לא נשואה

נשואה טרייה

או ותיקה?

איך את מרגישה בשבת שאסור לך לעשות כל מיני מלאכות?

אמנם זה קשה אבל מתרגלים לזה או שי כאלו שב"ה לא

בדוק ומנוסה.

כשחיים את החיים מגלים תובנות חדשות.

קירוב הוא לפעמים ריחוק וריחוק הוא לפעמים קירוב

הייתי לוקחת את זה בטראומה ובכי אינסופיים..

הייתי מחליטה שאני כופרת ולא אכפת לי, ובאותה שניה נוזפת בעצמי..

תסכול מר במשך שבועיים.

זה לא עניין של הרגל בהמשך -

פשוט לומדים לקבל את זה לאט לאט בשוויון נפש.

אני יכולה לומר לך (אחרי שנה של נישואים כולה) שזה עדיין סיוט, אבל פחות..

כרגע - איך אומרים?

לבכות ולחכות שהגל יעבור.. ולהתפלל על זה.

התובנות והנחת מגיעות לאט לאט.

פתאום יהיה לך בנוסף לכל הקושי - גם קצת כיף להתגעגע מרחוק.

תרגישי קצת את המיוחדות שבזה, את החידוש, את החזרה לתקופת האירוסין.

(שוב, זה קרה לי רק עכשיו, אחרי שנה.)

[לא להאמין שאני זו שאומרת את זה, אם תעשי חיפוש ותראי תגובות ישנות שלי בנושא

כתבתי מתוך כאב עצוםםםם!! היה לי ממש קשה להתמודד.]

תקופת האיסור יכולה להיות תקופה מבאסת לשני בני הזוג ומורידה באיכות ובעומק הקשר כי יש תפיסה מוטעת היום שרוב רובו שלח הקשר בין בני הזוג בא לידי ביטוי דווקא בזמנים שמותרים,

אבל לענ"ד צריך להעמיק קצת ולחשוב על זמן האיסור כעל מקום לבניה וחידוש הקשר,

מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה.

בא נקח את זמן ההכנות לחתונה את התקופה בה בני הזוג כבר מוכנים ורוצים ומייחלים לקשר הזה, וככל שמתקרב זמן החתונה כך הולך ומתהדק הקשר ונבנה עד כדי קח שחז"ל המליצו לנו להשתדל לא להתראות בימים שממש לפני כי אז הקשר כל כך חזק שיש חשש שהאשה תפרוס נידה מהתרגשות ועוד יותר יש חשש שמא ייפלו חס ושלום באיסור נגיעה של חיבה, ואז עומדים מתחת לחופה מתוחים ומרוגשים ומצפים ומייחלים לרגע שיוכלו להתייחד בהיתר להביא את הקשר הנפשי הגדול הזה לידי ביטוי גופני, ואז הלילה כלולות בבית איזה שמחה איזו התרגשות...

כך חז"ל חשבו על זה ואמרו הרי לא סתם יש לנו חוקים ואנחנו חייבים לצערנו לקיים אותם אלא מאחורי כל ציווי אלוקי יש טעם ויש סיבה טובה, התורה היא תורת חיים והמטרה היא לשמוח ולהנות ייחד כזוג ולבנות קשר אמיתי וקדוש, ולכן אמרה תורה נידה לשבעה כדי שיהיה את הזמן שמתגעגעים ומייחלים לרגע של הליל טבילה והחיבוק והקרבה שאחרי הריחוק של שבוע וחצי שבועיים,

עכשיו יש שתי אופציות איך להעביר את זמן האיסור, א' הגישה הפחות רצויה והלא נכונה לטעמי זה שכל התקופה הזו ישנו ריחוק פיזי ונפשי וכל הזמן רק חושבים יאללה שתסתיים התקופה הזו אין לי כח לזה וכו'... ב' וזו הגישה הנכונה והרצויה זה בזמן האיסור לשים מטרה לחזק ולעבוד בכל הכח על הקשר הנפשי שיחות, הרבה שיחות, מתנות קטנות כאלה אם זה שוקולד או פרחים או כל דבר אחר כל זוג והדברים שמשמחים אותו, ואז ככל שמתקרב ליל הטבילה הקשר נהיה יותר ויותר חזק והרצון לאיחוד וייחוד מתעצם והשמחה בקשר הפיזי הוא הרבה יותר גדול.

עד כאן חפירה מחשבתית כמדריך חתנים.

ובפן האישי שלי:

אני גבר וכשאנחנו מגלים שאנחנו אסורים אני מאוד משתדל להראות פרצוף שמח ורגיל כאילו דבר לא קרה ויעבור מהר העיקר לא להכנס לבאסה, ולפעמים זה ממש לא קל, לדוגמא: שכרנו דירת נופש בצפת לחמישי שישי שבת, זה היה אחרי לידה שיש תקופה ארוכה שמותרים וזה בא אחרי תקופה ארוכה שאסורים, ואז ביום רביעי בערב אני הייתי בעבודה אשתי מתקשרת אליי מבואסת רצח, לא הבנתי מה קרה ואז היא אומרת לי אתה לא תאמין לי...  "קבלתי".

עכשיו היה מאוד קשה עצרתי שניה (מזל שהיא לא ראתה את הפרצוף שלי) חשבתי ואז ה' הטוב עזר לי ואמרתי לאשתי: נוו ואז?! נכון זה קצת באסה אבל לא נורא נשמה אפשר להנות גם כשאסורים ניסע נטייל אולי דווקא יהיה יותר כיף ככה יהיה לנו יותר זמן לשיחות ולא נהיה שקועים בדברים אחרים...

זה לא קל אבל חייבים להפנים שכך צריך לנהוג.

יש לי תחושה לא טובה שאני חפרן אז אני עוצר כאן כדי לא להתיש אתכם לגמרי...

למדריך,

אני לא יודעת איך אצלך, אבל בכל אופן אצלי בעלי מאוד לא מוחצן כמוני וזה לקח לי זמן להתרגל ולא להפגע אבל זה היה  לי ממש קשה שכל פעם אני היתי כאובה ועצובה ונלחצת מהאיך יהיה וכו' והוא, לא נורא ומה את נלחצת וכו' ובכלל לא דבר על זה ובמיוחד אחרי אחת הלידות שזמן ההמתנה התארך מעבר לרגיל ואני היתי מבואסת נורא וגם היה לי מאוד קשה טכנית והוא זה היה נראה כלא נוגע אלי בכלל- זה באיזה שהוא מקום פוגע.

עד היום לפעמים עולה לי מחשבה - מה רק לי זה מפריע?

לתשומת לב.

כשלי זה מאוד כואב וקשה.

אין לי בעיה שלא יציע עצות ולא יאמר אמירות חכמות ומאמינות. יותר חשוב לי שפשוט ארגיש שהוא שותף ומזדהה ומבין לליבי.

יש נשים אולי שמחפשות בעל שתמיד יהיה חזק ותמיד מאמין ותמיד לא נשבר ולא מתרגש מכל דבר וזה נותן להן בטחון ויציבות. אני תמיד רציתי שבעלי יהיה מאלו שכן בוכים וכן מרגישים ומתרגשים..זה מאוד אישי וכל אחד וכל אחת שינסה לחוש מה נכון יותר בזוגיות שלהם...

למדריך- תשובתך היתה לא חפרנית. ממש תודה על ההשקעה.

יש הרבה צדק בדבריך.

אני אישית לא מזדהה עם זה שזה דוקא זמן שנועד להתקרבות נפשית ולשיחות - אני לא מרגישה שאנו פחות מדברים כשאנו מותרים. ואיני מרגישה שהגעגוע  יוצר ביננו יותר קרבה והתחדשות אלא יותר מחליש את הכוחות חיים. אולי אח"כ יש שמחה והתחדשות אבל בזמן הגעגוע- אני כלל לא מרגישה שהוא מצמיח. ואני לא יכולה להרגיש ששבועיים בכל חודש אני חיה רק בממתינה.

וברור שיש הרבה מעבר להמתנה וממשיכים לאהוב ולחיות ולדבר וליצור יחד. אבל עוד לא חוויתי מה התקופה הזאת מצמיחה. הגיוני שאין לי מספיק נסיון ופרספקטיבה של שנים כדי לבחון זאת ולכן שאלתי פה על מנת ללמוד קצת מנסיונכם..

אשמח לעוד תשובות..אם אפשר קצת פחות תמציתיות. ואם אפשר פחות תאוריות למיניהן, אותן קראתי ושמעתי. אלא יותר נסיון מהתמודדות שלכם. אפשר גם באישי (בנות)

האמת,

לא יודעת, באמת שאלה קשה...

אני אף פעם לא יודעת מראש מתי זה יקרה (לא מסודר), ולכן, זה קצת מגביר את הקושי, כי אי אפשר להתכונן...

לפעמים יש לי כאבי בטן חזקים ואז אני חושבת שאולי זה מגיע, ורומזת לבעלי שאני לא יודעת, אבל יש ל תחושה שאני עומדת לקבל... וזה חשוב לי להכין אותו, כי אני חושבת שהוא גם מתבאס...

אני לוקחת את זה מאוד קשה כשזה מגיע "פתאום".

בעלי תמיד אומר לי שהוא מצטער, ואני ממש מרגישה שהוא לגמרי איתי.

הרבה פעמים אני בוכה אח"כ כי כן, זה מבאס... (בעיקר אם זה בא אחרי חודשיים שהיינו מותרים או יותר, וזה קורה אצלי...או נניח בתקופה שחשבתי שאולי אני בהריון כי כל פעם לא הגיע, ואז בסוף פתאום כן הגיע... אז זה היה מבאס...)

אח"כ אני תמיד מנסה לחשוב מתי יש סיכוי שאני יוכל להיטהר, ומה יש בזמן שנהיה אסורים ואולי יתקע אותנו... (לדוגמא, אם זה יוצא כשקבענו משהו ביחד או שיש איזה שבת משפחתית ויהיה סיפור לטבול וכו')מתחילה לעשות חישובים ומבקשת מבעלי שיקנה לי לימונים...

בדר"כ אחרי יום פלוס עוברת לי התחושה המבאסת, כי אני נזכרת שכיף לנו גם כשאנחנו אסורים זה לא קל, אבל אנחנו ממשיכים לדבר כרגיל, ונזכרים שגם ככה טוב לנו ביחד...

ובסוף - זה תמיד הכי הכי כיף!!

כשצריך לעשות עבודת לילה או משהו שעלול להסתבך ו/או נגמר מאוחר בלילה, משתדלים שזה יהיה בימים האלה.

נשואים 3 שנים ועדיין  יש לי כאב בלב כל חודש מחדש כשאני מגלה את האורח.

בעלי לעומתי לא נראה בכלל מתרגש. זה קצת  פגע בי (שהוא אדיש לעינייין) ודיברנו על זה. הוא אמר לי שהוא מתנהג ככה כדי התקפוה תעבור לו יותר בקלות

במיוחד לאחר לידת הבת שלנו שמהווה אובייקט ראוי למדיי לחיבוקים ונישוקים

בס"ד

להעצמת הזוגיות שלא מתבטא רק במגע.

מגיעים לשיחות עמוקות לתוך הלילה..

עושים כל מיני סידורים שיותר קל לעשות אותם כשאסורים.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה