עקב אילוצים גבוהים, יתכנו שינויים של הרגע האחרון נא להתעדכן בעזרת הדוא"ל שלכם - לפני היציאה מהבית.  

מצפה לחוות איתכם אירוע היסטורי זה - מוטי רבהון mrebhun@sermentek.com  050-3231065

"היישוב העברי בארץ סער וסירב לוותר על הנקודה. בכל רחבי הארץ התפרסמו שלטי חוצות, הקוראים Birya Belongs To Us. לאחר כשבועיים, בחצות הלילה הגשום של י"א באדר תש"ו, ארגנה מפקדת ה"הגנה" את מבצע "גידם": במסווה של עלייה לתל חי עלו 3,000 איש עמוסי משא וציוד והקימו את ביריה ב' – נקודה עברית חדשה. העניין נשמר בסוד בצורה כה קפדנית, עד כי גם האלפים שעלו על הקרקע הופתעו לגלות בחשכת הליל שהם לא הגיעו למצודת ביריה ממש. לאחר שלושה ימים, בי"ד באדר, יום פורים, עלו בפעם השלישית כמה מאות בני נוער.
"לך וכנוס" הייתה סיסמת העלייה על הקרקע בביריה, סיסמה הולמת מאין כמוה. היא מתאימה למועד, הסמוך לפורים, שכן כך מתחיל אחד מפסוקי מגילת אסתר: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ד, י"ז). הפסוק הולם מאוד את מה שהתחולל בביריה, שכן בעלייה לביריה ב' התאחדו כל הזרמים והפלגים של היישוב העברי. היו כאן נציגי הפועל המזרחי והשומר הצעיר, בית"ר וה"הגנה", קיבוצניקים ועירוניים, דתיים וחילונים. האחווה הרבה אף הולידה מקרים של "נישואי תערובת".
הבריטים ההמומים המתינו להתפזרות האלפים, אך הדבר לא קרה. משפקעה סבלנותם, תקפו את ההיאחזות החדשה, הרסו את המבנים וכלאו את 50 המגינים שנותרו בה. בהישמע הדבר, בערבו של יום חמישי, העפילו לביריה מאות מאנשי האזור והחלו בהקמת ביריה בפעם השלישית. הגדילו לעשות חסידי צפת, שעלו לביריה במשאיות בעיצומה של השבת והביאו מזון וציוד למתיישבים. לנוכח העקשנות של המתיישבים נסוג הצבא הבריטי והתיר למתיישבים להישאר במקום. 20 חברי פלוגה מקבוצת אנשי הגליל העליון נשארו במקום. לאחר כשלושה שבועות החליפו אותם חברי גרעין ה' של בני עקיבא. חודשיים אחר כך פינו הבריטים את המצודה, וחברי הגרעין שבו אליה שנית."