ששכן קרוב יוכל יותר להואיל לך יותר מאח רחוק.

אך אין המשמעות היא ששכן עדיף על פני אח..

אולי אני טועה..

עם כל זה שאני אדם משתף ומאוד פתוח רגשית- עדיין, בהתמודדויות בסוף זה אני מול עצמי.

כולם רוצים לעזור, אבל לכל אחד יש עוד עיסוקים.

מקווה שזה ישתנה כאשר *****!

בעזהי"ת

[אגב.

הרב סולובייצ'יק, בספר 'איש האמונה הבודד', מדבר על זה. ומעבר לזה שזה מדהים כל פעם מחדש לגלות איך הוא מתאר בדיוק בדיוק את ההרגשה- 'אני מוקף בהמון אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי, אני מדבר, מתווכח, מתדיין והכל- ועדיין בפנים בפנים אני בודד', בציטוט חופשי כמובן- אותי אישית מאוד עודד הספר שלו, הרבה פעמים, וחיזק.

קבלו המלצה.]

זה לא אומר בהכרח שאת לבד.

גם החבר הכי טוב ונאמן לא יוכל לפתור לך את הבעיות (וגם לא הבן זוג שלך..),

הוא יוכל להקשיב, לתמוך, לעודד 

אולי אם הוא מכיר איזה טיפ או כלי שיוכל לעזור,

אבל עם הקשיים שלך רק את יכולה להתמודד.

אני רואה את זה דווקא מהצד השני,

כמה זה קשה ומתסכל לראות חברה שמתמודדת עם איזשהו קושי

וכמה שאני רוצה לעזור ומשתדלת להיות איתה, 

ולנסות להבין- למרות שאף פעם לא אוכל להבין לגמרי את החוויה שלה,

אני לא באמת יכולה לפתור לה את הקושי,

והיא עדיין מרגישה עם זה לבד,

אז מנסים לתמוך, ולהיות יצירתיים ולחפש מה כן יכול לעזור,

ומתפללים,

אבל מעבר לזה, גם כשמאוד רוצים- א"א.

אם יש משהו מאוד מהותי שמקשה עלייך,

לפעמים אפשר/כדאי להיעזר באנשי מקצוע.

(וההצעה שלי עדיין עומדת בעינה)

בעז"ה יהיה בעל והכל יהיה בסדר, צריך לפתוח את הפה תמיד לדברים טובים...

לק"י

עכשיו את נמצאת במצב לא פשוט, ורע לך וקשה לך..

אבל תזכרי ששום דבר לא בטוח והכל יכול להתהפך לטובה בעז"ה!

גם אם יש דברים שהסיכוי שיקרו הוא נמוך-

עדיין יש סיכוי.

לא חייבים להאמין ב100% שיקרו,

אפשר להאמין רק ב10% , לא להתעלם מהם,

לזכור שגם הם קיימים.

.

פתאום הבנתי בזכותך, שחלק מההתמודדות שה' שנעבור זה גם את חווית הבדידות

ולא רק עצם הקושי.

מה שיוצר חווית בדידות זה העובדה שאת מרגישה משהו שהשני לא מרגיש

זה יוצר הבדל ביני לבינך, ולכן יש לנו דחף לשתף כשאנחנו מתרגשים

אבל זה לא נכון שהבדידות היא הכרח, 

אם יש מישהו שיקשיב לי ויצליח להבין מה עובר עלי וירגיש כמוני,

זה אמנם לא יפתור לי את הקושי, אבל אז אני כבר לא יהיה בודד. 

לא יוכל להרגיש מה שאתה מרגיש,

רגש זה דבר כ"כ סובייקטיבי ותלוי בכ"כ הרבה גורמים.

מעבר לכך שאם הוא ירגיש ממש כמוך ויתחבר לגמרי לתחושות שלך הוא לא יוכל לתמוך בך,

הוא כן צריך לנסות לזהות ולהבין מה אתה מרגיש אבל לצאת משם חזרה לעצמו,

רק כך הוא יוכל להוות איזו משענת. 

