מצאתי בהגדה שנקראת הגדה ישראלית (שמשלבת כל מיני דברים הזויים עם ההגדה המקורית) טקסט מקסים שמצוטט בשם ר' נתן.
לא הצלחתי למצוא לו מקור אמיתי. אשמח לעזרתכם.
יחץ
כדי לצאת ממצרים עלינו להיכנס קודם כל לבית העבדים. זהו הרגע של 'יחץ' כפי שהבינו אותו בחסידות: יציאה מהחיים הרגילים שלנו, מהמציאות ה'שלמה' שבה אנו אנשים חופשיים ועצמאיים, אל מציאות 'שבורה', שבה אנו חסרי זכויות וחירויות: עבדים. שבירת המצה היא כניסה אל עולם שבור, עולם של הסתרה וגלות; עולם שבו איננו שולטים על חיינו; עולם צר ללא אפשרויות וללא תקווה; עולם של מְצַר הגרון שבו כל מילה כואבת. זהו העולם השבור של גלות מצרים, עולם של מְצָרִים.
אנו שוברים את המצה וצוללים לתוך עולם זה, ובאותו זמן גם מתחברים לכל המקומות הצרים שבעולמנו האישי, כל המקומות שבהם אנו מרגישים צרים או מוגבלים, חסרי יכולת לבחור או לשנות; המקומות שבהם אנו משועבדים לשאיפותינו, לאנשים הסובבים אותנו, למסגרות מכבידות, לעצמנו. אנו נכנסים לעולם השבור כדי לצאת ממנו, אך יחד עם זאת אנו מכירים בכך שהעולם כולו הוא עולם שבור, עולם שהוא כולו רק השתקפויות של אמת, של צללים ושל אשליות.
מכאן מתחיל המסע שלנו למציאת החתיכה החסרה שלנו, האפיקומן, שבלעדיה איננו יכולים לסיים את הערב. רגע לפני שנשבור את המצה, נחזיק את המצה השלמה - את השלמות - בידינו,
נחשוב על הדברים הרבים השבורים בעולמנו ונשבור......... וממחר נשתדל לעשות אחרת.
אז ככה..: