דין דון... לפורום אחר בבקשה!

בלי להיעלב...

אולי אפשר אחרת: 

"יש מצב שבפורום ... יש אנשים שמבינים בזה ויעזרו לך יותר מבאזור זה...."

לא נעלבתי

מישהו אמר "גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה"?

אם תתרגל להסתדר בלי התלות בסמס -

לא חסרות היום מספיק אלטרנטיבות להסתדר נפלא בלי...

עבור רבים ממשתמשי הסמס, תמצית הפלטפורמה הזו לא היה אלא

עוד צינור חליבת כסף מחשבון הבנק שלהם

עדיין אני חושב שזאת גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה, וגזירה כזאת כידוע...

מה גם שאת הגישה שלך אפשר להחיל על השימוש בפלאפונים באופן כללי.

וזה רק מוכיח עד כמה זה עניין של תלות שאנחנו ייצרנו,

ולא מידת היכולת האובייקטיבית להתקיים בעולם החדש...

יש בזה קורבן מסויים, בהחלט, אבל קורבן נסבל ואפשרי.

ולעיתים, מבחינה ערכית, סמס עשוי להפוך גם להתמכרות שמן הראוי להימנע ממנה.

(ועכשיו יבואו המחנכים ויגידו לי: "החכמה היא לא לברוח מאתגרים אלא לעמוד בהם",

ואני אענה להם שבברכות השחר אנו מבקשים: "ואל תביאנו לידי נסיון".

[אני לא רואה סמס והתמכרות אליו בהכרח כנסיון חמור, אבל גם לא חושב שחיפוש אתגרים

והקפיצה לתוכם מתוך ההנחה שתעמוד בהם, היא בהכרח השקפה יהודית {אא"כ אתה חסיד

ראדזין }])

אני עם אותו מספר נייד כבר עשר שנים כששבע מתוכן הייתי ללא sms בגלל שזה היה כאב גדול לכיס של אבא

רק לפני שלוש שנים בשניה של היסח הדעת פתאום גיליתי עולם של אנשים עצבניים ששנים שלחו לי הודעות בלי שקיבלו מענה ומאז - הסטוריה.

לעומת זאת, אני לא מצליחה להסתדר במחשבים שיש בהם רימון או חסימה כלשהיא. זה מוציא אותי מדעתי 

זאת לא גזירה שרוב הציבור יכול לעמוד בה.

פוטנציאלית...

ומפרש לא יכול מבחינה מעשית כפשוטו, אבל המשמעות של זה היא יותר רחבה.

למעשה, הדבר תלוי לחלוטין בקבלת הציבור, וגזירה שרוב הציבור לא מקבל אין לה תוקף, גם אם הוא יכול אבל אינו מעוניין.

אולי על החרדים זה הצליח, אבל אני מאמין שעל עם ישראל בכללותו זה לא היה עובר. אני אישית הייתי מתנגד לגזירה כזאת.

אבל זה לא קל..

ולהרבה יש 2 פלאפונים..

והולכים להוציא עכשיו פלאפון כשר עם מייל ואינרנט מוגבל לאתרים מסויימים..משהו כזה.

כי כן..הבינו שיש צורך.

לו היו אלה הסנהדרין (בהנחה שחברי הסנהדרין מעורבים בדעת עם הבריות כנדרש

מחברי סנהדרין, ובכל זאת ראו לנכון לגזור) - האם היה שייך להתנגד?...

אני מסכים ש"הציבור לא יכול לעמוד בה" כולל גם רכיב מסויים של עניין.

כלומר, שאם הוא יכול טכנית אך הדבר כרוך בחסם מנטלי גבוה מדי -

אז זה אכן שייך ל"לא יכול לעמוד בה" שבטלה הגזרה,

ולא לסתם חוסר משמעת ציבורית...

"שמנן מי אסר את השמן. רב יהודה אמר דניאל אסר את השמן (דנייאל א) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו. ומי התירו רבי ובית דינו התירו בשמן. בג' מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. ויקראו לו ב"ד שרייא. שכל ב"ד שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא ב"ד שרייא. א"ר יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין. ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו. אלא רבי יוחנן כדעתיה. ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן" (ירושלמי שבת פרק א הלכה ד)

וגם בבבלי במסכת שבת מסופר על הלל ושמאי שניסו לגזור והגזירה לא התקבלה ורק כעבור זמן כאשר תלמידיהם גזרו שוב הגזירה התקבלה.

שהמסקנה ממנה ש"גזירה שאין רוב ציבור יכול לעמוד בה - אינה גזירה".

זה לא הופך את חובת השמיעה בקול הסנהדרין ליחסית,

או מניח בפתחו של כל אדם את שאלת השמיעה בקול הסנהדרין כפתוחה.

(הרי כפי שציינתי, אם הסנהדרין קבעו כך - שעה שמדובר בגוף שמורכב מחכמים

שבהכרח מעורבים בדעת עם הבריות, ולא חיים במגדל שן מנותק -

הרי שעליך לתאר לעצמך שאנשים כאלה חכמים ופקחים שיערו שעליך לעשות כך

וביכולתך לעמוד בזה ולראות מכך פירות [במישור הפרטי או הלאומי])

סוף סוף: ההשערה התבררה כמוטעית, ורוב ציבור בפועל לא עמד בה, מה ההלכה?

שאין לגזירה הזו קיום.

קבלת גזירות לבין קביעת הלכה.  הראשון תלוי ברצון הציבור לקבל והשני לא.

בפועל נצמד לגזירה, מכל סיבה שתהיה.

לגבי החובה לכתחילה להישמע לה - לא חושב שיש שאלה,

שזה נתון לשיפוטו של הפרט.

שמא אני טועה - אשמח למקורות יותר מפורשים לכך.

והפרט לא מחוייב לשמוע לה, ואם הוא עושה את זה, זה בגלל שהוא רוצה. אחרי שהיא מתקבלת, זה כבר לא נתון לשיקולו ולרצונו.

לא יודע איזה מקורות יותר מפורשים להביא לך...

הסנהדרין גזרו - הפרט מחוייב מעכשיו.

בדיעבד התברר שהציבור לא קיבל - פקע למפרע.

אז זה לא הפשט אלא פרשנות שלך (בינתיים).

בכל זאת אשמח אם תמצא להביא סעד לדבריך ממקורות שפירשו כמוך.

(אולי אפתח "עלי תמר" על הסוגיא בירושלמי שם)

אם הפרט מחוייב מרגע הגזירה, איך יכול להיות שאם בדיעבד התברר שהציבור שהוא אוסף של פרטים לא קיבל זה פקע למפרע?! הרי הם חוטאים!

יש חוסר הגיון מסויים בגישה שלך. ואדרבא, אם זה לא נכון, תביא אתה סימוכין לדעה שלך.

החקיקה של הסנהדרין מגדירה חיוב על כל יחיד להיות ממושמע.

הציבור בדיעבד לא קיבל - תם החיוב (וגם ההערכה על תום החיוב תלויה בסנהדרין עצמם -

שיוצאים ועורכים סקר שוק, ומבררים האם התקבלה הגזירה! כפי שמוכח במקור שהבאת.)

יש כאן שני אספקטים נפרדים:

הקיום האונטולוגי של הגזירה, וההיבט המוסרי של הפרטים המקיימים/לא מקיימים אותה.

לעניין החוטאים -

א. יתכן שהם אנוסים שלא לקיים.

ב. אם הם עברו במזיד הם אכן חוטאים, אבל בסופו של דבר מתבררת טעות הסנהדרין

באומדנא של יכולת הדור לקבל את הגזירה.

דווקא את הגישה שלך אינני מצליח לעכל מבחינה הגיונית.

הרשות המחוקקת הדתית חוקקה - מדוע שלא יחול החיוב לאלתר?

(וכן עוד תמיהות שמפאת השעה קשה לי לנסח)

"החקיקה של הסנהדרין מגדירה חיוב על כל יחיד להיות ממושמע."

כמו שאמרתי אני מקבל את זה בקביעת ההלכה, אבל לא לעניין גזירות. אחרת, אתה פשוט סותר את הגמרא. ויש לי הרגשה שאתה מתחיל להכנס לפינות של סמנטיקה.

"דווקא את הגישה שלך אינני מצליח לעכל מבחינה הגיונית.

הרשות המחוקקת הדתית חוקקה - מדוע שלא יחול החיוב לאלתר?"

דווקא הגישה שלי מאוד הגיונית לפי ההגיון של התורה. לשאלתך, אדרבא, יש לי דוגמא טובה יותר מהרשות המחוקקת, הקב"ה בכבודו ובעצמו.

הרי מה העניין של "כפיית הר כגיגית" ו- "מכאן מודעה רבה לאורייתא" ? שעם ישראל קיבל את התורה, ומכוח זה חל החיוב שלה, שאם לא היו מקבלים לא היה חל החיוב. ועכשיו קשה לך שגם בגזירות של סנהדרין שהדבר יהיה נתון לרצון ולקבלה?

אתה תשאל בנושא מישהו אחד שדרך לימודו והבנתו בתורה מקובלות עליך

מה דעתו בנושא.

אני אפתח ספרים שעוסקים בסוגיא ואחפש פרשנים שעסקו בעניין.

אם מי מאיתנו ימצא תימוכין לדבריך -

אודה בצדקתם

[ולגופם של דברים:

היות ואתה צודק לחלוטין, בסופו של דבר גזירת סנהדרין בטילה אם העם

לא קיבל. זה לא משנה את החובה החוקית של כל פרט להיות ממושמע

לגזירה מלכתחילה, וכן לחובת ישראל לקיים את התורה גם בלא ה"הדור

קיבלוה" שלאחר הכפיה]

לילה טוב!

שמע, מהנסיון שלי, ומהרבה חברות שלי שמסתובבות עם כשר- הדבר אפשרי וניתן בהחלט.

אז במקום לקרוא הודעה שומעים קול אנושי,

במקום להיות תקוע כל היום בסמארטפון אתה רואה גם איך אתה הולך,

אפשר להסתדר היטב בלי סמס, אולי פחות נח מכח ההרגל, אבל ניתן בהחלט.

והציבור יכול לעמוד בה- אם הצד השני יהיה סבלן ולא יתעקש לשלוח דווקא סמס במקום להתקשר/ לשלוח למייל.

אבל שוב, הנקודה היא שזה מקשה ומסרבל את החיים. ומי רוצה את זה? אני לא. וכמו שאמרנו זה תלוי ברצון...

"במקום להיות תקוע כל היום בסמארטפון אתה רואה גם איך אתה הולך".

למען הסר ספק, יש לי פלאפון יחסית ישן, ולא סמארטפון, ואני גם לא רוצה אחד כזה. אבל בכל אופן סמס יש לי, ולא הייתי מוותר עליו.

להוסיף לכשרים אינטרנט מסונן וסמסים.

אני חושבת שזה עניין של זמן עד שזה יקרה..

אפילו לעבודת נקיון בסיסית לא יקבלו אותך לעבודה. פשוט.

בלי סמס)

במיוחד שצריך להשאיר הודעות קצרות של "תחזור אליי בגלל X Y, העבודה שלך ביום זה וזה מבוטלת...".

אפילו אם אני מחפש בייביסיטר (הרבה פחות משכר מינימום...) אני צריך את היכולת להסתמס איתה ולכתוב לה שאני מאחר או משהו מהסוג הזה, תוך כדי שאני בפגישה.

מה שזה לא יהיה, זו ממש לא גזירה, הגיע הזמן שיבינו שיש שלנו רבנים, במדינה... לכל אחד ורבו שלו,

אם יש לך שיקולים- בבקשה. מה שהוכרע- לך וקבל את ברכת רבך.

אם הוא מתנגד לאיפון- ואתה בכל זאת מצפצף--- זה קצת בעייתי, מבחינת "הפורש..."

ואם אתה מקבל את דבריו- לא משנה מה הם- את--ה בסדר, ועשית את הדבר הנכון.

יש סים כשר,

ואיזה סוגים?

לא יודעת בדיוק את השם של כל אחד..

אישית יש לי סאמסונג טאץ'..חביב.

לא יודעת מה השם הפורמלי.

אני רוצה קידומת של 

05276

05484

050419

050415

כלומר... קידומת שזה חינם לפלאפונים "כשרים".

אני כשרה ומאושרת

באחת ההזדמנויות שאבד לי הפלאפון קניתי "לא כשר" פרוץ ל"כשר", יענו, בלי אפשרות לשלוח הודעות. אצל משווק פרטי. מכשיר מדגם ישן.

פשוט המכשירים הכשרים מאוד יקרים. ובמיוחד אצל הרשתות.

המלצה שלי, לכי לחנות פרטית שמוכרת פלאפונים בלי 36 תשלומים...

-----

בהזדמנות זו,

שכחתי את הפלאפון בעבודה היום, 

אני לא זמינה עד יום רביעי.

מקווה שתהיה דרך להעביר לי את זה קודם.

(עוגי, אולי את ה מתנדב??)

כאלה אנשים צדיקים יש פה בפורום!!

גם מנדבים אחרים, וגם מתנדבים בעצמם!!

ושמתם לב שניצלשנו פה רציני את השירשור!!

אני מוחה!!

|ואל תאכלי אותי|

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.