(למרות שקצת ארוך)קטע שקצת סידר לי את המחשבות, אולי הוא יכול לעזור לחלק ממכן צאדיקות!
ב"הצלחה, תחייכו- ה' אוהב אתכן!
מלחמת עשר השנים- יוני לביא, כ"ח טבת תשס"ח
המחסום הגדול ביותר אצל צעירים רבים מלהתחבר ולהזדהות עם דרך החיים של התורה נמצא דווקא (ואני לא מפתיע אתכם, נכון?) בתחום שבינו לבינה. אצל בנים ובנות רבים זהו פצע פתוח שמניב מתחים, כאבים ותסכולים. יש שאוזרים את האומץ לדבר על זה גלויות, אך רבים עוד יותר שומרים הכול בפנים ו'מתבשלים במיץ' של עצמם. לפעמים נדמה שריבונו של עולם
מבקש מאיתנו דבר בלתי אפשרי. ובאמת, מתרחש בדור הזה משהו שלא היה כמותו מעולם. תופעה ששוברת את השיאים של כל הזמנים. מעולם לא היה הפער בין ההתבגרות הגופנית ובין היכולת לממש אותה בצורה כשרה במסגרת של נישואין כדת משה וישראל, גדול יותר. כבר בגיל 11 או 12 מתחיל הנער/ה לחוש שמשהו מיוחד קורה איתו. הגוף משתנה, כוחות חדשים מתגלים,
ותחושות כלפי המין השני מתחילות להתעורר. מה שקרה בדורות עברו בגילאי 15-16, נעשה מוקדם יותר ויותר מדור לדור, והיום עוד לפני הבר/ת מצווה נושא היחס בין המינים הפך להיות מרכזי כל כך. ומצד שני, גיל הנישואין רק הולך ומתאחר. עד שהצעיר/ה מסיים תיכון, צבא/ישיבה/שירות לאומי/מדרשה, מתחיל ללמוד איזה מקצוע שיוכל לפרנס אותו בחיים ומרגיש בשל לנישואין, הוא כבר דורך עמוק בתוך שנות העשרים שלו. אלא שהתסבוכת עוד לא נגמרה - מצד שלישי, לא היה עוד דור בו אנו מופצצים בכל כך הרבה גירויים ופיתויים כמו הדור שלנו. כבר לא תוכל להימלט מן הרחוב אל הבית כי שם הניסיון קשה עוד יותר. שבע מאות ערוצי כבלים שמרתקים אותך בעבותות של ברזל, ועולה על כולם - האִינְטֶרְחֱטְא, שבהקלקת עכבר עשוי לדרדר אותך למקומות האפלים ביותר. וכולם צועקים ומדברים ושוטפים את המוח ואת הלב רק בדבר אחד - אהבה, תשוקה, מין, יחסים. איך נער נורמאלי יוכל לחיות בעולם כזה, כשמצד רביעי הוא לומד וקורא ושומע ממחנכיו - "אסור, לא טוב, לא כרגע, תתאפק, זה מזיק". קול פנימי זועק מבפנים: "מה לכל הרוחות רוצה מאיתנו ריבונו של עולם?! שנבלום את עצמנו בכוח עשר שנים?! שנתנהג כאילו כלום לא קורה איתנו?! ובכלל, כל הכוחות, התחושות, המשיכה הזו שאנחנו מרגישים - איך להתייחס אליהם? זה טמא, מלוכלך, מזיק, כמו שאומרים לנו?! האם התורה לא עושקת מאיתנו את הדבר הנפלא הזה - אהבה?!"
מן הפנים אל החוץ
בכישרון מיוחד יודע הסיטרא אחרא לנעוץ את ציפורניו הטמאות דווקא בדבר הקדוש בעולם. החטא הגדול ביותר שלוקה בו התרבות המערבית הוא חילול, השחתה ועיוות של המושג הנעלה מכולם. אהבה! היא הפכה גירוי יצרים שטחי וזול לשיטה ולדרך חיים וגרמה לכולנו להקשר של חטא, טומאה וגסות כשעוסקים בקשר שבין המינים. אתם יכולים לצפות במאות סצנות לוהטות בסרטים, לשמוע שירים ולקרוא קטעים מסוימים בספרים ובעיתונים. תמצאו שם הרבה רומנים, התאהבויות, תשוקות ויחסים. דבר אחד קטן לא תראו אפילו לרגע. מה זו באמת אהבה. האש האדירה שבוערת מבפנים, מתוך השתוקקות של שני חלקי הנשמה הפרודים לחזור ולהתאחד ולהיות שוב לאדם שלם. רק מתוך זה היא הולכת ומתגלה גם ברבדים החיצוניים של הנפש והגוף.
כשאלוקים השקיף על העולם שברא בתום ששת ימי בראשית הוא סיכם את המלאכה במילים "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". אל תתבלבלו - המשיכה המינית, יופי הגוף, התשוקה והרומנטיקה, כולם הם בריאה אלוקית מופלאה שנועדה לבנות את העולם. ובתנאי - שנותנים להם את המקום וההקשר הנכון. הרגישות למין השני היא מתת אלוקים. דבק מיוחד במינו שבבוא היום יוסיף עוצמה וצבע מיוחדים לקשר בין איש לאשתו. לאבד אותם - זו נכות נפשית. לומר שהם שליליים וטמאים - זה בעצמו החטא היותר גדול. התורה לא נגד אהבה. היא בעד. אבל עד הסוף! משחקי האהבה של גיל הנעורים, החברויות, השחנ"שים אל תוככי הלילה, הצחוקים והחלפות המבטים, לא נשקר, יש בהם עונג מיוחד. אבל הם לא הדבר האמיתי. וממילא - הם פוגעים בו. הם מבזבזים כוחות נפשיים חשובים ומקהים את הרגישות הטבעית היקרה שיש בנו למין השני. הם משאירים אנשים שחוקים, מצולקים נפשית שהסיכוי שלהם לפתח אהבה אמיתית בהמשך נעשה קטן יותר ויותר. לוקחים כוח אדיר ומפזרים אותו לרסיסים במקום למקד אותו למטרה האמיתית. יש לכם ספק בזה?! תראו איך נראים אהבה ונישואים בעולם המערבי. על הפנים! גירושין וגירושין אמוציונאליים, בגידות וחוסר אמון בסיסי בתוך הבית, משפחות חד הוריות וזה לא הכול.
כל אחד יודע שבחברה בה נמצאים שני המינים יש מתח מיוחד שמשפיע על האווירה. אנחנו לא לגמרי אנחנו ומשהו בטבעיות הזורמת נפגע בגלל הנוכחות של המין האחר. ההשקעה באיך אני נראה/ית והמחשבות על איך יגיבו למה שאגיד תופסת מקום גדול הרבה יותר מהראוי. החשיפה למודלים של קשר, יחסים ומין שאנו סופגים בתקשורת לכל סוגיה מרעילה אותנו, גורמת לנו לחפש ריגושים, התלהבות, משיכה גופנית, לתת מקום מוגזם לחיצונית. להתחיל את בניית הקשר מהדברים החיצוניים (היופי, המשיכה הגופנית, הרומנטיקה, הכיף שבביחד) עם סיכוי קלוש להגיע לבפנים, במקום לעשות את זה באופן הנכון. הפוך בדיוק.
לגאול את האהבה
כולנו נמצאים במלחמה ארוכה וקשה. 'מלחמת עשר השנים'. במלחמה הזו אין צל"שים, עיטורי גבורה וקריאות קרב. היא מתחוללת בשקט ובסתר, בעיקר בתוך הראש והלב של כל אחד ואחת מאיתנו.
איך ייראו בוגרי המלחמה הזו? מה יהיו פניו של הדור שנועד לגאול את האהבה? להכניס חזרה למחוזות הקדושה את הכוח העוצמתי ביותר ביקום? להציל את הדמיון, התשוקה, הרגש והמשיכה המינית מידי הטומאה? איך תיראה הזוגיות העתידית שלהם? איך ייראה כוח האהבה שלהם זה כלפי זו, כלפי הסובבים אותם, וכלפי ריבונו של עולם?
קשה לענות על השאלה הזו. לא נוכל על רגל אחת לתת כלים או להציע כיוונים להתמודדות, אבל ברור שצריכים להתגלות כאן כוחות של גבורה, התאפקות, שליטה, סבלנות ובעיקר מבט עמוק פנימי, אתגר אדיר שלא היו בדורות קודמים. נדרשת התעלות אמיצה מעל שטף החיצוניות במטרה לקדש גם אותה, בסופו של דבר. השאיפה שלנו איננה אהבה ממבט ראשון (שבהכרח מתחילה את הקשר ממקום נמוך), אלא אהבה שתלווה אותנו באש ובמים עד המבט האחרון. עד שהמוות יפריד בינינו. והפעם לא כקלישאה הוליוודית אלא באמת.
ויגידו על מי את עובדת). אין לנו שום דבר לחוץ בקשר ולרגע אני לא חושבת שנמאס לו ממני או משהו. אני לא יודעת לאן זה יוביל אבל אני אוהבת אותו והוא אותי ואין לי שום לחצים רגשיים כתוצאה מכך.
)