בעזהי"ת

זה בעצם שתי שאלות.

אז לשאלה הראשונה- איך יוצרים מצב כזה? אני חושבת שזה עניין של גישה. מצד אחד- להראות לתלמידים בכל הזדמנות שאתה אוהב אותם ושאכפת לך מהם, ושאתה הכי בעולם רוצה שיהיה להם טוב- ומצד שני, לשמור על החוקים, להעיר, ולא לאפשר כבר מההתחלה סיטואציות של בלאגן.

באחד השיעורים שלי אמר המרצה משהו נכון מאוד בעיני-

שלפני שמעירים ו/או מענישים, צריך לחשוב למי המעשה מפריע.

הנטייה הטבעית שלנו לומר שזה מפריע 'לתלמיד עצמו ללמוד', או 'לשאר הכיתה'..

אבל למעשה הרבה פעמים זה מפריע לנו.

כי זה פוגע לנו באגו כמורים, או כי זה מוציא אותנו מריכוז, וכאלה.

למשל כשתלמיד סתם חולם; יש לזה הסבר ארוך למה, אבל בתכלס'- כשתלמיד חולם קצת בשיעור, זה לא מזיק לו. אבל זה מפריע לנו ולכן הנטייה שלנו להעיר לו, וזה לא נכון.

צריך כל פעם לעשות את הבירור, מתי זה מפריע לו באמת-באמת, ומתי זה מפריע לנו. וכשזה מפריע לנו ולא לתלמיד- להרכין ראש ולבלוע את זה.

וגם כשמעירים לתלמיד, כשזה מפריע לו באמת- להראות לו כל הזמן שזה נובע מאהבה, מדאגה ולא מכעס..

האם אפשרי ללמד מורה איך להתמודד- אפשרי, אבל קשה מאוד; כי זה כן פונקציה של אופי, אבל אפשר לשנות את האופי ולעשות עבודת המידות..

חינוך זה לא דבר שלומדים רק מספרים וזהו..

פלספנית... תודה לך על התגובה  אבל:

א.בהרבה מאוד מהמקרים הסיטואציה של הבלאגן כבר נוצרה לפני שהמורה התחיל בכלל את השיעור ולא היה שום מצב של שקט,

ב. אני מסכים שזו בעיה של אגו כשמורים מסוימים מענישים בגלל שנפגעו אישית אבל לדעתי גם כשההתנהגות לא מפריעה לכיתה- אסור למורה להרכין את ראשו משום שזה מדרון חלקלק בהרבה מקרים שעלול לגרום לאיבוד הסמכות (קשור לאיזו עבודה סמינריונית שעשיתי פעם).

ג.ברור שהכעס שצריכים להראות זה כעס הפנים (כדברי הרמב"ם).

ד.מעטים מאוד המקרים בהם בעיות משמעת לא מפריעות לכל הכיתה (גם תלמיד חולם עלול ליצור אוירת "סטלנות" אצל חבריו).

ה. לדעתי- כל מורה צריך לפתח את דרכו החינוכית לפי אישיותו הטבעית, ככה הוא גם יהיה אמיתי יותר וגם טוב יותר בעיני התלמידים, כמובן שאפשר ואף רצוי להתייעץ עם אנשים חינוך בעלי ניסיון על סוג עונש, או גישה שצריכים לנהוג עם תלמיד ספציפי זה או אחר, או לגבש גישה עם מחנך מנוסה, (בנאדם שנמצא בהוראה שנתיים ועדיין לא גיבש לעצמו משנה חינוכית- לדעתי ייתכן ואינו מתאים להוראה... מה לעשות- הרב הס אמר פעם שהוראה זו שליחות).

בעזהי"ת

א. במקרים כאלה- יש מתודות של השתקה; כשמה שעומד מאחוריהם זה שהמורה יאמין מספיק שמה שהוא רוצה לומר- יעניין מאוד את התלמידים. אז אפשר לשבת ולעשות תנועות מוזרות עד שהם ינסו להקשיב, אפשר לכתוב על הלוח בדממה 'עד שלא יהיה שקט אני לא אדבר, אם לא נספיק את החומר יהיו השלמות בהפסקה', אפשר פשוט להתחיל את השיעור בשקט ולפעמים הם יקשיבו.

ב. לא דיברתי על מצבים שיש מקום לאיבוד סמכות [כלומר, על דברים שהם מזלזלים בכוונה וכאלה], אלא על מצבים שזה פוגע באגו מבפנים, כשהכיתה לא בהכרח שמה לב שזה פוגע באגו. 

ג. נכון

ד. תלמיד שחולם בשקט כמה שניות לא יוצר אווירת 'סטלנות'. כשזה מפריע לכיתה, כן צריך לנקוט בצעדים..

ה. מסכימה מאוד

נראה לי שאאמץ כמה,

ובהחלט האשכול שפתחו על זה הוא אשכול מעניין...

משמעת בכיתה - מורים לחיים