אך עם זאת, אינו אידיאלי.  כדאי להחליט שכל יום אתם יושבים אחד עם השני למשך לפחות רבע שעה ומדברים (לא על התינוק). כל יום. על כל נושא חוץ מהתינוק. זמן נטו בשבילכם. כדאי להלחליט על שעה קבועה, מתי שבד"כ התינוק כבר ישן.

תדברי על המצב עם בעלך. תסבירי לו את מה שתיארת, את הרגשות שלך כלפיו. תחמיאי לו איזה אבא נפלא הוא ובעל נפלא ואת רוצה שהמצב ביניכם ישוב לקדמותו (רק שימי לב שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו, אלא יהיה טוב יותר, כי בסופו של דבר ילדים רק מקרבים בין ההורים).

שיהיה המון בהצלחה, ואת בכלל בכלל לא לבד

את יודעת, מחקרים מראים לנו ש95% מהזוות אחרי לידה חווים משבר בזוגיות, וזה לגמרי טבעי- פתאום את צריכה להיות קשובה לתינוק שלך כל היום, לנסות ללמוד אותו ולהבין אותו. בד בבד את גם עייפה מהלידה, אולי עדיין חלשה, עייפה מלילות ללא שינה, מרגישה שכל יומך סובב סביב התינוק ושאין לך זמן לעצמך כך שהגיוני מאוד שדוקא בזמן כזה את צריכה מילה טובה מבעלך, עידוד , הרגשה שאת חשובה לו ושאת עדיין "את" ולא רק "אמא".

בו זמנית גם בעלך חווה שינוי- הוא הפך לאב. וגם הוא ישן פחות, וגם הוא צריך ללמוד להכיר את התינוק, וגם הוא צריך להתרגל לשגרה החדשה הזו.

חשוב שתדעי שהמצב הזה יעבור- אתם תתרגלו למשפחתיות החדשה שלכם, תסגלו לעצמכם שגרה חדשה ותראי שהכל ישוב למקומו בשלום. עם זאת לא צריך להיות שאננים ולומר "הזמן יעשה את שלו" אלא כדאי ורצוי כבר עכשיו לעשות צעדים שיקרבו ביניכם- לשבת ביחד, לדבר, לצחוק, בדיוק כמו שהייתם פעם- רק בתוספת תינוק לא לשכוח לומר לו מיוזמתך כמה את אוהבת אותו, כמה הוא בעל נהדר ואבא נהדר- מחמאה גוררת מחמאה ולדעת שבתוך מן מה הכל יהיה נורמלי שוב!

הייתי אז הרבה יותר רגועה ושמחה...

אז אתם בסדר לגמרי

את אחרי 9 חודשים אינטנסיביים שבהם היית במרכז (ובצדק) ועכשיו המערך המשפחתי השתנה וצריך להתרגל למציאות הזו וללמוד דברים חדשים על עצמכם ועל הזוגיות שלכם וטבעי שיהיה קשה בהתחלה ולפעמים אפילו קשה מאוד...

אני למשל פתאום הבנתי שבעלי ואני לא שווים, אנחנו אחרים יש בינינו חלוקת תפקידים שונה- אני במשרה מלאה והוא לא... וגם לי יש בעל תומך ומשתתף ואבא לתפארת ובכל זאת להניק הוא לא יכול ב"ה והיה בי כעס על הגילוי הזה.

לכל זוג יש את הנקודת קושי שלו והעייפות וההורמונים רק מחדדים ומעצימים אותה.

אני ממש ממליצה לקרוא ביחד את הפרק של האישה אחרי הלידה בספר הלוחשת לתינוקות. הוא גורם לבעל להיות יותר סלחן ומפרגן ומבין כלפי מה שאת עוברת וגם פותח פתח לדבר על הדברים בינכם.

חיבוק גדול

אבל הוא גם עוזר

גם קם כשצריך

גם עובד

מה שחשוב זה מעשים ולא מילים

למה לחפש, מה לא בסדר?

זה בטח מעיפות שלך

אותו הדבר קרה לי גם עם אשתי אחרי שנתיים וחצי של נישואין אשתי נפקדה ילדה את בתנו הראשונה ומאותו הזמן חלה הדרדרות ביחסים ביננו.

ומדוע

שנתיים וחצי היחסים ביננו היו טובים היתי קונה לה מתנות היא היתה קונה לי הכל היה נהדר.

משנולדה בתי הבנתי שאני אבא ואני צריך להשרות בטחון על בתי מאד קשה להשרות בטחון כשהאשה יורדת כל הזמן עלי

אז התחלתי לענות לה אני לא אומר שזה הצעד הנכון אבל זה קורה אצל גברים.

ופתאום היא חשה שיש הדרדרות ביחסים אז אפשר לתלות בכל מיני דברים חיצוניים כגון ילד חדש הוא עובד לא ישנים בלילה.תאמיני לי עם הכל אפשר להסתדר.אבל אם את רוצה לפתור את זה באמת לעשות חשבון נפש עם עצמך האם אני עושה רצון בעלי האם אני מונעת אותו מדברים שהוא אוהב לעשות האם אני מדברת אליו יפה

תאמיני לי אם בעלך ירגיש טוב בבית ותעודדי אותו ותתני לו את המרחב שלו גם אם הוא ישן חצי שעה בלילה הוא יעריך אותך 

נהדר קודם? משהוא חסר לי בפזל או שמראש משהוא היה לא בסדר ועכשיו הוא עלה על פני השטח.

בכל אופן הסיפור שלך לא נראה לי קשור לסיפור שמתואר פה למעלה.

כל טוב.

וגם קשר טוב לא נמדד במה וכמה קונים אחד לשני, במחילה

קשר אמיתי הוא כ"כ הרבה יותר מזה

אלא שבעלי ידע מראש שככה יהיה, ואני לא רציתי לשמוע...

כי - מה הוא מכניס אותנו לתבניות??? - אולי אצלינו זה יהיה אחרת? ודוקא בגלל מידע מוקדם?

והוא היה מסור - הלואי על כולן!!!

אבל טען שאני לא בסדר.

ולא הבנתי מההוא רוצה ממני?!

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!! 

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

עד עכשיו אני לא מבינה. 

באמת.

ויש אהבה ושמחה והארת פנים ועזרה ושיתוף.

אבל זה ממש לא מה שהיה...

אנחנו בודקים איך להעלות את עצמינו בחזרה.

וזה גם מצליח .

בעזרת השם.

(סתם קטע מצחיק:

היינו עצובים.

כל אחד שר לעצמו בשקט.

הוא שר: שבטך ומשענתך המה ינחמוני..

ואני בעליזות: מישמישמישמיש...מרבין בשמחה.

כששמנו לב לזה- צחקנו. כל אחד והראיה שלו. כל אחד והעידוד העצמי שלו...)

לאנונימית שמעליי המצב שתיארת זה ממש מה שקורה אצלינו- רק שאני מעירה על דברים אחרים כמו: תחזיק את התינוק בתנוחה אחרת" " לא ככה לעשות לו גרפעס,,אבל ממקום טוב מדברת יפה ואותו זה כנראה קצת מלחיץ או מעצבן.

אז הוא עונה לי בצורה שאני לארגילה לה כמו"טוב קחי תעשי את זה את" או "בסדר" בטון כזה ..

בקיצור אנחנו מנסים לעבוד על זה גם כן..

נראה לי שהמפתח טמון כאן:

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!!

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

גידגול ילד, ובע"ה משפחה הוא חוייה-עשיה-שותפות זוגית.

לא מדובר בפרויקט שלך, במה שאת עושה ואומרת לו, במימוש הרצונות האישיים שלך.

שימי לב שאולי הוצאת קצת את בעלך מהמשוואה הזוגית.

שוחחו ביחד על מה שחשוב לך ועל מה שחשוב לו בגידול וחינוך הילד.

לבנו ביניכם עניינים שלא מוסכמים.

תני לו את המקום שלו והכיוון שלו בטיפול בילד. הוא אבא שלו!!!

ברור שיש הבדל בזוגיות כי אתם כבר משפחה וצריך לזכור את זה, יש לכם עכשיו תינוק מתוק שזקוק

לשניכם ותלוי בכם לא רק בצרכים הפיזיים אלא זקוק להמון תשומת לב, אהבה, מגע, ליטוף ובטחון...

הבחירה שלכם עכשיו היא איך לקבל את זה ולשלב את זה ביחס ביניכם, אני יכולה להעיד מהנסיון שלנו

שכדאי לפתוח את הנושא ברוגע וכנות, להסביר מה את מרגישה ומה יעזור לשפר את המצב- לא כתלונה

אלא כהסתכלות אובייקטיבית על המצב....

ואם תרצי- כמה רעיונות:

* כשאתם אצל ההורים, תאכילי את המתוק ותשאירו אותו לסבתא, צאו לסיבוב בחוץ רק שניכם, תאמיני לי

שזה יעשה לכם רק טוב

* כמו שכתבו לך קודם- מחמאה גוררת מחמאה, פרגני לבעלך על משהו, כל דבר  וזה כבר יעשה את ההבדל....

* אל תשכחי שהוא גם אבא, אז תנסי פחות להעיר ( לא אומרת שאת מעירה אבל מנסיון שלי אנחנו לא מודעות לזה...)

ותני לו את האפשרות להתנסות בלהרגיע/לקלח/להאכיל מבקבוק את המתוק, גם אם את רואה שהוא לא כ"כ מצליח, ואז תנסי לשאול בעדינות אם הוא רוצה להתחלף... אם את מרגישה צורך להעיר על משהו שלדעתך הוא לא עושה כמו שצריך ( או לא כמוך...) אז תשאלי אותו בעדינות אם נוח לו ככה ואם הוא לא יעדיף לעשות את זה בצורה שונה...כמובן מתוך כבוד

שיהיה לכם במזל טוב!

אני שומעת יותר ויותר על זוגות שחוו קשיים במהלך ההיריון ואחרי הלידה. האם יש דרך להתכונן נפשית לתקופה ש"אחרי" כדי לחוות את הקושי בצורה פחות דרסטית?

אשמח לשמוע ממנוסות

במשך תשעה חודשים התינוק היה ברחם שלך, רק שלך, את האכלת אותו, הזנת אותו, תקשרת איתו.

עם אישך רצה להתייכס אליו הוא יכל לעשות את זה רק דרכך.

עכשיו שהתינוק נולד באיזה שהוא מקום את מרגשה שהוא רק שלך, 

קשה לך לראות את בעלך מחזיק אותו בלי להחזיק את הראש, קשה לך הדרך שהוא מרדים אותו בלילה, הכל קריטי וחשוב,

אפילו איך מלטפים. (אני כותבת את אבל ברור שגם אני וגם עשרות נשים שאני מכירה חוו בדיוק את זה).

פעם באמת האישה הייתה היחידה שטיפלה בתינוק. היום גם האשה וגם הגבר רואים את זה כמשימה משותפת,

אבל עדיין באיזה שהוא רובד אנחנו רואות את זה כתחום בלעדי שלנו, אחרת מאיפה הביטחון לומר 

"אני יודעת איך מחזיקים אותו! ככה נכון להחזיק אותו וככה לא!"

לומר את האמת את צודקת, האינסטינקטים שלך טובים יותר, ומוטמעים יותר טוב בתוכך.

אבל כיוון שאתם חיים בתקופתנו ואתם רואים את הגידול שלו בשותף אם את רוצה שהוא לא ירגיש דחוי כדי שתפסיקי להעיר לו, רק אם זה משהו ממש ממש קיצוני תעירי, אני מבטיחה לך שהילדה שלכם תסתדר, מניסיון! היא גם תהיה יותר מחוסנת כשיהיו לה אחים. כיוון הוא ממש נעלב מזה שאת מעירה לו , המסר הסמוי הוא "אני יודעת יותר טוב ממך, ברור, אתה הרי גבר, זה לא התחום שלך בכלל!"

זה המסר שהוא מקבל גם אם את לא מרגישה את זה ממש ככה.

ועוד דבר נוסף, אולי הוא גם מרגיש שלקחו לו את האישה שלו, כל הזמן אתם סביב התינוק, אולי גם לו חסר הזוגיות של פעם.

מה שהוריד לי את האסימון בסיפור הזה זה הספר נשים קטנות (זוכרות היינו בערך בנות ששעשרה כשקראנו..), בכרך השני בפרק חמשעשרה קורה למג בדיוק אותו דבר שקורה לנו. זה מתואר בכזאתי רגישות וגם מטופל ברגישות, תקראו ממולץ!! כן כן זה מה שאפשר לי להבין קצת, ולתפוס את עצמי בזמן (מזל שהיה לי משעמם בחופשת לידה ומצאתי קצת זמן להוצא את הספר ילדות הזה ולקרוא...)

בקיצור גם מצטרפת לקריאות לפנות לכם זמן רק שלכם, אפילו תזמינו סבתא או דודה או משהו שאפשר לסמוך עליו ותצאו לסיבוב קטן, זה ממש משפר פלאים.

ועוד דבר קטן, נשים רבות שוכחות שהן גם נשים אחרי שהן יולדות, זה כל כך ממלא את כל כלך ואולי ממש ממש קשה לך לפנות מקום גם למשהוא אחר. אז אם זה ככה, לפני שאת יוצאת תתלבשי יפה, אני בטוחה שאת מהממת, והלידה לא שינתה את זה. זה יעלה לך את הביטחון שלך בעצמך תרגישי טוב יותר וכיף יותר. 

התפלספתי קצת אבל הנה הגעתי לסוף,

בהצלחה 

אני ב"ה לא חשתי את הדברים שלא מעט סיפרו פה שהם חוו.

ברגע שילדתי ב"ה הרגשנו שסוף סוף עשינו משהו לגמרי ביחד. בעלי כל הזמן סיפר לי שעל הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כותב רש"י שבשר אחד אלה הילדים (אני מצטערת אם אני לא מדייקת, לא בדקתי את זה כרגע, אבל זה הרעיון הכללי...).

סוף סוף נהינו משהו אחד!!

למי ששאלה על דרך להתכונן לפני הלידה, אז כן, דיברנו על זה לפני הלידה, שבעז"ה אחרי הלידה יהיה ככה וככה...

האמת שאני כן חששתי מהפחד הזה שלא יהיה לי זמן להתייחס לבעלי וכו', אבל ב"ה זה פשוט לא קרה (אולי כי כ"כ פחדתי אז ניסיתי לדאוג שזה לא יקרה...) ודיברנו על זה קודם, על הפחד, על שנהיה הרבה יותר עמוסים, שאולי יהיה קשה, שאני ישמח שהוא יעזור לי בכל הדברים החדשים הדרושים על מנצת לגדל תינוק חדש, דיברנו על זה שאחרי תקופה ארוכה שמותרים נהיה אסורים המון זמן וזה לא יהיה קל בטח. בקיצור, הכנו את עצמינו... (לא יודעת אם תכננו לעשות את זה באופן רישמי, אבל זה פשוט קרה... פשוט דיברנו כל אחד מהירהורי ליבו, וזה הכין אותנו...)

ואחרי הלידה, ניסנו למצוא זמן לעצמינו, לפחות כמה דקות כל יום לשבת לבד לבד ולדבר, לא משנה על מה... פשוט לדבר, זה נותן תחושה שאנחנו ביחד...

ולגבי ההערות - אני מאוד השתדלתי "להאיר" בצורה אחרת. אם היה משהו שהיה נראה לי לא טוב, הייתי זוכרת, לא מעירה בדיוק באותה שניה ואז אח"כ, כאילו בלי קשר למה שראיתי, אמרתי לו לדוגמא "פעם איזה חברה שךלי אמרה לי שלא כדאי להחזיק תינוק בצורה כזאת", או "אני זוכרת שכשאח שלי נולד אמא שלי אמרה לנו לא לעמוד מאחורי הראש שלו, כי זה עלול לגרום לתינוק להסתכל אחורה ולפזול, אז צריך לשים לב שאנחנו לא עושים את זה" או "האחות בטיפת חלב אמרה שכדאי..." וכו' וכו', אבל ההערות לא באו ממקום אישי של אל תעשה ככה, אלא - צריך להיזהר שאנחנו לא נעשה ככה, זה כאילו היה עצות לשנינו, עפ"י דברים ששמעתי/ אני זוכרת ואם לא אז תמיד פתחתי בביטוי "נראה לי..." - זה לא שאני איזה מומחית לתינוקות, אבל ככה נראה לי (לא אסור או אלת תעשה ככה, אלא נראלי שלא כדאי לעשות ככה...)

מקווה שהייתי מספיק מובנת...

אני חושבת שהלידה הוסיפה לנו מימד נוסף לזוגיות, זה נכון שגם לפני כן ב"ה היה טוב, זה לא שהיא שינתה הכל, אלא הוסיפה... וגם אחר כך בגידול - מגדלים ביחד, חושבים על הכל ביחד. בעלי הוא חלק בלתי נפרד (אומנם היא עדיין קטנה...) אבל לפעמים אני מקלחת ולפעמים הוא (אגב, בימים הראשונים תמיד עשינו את זה ביד, כי הפחיד אותי לעשות לבד...)
אחרי שאני מניקה הרבה פעמים אני מבקשת ממנו להחזיר אותה לעריסה או להחזיק אותה לגרפעס וכו'. אני לא מעירה ואתו בלילה כשהיא מתעוררת, אבל אם הוא כבר ער, הוא שזה כבר בוקר, אז אני שואלת אם הוא יכול להחליף לה טיטול ואח"כ אני יאכיל אותה וכד'.

אני מאכלת לכולם בהצלחה! מקווה שהצלחתי להוסיף משהו...

מוסיף אופטימיות ותקוה לשלב הזה שמתקרב. כל הכבוד לכם, והוספת מאוד!

תודה רבה על השיתוף,

עודדת את כולנו שזה לא חייב שלהיות סיוט..

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

הגיוני שיהיה מסובך בהתחלה. ברגע שהיא תקלוט את זה את תראי שהיא מצליחה בלי בעיה גם בדברים דומים.

שזה אותו עיקרון רק עם יותר דרגות קושי.

בהתחלה היא ממש הייתה צריכה הכוונה בשביל להבין את הקטע של המטריצה אחרי כמה משחקים התחילה להיות טיפה יותר עצמאית וגם ברמות הכי נמוכות זה מאוד לא אינטואיטיבי להם הקטע של למלא מטריצה (לעומת שורות בודדות).

לא בטוחה שאני זוכרת, אבל ממש לא לגיל שנתיים.

בגיל שלה את יכולה ללמד אותה לסדר רק לפי צבע או רק לפי צורה, מספרים עדיין לא נדרש בגיל שלה (אפשר למיין בין 1 ל2). אח''כ תראי איך זורם לה, יש ילדים שאחרי שיקלטו את הקטע כן יוכלו לעשות מטריצה שלמה.

אבל עדיין יהיה לה שימושי וכיף לסדר רק לפי קריטריון אחד של צבע או צורה.

זה לוח מבלבל ממש.

יש את המשחק של הצורות בצבעים עם הלוח התכלת.

ההסתכלות על כל חלק, פעם כצורה ופעם כצבע היא אינטואיטיבית ברגע שנתרגלים את זה,

שזה הרעיון גם במשחק הזה.

לא הייתי מצפה ממנה להשלים את הלוח.

את יכולה לערבב את הכרטיסים ולבנות לה שני לוחות נפרדים:

אחד לפי צבע

והשני לפי צורה

וכל פעם ממיינים את כל הקלפים לפי אחד הקטגוריות ולא ביחד.

אחרי שהיא מצליחה את זה,

אפשר את הקטגוריות להכין בתור כרטיסים בשתי ערימות.

ערימת חפצים

ערימת צבעים

ואז צריך להרים פתק של חפץ

ופתק של צבע

ולחפש איזה כרטיס עונה גם על החפץ וגם על הצבע.

זה דומה למשחק למה כובע אם את מכירה והוא מיועד לגיל 4.

בקיצור נשמע לי תואם גיל.

עוד רעיון לחזק את ההסתכלות על חפץ מסויים בשתי קטגוריות שונות, זה חרוזים להשחלה.

פעם משחילים עיגולים ולא משנה הצבע

אח"כ משחילים ריבועים וכו

פעם אחרת, משחילים קודם כחולים לא משנה הצורה ואת ירוקים וכו'.

אח"כ מעלים רמה.

לפי צורה. קודם עיגולים אבל כן משנה צבע:

עיגול אדום, עיגול ירוק, עיגול כחול

ריבוע אדום, ריבוע ירוק, ריבוע כחול

משולש אדום, משולש ירוק, משולש כחול.

ואז השחלה בסט כללים הפוך:

קודם משחילים את כל הכחולים:

עיגול, ריבוע, משולש.

ואז את האדומים:

עיגול, ריבוע, משולש

ואז את הירוקים:

עיגול ריבוע משולש.

ואז עולים עוד רמה.

מכינים כרטיסים של צבעים וכרטיסים של צורות,

ואז מרימים שני כרטיסים אקראיים מכל ערימה ומשחילים את החרוז שעונה על שתי הקטגוריות.

(שזה בעצם העיקרון של משחק המטריצות, רק הויזואליה מבלבלת)

לעשות איתו ועשתה ממש יפה והוא לא עוזר כמוני😅

אולי כי זה היה פעם ראשונה לקח לה זמן לתפוס את הקטע

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.

פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד