אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
עשית לי אהההההההה.
אני גם צריכה ללכת לטיפול. כולם אומרים את זה. אבא ואמא, המורות, חברות, כולם.
ואני לא רוצהה!! זה נוראי. למה שאני יעשה את זה לעצמי?
ותכלס גם לי זה יפריע מאוד במהלך החיים. הבריחה הזאת. גם אני לא יצליח ככה להתחתן ולהקים משפחה.
אבל אין לי כוח!! זה אומר לסחוט מעצמך את כל הטיפת כוח וחיים שנשארה בך.
ללכת לספר את הלב שלך לאנשים אחרים.
אבל אני צריכה. אני יודעת שאני צריכה.
אבל אני מפחדת!! זה אניייי. החיים שלייייי. ולא רוצה שכל העולם ידע על זה.
פעם כבר ניסיתי משהו. עם הבנאדם הלא נכון בשבילי.
אז כמה שגם לפני זה היתה רתיעה והתגברתי עליה איכשהוא, עכשיו זה הרבה יותר מפחיד.
אבאלהה לא רוצה.
אני פשוט כותבת את זה והדמעות בגרון. אני מרגישה שעוד דקה אני נגמרת והלה קורס.
אבל מפחדתתתת. לא רוצהההה.
אבאלה איפה החיים שלי.
גמני עברתי תקיפה נראה לי כמה פעמים, העניין הוא ש...זה....אח שלי...
אז אמרתי לאמא שלי, ולאחותי, ונראה לי לאח שלי...הם לא עשו עם זה כלום- רק דאגו שייפסק..
ועכשיו, אין לי מושג אם זה השאיר צלקות אבל נראה לי מאוד שיש מצב שכן..וגם נראה לי שאין לפסיכולוגית מה להוסיף לי ואני די מצליחה לטפל בעצמי....
ואגב, הייתן מספרות? לחברות? לבעל כשיהי?- כי זה בן משפחה..
אני עברתי טיפול בעקבות תקיפה..
וזה לא עזר לי בכלל.
זה היה חופר, משעמם, קודח ולא עוזר בנקודות שהייתי צריכה עזרה.
דיברתי על זה עם אמאשלי, היא דיברה על זה עם מי שעברתי אצלה את הטיפול,
והבנו ביחד שהסוג טיפול שעברתי הוא לא מתאים לי.
יש המון סוגים של טיפולים, ולא הכל מתאים לכולם.
אני עברתי אחרי שנה בערך של עובדת סוציאלית לפסיכוטרפיסטית, שעזרה לי ממש ממש ממש ממש והיום אני איפה שאני ב"ה!
צריך לשים לב אם זה מתאים לך הסוג של הטיפול, ואם לא- מה כן יוכל להתאים לך?

נכתב בשרשור הזה בטעות.
במשך שנה הייתי בטיפול והרגשתי בדיוק כמו שאת מתארת. אחרי שנה אמרתי להורים שלי שלדעתי סיימתי וגמרנו. אצלי נשאר עוד המון נקודות שחייבות טיפול. מהשניה שסיימתי את הטיפול הדחקתי כל מה שיכול להראות כאילו הוא קשור לדברים שצריכים טיפול, אחרי שנה וחצי זה התפוצץ וביקשתי מההורים שלי טיפול מחדש כשאני מבינה למה צריך אותו ולא כי אמרו לי שאני צריכה וכדאי לי. התחלתי טיפול חדש אצל פסיכולוגית אחרת שהרבה יותר בראש שלי, והיא הייתה מדהימה! ב"ה, רק טוב יצא מזה.
הייתי בטראומה אחרי הטיפול הראשון ולא רציתי ללכת למישהי אחרת, עכשיו אני אוכלת את עצמי שלקח לי שנה וחצי. יכלו להיות לי עוד שנה וחצי מדהימות.
(היא היתה הורגת אותי אם הייתי קוראת לה פסיכולוגית.. בעעע אני מתעבת אותה היא חוזרת לי בסיוטי הלילהה)
וזה ממש לא הלך וכל פעם שהלכתי אליה (היה 3 פעמים סה"כ) זה היה יום של סיוט וכל היום לא עשיתי שום דבר כמו שצריך והייתי לחוצה ולא עשיתי כלום כדי לקבוע איתה פגישה..
אז זה יוצר אצלי רתיעה ללכת לפסיכו' אחרות. זה מפחיד אותי. נמאס לי לפרוס את הלב שלי לכ"כ הרבה אנשי
אבל משו אחר שבעיקבותיו הייתי צ'כה טיפול....
הייתי בסה"כ בכיתה ג' בערך..
אבל למרות היותי קטנה- זה עזר!!!
לפעמים בנות צוחקות עלי שהלכתי לטיפולים...
זה נגיד ממממממש מעליב, כילו-אתן יודעות מה הסיבות??
עכשיו אני כבר בכיתה י' ובעיקרון לא סיפרתי לבנות בפורום על זה,
רק לכמה בנות שהרגשתי שהם חיבות טיפול...
אבל עדיין, זה ממש מעצבן שצוחקים עליך!!!!
הלכתי לטיפולים גם פסיכולוגיים וגם אחרים (ב"ה לא בגלל אונס או תקיפה) אבל אני גם בכיתה י' ומכיתה ד' וכל שנה בעיקרון אני מחליפה.. או עקב מעבר דירה שלי או של המטפלת או עקב העברת בית ספר.. (מיסודי לחטיבה-ומחטיבה לתיכון)
בקיצור אני רוצה להגיד לכל הבנות שיורדות וצוחקות (אני ממש מקווה שאין פה כאלה!!) על הבנות שהולכות לטיפול שיספיקו!! זה מעליב ופוגע ולפעמים הייתי ממש בוכה על עקיצות מעין אלו!
אין לכם מושג כמה זה מייאש וכשאני הולכת לפגישה אח"כ אני חסומה מלדבר בגלל התגובה של הסביבה.. וכל הבנות שיגידו שלא לשים לב אילהם זה לא עוזר!! למה אני כל הזמן צריכה לבלוע את העקיצות האלה???!! למה אי אפשר למנוע אותן מראש??
מי המנהלות?
יש פורום בנות בוגרות- פורום המשך של הפורום הזה
יש פורום כלה הדרך- פורום לכלות
שניהם לא פעילים הרבה.
ויש גם פורום סגור של נשואות בלבד
לפנות למנהלות
וגם לכלות
וגם יש על כך שאלה ותשובה של רופא בפורום של בי״ח מעייני הישועה - וגם הוא ענה שאין סכנה
רכיבה על סוס לנשים - פגיעה בקרום הבתולין - המרכז הרפואי מעיני הישועה
אני לא מקנאה, אני לא פותחת עין, אבל חשבתי שיהיה לי פחות קשה. התחתנתי מהראשונות, מזמן כבר, תכף שנתיים. ואני רוצה להיות אמא, אני כלכך רוצה כבר. ולאט לאט כל חברה נכנסת להיריון, נהיית אמא, ואני מרגישה לבד בבדידות הזאת, לא מצליחה להכיל יותר.
אני הכי שמחה בשבילן
ואני הכי עצובה בשבילי
זהו
יש עוד הרבה נשים כמוך, אמהות בפוטנציה,
שמחכות להריון, שנמצאות בתהליכים,
שמחזיקות תקווה, שמקוות למשהו חדש שיצמח בתוכן
❣️❣️
מקדישה לך את השיר של תרצה אתר: גשם הקשב לנשים
עד רדת הערב, גשם
הקשב לנשים בחלון
עד רדת החושך, גשם הקשב
לנשים הצופות בוילון
גם לנו אדמה שמחכה למשהו מלמעלה
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח
וכן הלאה
עד סוף השבוע
גשם, הקשב לנשים בחלון
עד קץ השבועיים
גשם, הקשב לנשים העומדות ומחכות
גם לנו בחצר
חלקה קטנה ריקה מזוהר דשא
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם
גם בתוכנו מחכה שותקת
חלקת ארץ קטנה חרבה
והגשם שלנו איחר לרדת
הגשם שלנו
טרם בא
אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחב
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק
הקשב לנשים בחלון
גשם אדיר ונוהר.
הקשב איך קוראות הן בזו אחר זו-
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר
נ.ב
יש פורום סגור לנשים : באהבה ובאמונה (פוריות) שאפשר להיכנס אליו
חיבוק וחיזוק 🫂
)אני כותבת סיפור ושואלת בגלל זה, חס ושלום לא קרה לי...)
השאלה היא כזו, בחורה שנכנסת להריון מאונס-מה היא צריכה לעשות? כאילו, הפלה אי אפשר כי אסור ואם היא תלד את הילד-הוא יהיה ממזר, מה ההלכה אומרת על זה?
ההלכה מתירה להפיל.
וגם, ממזר הוא רק מי שנולד לאשת איש מגבר אחר, ילד שנולד לרווקה הוא לא ממזר
ממזר הוא מי שנולד מיחסים אסורים, כמו גילוי עריות, בגידה בבעל, כהן עם גרושה
טכנית אישה שלא נשואה לא יכולה ללדת ממזר כי בעילה יכולה להיחשב כנישואין בדיעבד
א. הריח הוא לא כל כך חזק בלי התחתוניות- נסי ותראי. חלק ממנו הוא העובדה שיש בהן פלסטיק וזה גורם לחוסר אוורור.
ב. אפשר לשים תחתוניות מבד ואז זה נושם -פחות ריח- וגם סופג נוזלים וריחות.
נסי בלי תחתונית
ותחתונים מכותנה, גם לאימון.
( וכשמתלבשת לכושר גם מחליפה לחדש, בעיקר להרגשה )
@עשב לימון מבד מכבסים?
באתר יש רשימה של כל המדריכות.
אם לא, תכתבי אזור ואני יכולה למצוא
אני מכירה, ניסיתי.
זו שיטה שעובדת, אבל צריך לעשות תרגילים כל יום, לא פעם אחת ודי.
אז כל עוד תרגלתי זה סידר לי את המחזור,
וכשלא- לא.