדיין להביא את עצמו למכונות לכתיבה. זה דברים שיכולים להיות משמעותיים בבית הספר. 

לנו הייתה גננת שהגישה שלה היא שכל עוד אין סיבה להעלות עדיף להשאיר וכל ילד נתרם מעוד שנה בגן...

והיא מאוד דחפה אותנו להשאיר את הבן שלי עוד שנה למרות שהוא יליד יולי(!!)

ב"ה העלינו אותו וזו הייתה ההחלטה הכי נכונה בשבילו.

ולא כי אין לו קשיים

אבל זה לא קשיים שהיו נפתרים מעוד שנה בגן, ולהפך, הפערים והפגיעה היו גדולים יותר ככה"נ. רק כשעלה לכיתה א זיהו מה הקשיים ויכלנו לגשת לאבחון ולהתחיל לתת לו תמיכה מותאמת..

רק לחשוב שהיינו מחכים עוד שנה סתם...

@מתיכון ועד מעון אשמח לפנות אלייך בפרטי, אכתוב לך..

בכללי הגננת חושבת שאין סיבה להשאיר אני יותר חוששת כי אני רואה את רמת המתח שיוצאת בבית לפני המסגרת ואחריה...שמלווה גם באתגר תחושתי..

ממה שכתבתן נראלי שהכיוון הוא כן לעלות אבל השאלה איך להכין כמה שיותר לעליית מדרגה בעומס על שלל גווניו...

חוץ מזה, לא הייתי ממהרת לעבור לתמ"ל כי אפשר כבר אוטוטו להתחיל מוצקים וזה יכול לעזור עם העלייה במשקל

יצא לי לראות במשקלים שונים יום אחרי יום הפרש משמעותי

וגם לוודא שהמשקל תקין, לשים קילו קמח ולראות כמה שוקל

אם באמת ירד בהנקה זה מדאיג וצריך ליווי של יועצת הנקה / אחות / רופא לפי הגישה שאת רוצה

כדי לקבל תוצאה הכי מדויקת.

ואם הוא היה חולה בזמן הזה, הגיוני שהוא ירד.

גם אם הוא יורד, לא מחייב לוותר על הנקה.

אפשר לאכול דברים שומניים שמעשירים את החלב,

להניק בתדירות יותר גבוהה (אם הוא מסכים).

ועוד מעט אפשר להתחיל גם מוצקים, ואז כמה שיותר להעשיר אותם.

תמשיכי לעקוב אחרי המשקל, ואם הוא ממשיך לרדת ולא לעלות, אז תבדקי את זה הלאה.

ומה עם מוצקים?

אפשר להוסיף דייסה בכפית, אבוקדו וכו'

לא נראה לי שתמל זה הפיתרון הראשון

אבל כמו שכתבו לפני, קודם כל תשקלי באותו משקל (משקל ביתי הוא הרבה פחות מדויק ממשקל תינוקות), כדי לדעת מה באמת המצב.

דבר שני, תבדקי עם רופא הילדים מה דעתו על זה. הרופאה שלנו אמרה לי - אם הוא עולה 140 גרם בשבוע זה מספיק. נדמה לי שזה רק בחודשים הראשונים, ובגיל 5 חודשים העליה כבר אמורה להיות איטית יותר, אבל אני לא יודעת.

רק אח''כ, תתחילי להילחץ מה לעשות... אפשר כבר להתחיל לתת קצת מוצקים, אז לתת שומנים.

וחוץ מזה, למה לוותר על ההנקה? יכול להיות שבקבוק אחד ביום, אפשר (בהתייעצות עם גורם רפואי) גם להעשיר אותו בדייסה או כפית שקדיה, יכול להיות שיספיק כדי לעלות במשקל.

מציעה לך גם לעשות רישום הנקות וטיטולים לאורך 48 שעות. תוכלי להגיע עם זה לרופא, תראי כמה הוא יונק ביממה (אם הוא יונק 6 פעמים ומטה - צריך לצופף הנקות), ותכתבי לך גם אם הרגשת שהוא לא שבע בסיום הארוחה או נרדם מהר מדי. תכתבי כמה טיטולים היו, כדאי לצלם צבע של הצואה, כל זה יתן מידע לרופא האם ההנקה תקינה.

אקח אותו לשקילה בטיפת חלב, חשבתי לוותר על זה כי לא באלי שילחיצו אותי.....

בשאר הדברים נראה לי שמתפתח מצויין ב"ה

הוא מצונן.

אבל אם היה עם בקבוקים זה גם היה משפיע על המשקל?

אפשר כבר להתחיל מוצקים? איך מתחילים?

עם הקודמים התחלתי בגיל גדול יותר בירקות מעוכים במזלג, מתעצלת לטחון תפוא בשביל ביס אחד.
 

@השם שלי זאת בדיוק השאלה, מה אפשר לעשות כדי לשמור על ההנקה.

מה זה דברים שומניים?

הוא לא מסכים לינוק אם זה לא בזמן שהוא מחליט, מקווה לפחות שזה לא אומר שהוא רעב כי התחילו לי יסוריי מצפון על זה

יונק 8-9 פעמים ב24 שעות.

היו לו שבוע שעבר יומיים שינק 6 פעמים אבל כל השאר לפני ואחרי זה 8-9 (אני כןתבת לעצמי קבוע אז בדקתי עכשיו)

וזמן ההנקה זה בין 10 ל15 דקות

בקודמים ברגע ששילבתי בקבוק זה היה אות הסיום של ההנקה

ומה זה מאכלים שומניים? בשבילו ובשבילי, אשמח לפירוט

להחליף ארוחות.

וממש לא לטחון. לתת מעוך במזלג ממה שאתם אוכלים..

כמובן שאלרגנים לתת בנפרד אבל שאר הדברים אפשר לתת ביחד.. נניח למעוך ירקות מהמרק, בננה גם אפשר למעוך במזלג או כפית.

מאכלים שומניים- אגוזים לסוגיהם, אבוקדו, טחינה, שמן זית.. גם לך כדי להעשיר את החלב וגם לו אפשר להתחיל לתת לאט.. (נגיד כשנותנים ירקות מעוכים אפשר להוסיף לזה קצת טחינה, או להוסיף חמאת בוטנים טבעית/ ממרח שקדיה לפירות מרוסקים)

ולגבי השקילה- אפשר גם לשקול אצל רופא ילדים ולפעמים הם פחות מלחיצים מהאחיות

לדעתי כאמור, קודם כל לשקול במשקל קבוע.

אם לא בא לך על טיפת חלב, אפשר גם אצל רופא הילדים, העיקר שיהיה באותו משקל כמה פעמים כדי לעקוב.

את לא חייבת לשלב בקבוק, אפשר גם לתת לו דייסה סמיכה בכפית... בגיל חמישה חודשים כבר מותר.

לגבי טעימות ומאכלים שומניים - אפשר להתחיל בלתת לו ללקק כמה טיפות מהאצבע שלך: טחינה (מוכנה או גולמית), אבוקדו, שקדיה, נוזלים של סלט חי.

בטיפת חלב לרוב סתם מלחיצים... (אבל יש גם רופאים שמלחיצים)

אפשרות אחת שיש לך היא ללכת ליועצת הנקה טובה, כדי שתראה שהוא יונק טוב ויעיל ושיש לך מספיק חלב, ואם לא - אז שתיתן לך טיפים איך להגביר את החלב ולייעל את היניקה.

אפשרות שנייה (שזה מה שהרופא כנראה יציע) היא לשלב תמ"ל - בקבוק או שניים ביום.

אני ניסיתי את האפשרות הראשונה, אבל לא הצלחתי לעמוד בדרישות... בסוף הלכתי לפי מה שאמר הרופא.

במשך כחודשיים היא קיבלה בקבוק תמ"ל ביום, וכשהמשקל התייצב עברנו להנקה מלאה.

(לא משנה שבשלב מסוים ראיתי שהיא פשוט לא יונקת טוב, אז לקראת גיל שנה שוב שילבנו תמ"ל, עד שההנקה דעכה לאט לאט, לצערי ויגוני הרב)

לך לעשות סדר

ממש ממליצה לך כבר היום לפנות

אני חושבת,  לא זוכרת בדיוק...

ואמרו לי בטיפת חלב לשים לב שאני לא מושכת אותו ונגיד לא להציע מוצץ אלא להציע לינוק

ושמתי לב שאני באמת מושכת אותו וממישכה לו שאת השינה בעגלה או במוצץ או במנשא וככה יש רווחים גדולים יותר בין ההנקות- זו היתה תקופה מאודד אינטנסיבית ולכן משכתי הרבה..

ואז אחרי שהיצה את הירידה או העצירה לא זוכרת, התחלתי להניק כל הזמן, למדתי להניק כשהוא במנשא והייתי מניקה כשהולכת ממקום למקום בפיזורים ואיסופים רוב הדרך הייתה הנקה וככה גם בבית, בדרך לתורים וכו...

האמת ברגע שזה הלך במנשא זה ממש הקל עלי והרבה את ההנקות.. וגם חוסך זמן חחח.. לא רציך לשבת כשמניקים.. אבל אינטנסיבי לגב..

ואחרי כל זה הוא לא עלה המון אלא סביר.. ואז הבנתי שזה הילד.. לא אכול הרבה.. והוא ככה עד היום..

המנשא גם עזר בזה שזה הגיל של משבר גיל 4 חודשים שהכל מעניין אותם ברמות אחרותתתת וממש קשה להם לינוק כי כל הזמן יש להם גירויים... אבל בתוך המנשא הוא לא ככ יכול להסתכל לצדדים אז זה ממש ריכז אותו בהפקות..  

וכתבתי את זה גם כאן בעבר כמדומני. אחרי לידה הדימום הוא כנט פצע שצריך להחלים. ומנוחה עוזרת לו להסגר ולהפך. (לעומת דם ווסת שזה כמו כלי שצריך להתרוקן, ותנועה דווקא עוזרת).

בלידות שהקפדתי על כך טבלתי תוך חודש. אבל נראה לי שלא הגעתי לרמות מנוחה כמו שאת מתארת.  

בלידות שלא הקפדתי, ראיתי לגמרי איך כל הסתובבות והליכות, גם כשהרגשתי פיזית טוב, הגבירו את הכתמים.

להגיד, שהמנוחה חשובה מאוד לא רק לעניין כתמים, ואם כבר בשיווק עסקינן, גם המנוחה וההחלמה הן קלף מנצח, ולא רק שבעה נקיים

ובנוסף, זה גם באמת מאוד משתנה, ואם מישהי לא הצליחה לטבול אחרי שלשה שבועות (או כן הצליחה), זה לא בהכרח בגלל מנוחה או לא מספיק מנוחה. אלו דברים שקשה להוכיח.

אני לא אומרת את זה כדי להגיד שאין צורך לנוח, אלא כדי להקדים ולומר לא להתבסס אם זה לא עובד, ולנקות מראש את המצפון אם לא יצא לכן. כי זה לא תמיד עובד.

פשוט זה תמיד הרגיש לי לא ישים.

וראיתי שכשהבנתי שזה חשוב גם במובן הזה- איכשהו הסתדרנו..

אבל המטרה העיקרית במנוחה זה כמובן בריאות והחלמה מהלידה..

שיהיה בקלות ובשמחה בעז"ה ❤️

ומה התמונה הכוללת...

וגם הייתי קובעת מהר תור לפיזיותרפיסטית רצפת אגן

ואם כמו שכתבת את בוכה ומתמלאת פחדים, אז זה עוד מישור לטפל בו, בכל הכלים שיש...

זה פשוט הגיע משום מקום, למרות שתיכננתי לחכות לפחות שנתיים כדי לחזור למשקל שלי, ולעבד את החויה הלא פשוטה

עם הבקע לא עושים כלום כל תקופת הפוריות

תודה על הרצון לעזור

מטורף...

מתפללת איתך שכמו שקיבלתם בהפתעה את ההריון מהקב"ה, כך תקבלי בהפתעה הריון קל !! ותקבלי בהפתעה לידה קלה וחוויה מתקנת לקודמת!! ותינוק בריא ואמא בריאה מאוד!!

בע"ה!!!

וחיבוקקק על השוק... קחי את הזמן לעכל! זה בסדר וטבעי לגמרי..

ואיזה כיף שבעלך שמח !! זה הרבה וב"ה תידבקי בזה גם בשמחה בהמשך..

שיהיה המון בריאות ♡♡

חייבת לספר לך בקצרה שדווקא בתקופה הקשה שלי בחיים, חוויתי הריון מושלם

בלי כאבי גב, כמעט בלי אשפוזים כי אני בהריון בסיכון ותמיד מתאשפזת וכו'

והרגשה של קלילות יחד עם העודף משקל,אז רק מנחמת שזה לגמרי יכול להיות ♥️

לק"י

@אמהלה

יש שמן לאמבטיה וקרם של לה רוש פוזה. יקר, אבל טוב. (לפעמים יש מבצעים בכל מיני מקומות, למשל בשופרסל אונליין).

לנגב היטב, גם בקפלים (נראה לי שבפורום המליצו לנגב בטפיחות).

להלביש בגדים מ-100% כותנה.

(לשני ילדים שלנו היה בתור קטנים, וב"ה עבר. לקטן הנוכחי ולזה שלפניו יש יובש בגוף, אבל לא כמו שהיה לאחרים).

בלנאום, משהו כזה

אלה עשו לו פריחה מוזרה

אבדוק על השמפו שציינת 

תודה @יעל מהדרום  על התיוג.

מצרפת לך משהו שכתבתי פעם. אני פה לכל שאלה.

ד"א הכי בזול מצאתי את השמן והקרם לחות בסופר מדיקה. לוקח כמה ימים משלוח..

https://www.supermedica.co.il/web/?pagetype=9&itemid=354570

הילד שלי אובחן בגיל חודשיים וחצי עם אטופיק בדרמטיטיס ברמה חמורה מאד.

אחרי הרבה ניסוי וטעיה(או תהיה ) הגענו למתכון שהכי טוב לו. ב"ה בשנים האחרונות כמעט ולא היו התפרצויות שנזקקנו להשתמש בסטרואידים.

אז ככה:

1. ללבוש רק 100% כותנה.  בקיץ זה קל, בחורף קשה למצוא אבל שווה להתאמץ ולהשקיע כסף בדברים איכותיים. יש לקסטרו 100% וגם לנקסט

2. לתינוק שצריך גופיה - להפוך את הגופיה כי התפרים מאד מציקים ומגרים את העור, במיוחד בגופיות פלנל של חורף.

3. להקפיד על בית נקי מאבק. יודעת שזה קשה לביצוע, אבל לפחות החדר בו ישן.  לאוורר את החדר הרבה ולדאוג במקרים שיש חימום בבית לתוספת לחות.

4. מקלחות: 

* קצרות!! בשום אופן לא אמבטיות

*שמן אמבט ולא שמפו או סבון. אני ממליצה כרגיל על ליפקאר באום של לה רוש פוזה- לדעתי זה מה שהציל אותנו! הוא מצד אחד עם ריח נעים, מצד שני לא שומני כמו מקביליו...  לא מומלץ שמן אמול/בלנאום, הרופא שלנו טען שזה רק מחמיר את המצב לאטופיים. היו פה המלצות שונות על מוסטלה וכד', לנו רק ליפיקאר באום זה עזר.

*ראיתי שהרבה המליצו על אמבטיות שיבולת שועל. יש ילדים אטופיים רבים שרגישים לשיבולת שועל וזה רק מחמיר להם את המצב, זה נראה שיש רגיעה לאחר האמבטיה ואז זה מחמיר.  מצד שני יש כאלו שכן עוזר להם. ד"ר אפרים שגיא- מומחה עור ומתמחה באטופיק ממש הזהיר אותי לא להשתמש בזה וגם לא בשמן בלנאום.

*לנגב במגבת בטפיפות זהירות ולא בניגוב חזק.

*תוך דקה מהיציאה מהמקלחת, למרוח את העור בקרם לחות איכותי. (כשהעור עדיין לח) אני משתמשת בליפקאר באום של לה רוש פוזה.

5. במקרים של התפרצות חמורה:

באזור הפנים והצוואר- משחת אלידל, היא לא עם סטוראידים ומאד מאד עוזרת

בשאר הגוף- אלוקום (סטוראידים) לשים יומיים ואז להפסיק ולראות איך מתקדם. שיטת ON&OFF

6. אם הילד לא מצליח לישון כי מגרד לו מאד- פניסטיל/טינדן. לי הרופא אמר לא לתת כל היום ולתת בלילה כמות משולשת. כדי שהילד ישן טוב והגוף יוכל להחלים וגם שההורים שלו ישנו טוב כדי שיוכלו לטפל בו.... עשיתי את זה רק במקרים חמורים.

הרבה הצלחה והחלמה מהירה

עם טיפול עקבי והקפדה על יומיום מריחת קרם לחות, אפשר לעבור חודשים בלי התפרצויות. כמובן שבימים יבשים ובעונת החורף צריך להקפיד הרבה יותר

מניסיון אישי מזג האוויר הנוכחי מאד מגביר התפרצות.

לשמפו קוראים לה רוש פוזה והוא נהדר.

אכן כדאי להמעיט במקלחות.

אצלנו עזר טיפול אלטרנטיבי בשם "ביקום".

מכירה את העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס? אם לא ממליצה לקרוא את החומרים שלהם.

לדעתי יש גם קבוצה בפייסבוק, אני לא נכנסתי אליה.

בריאות שלמה!

סבונים של לה רוש פוזה אבל לא רואה משהו לשיער, שמים להם בשיער את הסבון של הגוף? או שאמור להיות אחד בנפרד?

הוא יקר אמאל'ה!!!! כיום הוא עם שמפו של פינוק חחח

קיבלתי המלצה לעוד שמפו, שקונים בבית מרקחת

לא זוכרת איך קוראים לו אנסה להיזכר

מעניין אם את מכירה ומה מביניהם טוב יותר

ליפיקאר הוא השמפו וסבון של חברת לה רוש פוזה.

זה שמן שקוף- צהבהב, אכן יקר.

ממליצה לא לסבן את כל הגוף אלא רק במקומות היותר מלוכלכים..

ולא הרבה זמן. מקלחת קצרה...

בלי סבון אלא עם שמן. יש אמול ויש בלנאום.

ברור

זה אחד הגורמים ליובש

אני רק שוטפת לבן שלי הקטן את הפנים וכבר ניהיה יובש

יום כן יום לא?

פחות מזה?

כיום אנחנו עושים אמבטיות, כל פעם למשך כשעה. אחלה תעסוקה ופריקת אנרגיה. נצטרך לראות מה לעשות 

מקלחת יומיומית, אבל בעמידה של 30 שניות והחוצה...

לנגב היטב את כל הגוף בטפיחות עדינות.

ובאמת יש תקופה של יובש באויר עכשיו, גם לבן שלי יש החמרה קלה במצב

תרגישו טוב!

מומלץ לשים קרמים עפ מקדם הגנה

כי ההורמונים של הריון והנקה מגבירים פיגמנטציה בחשיפה לשמש

יש גם יותר זולים

וגם טובים

שמעתי על גרניאר gernier גם מאוד מומלצים ויותר זולים

יש בסופר פארם מבחר גדול.

חשוב למרוח סרום טוב לפני הקרם

וכזה שמכיל ויטמין סי הבנתי שזה מאוד משפר את האיכות.

יש לה קצף לפנים שאני משתמשת בו קבוע, ממש אוהבת.

וקרם פנים יש לי של ערוגות, יקר אבל ממש איכותי ומספיק למלא זמן.

לי אישית מוצרים לא טבעיים יצרו תופעות לוואי ולא יכולתי להשתמש בהם, ושני אלו ממש טובים ונעימים.

מוצרים מצוינים איכותיים וטבעיים במחירים מאוד טובים ונגישים

יש גם את ערוגות אבל המחירים קצת יותר יקרים, ריח טוב להכל. גם איכותי מאוד

לשתיהן יש אתר אונליין ואפשר לקנות ולנסות בניצת הדובדבן