השיר "אם אלה החיים" של קרן פלס. מומלץ ביותר.

נראלי משפט של אוסקר ווילד...0:

אבל "טמא" מוריד את הערך, אולי יפה יותר לכתוב: "לא מגויים נלמד מהם חיים. יש לנו תורה, מקורות, שנטועים עמוק עמוק אל תוך ההסטוריה, שהוכיחו עצמם ומהם נשאב אמונה.. ובלה בלה בלה.."

אתה כנראה בקי בעניינו ומודע לכך שהוא סוטה מלוכלך. מעניין מה זה אומר עליך...

העיקר זה לא ללמוד חיים מהטמאים ההם.

התפל זה 'איך הוא יודע את מה שהוא יודע'.

הנושא היה היותו של הגוי טמא ומזוהם,

והעיוות שבללמוד חיים ומוסר משקץ כזה.

התפל זה אני.

האם לא על כגון זה נאמר "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" מקווה שלא מפריע לך שציטטתי את ינאי שגם הוא לא היה צדיק גדול...

אני הבאתי משפט שאומר שרוב האנשים לא חיים-

ולא משפט שאומר בואו נלמד מהגויים איך לחיות, מהם חיים.

אז למה להסית את הדיון?

כי רצית לצאת "צדיק"..אז בחרת להתקיף ..

ו..כן, אם אתה כ"כ צדיק אז באמת-איך אתה כ"כ מעודכן בכל רזי העולם הטמא?

לא מפחד שהטומאה תדבק בך כשאתה לומד את הפרטים על כל טמא?

איך את כל כך מתמצאת בעיניני ההומאים למינהם????.

כך שהתלונה היא על הצביעות של רק נצח-

שתוקף בכזו עוצמה..ומפחד מהטומאה הזו- אך בקיא בכל הפרטים.

השאלה היא לגביו. לא לגביי.

0:

ודאי שלא נלמד ממנו מהם חיים, איך לחיות. (תורה) , אך כן ניתן ללמוד מהמשפט. (חכמה)

הוא גוי..הוא לא חי חיים שנחשבים "חיים" בעיננו, האם זה אומר שהמשפט הזה לא נכון?

תמהני.

משומה זכור לי שכן..

בכל אופן, אתה מגזים ולא צודק.

יש בעיה ללמוד מֶהם

מַהם חיים.

אם זה מה שאת מיד תוקפת..תבדקי עם עצמך.

אף אחד פה לא הזכיר דבר כזה. וההודעה השניה שלי אף הבהירה שלא בכך מדובר..

0:0:

(מוזר שיש לי מצב רוח..כל כך מרומם....)

את בעצמך הזכרת זאת:

"לחיות זה דבר לא פשוט. רוב האנשים פשוט קיימים."

חוץ מזה שעם המשפט בעצמו אני כלל לא מסכימה, גם עם עצם הבאתו אני לא מסכימה. אין לך מספיק הוכחות למה לחיות? רק אוסקר ווילד מגלה לך מהם חיים? 

אם מהאמירה שרובנו קיימים ולא ממש חיים- את מבינה את זה "אין לך מספיק הוכחות למה לחיות? רק אוסקר ווילד מגלה לך מהם חיים? "

הלוגיקה שלך גדולה עלי, ואני מכריזה על פרישה..

שזה מידי עמוק... |עם גבה אחת מורמת,|

מורה מהעבר, אנטישמית מוחלטת לכל משהו שקשור למזרוחניקעס, 

ועם זאת המשפט של "חכמה בגויים תאמין" היה שגור על פיה.

אז הבנתי שהאמונה הזו יכולה להימצא רק אצלינו, אצל אלה שמוצאים אצל אחינו חכמה, גם אם הם לא בדיוק כמונו. אחינו היהודים. כן. בוקר טוב. לעניות דעתי,  קודם כל נאמין *בנו*, ב*עם* שלנו, אחרי זה נלך ונדקלם "חכמה ב*גויים* תאמין".

בכבוד.

ואחרי הכל... גם גוי חי.

מי שקיים, הוא חי. וגם כל מי שחי, הוא קיים. השאלה היא *איך*  הוא חי. 

בגלל שאנשים לא יודעים *איך* לחיות, לא נהפוך אותם למתים, בגלל צדקת דרכינו.

זה הכל אותו רעיון, הצדקת עצמך על ידי שלילת האחר. 

לדעתי דרך זו, שאני אכן רואה אותה במשפט שציינת, (אם כי על ידי חפירה, לא ממושכת..)

מעוותת.

מקווה שהנתם את הפילסוף העמוק;)

כולנו קיימים- ולא כולנו חיים.

לא לחיות לא אומר למות..אלא לא לחיות חיים נכונים.

משמע- השאלה כפי שציינת היא *איך* אתה חי.

מה הקשר הצדקת עצמך ע"י שלילת האחר?

??

המשפט הזה נכון..אם היה נאמר ע"י גדולי המוסר (והוא משפט שנותן מוסר נוקב..אני בטוחה שנאמר אולי במילים שונות) הייתם כולכם מוצאים כמה הוא נכון וכואב.

|-:

ילדים קטנים וצבועים..

אבל זה משפט..שכמו שאמרתי נותן מוסר..ומשפט שאך אחד לא יכול לומר שאינו נכון, בטח לא אדם דתי..

אבל יש כמה שחייבים לתקוף אותו , כי גוי אמר את זה.

ממש צדיקים...0: 

הבה ונתייחס שוב למשפט. כפי שציינתי, אני לא מתנגדת למי שאמר אותו כמו שאני מתנגדת למשפט בעצמו.

אוסקר יקר, אתה אומר שיש מעט מאוד שחיים.

 אני אומרת שלא.

למה?

ובכן.

(רגע, בצלם. יותר לאט? טוב.<בצחוק, לא אישי>)

...

...

...

"לכל אחד דרכו שלו, שביל או משעול..."

מי שרומס את הערכים שלי- אותו לא אכבד. אבל לעולם לא אגיד שהוא לא חי. שהוא בבחינת "מת".

ואליך בצלם- חוץ מאוסקר ווילד, יש לנו תורה שמאוד מאוד נזהרת מלהשתמש במונח "מת".

אתה הוסקר ווילד, לא זה שתבוא ותקבע שרוב האנשים פשוט קיימים. הם לא חיים.

ולמה? כי "חיים ומוות" הם מושגים מידי מצומצמים בשביל לתת לשלל בני האדם להתווכח עליהם עד אור הבוקר במשך חמישים שנה רצוף.

מוות וחיים זו מציאות. על מציאות לא מתווכחים.

אתה טוען שלחיות באמת זה כך, הוא טוען אחרת. ואיך אתה אוסקר ווילד מצדיק את דרכך? על ידי שהאחר, פשוט לא חי. יפה יפה. בצלם, לאוסקר אולי. לא לי, וודאי שלא לך.

אם ח"ו הבן שלך יתנצר..

תחשבי שהוא חי חיים? תחשבי ש"לכל אחד דרכו שלו שביל או משעול " יש לנו תורה שנזהרת מאד..." 

?

או שהוא רק "קיים".

תראי, הקב"ה נותן לכל ברואיו אפשרות לחזור בתשובה, וישנו גם "יש קונה עולמו בשעה אחת".

לא את תיהי זו שתבואי ותפריחי את ההבטחה הזו, באומרך: מתנצר הוא לא חי.

את כביכול מבטלת אותו מעל מעגל החיים שלך, תוך כדי פסילת האפשרות, שאליה כמובן כולנו כוספים- לחזרה בתשובה מאהבה.

הנה זה מתחיל!!!! פם פדם פם פדם!

שדרכך היא ה*חיים* - ומי שלא צועד בה, הוא לא חי, את כביכול שוללת את דרכו.

את מצדיקה את דרכך על ידי שלילת דרכו, שלילת קיומה, אפילו. במובן מסיום.

ואליך, בצלם:

כולנו קיימים- ולא כולנו חיים.

לא לחיות לא אומר למות..אלא לא לחיות חיים נכונים.

משמע- השאלה כפי שציינת היא *איך* אתה חי.

****

כלומר, אם את מודה שהשאלה היא "איך" אתה חי, אז את סוטרת את המשפט הראשון שלך: כולנו קיימים- ולא כולנו חיים....

מידי עמוק?<בצחוק. לגמרי.>

אני לא אהרוג אותם כי הם לא חיים לפי האמונה שלי..

אבל ברור שבעיני החיים שלהם אינם חיים.

ואני לא מצדיקה את דרכי ע"י שלילת אחרים-

אני שוללת דרכים של אחרים כי אני מאמינה שדרכי צודקת.

אז...אני אמורה ללכת בדרכם? או לחשוב שדרך חייהם היא החיים..?

וכשמישהו לא חי כמו שצריך, זה בעיני אומר שהוא קיים- לא חי.

עזבי..

אם כי היסברת לכולם בדיוק את ההיפך ממני, ועל כך- תודה.

חברה, דעתי היא בדיוק ההיפך מההודעה שמעלי^^^

כשמישהו לא חי כמו שצריך, (כמובן אני קובעת את ה"צריך") הוא עדיין חי.

ואליך בצלם- בגלל שאני קובעת מה נקרא"כמו שצריך", אז אין לי זכות לקבוע עליו שהוא לא חי, והוא רק "קיים".

עוד בחייו.

|לא מסכימה|

הוא חי. הוא חי. לא לפי דרכך, אבל הוא חי. 

המשפט שבצלם ציטטה, ובהמשך מה שאמרת על הרשעים שקרויים מתים בחייהם- הופך את המונח *חיים* למטאפורה זולה.

יש לו משמעויות עמוקות, ולא אתם בצלם, או אתה- תחליטו מהי הקונוטציה הנכונה לכך.

"אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל)ואתה חלל רשע נשיא ישראל ואי בעית אימא מהכא (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת"

בהחלט אדם ישר.

אם כי "רשע" לא =  "דרך אחרת"...

כלומר, מי שהוא רשע, בהחלט קרוי "מת" לפי יחזקאל.

אבל לא כל מי שאינו הולך בדרכי הוא "אינו חי", או לחילופין "קיים ותו לא."

"אבל לא כל מי שאינו הולך בדרכי הוא "אינו חי", או לחילופין "קיים ותו לא.""

גם זה משפט שלא נאמר..תובנה שלא נאמרה!

הוא אומר שיש אנשים רבים שרק קיימים. (משמע- חיים חיים ללא משמעות וכו'..)

לא הוזכרה פה מהי הדרך הנכונה..או שהדרך שלו היא הנכונה...

0:

לא חייבים לתקוף..0:

כי בחירה הדרך מסויימת נקראת "חיים" ובחירה בדרך אחרת- אינה חיים, גם אם אתה ממשיך להתקיים.

יפה אמרת "ובחרת בחיים" מאוד מסתדר כאן, קרדיט.

דבר שני- שוב אני חוזרת שלא אוסקר ווילד יחליט בשבילינו מהם חיים, ומהי הקונוטציה שעולה לו כשאומרים את המילה הזו. 

הוא לא שיקבע שרוב העולם אינם חיים, כי הוא לא מסכים איתם.

עם זאת, שאני אקבל את דברין של X:

"הם רצים ואנחנו רצים. הם רצים למרתון ואנחנו רצים למצוות. הם חיים ואנחנו חיים. (!)הם חיים את העבדות, ואנחנו חיים את החירות.".

נכון, זה לא קשור למה שאמרת. אבל זה מדגיש את הערך של "איך" לחיות, לא האם אתה חי, והאם אתה מת.

וכפי שמוטי אמר: אחרי הכל... גם גוי חי. 

בגלל שהוא לא הולך בדרכי, בדרך התורה, בדרך היהדות- הוא לא חי? ובכן בצלם. הברנש אוסקר מת. מאז ומעולם היה מת. ממתי מצטטים מתים?

מי אמר שווילד יקבע איך לחיות?

וודאי שלא.

התובנה שלו נכונה בעיני. סה טו.

ברור שטכנית גם גוי (לא חסיד אומו"ה) חי, וגם יהודי שלא הולך בדרך התורה חי. טכנית.

אבל לא חיים נכונים-

והמינוח שווילד בחר להשתמש..במקום "חי, אבל לא חי חיים" או משהו דומה שהבאת..הוא " קיים ".

לא מת, לא לא קיים. אלא קיים.

אבל יש פער בין להתקיים לבין לחיות-

הפער שאצלך הוא בין לחיות לא נכון לבין לחיות נכון.

אז הטרמינולוגיה כ"כ הפריעה לך?

בס"ה הובע פה רעיון...כוונתי למשמעות.

את יכולה להחליף מילים כשאילת ליבך.

לכן אחת התגובות שלי הייתה: "משחק מילים ותו לא".

נ.ב.

יש לך בעיה עם זה שאני לוקחת קשה? קפצי! (בצחוק לגמרי, תרגעי)

מה שאני אומרת לך אם קשה לך, את יכולה לשנות את המילים- המשמעות נשארת. 

יודעת מה, מותר לך גם לא לקבל..לחלוק על המשמעות, אע"פ שבעיני היא נכונה וכואבת ומחייבת, אבל מיהרת לתקוף אותי "גוייי גוי גוי" כאילו שהמשפט הזה אומר שצריכים ללמוד מגויים איך לחיות.....0: וזה קצת הזוי ולא פייר בעיני.

אבל שיהיה.

אלה החיים

|סגירת שירשור מוצלחת במיוחד, רק חבל שאני לא מנעלת|

....

לא אוסקר ווילד הגדיר שמי שלא חי נכון לא נקרא "חי", אלא חז"ל אמרו זאת (ראי מקור בתגובה שלי לעיל). "רשעים בחייהם קרויים מתים". מת, למי שלא יודע, זה אדם לא חי. אבל כיוון שהניסוח של ווילד קולע ונחמד ומוכר נהוג לצטט אותו. 

ואת יכולה לומר שכיוון שהוא היה רשע אסור לצטט אותו, ועם זה אולי אסכים, אבל את לא יכולה לשלול את נכונות המשפט שלו.

(למרות שהוא כמובן ראה את עצמו כ"חי" מן הסתם)

המטרה שלנו זה לא לבלות. המטרה שלנו זה לקדם משהו, לבצע משהו, להזיז עוד משהו.

לא פלא.

עכשיו אני מבין מהיכן

את שואבת את דעותייך

העקומות.

פתחו שרשור חדש, אני מניח שהוא יימחק...

אבל עזבו את האומללי שלי:-/

תמחקו את הגידול הזה!!!

תודה כמוצי

יש כאן פנינים!

מנהלים, בכיף תנעלו. לא למחוק, פליז... זה חומר טוב!

אפשר לפצל את השרשור.. אבל זה ניצלו"ש הזוי, ומכניס אוירה רעה לפילוסופיה השלווה שלי

(כמובן שבאתי בכוונה טובה, לחזק את הדברים שלך...אבל את התוצאה אנחנו רואים..אז קבל את התנצלותי 0: )

מי שלומד בשקיקה את כל כתביהם ודברי הבליהם

של הגויים המזוהמים הללו, הרי ברור שלא זו

בלבד שלא ידע לברור רק את הטוב, אלא שבכלל

לא ידע להבחין בין טוב לרע.

בתורה ובחז"ל  יש המון משפטים לגבי משמעותם

של החיים, כמו למשל זה שהבאתי כאן, אך

את בוחרת דוקא לצטט את הגויים הטמאים,

מפיהם את חיה, ואת המוסר המעוות שלהם

את לומדת.

מזכיר לי את הערל, הגרמני המזוהם,

שאמר כי 'במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בני אדם'.

הגרמנים שרפו, כפי שניתן לראות ב'יד ושם', את ספריו

של היהודי אריך קסטנר, ואח"כ שרפו גם יהודים.

לפי המתייונים יש פה הוכחה לכך שהשקץ הגרמני הזה צדק.

אבל כל זה הבל.

יהודים מצווים לשרוף 'ספר תורה שכתבו מין',

ואינם מצווים לשרוף אנשים חיים, ולא יעשו

זאת, ומעולם לא עשו.

לא מפיהם אנו חיים.

תתווכחו בשרשור אחר, טנקס.

אבל מה למען השם מפריע לך כל כך שביצענו ניצלו"ש עסיסי? 

קונגאדיולישנס!

(משה או ש, שם שם)

באמת בחיים האלו אין דבר בחינם

אנחנו גדלים באשליה שכן, שמקבלים בחינם דברים- בגלל שכשהיינו ילדים ההורים שלנו שילמו עלינו

(אגב- זה בכוונה בעולם ככה- חינוך לחסד השם)

אבל כשגדלים- מבינים שבאמת לכל דבר בעולם יש מחיר- בכסף או בשווה כסף או בדברים שא"א לקנות בכסף

למה העולם בנוי ככה?

נהמא דכיסופא

כדי שנקבל שכר על עמלנו

כדי שמה שנקבל- נקבל בזכות ולא בחסד

נקבל כי עבדנו בשבילו וזה מגיע לנו, הצלחנו לעשות משהוא בעולם הזה ואנחנו מקבלים את פרותיו

ומפה מבינים את המשמעות של לעבוד-

"אתה משקיע חצי מהזמן במשהו שאתה לא נהנה ממנו בכלל"

פעם שאלתי את סבא שלי (ז"ל) - סבא, מה אתה אוהב לעשות?

הוא ענה לי תשובה עמוקה-

אני מאהיב על עצמי כל עשיה שאני צריך לעשות- וממילא אני אוהב לעשות הכל

עובדים בדבר שנהנים לעבוד בו, ששמחים בעשיה שלו, שמקבלים סיפוק מזה שהוא עשוי

גם נהנים מהפירות שלו- שיש משכורת שממנה אפשר לממן את שאר החיים

דברים ששווים באמת -לא בזמן הם נמדדים אלא באיכות, אבל גם נכון- דברים איכותיים בחיים מחייבים השקעת זמן

(כדי להסביר- אני אתן דוגמא- אתה עובד במקצוע שאתה אוהב ומממש את היכולות שלך, אתה גם מרוויח משכורת יפה- קונה בה דברים טובים למשפחה שלך, אמנם רוב היממה אתה ישן\עובד ולא עם המשפחה- אבל הזמן על המשפחה הוא "גרעין הזמן ופריו"- מעט כמות יחסית ורב איכות, וגם- מקדישים לו זמן בחיים כדי שהוא יהיה איכותי )

אפארופו פסח,

אתה יודע מי היה מחביא את זה שהוא הולך למקום שהמלך הולך לבדו?

פרעה

כי זה שהוא בנאדם- זה היה סתירה לזה שהוא ראה את עצמו אלוהים

ומה הקב"ה לימד אותו?

הכל מתחשבן, לכל השתוללות יש מחיר

נכון. כל כך נכון.

צדיקה רמזה/העירה בדרך אגב נקודה חשובה. (שרציתי לומר אבל שכחתי בגלל הניצלו"ש הארור הלז)

אף אחד לא אומר שאתה חייב לעבוד בדבר שאתה לא אוהב. תמצא עבודה בתחום שאתה אוהב, והנה לך- חיים שגם בחצי ה"משעמם" שלהם אתה מוצא עניין וסיפוק.

יש משפט שאומר "אדם מאושר זה אדם שעובד בתחביב שלו".

ובקשר לרעיון הכללי שהבעת: הוא מעניין מאוד, אבל משום מה התגובה הראשונה במוח שלי אליו היתה "הפיכת חולשה לאידיאל". ככה זה נשמע.

אז אולי כדאי לפתח יותר את הרעיון כדי להבין *למה* אלה החיים. למה ה' יצר את העולם כך.

אתה מוזמן להרים את הכפפה (או ללבוש אותה אם קר לך) כי אני כרגע לא במצב מנטלי לעסוק בהגות טרנסצנדנטלית.

אבל גם התובנה שהעלית ש"אלה החיים" ולא במקרה, גם היא חשובה.

אז שכוייעח תחזקנה ידיך, עשה חיל, שא ברכה, בב"ח לתו"ע.

רציתי לכתוב "ברוך שכוונתי.." (למה שסיפרת על ההקשר לפסח)

אלא שהגעתי למסקנא שאין לי מה לברך על כך שאני מכוון לפרעה

לפניה היה בזה משהו מדכדך...

 כתבת, ואני מצטט:

כאילו... אתה משקיע חצי מהזמן במשהו שאתה לא נהנה ממנו בכלל.. בשביל לממן את החצי השני, שברובו אתה ישן.

שאני אבין - אתה עובד שמשהו "שאתה לא נהנה ממנו בכלל"? לא יודע - אם  זה מה שאתה עושה, אז אכן לא נראה לי שזה שווה, והחיים ייראו באמת דפוקים וחסרי טעם.

אני, לעומת זאת, לא מתכוון לעבוד בעבודה שלא אהנה ממנה וארגיש סיפוק ממנה - אלא אם כן זה לטווח זמן קצר מאוד, לצורך ספציפי מאוד ותחום בזמן (כמו שעשיתי לפני פחות מחודש, שעזבתי עבודה שמראש ידעתי שאני לא אוהב ושאעזוב בהקדם האפשרי, ברגע שאשיג את הדבר הספציפי הדרוש).

בעבודה אמיתית - מה שנקרא, "המקצוע" שאבחר לעצמי לחיים - אבחר רק במשהו שמספק אותי, מאתגר אותי, נותן לי טעם לחיים, וכן, שאני אוהב - מאוד אוהב. ויודע מה? אפילו אם לא יהיה בזה בוכטות של כסף, וזה יהיה עסק לא רווחי במיוחד - אבל כזה שעדיין אפשר להתפרנס ממנו בכבוד - גם אז אעדיף לעבוד בעבודה כזאת ולא בעבודה שכל מטרתה היא הכסף ומה שהוא יכול לקנות בכסף.

זה מזכיר לי כתבה שקראתי לפני די הרבה זמן, על איש הייטק מאוד מצליח שהיה לו הכל בחיים, משכורת מכובדת מאוד, בית גדול, מכונית עם דלקן וכו' וכו' - אבל הוא הרגיש שזה לא זה, שחסר לו משהו ושהוא פשוט לא אוהב לעבוד ושהעבודה עושה לו רע בחיים.

ביום אחד, הוא פשוט עזב את העבודה, והלך לעבוד במשהו אחר שהסיב לו אושר, גם אם מבטי תמיהה מצד הסובבים אותו. ולא, הוא עבר למקצוע שאין בו כסף גדול, ויותר מזה - הוא אפילו לא נחשב גברי - אבל הוא אהב אותו. (ברשותכם, לא אסגיר את המקצוע אליו עבר האיש, אבל הסיפור אמיתי לגמרי).

אושר קשה מאוד לקנות בכסף.

ודבר נוסף - מה שאמרת לגבי החיים - זה רק אני או שלא מצאתי אזכור למילה אלוקים בכל הכתוב?

ראשית כל באנו לעולם כי אלוקים רצה את זה, והוא נתן לנו דף הוראות איך ובעיקר - בשביל מה - להתנהל בעולם הזה. קוראים לדף ההוראות הזה תורה. והסיבה העיקרית שלשמה באנו לעולם היא להיות עובדי ה' באמת מתוך הנקודה הפנימית של כל אחד באופן אישי, ושל עם ישראל באופן כללי - ולזה אנחנו צריכים לשאוף תמיד...

עד כאן נאום של אחד שעוד מצליח להישאר שפוי בשעה כזאת בלילה...

והכל מאהבה, כן מוטי?

אלוקים קיים בכל אות ושורה.. סורי

הגיע הזמן לישון, נראה לי?

התכוונת, לא?

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.