מצד אחד אומרים לא להעמיס שינויים על הילד

אבל נראה לי שאפשר לנצל את מעבר-הדירה להסבר לילד שהוא כבר גדול ומעכשיו הוא יישן במיטה משלו.

אפשר לעשות את זה כייפי-וואו!איזה מיטה יפה!!

וכן הלאה...

בהצלחה

כמובן שזה לא חייב להיות אוטומטית עם המעבר,

אבל אפשר שהמעבר ישמש כ"שעת כושר" להסבר שכעת כשעוברים דירה, הוא כבר גדול,

והוא בע"ה יישן במיטה שלו וההורים יעזרו לו עד שיצליח..

אפשר לומר: התחדשנו בדירה חדשה, ואיזה יופי, גם לך יש מיטה חדשה ויפה 

לדעתי דווקא אם תמתינו עם זה עוד, זה יהיה לו טראומתי. ולכן עדיף להקדים את זה כמה שאפשר

כמובן- בהדרגתיות. וברגע שהורים משדרים שהכל בסדר, וטוב, אין סיבה שהילד יעבור "טראומה".

אבל הם כן מבינים דברים פשוטים, וכן ההבנה שלהם נבנית מתוך טון הדיבור והיחס של ההורה.

אולי ילד בן 10 חודשים לא מבין כלום מהסברים האלו. האם זו סיבה לא להסביר?

בתי הקטנה מקבלת הסברים מגיל קטן מאוד- 3 חודשים. והיום כשהיא בת שנה ושבעה חודשים אני רואה את התוצאות של זה.

היא ילדה שמחה ורגועה שמבינה מה אסור ומה מותר, מה עושים עכשיו ומה אחר כך.

ויותר מזה-היא מבינה שאבא ואמא מחליטים גם אם היא רוצה אחרת.

מעבר דירה לא אמור להיות  טראומתי, זה כיף, ילדים מתלהבים מזה-יהיה לי חדר חדש, בית חדש, וכו'..

(מעבר גן לדוגמא טראומתי יותר).

לכן הייתי מנצלת את המעבר להתרגשות-יואו איזה כיף יש לי חדר חדש! מיטה חדשה! אולי אפילו מצעים חדשים! איזה כיף!

(הילדה שלי לדוגמא אומרת "וואו" אז אפשר להגיד "וואו יש לך מיטה חדשה! וואו יש לך דובי חדש שיישן איתך במיטה!)

מהניסיון שלי זה עובד.

גם אם הילד לא מבין את ההסברים מילה במילה.

אינה קשורה כ"כ למה שעליה נכתבה, במחילה.

פשוט - לא הבנת מה שכתבתי על ה"טראומה".

מעבר דירה אינו טראומה.

אבל, אם הוא יזוהה עם זה שאז בדיוק הוא הפסיק להיות אצל אמא, אז הוא יכול להיות מזוהה אצלו, בפנים, כ"טראומה".

המקום החדש = הפסיק החום הזה. ועל זה - הוא לא יבין שום "הסברה".

לכן צריך לחכות כמה שבועות ואח"כ להתחיל.

לגבי "הסברה" באפן כללי:  בוודאי שלא אמרתי "לא להסביר" דברים שעושים, בלשון חביבה מגיל צעיר. כל דיבור נעים אל הילד, הוא טוב.

לגבי ילדה ש"מבינה שאבא ואמא מחליטים גם אם היא רוצה אחרת" - זה נחמד, אבל צריך לשמור על הגבולות הנכונים של הדבר, באופן הנכון, שלא ייהפך לרועץ ומרדנות עם הזמן. גם להיות קשובים לרצון של הילד, וגם "סמכות נעימה ומוסברת".

ובוודאי שילד קטן יכול לקלוט את "אוירה הכללית" של "איזה חדר יפה". אבל לא את ה"הצדקה" לכך שזה אומר פתאום שינוי כזה..

וגם אם יקלוט "מיטה חדשה" וכו', מסתבר שהחסר יורגש אצלו. ולא טוב שזה יהיה מחובר באישזהו מקום עם המקום החדש.

זו ענ"ד.

כך שזה לא 2 מעברים

הוא יכול להרגיש שזה סביבה חדשה, ריח אחר וכו'

כמו שכשנוסעים להורים וכד' לפעמים הילדים קצת יוצאים מאיפוס מהשינויים בסביבה.

זה תלוי במבט שלנו-איך שאנחנו נשדר להם את זה ככה זה יהיה.

לפני שילדתי דיברתי עם אמא שלי על איך להתנהג עם הגדולה שלי.

היא אמרה לי בפירוש שהכל תלוי בי. נכון, תמיד יהיו תגובות לא פשוטות אבל האם בגלל זה נמנע מילדינו להתמודד עם מצבים?

לא.

היא אמרה לי שאם נשדר לילדה שהילד נכנס למשפחה באופן טבעי וששניהם חלק אינטגרלי מהמשפחה-היא תקבל את זה בדיוק באותה צורה.

פקפקתי בכך, אבל זה עבד.

נכון, יש תסמינים, אבל הם לא קיצוניים כמו שחשבתי ובאמת לרוב היא מתנהגת בצורה טבעית.

צריך לסמוך על הילדים שלנו.

"לסמוך על הילדים" לא אומר לא להיות עירניים שלא לגרום תחושות לא נעימות.

ובוודאי שקבלת ילד אחרי לידה, נעשית ביחד עם הגדולים. וגם אצלנו זה הלך בקלות.

אני מניח שאת מבינה שגם אני מדבר מנסיון של כמה ילדים..

אם את מרגישה שזה "טרואמה" לילד, משהו שצריך להתרגל, אז תחכי.

אבל יותר נכון להסתכל על זה כמשהו חשוב, שמתאים לילדים גדולים, הוא גדל כבר ולא תינוק קטן.

והוא גם יקבל את זה ככה.

זו השיטה שלי כדי להושיב את הילד בכיסא באוטו.

אנחנו קוראים לזה "הכסא המלכותי"!!!

אפשר להרגיל אותו לשחק במיטה גם לפני זה ביום, שההוא לא ינחת אליה בלילה בבום ולא יכיר אותה..

ל"מעבר" הבא שבדרך..

לא הייתי מעבירה ילד דירה, אחרי חודש מיטה, אחרי עוד כמה זמן להתרגל לעוד משהו חדש..

נראה לי שזה בסדר ככה.

גם אנחנו העברנו בו זמנית מאיתי במיטה ובחדר- למיטה וחדר אחרים. וזה היה בסדר גמור.

לא עם המעבר.

ללא קשר באיזה גיל ראוי שיהיה במיטתו.

אם תעשו את זה עם המעבר - המעבר יזוהה אצלו כ"טראומה" עם משמעות קשה, אולי גם בעתיד.

הכלל - בדר כלל - כשעוברים לא משנים דברים. קודם כל, לייצב את ההרגל ה"נורמלי" מבחינתו. אחרי שהמקום החדש הוא "מקומו", נוהגים כפי שהיו נוהגים היכן שרגיל.

שיהיה לכם מעבר טוב ו"ישוב טוב".

לאחרונה העברתי את הבן שלי למיטה משלו, בחדר משלו אחרי המון חששות. הוא בן 9 חודשים ורגיל להיות איתי כ-ל היום (אני איתו בבית, לא עובדת).

מאוד חששתי מההעברה הזו, איזה שבוע מרגע שהחלטנו לא ישנתי ורק חשבתי איך להקל עליו את המעבר. בחור רגיש (:

היה מאוד משעשע לגלות שכמה שהשלכתי עליו כמויות של פחדים, בסוף הוא לקח את זה יפה מאוד. 

באותו יום שהחלטתי שהוא עובר, מהבוקר נכנסתי איתו לחדר החדש, שלו, שמתי אותו בלול עם צעצועים, ולא הפסקתי לדבר איתו ולהסביר לו שזה החדר שלו וזו המיטה שלו וכו' (אל תאמיני למשפטים כמו "מה הוא כבר מבין". הוא מבין).

תוך כדי שהוא שיחק שם תליתי תמונות יפות על הקיר, עשיתי סדר, סידרתי לו את הבגדים בארון, וסתם ישבתי על המיטה שליד הלול וקראתי\תפרתי... בלילה עם הרבה חשש (בעיקר הכנתי את עצמי לבכי כל הלילה...) שמנו אותו לישון שם אחרי הסדר הקבוע של ארוחת ערב-אמבטיה-הנקה...

הילד בכה קצת, החזקנו לו את היד עד שנרדם.

כבר בהמשך הלילה כשהתעורר לינוק, הוא חזר למיטה החדשה בלי בכי בכלל. 

אני חושבת שמה שהכי הקל עליו זה הסדר יום הקבוע, שבסופו הוא הלך לישון במיטה החדשה.

כתבתי את כל זה כדי להציע לך, קודם כל בכל המעבר לנסות לשמור על השיגרה שלו, וזה יתן לו ביטחון במקום החדש.

שנית, יכול להיות שבימים הראשונים יהיה טוב שעדיין ישן איתכם, אבל אחרי שבוע אולי, כשיתרגל לבית (אצל תינוקות שבוע זה המון זמן), מציעה לך לעשות לו יום היכרות והסתגלות לחדר משלו. והעיקר להיות מאוד בטוחה בטיב המהלך הזה, כדי שתוכלי גם לשדר לו שזה בסדר.

בהצלחה, מקווה שיהיה לך לעזר

כשאנחנו עברנו דירה מיד העברנו אותו לחדר משלו והיה מצוין. הוא ישן הרבה יותר טוב בלילה וגם אני.

למרות שבהתחלה היה קשה לקום כל הזמן עד אליו, אבל לא הכנסנו אותו לחדר שלנו בלילות בכלל.

ב"ה הוא התרגל מהר לחדר ולבית.

באופן כללי נראה לי מוזר לשנות לילד הרגל למשהו מסוים ואז לשנות שוב, אם כבר אז שיהיה שינוי אחד, לא?

אני רואה שיש כאלו שחושבים אחרת. זאת דעתי האישית.

בהצלחה ותתחדשו!

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.