הפחדים והחששות מובנים וטבעים..וכדאי להתכונן לפני.

אם את לא מעוניינת לבוא עם דולה ללידה.

אולי אמא/חברה /אחות/בת דודה..

לעשות תיאום ציפיות עם הבעל.

הסת מסקנות מהלידה הקודמת.

היה לך קשה ,,אבל אל תשליכי  את זה לפעם הזאת ,תשחררי פיזית ,וגם נפשית את עצמך ,.ותאמרי לעצמך  ותחליטי ,שהפעם זה יהיה אחרת ב"ה,,תתפללי על זה כל יום ,כל רגע,ותאמיני שכך יהיה,ותדעי שהכל מה;

;"שיוותי ה  לנגדי תמיד"  הוא איתך .וגם הקושי  הוא  מבורך  לנו ,והוא גם עובר..

[גם אני לא בקטע  של דולה בכלל],מרגישה שזאת עבודה  אישית שלי ,למצות  את הכוחות האדירים שניתנו לי ,להעניק חיים  למשהו אחר ,,וזאת עבודה פיזית ונפשית  אדירה....אבל התוצאה  היא  דבר מדהים  ונפלא.  אז הרבה  סבלנות ,והמון תפילות ולדעת שיש רגעים בחיים שחייבים לשחרר ,את  האופציה שאני מחליטה,ואני  קובעת,לקבל את זה באהבה ובהרבה אמונה. בהצלחה ...........

ואני מבטיחה לך בהן צדק:

אין שתי לידות דומות - אפילו אצל אותה אישה!!!

מבטיחה לך לידה שונה לגמרי, ובע"ה לטובה!

פשוט תניחי לדאגה הזו, כי היא ממש חסרת קשר למציאות - וזה מדעי

ממליצה לך ללמוד הרפיה, ולדמיין לידה מהחלומות...

קראתי את החוברת של תמרה אשד מצפת שנקראת "ללדת כמו בת מלך",וזה עזר לי מאוד מאוד. גם מחשבתית, גם טכנית- הרבה טכניקות שממש עזרו לי בצירים ובלידה עצמה.אם את רוצה אתן לך את המספר שלה.

ובנוסף, הכי חשוב- כל מה שמפחיד אותך, תנסי למקד אותו ולהגיע לשורש. מהן הנקודות שמהן את חוששת? הכאב?  היחס? סיבוכים אפשריים? המיילדת? המרדים? (אם את לוקחת אפידורל).

שבי עם עצמך, לא כדי לתת לדאגות להציף אותך אלא כדי להבין אותן, לתת להן קצת את מקומן ובעיקר- להתפלל עליהן.

זה נפלא, זה מדהים, זה עוצמתי, אין לי מילים.

בלידה האחרונה , יותר נכון לפניה, התפללתי על כל נקודה שחששתי ממנה. ונדהמתי איך שדבר אחרי דבר, תפילה אחרי תפילה, הכל קרה, הכל התגשם. אפילו התפללתי שנהיה בחדר לידה מקסימום שעה וחצי..והילדה נולדה אחרי שעה ו25 דקות.

אין כמו כוחה של תפילה- להרגיע, להרגיש שה' איתך, ולפעול בצורה הכי יסודית שאפשר, במיוחד בתחום הזה, שהוא כ"כ לא בשליטתינו ויכול להיות כ"כ לא צפוי.

בהצלחה, ושתהיה לך לידה מהחלומות...

טבעי מאוד לפחד.  הרי לידה היא לא דבר של מה בכך.

גם אני לפני כל לידה פחדתי.  לפני האחרונה הלכנו לזרוז בהמלצת הרופאה ובסוף ברחתי הביתה, פשוט פחדתי.

ב"ה ילדנו ללא זרוז. היה כואב מאוד אבל שווה.   לידת בזק ללא זמן לכלום ישר צירי לחץ.

אם את מפחדת מהכאב, אזי מותר לקחת אפידורל.  - בלידה הראשונה זה הציל אותי.

וכמו שאמרו, תנסי לברר למה את מפחדת, כדי להיות רגועה יותר.

עדין מותר לפחד בלידה עצמה אבל אל תתני לזה להשתלט עליך.

נסי להרגיע את עצמך.

אמא שלי הלכה לפני כל לידה לקבר רחל להתפלל, וטוענת שזה עזר לה.

בהצלחה רבה

ידים מלאות .

ואחרי הלידה אני כבר מתחילה לפחד מהלידה הבאה 

זה טבעי ,כתוב "תחיל כיולדה" ,אבל בטח שלא טוב שנשקע מהפחד.

כמו שאמרו פה גם אני ישבתי וכתבתי דף עם כל החששות והמשאלות שלי וישבתי והתפללתי על זה כל יום,ובאמת זה התקיים אחת לאחת-,כמעט-חוץ מזה שבבכל זאת זה היה כואב,כפרת עוונות (בטח אני צריכה לכפר על כמה דברים ).באמת שבכל לידה ראיתי ניסים ושה' איתי ומקשיב לכל מילה.

ועדיין אני משקשקת...מקווה שנצליח להתאזר בביטחון ואמונה מספיקה וכל המשאלות יתגשמו.

טיפ-טיפון  להתאזר באומץ עזר לי שעשיתי את כל הסגולות שיכולתי ונתתי צדקה וכו' וגם לקחתי ווקמן לשמוע שירים ובדיחות בלידה,זה עזר הרבה.

שיהיה בקלות ורק בכיף ובבריאות.

חשוב מאוד להתפלל, אך להיזהר במילים. לבקש שמה שאנו מבקשות יהיה לטובה.

שמעתי על מישהי שהתפללה מאוד שלא תרגיש כאב, ובסוף ילדה בניתוח..

וכמו שבת 30 כתבה פה שביקשה לא יותר משעה וחצי, וילדה אחרי שעה ו25 דק'.. למה להקציב זמן? לידה יכולה להיות הרבה הרבה יותר קצרה (מניסיון ב"ה!!!). לבקש שהלידה תהיה בעיתה ובזמנה ובנקל (-בקלות..)

גם אני לקראת לידה, מנסה להרגיע את עצמי, אך פוחדת מאוד..

בין הדברים שאני אומרת לעצמי- שד' הוא אבא שלנו, ואוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו רק טוב. הוא איתנו שם ודואג לנו!

וגם- ב"ה הלידות שלי קלות וקצרות, אז אני חושבת על זה שבסה"כ זה זמן מסויים (כמה שעות? אפילו פחות) וזה עובר.. זה קצת מרגיע אותי

לפני הלידה הראשונה סבתא שלי אמרה לי:

את רואה אותו? ואותו? ואותו? (-מצביעה) כ-ו-ל-ם נולדו!!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות לכולנו

בוודאי שצריך להתפלל שיהיה הכי טוב. אבל מצד שני יש ערך גם לצייר בדמיון את מה שאת מאוד רוצה שיהיה ולהתפלל על זה, בפרטי פרטים.

זה לא אני המצאתי...זה צדיקים אמרו...

אז ברור שיחד עם תפילות על פרטים צריך לזכור להגיד שמה שה' יעשה זה הטוב ביותר עבורי,

אבל מצד שני יש ערך לתפילה שנובעת גם מהרצונות והחששות הפרטיים שלי, בידיעה שמה שיהיה יהיה טוב בסוף.

נו, מקווה שהבהרתי את עצמי.

אגב, לגבי השעה וחצי, נכון, לידה יכולה להיות קצרה יותר, אבל הרגשתי שזה מה שאני רוצה הפעם- בנחת, להתארגן, להתקלח, לחוות, וללדת. ולכן כך התפללתי. בפעם הבאה אני אתפלל על 20 דקות...

נכון מה שאת אומרת לא משנה כמה הזמן העיקר שיהיה בעיתה בזמנה ובנקל ורק טוב!!

ומאחלת זאת לכולן ולפותחת השרשור במיוחד !!

ותצאו בידיים מלאות !!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר