בע"ה ובהשתדלותנו

בוחר לחיות בחיים שהוא מאמין בהם, בדרך שחשובה לו.

אולי יתחשק לו יום אחד לחזור לשם?

אבל אנחנו לא יכולים להפגש ככה-עם האוליים הללו

אולי יום אחד הרבה דברים יכולים להשתנות אצל הרבה אנשים.

אם הוא כבר גר כאן, מבחירה, וכבר 5 שנים לא ברח

יש סיכוי טוב שאחרי שיקים כאן משפחה הוא ירגיש עוד יותר נטוע כאן.

הוא כאן מבחירה.

אבל מעבר לכך-ברגע שיש מחויבות בני בני הזוג, החלטות מסוג אלו יעשו יחד

אם הוא בוחר בה ומידותיו ראויות, גם אם וכשיהיה קשה הוא לא יקום ויסע או יכריח אותה לעזוב.

וזה נכון לעוד הרבה "אוליים"

וזה נכון לשני הכיוונים (בן/בת זוג)

בע"ה ובהשתדלותנו

בן הזוג חלילה יחליט לבחור בדרך שונה משהצהיר?! ואני יודעת על זוגות שהבן זוג חזר בשאלה שנה אחרי. ולא, הם לא היו חוזרים בתשובה ולא הראו שום סימן על סימני שאלה.

ה' הוא גדול!צריך לבטוח בו!

בס"ד

לרוב אני לא מגיבה, אבל בגלל שאני מכירה מקרוב את הנושא, אני אגיד לך מה עולה מהשטח . יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, כדי לתת לך כיוון במי מדובר:

1. האם יש לו תוכניות מציאותיות להתקדמות בארץ?  יש הרבה שחולמים ללמוד רפואה בארץ, ולא מוכנים ללכת לאולפן. סביר להניח שבסופו של דבר לא יממשו את הפוטנציאל שלהם פה, וירגישו צורך לחזור (לא בטוח שיחזרו, אך יתכן מאוד שירצו..). צריכים להיות לו מטרות ברורות וראליסטיות עם שלבים ותתי שלבים ברורים (ככל האפשר). 

2. מי הם החברים שלו? האם יש לו גם חברים טובים שהם ישראלים, זאת אומרת - האם הוא מתחיל להכות שורשים? 

3. מה גרם לו לעלות לארץ? אהבת הארץ בלבד או גם צורך בריגוש חידוש בגיל העשרה? את רוצה להיות בטוחה שהמניעים מוצדקים... 

ולבסוף, את צריכה להיות מודעת לזה שלהיות בת זוג של חוצניק, זה לא כמו להיות בת זוג של ישראלי, לטוב ולמוטב. האם את בנוייה לזה? בואי נגיד ככה - אני לא הייתי משדכת בין מרוקאי ישראלי לבין אמריקאית, עניין של מנטליות. פשוט תוודאי שאתם על אותו גל. 

מקווה שנתן כיוון... 

בע"ה ובהשתדלותנו

היא אמריקאית שעלתה לארץ ונשואה למרוקאי צבר באושר רב

אז...

מכירה הרבה עולים ועולות שהמשפחה בחו"ל.

אחוז נמוך חוזרים לשם, בדר"כ כאלה שמלכתחילה באו רק לזמן מוקצב.

מי שעולה מתוך אהבה לארץ ומניע ציוני- לרוב יישאר.

מכירה יותר ישראלים שירדו מאשר עולים שחזרו.. במיוחד אם יש להם כבר משפחה.

ולגבי שאר הדברים- יש גם יתרונות, אין חמות מציקה, אין מריבות איפה תהיו בליל הסדר כל שנה

דווקא מזה שהוא עזב הכל, עלה לבד, זה אומר שיש פה אידיאולוגיה אמיתית.

הוא לא יעזוב סתם את הארץ..

קודם כל, המנטליות ממש שונה.

יש המון מושגים שהבחור/ה לא מכיר ולישראלים הם יהיו ברורים מאליהם (כנ"ל הבחור/ה לא מכירה על מוצא הבחור...)

אפילו ל"ג בעומר .

ברור שגם בין כל שני בני זוג יש הבדלים,

אבל כאן הפער נראה לי הרבה יותר גדול.

יש גם את עניין המבטא, למרות שלא לכל אחד/ת זה מפריע.

(את מצליחה לדמיין זמירות שבת במבטא? מתחברת?)

וחוצמזה-

כשמתחתנים מקבלים גם משפחה חדשה.

נחמד אולי שאין ויכוחים עם החמות,

אבל גם אין קשר חם (או קשר בכלל) עם המשפחה. לפחות לא קשר ישיר.

זה לא חסר?

עם כל ההערכה,

ובאמת מדהים שעולים לארץ לבד,

זה מתאים בכלל?

עם כל זה,

אני מצטרפת לשאלה

לא קל. הבדלי מנטליות. חוסר עזרה (טכנית) מהצד של הורי הבעל. דברים שנשמעים טכניים ושטחיים אבל הם כן משמעותיים.

בת דודה שלי (קרובה אלי מאד) התחתנה עם חוצניק ואני מכירה את זה מקרוב...

אבל, כמובן, יכול להיות שזה שווה את זה. כל מקרה לגופו. בת שלי, בסופו של דבר, מבסוטה לגמרי

זה ענין שקיים, וכדאי לבחון וללמוד עליו מעט. (כוווולנו עם תיקים.. כדאי להפנים..)

