מספר הרב צבי גרינוולד:

בשנים של תש”י תשי”א יצא הרבי עם העניין של פעילות. הייתה אז שיחה שהרבי שוחח עם ר’ אליהו מקוטובסקי (לימים ר’ אליהו כי טוב) שהיה עסקן בולט במסגרת פאג”י, והרבי ביקש ממנו שיתעסק בפוליטיקה. הוא השיב לרבי “הרי כתבתי ספר ‘איש וביתו’, ובזה הוא עיסוקי! השיב לו הרבי “הרי את זה יכול לכתוב גם יונגרמרן של ‘עץ חיים’, אמנם זה לא יהיה עם הברק שלך, אבל התוכן יהיה מה שאתה מסוגל לעשות. ואילו בפוליטיקה אחרים לא יכולים לעשות מה שאתה עושה”.

ר’ אליהו זה רץ לבחירות בשנת תש”ט, ואחר כך עוד פעם, והוא נכשל. לאחר מכן הוא היה מזכיר של הרבנות הראשית אך היו שהפריעו לו בעבודתו, ולאור הנסיון העגום הזה, הוא ברח מעשייה ציבורית, ועל כן הרבי ניסה לשכנעו לחזור.

באחת השיחות אמר לו הרבי “ווען איך וואלט האבן צען יונגעלייט” (אילו היו לי עשרה אברכים) נשואים, הייתי יכול לחדור איתם מעבר למסך של השומר הצעיר והייתי מראה להם כי טעמו וראו כי טוב ה’; הם היו באים אחר כך בהמוניהם. אך הוא אמר לרבי “ליובאוויטשער רבי, יש לך פנטזיות, שם שורפים את הכל! הכל נשרף שם!”.

צריך לזכור שכל זה היה בשנים שהגיעו רבבות עולים מארצות אפריקה וחילקו אותם לפי מפתח מפלגות. כלומר, כל מפלגה לפי גודלה, קיבלה למוסדותיה כמות מסויימת של עולים חדשים. היו עולים שהיו קשורים למוסדות חב”ד עוד ממרוקו, אך חב”ד לא קיבלה מאום מהעולים כיון שהיא היתה בלתי מפלגתית.

מאוחר יותר התחיל הרבי עם הפעולות של ‘ופרצת’ והתחילו לחדור גם מעבר לחוגי הדתיים. אני זוכר שהקיבוצניקים ביקשו והתחננו מר’ ישראל ליבוב ע”ה שיבואו לתת להם את הטעם של טעמו וראו, של מה שחסידות יכולה לתת. שבוע אחר שבוע, כמה לילות בשבוע, היו אנ”ש נוסעים לקיבוצים שם התקבלו בסבר פנים יפות, והיתה התעוררות גדולה.

הרבי ביקש אז דיווחים מלאים ומפורטים על כל הפעולות בקרב אנשי הקיבוצים והמושבים, ואף היה אומר כי לא מדווחים מספיק בפרוטרוט.

בתקופה מאוחרת יותר יחסית, לפני מלחמת ששת הימים, נסעתי לרבי. קודם הנסיעה היו לי חברים ירושלמים שטענו כנגדי ‘מה אתה נוסע לקיבוצים ולמושבים, מלטף ומשוחח עם אותם אנשים. תן להם שידעו מי הם ומה הם, הרי אין בהם שום דבר. תן להם על הראש כמו שצריך’...

את הדברים הללו ציינתי בפתק שכתבתי אל הרבי. כשנכנסתי ליחידות הגשתי לרבי את הפתק יחד עם חבילת מכתבים שנכתבו לרבי על ידי אנשים משכונת התקווה. זו היתה חבילה גדולה של דפים.

הרבי הסתכל במהירות על כל הדפים, וחשבתי לעצמי שהרבי רואה רק את הכותרות, ואחר כך הוא יסתכל בצורה מדוקדקת יותר. אך להפתעתי הרבה הרבי ענה לי על כל מכתב ומכתב, וכל נושא ונושא שנכתב שם. הרבי מדבר ואני הרגשתי שאני כבר לא יכול לקלוט. אמרתי לרבי שאני לא מסוגל לזכור הכל, ומה גם שאני לא יודע מה כתוב במכתבים שלהם.

אחר כך אני רואה פתאום שהרבי מזדקף ואומר לי: ומה שאתה כותב אודות הדרך שצריך לדבר איתם באופן שלילי - (תרגום מאידיש) חס ושלום, אתה מעמיד מחיצה בינינו, אם תדבר עמם בנושא הזה, לא יהיה לך עם מי לדבר. הם לא באו לשאול אותך מה חסר להם ומה אין להם; הם באו לשאול אותך מה חסידות יכולה לתת להם?! מה יש לך למכור?! מה יש לך לתת?! בנושא הזה צריך לחזק ולעודד.

כשחזרתי היו החברים הירושלמים שלי צוחקים על ה”חבדצקערס” ועל הבעלי תשובעס, אבל הרבי באהבת ישראל העצומה שלו אמר להסתכל על הטוב שיש בכל יהודי, ולא על המינוסים שיש בו.