הייתי רוצה להסביר את זה יותר טוב, אבל לא נראה לי שאצליח.
מקווה שתבינו.
נכון, אני לא עושה תמעשה הטוב, המעשה שצריך לעשות.
את רוצה שאני אעשה תמעשה הטוב הזה.
את חושבת שלי זה יהיה טוב, אבל מה אם זה לא טוב לי?
את בכלל לא יודעת מה אני מרגישה, מה עובר לי בראש.
אם מה שאני עושה לא טוב לי, את חושבת כי לאנשים אחרים זה גרם לרע.
מה איתי? זה לא נראה לי רע.
חוץ מזה.. "מטעויות לומדים!!"
תני לטעות, תני לי ללמוד מהטעויות של עצמי.
לא רוצה ללמוד מטעויות של אחרים!
רוצה לטעות, רוצה לעשות דברים שאחר כך, אני בכלל לא אבין למה עשיתי אותם..
סבבה?!
אני רוצה להחליט מה לעשות בחיים שלי ומה לא!!
טעויות זה החלק הכי משמעותי בחיים, לא ככה?
זה טוב לפשל לפעמים, זה טוב לא לעשות הכל נכון.
אם אני תמיד אעשה תדבר הנכון, גם כשאני יהיה זאת שטועה, אני אחשוב שאני צודקת..
אז אל תנסו להחליט על חיים של אחרים, בא לי ליפול.
לא בא לי להיות עכשיו התגלמות השלמות..
לא רוצה להיות צדיקה, טוב?
אני לא באמת כזאת! לא צדיקה ולא שום דבר..
תנו לי לטעות, וכשאבין שאני טועה.
תנו לי לדעת לתקן את זה, לבד!
לבד לבד לבד!
לא רוצה להפסיק לדאוג לאנשים שאני אוהבת, גם אם זה טעות למלא תחיים שלי באנשים אחרים
במקום בעצמי.
ניסיתי להוציא את האנשים האלה פעם, חשבתי שזה נכון..
תנחשו מה? זה לא היה הדבר הנכון, הרגשתי נורא.
הרגשתי חלולה.. "חלל חסר"
האנשים האלה משלימים אותי, עוזרים לי!
טוב לי איתם!
אז למה למנוע מימני את זה?
אם לא טוב איתם, אני אבין את זה.
אבל כשטוב, עכשיו..
למה להפסיק לעזור להם? להיות איתם?
הם אלה שעוזרים לי למלא את ה"חלל" שלי.. טוב?
תודה למי שקראה את כל זה, מקווה שלא סתם גזלתי מזמנכן
)