לא בא לי כי עדיין קצת כואב לי מהלידה..

נראה לי טבעי לגמרי לפחד מזה.

וזה לא נראה לי כ"כ מסובך,הבעל יקרא מגילה ואני אהיה עם התינוק בבית,
אח"כ יש קריאה לנשים ואחרי זה כנראה אלך למקווה (צריך לברר מתי הוא פתוח,אבל לא צריך כזה מאוחר..).
ומבחינה הלכתית לא נראה לי חייבים, תעשו הכל לאט ולפי ההרגשה שלך. המקום מאוד רגיש וכואב ולא כדאי שיכאיב. (תדברו על זה לפני!)

ולגבי כדורים- ממליצים לקחת רק אחרי המקווה ובנתיים לקחת נרות. 

יש לי משהו חשוב להגיד לך בקשר למה ששאלת אבל א"א לשלוח מסר אישי לאנונימי...

אם תרצי תולי לשלוח לי מסר אישי ואחזיר לך בשמחה

בהצלחה

עם הפיצי למקווה, ועשיתי את זה כמ הפעמים, סבבה בהחלט. אח"כ בקריאה לנשים המאוחרת בעלך ישמור עליו

או כמו בעלי שקורא לי בבית בערב ובבוקר כי אני מפונקת

בדיוק מה את מרגישה ולשאול.

בכל אופן אחרי לידה זה כמו אחרי חתונה, לאט לאט ובקצב שלך בשביל לא לסחוב טראומות.

וממש לא הייתי ממליצה על יחסים מלאים אם את לא ממש במצב שאת רוצה ומוכנה,

זה יכול לפגוע גם פיסית וגם נפשית.

ובקשר לבעל, אם תפגעי פיסית או נפשית זה יפגע בו הרבה יותר (וגם בכם כזוג) לתווך הארוך.

ככה נראה לי בכל אופן.

שיהיה בטוב ובשמחה,

רחל

טבילה אחרי לידה בערב פורים.

היה סבבה בהחלט.

אבל אז זה לא היה במוצ"ש...

תנסי לעשות מה שאפשר מההכנות לפני שבת.

ואם זה ילד ראשון, נראה לי את יכולה לקחת אותו איתך לקריאה הרגילה, ולקוות שהוא ישן (מנשא מעולה בשביל זה). ואחרי הקריאה ללכת ישר למקווה.

תבדקי לפני כן עד מתי המקווה אצלכם פתוח. מן הסתם הוא פתוח בשעות שנשים יוכלו גם לשמוע קריאה וגם לטבול.

האמת שגם אני שאלתי את אותה שאלה לגבי יחסי אישות בליל טבילה(בפעם הראשונה לאחר הלידה).

התשובה שהרב ענה לנו שאומנם זו מצווה חשובה מאוד וברור שהאידיאל הוא כן לקיין יחסי אישות. אך אם אחד הצדדים ממש לא רוצה אין צורך- מכיוון שזה צריך להיות מרצון ואהבה ולא חלילה לחוש ריחוק וחוסר רצון תוך כדי.. (במיוחד אחרי לידה שעוד יש חששות שיכאב ועדיין טבעי שיש חוסר חשק בגלל "הטראומה" שהמקום עבר שם)

מה שבטוח, זו צריכה להיות החלטה של זוג ולא את בעצמך... את צריכה להסביר לבעלך את המקום שלך אך מצד שני את צריכה גם להבין אותו..

רוב הצלחות ובשורות טובות!

פורים שמח!

כמובן שזה מה שהרב שלנו אמר אבל נראה לי נכון שכל זוג ישאל את הרב שלו/

לק"י

1. שנתיים ואחרי.

2. קודם לילה (אחרי גיל שנה).

3. בגלל ההריון הבא (הפסקתי באמצע ההריון או לקראת הלידה. והם גם היו מספיק גדולים, ואצל חלקם לפחות קצת מיציתי. אז לקראת הלידה הפסקתי).

בערך 8 עד 10 חודשים כול אחד.

בדרך כלל הפסקתי בהדרגה.

ילד ראשון כי חלמתי על צפופים.

שני ושלישי לא זוכרת.

ורביעי חלמתי להצליח יותר אבל היא לא עלתה במשקל והחלב נגמר לי בפתאומיות 

1. בין 11 חודש ל6 שנים.

2. תלוי בסיבה. חלק הפסקתי מיד הכל. וחלק קודם לילה.

3. הריון נוסף/גיל היונק.

1. כל ילד בזמן אחר

ראשון- שנה ו3 חודשים ( הייתי כבר בתחילת הריון)

שני- עברנו את גיל 3

שלישי ורביעי וחמישי- בערך שנה ושמונה חודשים (יש ביניהם הפרשים של שנתיים בערך)

שישי- גיל 3 ומשהו בערך אולי יותר

2. לא ממש הבנתי את השאלה. כשהפסקתי אז באמת הפסקתי.

אם המשכתי להניק בלילה זה לא נחשב הפסקה מבחינתי,

מן הסתם לא בכל גיל הנקתי באותה התדירות כמו בהתחלה.

3. כי מיציייתי את זה לחלוטין

או בגלל שכבר הייתי בסוף הריון או כי כבר באמת זה מוצה והילד גדל 

1. בגיל 11 חודשים.

2.3.נמאס לי לשאוב בעבודה אז הפסקתי ואז לאט לאט נגמר לי החלב.

בעיקרון חלמתי להניק עד שיאכלו רק מוצקים

הראשון הפסקתי בערך בגיל חצי שנה בגלל הריון נוסף

השני הנקתי עד שנה שאז כבר אכל ארוחות מלאות והנקה היתה רק נשנוש לפני השינה

השלישית העדיפה בקבוק וההנקה היתה קשה והשאיבה עוד יותר אז הפסקתי קצת אחרי חופשת לידה

הרביעית כבר הייתי עייפה משאיבות אז גם הפסקתי כשחזרתי לעבוד.

כל הפסקה היתה הדרגתית, הנקתי רק כשהיה לי גודש, ובשאר נתתי בקבוק ולאט לאט התמעט החלב עד שנגמר.

1. בגיל 3 חודשים כשנכנס למטפלת.

2. ביחד יום ולילה.

3. לא יכולתי עם התלות הזאת שהאוכל שלו רק אצלי.

ואם אני רוצה לצאת או שמישהו אחר יאכיל - צריך לשאוב לפני, ואחרי - את הגודש.

אני צריכה את העצמאות והחופש שלי.

אגב, בדיעבד הייתי צריכה להפסיק לפני.

זה לא היה נכון לי ולא היה שווה את ההרגשה שלי. 

2. הפסקתי לגמרי. בכולם ניסיתי להפסיק לילה לפני ולא הלך.

3. בעיקר כי לא הצלחתי להפסיק בלילה והתלות בלילה הייתה לי קשה (ינקו ברצף כמעט כל הלילה). ההפסקה בשנה ו9 הייתה הכי קלה בקטע הזה היא מייד התחילה לישון לילות. כשהפסקתי בגיל קטן יותר הם היו קמים לאכול אוכל אמיתי בכיסא אוכל באמצע הלילה עד שהתרגלו (העדפתי לא להרגיל לתחליף חלב שלא יהיה לי צורך לגמול מעוד משהו).

את הקטנה אני עדיין מניקה, היא שבוע הבא בת שנתיים.

אבל, מסייגת ששניהם מאיזור גיל שנה ורבע-וחצי זה התכנס להנקה בערב לפני השינה והנקה בבוקר כשקמים וזהו.

ואם אני לא נמצאת בלילה/בבוקר הם בסדר ולא מכורים ברמה שלא מסוגלים להמשיך הלאה. אז זה לא מגביל אותנו ורק כיף לנו..

את הגדול הפסקתי להניק פשוט כי עברתי ניתוח שאחריו קיבלתי תרופות חזקות שאמורות בהנקה, ובחרתי בגיל כזה לא לחפש אלטרנטיבות שמותרות אלא פשוט לסיים את ההנקה.

את הקטנה אני אניק עד שהיא תפטר אותי או אני אותה, נראה מתי זה יקרה🤣

מאוד מאמינה בהנקה מצד אחד

ומהצד השני לא מאמינה ב"התאבדות למען ההנקה"

ב"ה ההנקה זורמת וטובה לנו

וגם כשאני מצמצמת הנקות הגוף מתאים את עצמו

אחרי שאצל הגדול השאיבות פגעו בי

אצל הקטנה החלטתי שלא משנה מה, שאיבות זה הקו האדום שלי. אז קנינו בגיל חודש בערך כבר חבילת מטרנה טו גו שיהיה לנו בבית למקרה הצורך, וזה נתן לי רוגע בנפש ואפשרות לזרום איתה.

כנל בשלב שהיא כבר הייתה גדולה מספיק ועדיין ינקה בלילות כמו ניובורן, עשינו שינוי וגמלנו מהלילות. מבחינתי הנקה אמורה להיות משהו שמלווה את החיים, חלק מהם פשוט, לא משהו שהוא חזות הכל.

לא מדברת בגיל ממש פיצי עד 3-4 חודשים נגיד, אלא אחרי זה..

אחד הפסקתי בגיל שבועיים

אחרי ששילבתי עם תמ"ל ונמאס לי מההנקה

השני הנקתי רק בבית חולים בשילוב עם תמ"ל

השלישי לא הנקתי בכלל

1. בסביבות גיל שנה פלוס

2. הפסקתי לגמרי

3. כי רציתי עוד הריון, וזה לא עובד אצלי עם הנקה

2. קודם לילה (הגדולה שלי ישנה לילה מגיל ממש קטן,  האמצעי מגיל כמעט שנה) בשלב הסופי כבא היה רק הנקה שתיים ביום שלא החליפו ארוחה..

3. מיציתי

והיה נראה לי שזה לא תורם יותר לאף אחד כבא, הם גם לא היו מכורים קשים ולא היה נראה שזה משנה להם

חוץ מזה, לא הייתי ממהרת לעבור לתמ"ל כי אפשר כבר אוטוטו להתחיל מוצקים וזה יכול לעזור עם העלייה במשקל

יצא לי לראות במשקלים שונים יום אחרי יום הפרש משמעותי

וגם לוודא שהמשקל תקין, לשים קילו קמח ולראות כמה שוקל

אם באמת ירד בהנקה זה מדאיג וצריך ליווי של יועצת הנקה / אחות / רופא לפי הגישה שאת רוצה

כדי לקבל תוצאה הכי מדויקת.

ואם הוא היה חולה בזמן הזה, הגיוני שהוא ירד.

גם אם הוא יורד, לא מחייב לוותר על הנקה.

אפשר לאכול דברים שומניים שמעשירים את החלב,

להניק בתדירות יותר גבוהה (אם הוא מסכים).

ועוד מעט אפשר להתחיל גם מוצקים, ואז כמה שיותר להעשיר אותם.

תמשיכי לעקוב אחרי המשקל, ואם הוא ממשיך לרדת ולא לעלות, אז תבדקי את זה הלאה.

ומה עם מוצקים?

אפשר להוסיף דייסה בכפית, אבוקדו וכו'

לא נראה לי שתמל זה הפיתרון הראשון

אבל כמו שכתבו לפני, קודם כל תשקלי באותו משקל (משקל ביתי הוא הרבה פחות מדויק ממשקל תינוקות), כדי לדעת מה באמת המצב.

דבר שני, תבדקי עם רופא הילדים מה דעתו על זה. הרופאה שלנו אמרה לי - אם הוא עולה 140 גרם בשבוע זה מספיק. נדמה לי שזה רק בחודשים הראשונים, ובגיל 5 חודשים העליה כבר אמורה להיות איטית יותר, אבל אני לא יודעת.

רק אח''כ, תתחילי להילחץ מה לעשות... אפשר כבר להתחיל לתת קצת מוצקים, אז לתת שומנים.

וחוץ מזה, למה לוותר על ההנקה? יכול להיות שבקבוק אחד ביום, אפשר (בהתייעצות עם גורם רפואי) גם להעשיר אותו בדייסה או כפית שקדיה, יכול להיות שיספיק כדי לעלות במשקל.

מציעה לך גם לעשות רישום הנקות וטיטולים לאורך 48 שעות. תוכלי להגיע עם זה לרופא, תראי כמה הוא יונק ביממה (אם הוא יונק 6 פעמים ומטה - צריך לצופף הנקות), ותכתבי לך גם אם הרגשת שהוא לא שבע בסיום הארוחה או נרדם מהר מדי. תכתבי כמה טיטולים היו, כדאי לצלם צבע של הצואה, כל זה יתן מידע לרופא האם ההנקה תקינה.

אקח אותו לשקילה בטיפת חלב, חשבתי לוותר על זה כי לא באלי שילחיצו אותי.....

בשאר הדברים נראה לי שמתפתח מצויין ב"ה

הוא מצונן.

אבל אם היה עם בקבוקים זה גם היה משפיע על המשקל?

אפשר כבר להתחיל מוצקים? איך מתחילים?

עם הקודמים התחלתי בגיל גדול יותר בירקות מעוכים במזלג, מתעצלת לטחון תפוא בשביל ביס אחד.
 

@השם שלי זאת בדיוק השאלה, מה אפשר לעשות כדי לשמור על ההנקה.

מה זה דברים שומניים?

הוא לא מסכים לינוק אם זה לא בזמן שהוא מחליט, מקווה לפחות שזה לא אומר שהוא רעב כי התחילו לי יסוריי מצפון על זה

יונק 8-9 פעמים ב24 שעות.

היו לו שבוע שעבר יומיים שינק 6 פעמים אבל כל השאר לפני ואחרי זה 8-9 (אני כןתבת לעצמי קבוע אז בדקתי עכשיו)

וזמן ההנקה זה בין 10 ל15 דקות

בקודמים ברגע ששילבתי בקבוק זה היה אות הסיום של ההנקה

ומה זה מאכלים שומניים? בשבילו ובשבילי, אשמח לפירוט

להחליף ארוחות.

וממש לא לטחון. לתת מעוך במזלג ממה שאתם אוכלים..

כמובן שאלרגנים לתת בנפרד אבל שאר הדברים אפשר לתת ביחד.. נניח למעוך ירקות מהמרק, בננה גם אפשר למעוך במזלג או כפית.

מאכלים שומניים- אגוזים לסוגיהם, אבוקדו, טחינה, שמן זית.. גם לך כדי להעשיר את החלב וגם לו אפשר להתחיל לתת לאט.. (נגיד כשנותנים ירקות מעוכים אפשר להוסיף לזה קצת טחינה, או להוסיף חמאת בוטנים טבעית/ ממרח שקדיה לפירות מרוסקים)

ולגבי השקילה- אפשר גם לשקול אצל רופא ילדים ולפעמים הם פחות מלחיצים מהאחיות

לדעתי כאמור, קודם כל לשקול במשקל קבוע.

אם לא בא לך על טיפת חלב, אפשר גם אצל רופא הילדים, העיקר שיהיה באותו משקל כמה פעמים כדי לעקוב.

את לא חייבת לשלב בקבוק, אפשר גם לתת לו דייסה סמיכה בכפית... בגיל חמישה חודשים כבר מותר.

לגבי טעימות ומאכלים שומניים - אפשר להתחיל בלתת לו ללקק כמה טיפות מהאצבע שלך: טחינה (מוכנה או גולמית), אבוקדו, שקדיה, נוזלים של סלט חי.

בטיפת חלב לרוב סתם מלחיצים... (אבל יש גם רופאים שמלחיצים)

אפשרות אחת שיש לך היא ללכת ליועצת הנקה טובה, כדי שתראה שהוא יונק טוב ויעיל ושיש לך מספיק חלב, ואם לא - אז שתיתן לך טיפים איך להגביר את החלב ולייעל את היניקה.

אפשרות שנייה (שזה מה שהרופא כנראה יציע) היא לשלב תמ"ל - בקבוק או שניים ביום.

אני ניסיתי את האפשרות הראשונה, אבל לא הצלחתי לעמוד בדרישות... בסוף הלכתי לפי מה שאמר הרופא.

במשך כחודשיים היא קיבלה בקבוק תמ"ל ביום, וכשהמשקל התייצב עברנו להנקה מלאה.

(לא משנה שבשלב מסוים ראיתי שהיא פשוט לא יונקת טוב, אז לקראת גיל שנה שוב שילבנו תמ"ל, עד שההנקה דעכה לאט לאט, לצערי ויגוני הרב)

לך לעשות סדר

ממש ממליצה לך כבר היום לפנות

צריך לזכור שחלב אם זה הכי טוב לתינוק.

צריך להבין למה הוא לא עולה במשקל..

יכול להיות שווה ללכת לאוסטיאופטית וכו' כדי לברר רגישות אולי הוא רגיש למוצרי חלב שאת אוכלת.

אני חושבת,  לא זוכרת בדיוק...

ואמרו לי בטיפת חלב לשים לב שאני לא מושכת אותו ונגיד לא להציע מוצץ אלא להציע לינוק

ושמתי לב שאני באמת מושכת אותו וממישכה לו שאת השינה בעגלה או במוצץ או במנשא וככה יש רווחים גדולים יותר בין ההנקות- זו היתה תקופה מאודד אינטנסיבית ולכן משכתי הרבה..

ואז אחרי שהיצה את הירידה או העצירה לא זוכרת, התחלתי להניק כל הזמן, למדתי להניק כשהוא במנשא והייתי מניקה כשהולכת ממקום למקום בפיזורים ואיסופים רוב הדרך הייתה הנקה וככה גם בבית, בדרך לתורים וכו...

האמת ברגע שזה הלך במנשא זה ממש הקל עלי והרבה את ההנקות.. וגם חוסך זמן חחח.. לא רציך לשבת כשמניקים.. אבל אינטנסיבי לגב..

ואחרי כל זה הוא לא עלה המון אלא סביר.. ואז הבנתי שזה הילד.. לא אכול הרבה.. והוא ככה עד היום..

המנשא גם עזר בזה שזה הגיל של משבר גיל 4 חודשים שהכל מעניין אותם ברמות אחרותתתת וממש קשה להם לינוק כי כל הזמן יש להם גירויים... אבל בתוך המנשא הוא לא ככ יכול להסתכל לצדדים אז זה ממש ריכז אותו בהפקות..  

ואפשר להביא דברים שומניים כדון חמאתצבוטנים טבעית או חמאת שקדים

יוגורט יווני עם הרבה אחוז שומן

היום יחסית קשה להשאיר בגן.

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם הפסיכולוגית בגן ועם הגננת.

מתאים לך לפרט מה הקשיים שאת רואה? כי יש קשיים שיותר משאירים בגללם ויש כאלה שפחות.

מצד שני להעלות באמצע שנה, או אפילו מעט לאחר תחילתה.
לא הכי מומלץ לא?
הם כבר מתקדמים עם אותיות, חוברות, הכרות חברות, פתאום להצטרף מבאס קצת.

לא הייתי בונה על זה.

יכול להיות שהיה מקרה חריג ספציפי. אבל תחשבי ילד שלא התכונן נפשית לעלות, לא עבר את כל הרכות וההדרגה של תחילת שנה...

ב''ה משחה בבחירות שלי

שמחה עם מי 'העליתי מוקדם יחסית

ועם מי 'בחרתי להשאיר אפילו שהגננת לא תמכה. אבל בחשיבה שלנו ובהתיעצות עם אחרים השארנו וממש מבורך

כדאי להתיעץ עם מי שמכיר את הילד מהגן בנוסף לגננת ואולי הפסיכולוגית של הגן

או מטפלת בתחום

ובעיקר להקשיב לתחושת בטן האמהית שלך

אני השארתי ומודה לה' כל יום

ומבינה מאוד את ההתלבטות, שנה שלה התלבטתי. 

לנו היה ספק עם הבן שלי.

בתחילת השנה בגן חובה הרגשתי שהוא קטן מידי ולא בשל רגשית. התלבטתי מאוד. הגננת גם היתה בעד להשאיר.

בהמשך השנה ראיתי שהוא התקדם בהרבה דברים שחשבתי לגביהם. אבל הגננת עדיין חשבה שנכון להשאיר, וגם אנחנו עוד התלבטנו הרבה.

בסוף העלינו לכיתה א', מכמה שיקולים. ב"ה לא מתחרטת בכלל. הוא פורח שם (עכשיו כבר בכיתה ב'), גם לימודית וגם חברתית. רגשית הוא גם מסתדר יפה, עדיין לפעמים יש טיפה קשיים אבל לא ברמה שהיה צריך להשאיר בגללם, וגם לא בטוחה שזה היה משנה משמעותית.

כשאמרתי למורים שלו שהגננת חשבה שהוא צריך עוד שנה בגן, הם לא הבינו על מה היא דיברה.

אני התלבטתי קשות עם הבן שלי.

לימודית חכם.

רגשית לא הייתי בטוחה.

גם קטן בשנתון נולד בסוף אוקטובר.

ובסוף העלתי.

וואלה היה חכם מאד לעשות את זה.

גם מבחינת המורה שלו הכל בסדר ואין משהו חריג.

תודה להשם.

על מה ההתלבטות.

אם רגשי עדיף גורם כמו פסיכולוג הגן, מדריכת הורים וכד'.

אם לימודי אז הגננת, קלינאית תקשורת.

רק אומרת שיצא ממשרד החינוך שיתחילו מאוד להקשות את זה ברמת וועדות מהשנה הזו, אז קשה קצת לדעת איך זה יתנהל בפועל.

בגדול צריך להסתכל על הילד כמכלול. אבל הפן הרגשי סופר משמעותי... אומרת כקלינאית.

אני פסיכולוגית חינוכית, עוסקת בזה

אבל בעיני דווקא מי שמכיר את הילד מההתנהלות שלו בגן ידע טוב יותר, כי זה לא מנותק

אני הרגשתי שחלק מהסיבה שהגננת חשבה שנכון להשאיר את הבן שלי עוד שנה, זה כי היא מאמינה שצריך להגיע לכיתה א' מאוד מוכנים, אז למשל אחד הדברים שהיא אמרה לי כהסבר למה הוא עוד לא מוכן לכיתה א' זה שהוא לא כותב להנאתו סיפורים כמו ילדות אחרות מהגן שלו.

וזו ציפיה נחמדה אבל ממש לא חובה...

היום בכיתה ב' הוא כותב סיפורים שהמורה ממש מתרשמת מהרמה שלהם. אבל בגן זה לא התאים לו, וזה עדיין לא אומר שהוא לא מוכן לעלות לכיתה א'.

אני מכירה ילד אחר מהמשפחה שהגננת שלו דווקא לא הבינה למה היא רצתה להשאיר עוד שנה בגן, והוא היה הרבה פחות בוגר מהבן שלי.

ככה שזה תלוי מאוד בגישה של הגננת, ולא רק במה שהיא רואה.

הגננת הסבירה שהיא בוחנת מוכנות לעלייה לכיתה א' בארבעה פרמטרים (שכלי / קוגניטיבי, פיזיולוגי, רגשי, חברתי) ואם יש קושי בשניים או יותר, לרוב היא תמליץ להישאר בגן.

בעיניי זו חלוקה יפה שעושה סדר, ובאמת מנסה לתת פרמטרים אחידים לשאלה האם להשאיר או להעלות (כמובן שיש גם גמישות בהתאם לילד, אבל זה באופן כללי)

נכון, זה גם קשור לגובה ומשקל

וגם קשור ליכולות מוטוריות (סרבול, מוטוריקה עדינה - שזה בשלות לכתיבה לביצוע משימות יותר מורכבות, יכולת תנועה תואמת גיל - קפיצה, ריצה, טיפוס) זה נשמע טריוויאלי, וכנראה שזה לא משהו שמסתכלים עליו בנפרד מעוד דברים. אבל תחשבי על ילד שמדדה אחרי כולם כי המוטוריקה הגסה שלו עוד לא מספיק מפותחת, או נופל הרבה, או לא מצליח עדיין להביא את עצמו למכונות לכתיבה. זה דברים שיכולים להיות משמעותיים בבית הספר. 

לנו הייתה גננת שהגישה שלה היא שכל עוד אין סיבה להעלות עדיף להשאיר וכל ילד נתרם מעוד שנה בגן...

והיא מאוד דחפה אותנו להשאיר את הבן שלי עוד שנה למרות שהוא יליד יולי(!!)

ב"ה העלינו אותו וזו הייתה ההחלטה הכי נכונה בשבילו.

ולא כי אין לו קשיים

אבל זה לא קשיים שהיו נפתרים מעוד שנה בגן, ולהפך, הפערים והפגיעה היו גדולים יותר ככה"נ. רק כשעלה לכיתה א זיהו מה הקשיים ויכלנו לגשת לאבחון ולהתחיל לתת לו תמיכה מותאמת..

רק לחשוב שהיינו מחכים עוד שנה סתם...

@מתיכון ועד מעון אשמח לפנות אלייך בפרטי, אכתוב לך..

בכללי הגננת חושבת שאין סיבה להשאיר אני יותר חוששת כי אני רואה את רמת המתח שיוצאת בבית לפני המסגרת ואחריה...שמלווה גם באתגר תחושתי..

ממה שכתבתן נראלי שהכיוון הוא כן לעלות אבל השאלה איך להכין כמה שיותר לעליית מדרגה בעומס על שלל גווניו...

לק"י

ניסית?

(אין לי ניסיון עם הפרדות גדולה. כן עם קטנה).

שממש מתמקדת בזה

התחלתי לפני חודש לעשות תרגילים בבית ואני כבר רואה שיפור!

אמנם שיפור קטן אבל משהו לפחות

מאמינה שככל שאתמיד זה ילך וישתפר עוד ועוד

יש תרגילים מעולים לזה.

יש גם תרגילים בכללי של חיטוב בטן שגם יכולים לעזור

בכללי כל אזור בטן רצפת אגן זה אזור ממש חשוב להמון דברים...

לדעתי קצת קשה להתמיד לבד, שווה למצוא קבוצת תרגול ראיתי הרבה פרסומים על זה.  

וכתבתי את זה גם כאן בעבר כמדומני. אחרי לידה הדימום הוא כנט פצע שצריך להחלים. ומנוחה עוזרת לו להסגר ולהפך. (לעומת דם ווסת שזה כמו כלי שצריך להתרוקן, ותנועה דווקא עוזרת).

בלידות שהקפדתי על כך טבלתי תוך חודש. אבל נראה לי שלא הגעתי לרמות מנוחה כמו שאת מתארת.  

בלידות שלא הקפדתי, ראיתי לגמרי איך כל הסתובבות והליכות, גם כשהרגשתי פיזית טוב, הגבירו את הכתמים.

להגיד, שהמנוחה חשובה מאוד לא רק לעניין כתמים, ואם כבר בשיווק עסקינן, גם המנוחה וההחלמה הן קלף מנצח, ולא רק שבעה נקיים

ובנוסף, זה גם באמת מאוד משתנה, ואם מישהי לא הצליחה לטבול אחרי שלשה שבועות (או כן הצליחה), זה לא בהכרח בגלל מנוחה או לא מספיק מנוחה. אלו דברים שקשה להוכיח.

אני לא אומרת את זה כדי להגיד שאין צורך לנוח, אלא כדי להקדים ולומר לא להתבסס אם זה לא עובד, ולנקות מראש את המצפון אם לא יצא לכן. כי זה לא תמיד עובד.

פשוט זה תמיד הרגיש לי לא ישים.

וראיתי שכשהבנתי שזה חשוב גם במובן הזה- איכשהו הסתדרנו..

אבל המטרה העיקרית במנוחה זה כמובן בריאות והחלמה מהלידה..

 לכעוס על הבעל אם הוא לא עוזר לנוח-

כי עכשיו אתה פוגע בשני דברים גם בהתאוששות וגם בטהרה😵‍💫😵‍💫😵‍💫

אבל באמת זה טיפ חשוב מאוד!!!

וגם מעודד מנוחה שזה חשובבבב

שיהיה בקלות ובשמחה בעז"ה ❤️

ומה התמונה הכוללת...

וגם הייתי קובעת מהר תור לפיזיותרפיסטית רצפת אגן

ואם כמו שכתבת את בוכה ומתמלאת פחדים, אז זה עוד מישור לטפל בו, בכל הכלים שיש...

זה פשוט הגיע משום מקום, למרות שתיכננתי לחכות לפחות שנתיים כדי לחזור למשקל שלי, ולעבד את החויה הלא פשוטה

עם הבקע לא עושים כלום כל תקופת הפוריות

תודה על הרצון לעזור

מטורף...

מתפללת איתך שכמו שקיבלתם בהפתעה את ההריון מהקב"ה, כך תקבלי בהפתעה הריון קל !! ותקבלי בהפתעה לידה קלה וחוויה מתקנת לקודמת!! ותינוק בריא ואמא בריאה מאוד!!

בע"ה!!!

וחיבוקקק על השוק... קחי את הזמן לעכל! זה בסדר וטבעי לגמרי..

ואיזה כיף שבעלך שמח !! זה הרבה וב"ה תידבקי בזה גם בשמחה בהמשך..

שיהיה המון בריאות ♡♡

חייבת לספר לך בקצרה שדווקא בתקופה הקשה שלי בחיים, חוויתי הריון מושלם

בלי כאבי גב, כמעט בלי אשפוזים כי אני בהריון בסיכון ותמיד מתאשפזת וכו'

והרגשה של קלילות יחד עם העודף משקל,אז רק מנחמת שזה לגמרי יכול להיות ♥️