אפשר להסיק שאדם שגר לבד בארץ לאחר שעשה עליה, מה שנקרא 'חוצניק', הוא אדם אידיאליסט, בעל עקרונות, ושיודע כיצד להתמודד עם קשיים מסוג ריחוק מהמשפחה..

מה עוד אפשר לומר עליו?

לא יודעת.. הוא עוד אישיות מלאה שאני לא מכירה..

ואל תשכחי שאת תמיד צריכה לבחון אם *את* מסוגלת להתמודד, האם ה' נתן לך כוחות לעניינים מסויימים..

אנחנו לא סופרוומן, למרות שאני מעריכה המונים של סוגי אנשים!

הצלחות!

אדם שפה בארץ לבד בזכות שעשה עלייה,, ברור שהוא אידיאליסט טילים..

ו..

 הואגם הרוויח בגרות, עצמאות.. זה אדם בד"כ לא מפונק.. שמסתדר בחיים,, (הרבה פעמים גמיש וזורם)

אדם שלוקח אחריות על החיים שלו.. הוא בוגר (כן כבר כתבתי.. אבל זה ככ נכון.. שאפילו עוד פעם: הוא בוגר,, אחראי, לא מפונק..מסתדר בעצמו..)

וזו רשימת פלוסים ענקייתתת!!

(מהיכרות מקרוב של כמה זוגות כאלה..)

אבל מודה שפסלתי - כי אמרתי שאני לא מתכוונת לצאת מהארץ.

כחוצניקית שנשואה למרוקאי, אני יכולה בפירוש להגיד שיש הבדלי מנטליות מאד משמעותיים. אבל בין כל זוג יש הבדלים, ולפעמים זה לאו דוקא מנטליות אלא משהו אחר, וזו העבודה שלנו בחיים. בדר"כ חוצניקים שמגיעים ארצה מסיבות אידאולוגיות לא עוזבים, אלא אם כן הם לא מוצאים ת עצמם. כאשר יש להם כבר משפחה, ומשפחת בן הזוג מקבלת אותם בחום, אין להם שום סיבה לעזוב. והפתעות יש תמיד בחיים, ולאו דווקא אצל חוצניקים. מה שכן, צריך לברר טוב טוב מי הוא, מה שאיפותיו בחיים, למה עלה, האם ניסה לברוח מאיזושהי בעיה שם או שעלה מטעמים ציוניים. זה שאין לו משפחה בארץ , זה פלוס ומינוס, אבל גם ישראלי שגר בבאר שבע והוריו בחיפה, לא מקבל סיוע קבוע מהוריו. כנ"ל אם הוא גר באחד מישובי ישע והוריו צפונים שלא עוברים את הקו הירוק.

אז קבלו אותנו באהבה, ותנו לאהבה לעשות את שלה.

היא לישא אישה.

מעניין לבדוק עד כמה זה מתיר במקרים כאלה..(פעם בשנה? פעם אחת?)

הייתם מוכנים להתחתן עם חוצניק/ית?

ברור שזה מקום להערכה ממש גדולה,

ואנשים שעלו לבד הם מדהימים והכל.

אבל עם יד על הלב...

הייתם מוכנים?

תנסו לדמיין את הסיטואציה, אבל באמת.

כשהייתי ילדה היה לי ברור ש'העיקר הבחור', ו'המשפחה זה לא מה שחשוב' וכו' וכו',

אבל עכשיו, כשזה מתחיל להיות רציני כל הקטע של פגישות ולמצוא את האחד,

פתאום זה לא כל כך ברור.

וכשאני מנסה לדמיין בעל חוצניק- בכלל לא בטוח שיש בי את היכולת להכיל תרבות שונה,

מושגים שונים לחלוטין, משפחה שונה מהמוכר והידוע...

הרי בסופו של דבר פערים גדולים כל כך בין בני זוג דורשים קבלה מוחלטת של השונה,

יכולת הכלה ממש גדולה ולא יודעת מה עוד.

אז שוב-

נחמד לדבר על אחרים,

אבל- הייתם מוכנים לדבר כזה?

ואלו שמכירים זוגות כאלו -

אני מגזימה?

זה באמת כל כך קשה?

לפי מה שאת אומרת אשכנזי לא יכול לצאת אם ספרדיה וכן להפך וכולם ישארו בעדה שלהם.. זה ממש לא נכון כמו שבמקרה הנ״ל צריך לבדוק באופן מפורט על הבן אדם כך גם על הבחור שעלה לבד.. יש לי חבר שעלה לבד והוא ישראלי לכל דבר הדבר היחידי ששונה זה שהוא בלי המשפחה ואז הוא מסדר הכל בעצמו.. אנחנו צריכים לצאת מהבועות שלנו ולהתחיל לחשוב על כל בנאדם בפני עצמו... דרך אגב אם מישהו אומר לחבר שלי שהוא חוצניק או עולה או משהו כזה הוא מתחיל להתעצבן ואומר שהוא ישראלי אז כשאתם רואים עולים או משהו כזה תזכרו שגם ההורים שלכם או הסבאים שלכם היו עולים

ונראה לי שאת קצת מגזימה מידי.. 

האם מדובר ב-:

- אנגלוסכסי ממשפחה דתית

-  אנגלוסכסי ממשפחה חילונית[

- רוסי ממשפחה חילונית

כל מקרה לגופו.

(גילוי נאות: אני רוסי חוזר בתשובה שנשוי לצברית באושר ועושר

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי