אז תדמיינו שאני כאילו מאנונימי.. טוב?
נראלי שאני בת מקולקלת...
כאילו, סתכלו על הפורום>>
כולן כאן בשלבי התאהבות למינהן..
וגם אם לא- זה משו שמעסיק כל בת בגיל הזה..
וזה טבעי והגיוני.. וכלהזמן אומרים שבניםבנות זה משו שמעסיק בנות בגילאים שלנו וזה בסדר ומותר ובלהבלהבלה...
וגם לא בפורום>> מלא, אולי אפילו כל, או לפחות רוב החברות שלי מתעסקות בזה באיזושהי צורה...
ואני? לא!
וזה לא שאין לי שום חיכוך עם בנים..אני לא לגמריי לא מדברת עם בנים וכאלה..[גם לא בדווקא הולכת וכן מדברת איתם..]
וכאילו.. זה לא מזיז לי כלום. שומדבר. כמו שאני מדברת עם סתם בנות..
ארר. תמיד ניחמתי ת'צמי שזה בגלל הגיל.. ושאני קטנה מידי ומרגישה ככה רק בגלל שחברות שלי הטובות גדולות ממני..
אבל אני כבר לא יכולה לומר שאני קטנה מידי.. כי אני בגיל שכן אמור להיות מעניין אותי דברים כאלה.. [16.5]
אז כן.. ישלי את כל השאיפות הבלחיות ויותר עמוק מזה.. הרצון האמיתי להקים בית.. אבל אני לא מכירה את הרגש שגורם לזה!!
[ובחיאת>> רק אל תגידו לי לומר תודה שאין לי אתזה. כי זה מציק ומפחיד ומוזר.. זה קצת כמו לומר למישי שלא מצליחה להכנס להריון>> תגידי תודה שאת לא בהריון.. ככה אין לך את הבחילות.. זה לא עוזרר!!]

