זה אפשרי.

תתבונני בינך לבינך, כמה היא טובה, חמודה.

תזכרי שלך היא נראית גדולה, כי היא בכורה. כשהקטנים יהיו בגילה - לא תצפי מהם למה שאת מצפה ממנה..

חלילה, אל תגידי לה שהיא חמודה בטון של "מבוגרים". ואף פעם לא בטון "קר". גם כשהיא תהיה גדולה...

ולא צועקים על פצפונת בת 3.5 (כן, פצפונת..), ובכלל כדאי להתרגל לא לצעוק.

ולא מרוויחים כלום מדיבור בקול מתוסכל. רק מהסברה ועידוד חיובי. ובחביבות רבה. כאתגר משוף לשתיכן, משמח. ולא "לדרוש ולצפות" יותר מידי. לראות מה באמת מתאים לגיל - ולחנך לכך בסבלנות.

ועיקר החינוך - זה לנעימות הליכות והתחשבות. וזה בא בעיקר ע"י דוגמה אישית. כך שאם את "מצפה" שהיא תגיע לכך, הדרך

הטובה ביותר זה ע"י שתתייחסי אליה נעים, בחום, בחום, בהתחשבות, תסבירי דברים בחביבות אמיתית. זה החינוך הכי טוב -

גם אם לא רואים תוצאות "על-הרגע". כשהיא תגדל - היא תחקה את זה.

ומה ש"היא לא ממש נותנת" - כנראה כי היא חכמה.. תהיי אמיתית אליה - היא תשמח ותתן.

שינוי - ויפה שעה אחת קודם. זה גם יכול לחסוך בעיות בעתיד.

שלא משנה כמה הגדולה היא ממש קטנה אנו מתייחסים אליה כאל גדולה. ויש לנו צפיות לא ראליות. ואנו מתייחסים לגדולה יותר כמו חברה מאשר ילד ואז אנחנו נהיים מתוסכלים.

צריך לזכור ששלוש וחצי זה ממש הרגע גמרה להיות תינוקת. היא ילדה קטנה ממש. ולא יודעת מה את רוצה ממנה.

(ולא משנה כמה הקטן יהיה גדול יש שמתייחסים אליו עדיין כקטן גם כשהוא בן 20)

קטונתי מלייעץ, אבל אני רוצה רק לנחם אותך שאת לא היחידה. אני רואה גם עליי וגם על עוד כמה אימהות שאני מכירה, שבכורים הם הרבה פעמים ניסיון מיוחד מה'. לא בגללם, בגללנו. כאילו יש בבכורים משהו שמעורר בנו את הרגשות שהכי צריכים התמודדות ועבודה פנימית. הם משקפים לנו את החלקים הכי קשים בנו. אני מאמינה שהניסיון הזה לא סתם בא, ויש בבכורים האלה גם מתנה עצומה מה', להיעזר בהם כדי לעבוד על עצמנו, לצמוח מתוך האתגר.

כתבתי ממש מהלב, מהתחושות הכי פנימיות שלי. אני מקווה שיצא מובן.

גם אני מרגישה ככה כלפי הבכורה שלי. היא קצת יותר גדולה מהבת של פותחת השרשור (בת 5), ובכל זאת עדיין קטנה. ואני מצפה ממנה לבגרות ולהבנה יותר מאחיה הצעיר.

בהצלחה לכולנו.

דן אני חושבת ששיקפת טוב את המחשבות שלי

אני מבינה היחס שלי אליה לא טוב (ולכן שאלתי)

aima- הצגת נכון את השורש לבעיה- אשמח לשמוע ממך גם טיפים מעשיים

מירימי - אני יודעת התינוקי גם במערך, אך היה חשוב לי בשאלה דווקא ההתייחסות שלי להתנהגות של הגדולים, וזה משהו שהיהה גם לפני שהוא נולד. אני מניחה שהכל יותר מורכב כשיש עוד ילדים, אך בכורה- היא תמשיך להיות...

אני רוצה לחדד עוד נקודה - גם כשאני אומרת לה כמה היא חמודה מכל הלב ובחום ואהבה (אמיתיים, לא מעוישם) ובטח שאנחנו מחמיאים לה על מעשים טובים שהיא עושה - היא מתנגדת לקבל (בורחת ממני, אומרת די)

(מזכירה לי קצת אותי שלא יודעת לקבל מחמאות בעצמי- אולי זו תסמונת בכורים- כי גם אני בכורה?)

אני כן מחזקת אותה עם חום ואהבה אך כמו אמרתי לא תמיד קל להעניק לה.

אבל - וזה מה שהכי קשה לי היא הרבה יותר מהר מוציאה אותי משלוותי. ומפריעה לי שהשני לא כך

אני מנסה בימים האחרוני "לתפוס את עצמי" רגע לפני הטון המאוכזב ו/או הכועס- לא תמיד מצליח לי.

דן -זה מה שהתכוונת?

אמח לקבל עוד טיפים איך עושים את השינוי הזה?

לא כל ילד הוא העתק מדויק של אחיו, נכון?

אז למה שהיחס אליהם יהיה שווה?

נשמע שאת מצפה מעצמך לתת להם יחס שווה ומכאן נובע התסכול.

אם יש לך איזושהיא בעיה עם הגדולה אפשר לדון בה. בלי קשר לקטן.

לגבי מה שכתבת:

לתת שבחים ממוקדים ולא כוללניים.

למשל- במקום: נהדר שאספת את הלגו! את ילדה מקסימה/חרוצה/וכד'

לומר- אני כל כך שמחה שאספת את הלגו! עזרת לי מאוד/ קיבלת משימה ועמדת בה וכד'

מה ההבדל?

ההבדל הוא שכשאת אומרת לה פעם שהיא "מקסימה" ובפעמים אחרות את גוערת בה נוצר מצב שהיא כבר לא מאמינה לך שהיא מקסימה.   כשאת מתארת את הרגשתך באותו רגע ומתארת בהתפעלות את המעשה הטוב. היא יודעת בוודאות שזו האמת. ולא חושבת על כל הפעמים שבהם היא לא הייתה "מקסימה"

עוד נקודה: אם לא טבעי לך ולה חיבוקים ונשיקות נסי למסד את הקשר שלך איתה על דברים אחרים ששתיכן נהנות לעשות יחד.

לצייר ביחד, לספר לה סיפור כשהיא על ברכייך, לשבת איתה על הרצפה ולבנות איתה במשחקי הרכבה, וכו' וכו'

בקיצור לצבור חוויות משותפות. אהבה לא נמדדת רק בחיבוקים ונשיקות. ואני מאמינה שכאשר תחזקי איתה את הקשר היא גם תסכים לקבל חיבוקים והרבה פחות "תוציא אותך משלוותך".

בהצלחה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות