לק"י

כמה שנים טובות- ספק אם הייתי מאמינה..

הייתי ילדה עדינה, שקטה עם ביטחון עצמי שדורש שיפור..

ב"ה השתניתי, השתפרתי, היום יש לי יותר ביטחון.

ועדיין כשאני מתחילה בכיתה חדשה- לוקח לי זמן להפתח ולדעת לעמוד על שלי מול התלמידים.

לעניות דעתי, תזרמי, תראי מה קורה בעבודה המעשית (איך את מסתדרת) ותזכרי שיש בתי ספר שבהם המצב עדיין טוב יותר ב"ה..

ומקסימום, תמיד אפשר לעבור למשו אחר, אם זה ממש לא מתאים.

ואל תסתכלי על ההתחלה ומיד תחליטי שאת לא מתאימה.

לוקח זמן להתרגל, וכל (או רוב) ההתחלות קשות!

לא קל בכלל להיות מחנך בדור הזה.. שיהיו בריאים התלמידים האלה

אבל אם כל אחד יגיד את זה, וגם לא סתם כל אחד- אלא החבר'ה הטובים כמו רוב המורים פה

אז מה יהיה העתיד של החינוך? איזה מן מחנכים יהיו? האלו מהסוג הפחות מתאים ואילו אלו עם הלב והנשמה לא יהיו שם וחבל מאוד גם עליהם וגם על התלמידים.

שנית, אני יכולה להגיד לך שביישנית ויותר ממני לא הייתה, הייתי מדברת בלחש וכן גם הביטחון העצמי שלי לא היה בשמיים או קרוב אליהם.

וב"ה בזכות הלימודים וההתנסות בהוראה אני רואה את השינוי- אני כן מסוגלת לדבר מול קהל גם של מבוגרים וגם של ילדים.

 למדתי להיות סמכותית כשצריך וגם להיות חברה שלהם.

בקיצור, שזה לא מה שיפריע לך ואם זה רק זה, אז אל חשש את עוד תהיי מורה גדולה

בהצלחה!!!

גם אני כמוך, תמיד ידעתי שאהיה מורה, אפילו לא הייתה לי התלבטות... אולי רק התלבטות קטנה מורה למה ואיפה ללמוד הוראה.

ב"ה הלימודים הלכו לי די טוב, וגם העבודה מעשית...

אני חושבת שקשה מאוד מאוד היום לחנך, אך אם את בחורה עדינה, תחשבי היכן נכון לך ללמד. סביר להניח שלא תרצי ללמד באיזה ישיבה שיש שם רק בנים, או תיכון גדול שכולם שם ילדים לא פשוטים...

יש לי חברה שלמדה חינוך מיוחד ופתאום באמצע הלימודים היא אמרה לי, וואלה ממש לא מתאים לי לעבוד עם חינוך מיוחד קשה (מפגרים ברמה קשה), אבל היא אוהבת חינוך מיוחד, אז היא המשיכה והלכל לעבוד עם חינוך מיוחד ברמה קלה. ככה גם לבגבי ההוראה, יכול להיות שאת ממש ממש מתאימה להיות מורה אבל במקום מסויים יהיה לך קשה מאוד, ולכן תנסי לחשוב לאן את מתאימה...

אבל, אני רוצה להעלות פה נקודה נוספת. כולנו יודעים שיש כאלה שבאות להיות מורות כי זו עבודה נוחה (יחסית) ויש חופשים וכד'. אז - א ני ממש לא הייתי רוצה שמורה כזאת תלמד אותי או את הילדים שלי.

יצא לי לדבר לאחרונה עם מנהלת בית ספר מסויים והיא אמרה לי שכנראה שהיא לא תעביר מורה אחת שלימדה אצלה השנה את הסטאז'. למה? היא אמרה שהיא אישיות מדהימה ובחורה מאוד מיוחדת, אבל פשוט לא מתאים לה להיות מורה!!!!

והיא אמרה שזאת כזאת עוגמת נפש בשבילה, אבל פשוט אין לה ברירה, לא מתאים לה להיות מורה. יכול להיות שהיא יכולה לעשות איתה חסד ולהעביר אותה, אבל ככה היא תפגע בכל הילדים האחרים שהבחורה הזאת תהיה המורה שלהם... ומה שהכי כאב לי שהיא אמרה זה שהיא פשוט לא מאמינה שהיא צריכה להגיע לשלב הזה, למה כשהבחורה הזאת למדה הוראה אף אחד לא שם לב לזה ואמר לה את זה? למה העבירו אותה בעבודה מעשית?? זה לא צריך להיות מרוע, אבל צריך לחשוב על זה, אם לא הולך לי, אם קשה לי אז אולי אני באמת באמת לא מתאימה להיות מורה?? למה להגיע לסטאז' ורק אז לגלות את זה?? תחשבו איזה טוב היה אם המכללה או המקום שהיא למדה בו (אין לי מושג מי זאת, ואין לי מושג איפה היא למדה) היו אומרים לה שלא מתאים לה, והיו מכוונים אותה לדבר אחר. כרגע, היא סיימה תואר, והיא צריכה לחשוב מה היא רוצה לעשות בחיים, ולהתחיל ללמוד מחדש, חבל... וזה כאב לי כי במקום שאני למדתי, היו בנות שלדעתי לא הצליחו בעבודה מעשית, אבל אף-אחד לא אמר להם כלום... חבל!!

ברור שאפשר לשפר את ההוראה, אבל לדעתי צריך יכולת בסיסית והתאמה בסיסית שאם אין לך אותה, כנראה שלא תצליחי להיות מורה טובה, וחבל...

בשורה התחתונה, לדעתי לא נכון לזרום ולראות... כדאי לשבת ולחשוב ולהחליט עכשיו, כמובן שאפשר להחליט שגיל מסויים או סגנון אוכלוסיה מסויים פחות מתאים לי, אבל לא כדאי להגיד "יהיה בסדר", כי חבל לגלות שאת אם תעודת הוראה ביד, ושכל שנה את צריכה לחפש עבודה חדשה, כי פשוט שום מקום לא מוכן להעביר אותך את הסטאז' או להכניס אותך לצוות אחת ולתמיד...

בהצלחה!! (וסליחה אם מישהו נפגע מהדברים!)

אני מסכימה בגדול עם מה שאמרת, אבל את סותרת את עצמך:

מצד אחד - ייתכן שמה שהיא למדה במכללה - לא קולע למה שמתאים לה, והיא תעסוק במשהו אחר בתחום

מצד שני - אם בעבודה מעשית הסטודנטית לא כ"כ מצליחה להעביר שיעורים טובים וללמד כראוי - שיגידו לה, וחבל שסתם תשקיע בתואר שלא מתאים לה

אני למשל לא ממש הצלחתי להעביר שיעורים טובים בעבודה מעשית, אבל כשהגעתי לשנה האחרונה של התואר (הסטאז') - הלכתי ללמד גילאים קטנים יותר וב"ה הצלחתי! (בסיעתא דישמיא רבה כמובן )

אם היו אומרים לי: "w.w.m.n , אולי תלכי ללמוד מקצוע אחר?" - הייתי מפסידה ובגדול! (ב"ה אני מרגישה כ"כ תורמת ביסודי, ושעוד יש לי הרבה מה לעשות ולהשפיע שם! בעז"ה!!!)

נכון שצריך לחשוב טוב לפני, אבל לא לוותר אם קשה בע"מ או שהשיעורים לא כ"כ מוצלחים. זה לא מדד!!! (אל תשכחי שזו גם תחילת דרכה של הסטודנטית!! אף אחד לא מושלם, וכל ההתחלות קשות! מזה א"א להסיק שהבת לא מתאימה ללמד!!)

ב"הצלחה בכל!!!

בס"ד

מסכימה ממש ומוסיפה\מחדדת -

לפעמים יכול להיות שהבחורה יכולה להיות מורה מצויינת א-ב-ל היא לא הגיעה למקום שמתאים לה לעבוד בו

למשל:

הגיעה לתיכון ומתאים לה יסודי,

הגיעה ליסודי ומתאים לה תיכון,

הגיעה לבי"ס מאוד מאוד קשה וזה יותר מדי בשבילה לעכשיו ואולי רק בעוד כמה שנים זה יהיה מתאים לה לעבוד בבי"ס כזה (או לעולם לא) אבל בבי"ס יותר פשוט יהיה לה יותר קל,

הגיעה לבי"ס בנות ומתאים לה בנים

הגיעה לבי"ס בנים ומתאים לה בנות

הגיעה לבי"ס שיש בו דברים קשים (למשל הורים שלא פשוט להתמודד איתם, מנהלת קשה וכו')

ועם כל זאת יתכן שבמקום אחר יהיה לה מסויים...

לא מזמן חברה סיפרה לי על חברה שלה שקיבלה בסטאז' עבודה כמחנכת כיתה א' בבי"ס מסויים

היה לה מאוד לא פשוט... שאחרי כחודש-חודשיים (לא זוכרת בדיוק כמה) היא והמנהלת החליטו ביחד בצורה יפה להעזיב אותה.

לאחר מכן היא הגיעה למקום אחר. לא זוכרת בדיוק מה היה שם אבל כנראה שהיה יותר קל (פחות שעות בשבוע, וכנראה כיתה ב' ולא א', אולי גם זה היה אחרי שסיימה ללמוד ולא במקביל לשנה ד') וב"ה ממש ממש פרחה שם והיה טוב לה ולהם...

בקיצור - לא להתייאש מייד

לנסות לחשוב מה מתאים, ואפילו - לנסות לחפש. אולי עדיף דווקא להתחיל במילוי מקום ל-3 חודשים או אפילו למילוי מקום יומי ולראות קצת את ביה"ס ואת העבודה ואז להחליט אם הולך...

ועוד משהו - לפעמים זה תלוי ממש באופי של ביה"ס עצמו וההתנהלות שלו ולאו דווקא ביחס לתלמידים. שווה לבדוק גם את זה.

לשואלת הראשונה הייתי מציעה לחפש איך להתנסות - כל דבר שקשור או דומה להוראה או הדרכה לקפוץ עליו (וזו גם אחלה שורה לקורות חיים..) ולראות איך הולך ובע"ה...

אגב -

אני מורה למתמטיקה.

אני בהתחלה הייתי בטוחה שיהיה לי הכי טוב בכיתות גבוהות והקבצות גבוהות.

היום אני מורה ביסודי. כיתות ד'-ו' ועובדת בעיקר בתגבור (שזה תלמידות יחסית חלשות..) וקצת גם בפרוייקט מחוננים.

בעבר עבדתי גם כמורה לתלמידות חלשות יחסית בכיתה י"ב (3 יחידות רגיל ו3 יחידות עולות חדשות)

ב"ה נהניתי בשתי העבודות... וב"ה עכשיו אני שנה שניה ביסודי ונהנית מכל שניה 

גם "הדור" זה לא מה שכותבים בעיתונים,

ובנוסף - סמכותיות אמיתית באה דווקא מתוך אהבה וקירבה, יכולת ללמד בצורה מעניינת, והקרנה טבעית של גבולות כנגד אנארכיה.

כמובן - כל אחד צריך לראות עם הזמן מה מתאים לו. וגם מי שמתאים לו ללמד, צריך לבחון באיזו מסגרת/גיל.

בנוסף - היכולות, אצל מי שיש התאמה בסיסית ורצון חזק, מתפתחות עם הזמן.

ברצוני לחזק את ציליגיל... העבודה מעשית בעיקר לבנים אינה משמעותית לצערי. ולכן איננה אומרת כלום על האדם. וודאי שהמרצה/מד"פ לא יכול להגיד מה הסטודנט מסוגל,. וכן גם לי היה פחות טוב, ולמדתי בהוראה לגיל מבוגר וכיום אני מחנך כיתה ו' וב"ה הולך טוב.

צריך לדעת ולבוא בידיעה ברורה שלרובם ככולם השנים הראשונות קשות מאוד, ולא סתם המון פורשים בשנה הראשונה. 

כמו"כ לעניות דעתי מחנך חייב לבוא עם ראש 'פדגוגי' ובידיעה שהוא הולך להציל ממש נפשות... למרות שלא תמיד נראה את זה בשנים שנלמד את הילדים/ נערים. אני רק בשנה שניה וכר רואה דברים אלו במוחש. זוהי בהחלט שליחות... בהצלחה.

אני המורה כבר שמונה שנים והייתי בתחום החינוך עוד שלוש שנים לפני וכיום אני במצב שאני לא מסוגלת לסבול את זה. ואני מהמצטיינות שבסטודנטיות להוראה ויש לי כישורים מעולים אבל זה כל כך קשה מבחינת המשמעת ללמד כיתה של 20 תלמידים שכל אחד עם השגעונות שלו וההפרעות שלו וההורים שלו שדורשים וכו' \0ואצלי ההורים עוד מעולם לא התערבו לי. זה מקצוע מתיש במיוחד ומתאים למי שממש משוגע לדבר!! או במסגרות מיוחדות שמתאימות לאופי שלך

תשובותיכם עזרו לי מאד.