עם הרבה הקשבה והכלה אפשר להרגיש מה שהשני מרגיש

הצדיקים הגדולים ידועים ביכולת הזאת, אבל זו יכולת שלא שמורה רק להם

אם באמת באמת מקשיבים טוב לשני, אז אפשר להרגיש מה עובר, 

ולפעמים אפילו יותר חזק ממנו!

עצם ההתחברות לרגשות שלי, זה התמיכה הכי גדולה, 

לא רוצה עצות או פתרונות, רק הזדהות מלאה, רק לכאוב ביחד,

זו הגאולה מהבדידות. 

אבל זה נכון שצריך שיהיו לו את הכוחות גם לצאת מזה, ושרק כך הוא יוכל להיות משענת.

לק"י

כולם משומה בדיכאון..

יש דבר כזה חברים אמיתיים!

גם אם לא לכולנו..

אבל יש.

בסופו של דבר, כולנו אנשים נפרדים, ויש גבול לכמה אפשר להקריב אחד בשביל השני...

תתעלמי מכל העצות שאנשים ייתנו לך בחיים.

רק ככה תגיעי רחוק

זאת כבר דעה.

אבל לא משנה.

הנה מצאת לעצמך את התשובה:

תעלי את הבטחון העצמי שלך, תגבשי דעות, תשתמשי בהן ותפסיקי לחשוב מה אנשים אחרים אומרים\עושים\חושבים.

ודוני צודק?

תנסי לתקופה מסויימת

להאמין רק לאלה שמספרים לך דברים טובים על עצמך.

ואלה שלא - תתעלמי.

או יותר טוב מזה:

תנסי לחשוב שכל הערה שמישהו נותן לך -

היא חיובית.

(בגבולות הטעם הטוב כמובן )

ובכללי אני מסכים עם קצת אחרת.

אף אחד לא יכול לחיות במקום מישהו אחר.

אף אחד לא יכול לכאוב במקומנו,

לשמוח במקומנו,

להחליט במקומנו

ולפעול במקומנו.

ההתמודדות שלנו היא אישית לגמרי.

אבל מי אמר שזה רע?

תארי לעצמך שהגורם ההוא,

שהחליט שאין לך דעה,

היה גם יכול להחליט מה הדעה שכן תהיה לך.

או אם תהיי עכשיו שמחה או עצובה.

או עם מי תתחתני ומתי.

זה נשמע לי זוועה!

אני דוקא מאוד שמח

שבסופו של דבר אני לבד.

אלא מה?

זה בסופו של דבר.

חבר או חברה  נועדו בעיקר בשביל האוזן שלהם.

כמו שנאמר - דאגה בלב איש ישחנה,

ומפרשים - ישיחנה לאחרים.

וזה אני בטוח שיש לך!

רק מכמות האנשים שהתנדבו פה לעשות את זה

התנערי מעפר קומי רוני בלילה

(למרות שכבר בוקר...)

ישלך את היכולת לכעוס! ישלך את היכולת לאהוב את עצמך! יש לך את היכולת לבחור מה את רוצה!!!! נכון יש לך קשיים עצומים, כואבים, אבל עדיין את צריכה להכניס לראש שאין דבר כזה להיות בלי יכולת לכעוס\לאהוב את עצמך וכו', את אחראית על עצמך, גם אם יש כאלו שחושבים אחרת. את יכולה להתנער מכל המצב הזה אמנם זה יהיה קשה אבל שווה

כי זה שאת לא כועסת או לא אוהבת את עצמך,זה לא אומר שאין לך את היכולת לא לכעוס או לא לאהבו את עצמך..

הוא שיש להם רצונות ויש להם צרכים.

ככה נבראנו, כולם.

באופן טבעי יש לנו יכולת לבטא אותם,

יש כאלה שיש להם קושי לבטא אותם,

יש כאלה שיבטאו אותם בשפה אחרת, לא מילולית,

יש כאלה שלא לגמרי מודעים אליהם,

ולפעמים קראו תקלות בדרך (הכל בהשגחה, הכוונה חוסר טבעיות) שגרמו לנו להתבלבל.

כל הדברים שכתבת- לא אוהבת, לא כועסת, לא בוחרת, נובעים מאותו מקום-

את לא רואה את עצמך.

את לא נותנת מקום לצרכים ולרצונות שלך.

מי שלא אוהב את עצמו לא אכפת לו כשמתייחסים אליו בחוסר הגינות אז הוא לא כועס אף פעם, ואולי חושב שבכלל מגיע לו שיתייחסו אליו כך, והוא לא יעמוד על שלו כי "מי הוא בכלל", והוא לא יבחר שום דבר לבד  כי כולם יודעים טוב ממנו מה טוב לו.

אבל זה לא הטבע שלנו.

מאיפה זה בא? לא נולדים עם זה, זה כנראה תוצר של חוויות שעברת,

אבל זה לא הטבע שלך, ואפשר לחזור לשם אם עובדים קשה.

את יכולה להתחיל בלהתנסות בלבחור דברים קטנים,

לגבש טעם אישי בכל מיני דברים (מוזיקה/סרטים/בגדים/אוכל).

בלהחליט להחליט ולעמוד על זה גם כשאין לך דעה ברורה, רק בשביל ההתנסות.

בלומר לעצמך (אפילו בקול) מה את מרגישה כשמתייחסים אלייך בצורה כזו או בצורה אחרת,

לתת לדברים מילים ומקום.

 ולא להרגיש רע עם זה שאת מרגישה רע, מותר לך.

כל מילה אמת!

את ממש קלטת יפה..

ואני אמורה להשתנות. אבל כשכל החיים שלי ככה, אני לא "חוזרת לפעם" אני צריכה" לברוא את עצמי מחדש".

ושינויים, אפילו אם הן טובים, הם מפחידים מאוד.

העצות שנתת מאוד יפות.

אולי אצליח, יום אחד..

"יאא את כזאת מורה, כזאת כזאת.. כזאת כמו שכולם מספרים סיפורי סבתא"

**- אני יודעת שאני כזאת לא מחדש לי! ולא מפריע לי.. דוקא העצות של המורות והסבתות בסופו של דבר

עם כל הבנאליות יש בהן הרבה אמת ויציב.

ניתוב החיים שלנו בידיים שלנו.. לא משנה גם מה מוחמד יגיד.. עם כל הקלות ועם כל הקושי שיש בעולם

ושלא נצטרך לדבר מקושי ושלא 'נזכה' לחוות עוד קשיים.

זה עדיין בידיים שלנו...

אני מאחלת לך הרבה טוב! באמת באמת.. לכל אחד. 

שינויים זה דבר קשה ומפחיד, 

גם כשהם אמורים להביא אותנו למקום טוב יותר,

(ואני האחרונה שצריך לספר לה על זה..).

אז אולי במקום להסתכל על היעד הסופי, הרחוק, והלא מוכר,

תסתכלי כל פעם רק על הצעד הקטן הבא,

הוא לא יהפוך אותך לרוני חדשה ולא מוכרת, רק לרוני עם עוד שדרוג קטן,

ככה זה פחות מאיים.

ואת צעירה, זה בדיוק הזמן לצאת לדרך, כשאת כבר מודעת לעצמך מצד אחד,

אבל עדיין לא מאוד מקובעת כמו אדם מבוגר שחי כך כבר שנים,

וזה בע"ה יצליח אם תרצי, תאמיני ותתמידי.

נכון שכרגע נדמה לך שאת לא יכולה, אבל אם זה חשוב לך למשך החיים אז כדאי לך לעבוד על זה! כמו שכתבו לך כבר קודם, אם את תעבדי על העלאת ביטחון עצמי למשל, את פתאום תביני שאת לא כזאת גרועה כמו שאת חושבת,פתאום תביני שיש בך הרבה דברים טובים ומוצלחים.. וכן גם תדעי לכעוס (כשצריך כמובן, כי כידוע כעס הוא לא דבר מומלץ) כל זה יקרה אם תרצי ותתחילי לעזור לעצמך..

וכל זה לא קשור לאסיפת מורות! אפחד כאן לא אומר לך שאת יכולה להיות סופרמן.. בסה"כ את יכולה להיות כמו כל בנאדם ממוצע שלא נותן לאנשים ולהרגשים רעים לנהל לו ת'חיים 

בהצלחה!

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז