אז פשוט מתחילים לשמוע אותה בשלב כלשהו

ואללה אין לי מושג באמת. פשוט מרגישים. אני מאמין שאצל כל אחד זה מתבטא אחרת.

אני מרשה לעצמי להגיב לך פה:

נראה לי שלא חכם לחכות שתרגישי ודאות מוחלטת ש"זה זה". אף אחד לא מבטיח שאי פעם אכן תרגישי ככה.

אכן יש כאלה (ואני מקווה להיות מהם) שזוכים להחלטה מתוך ודאות מוחלטת, אך גם שמעתי (וקראתי) מהרבה אנשים שהם לא הרגישו ככה.

אז איך כן מחליטים אם אין ודאות?

כמו כל דבר טוב בחיים- שילוב של שכל ורגש.

אם את מבינה בצורה שכלית שהבנאדם הזה עושה לך טוב, משלים אותך במקומות שאת חלשה, תומך בך, בעל מידות טובות- מעולה! עברת חצי מהדרך.

אם בנוסף את גם מרגישה חיבה משמעותית כלפיו, נעים לך בחברתו, את מחכה לפגוש אותו ולשמוע אותו, את מרגישה בטוחה לידו, את מרגישה שאת יכולה להיות את לידו- בינגו! לא צריך יותר מזה.

בעזרת ה' (ואם תמשיכו לעבוד על הקשר ולפתח אותו) בהמשך הרגש יתחזק ותרגישי יותר ויותר ודאות. אבל ודאות מוחלטת- לא קיימת אצל כולם. 

בשולי הדברים: קיימת גם אפשרות להרגיש ודאות מוחלטת, להרגיש שהאדם הזה הוא מושלם בעיניי. קוראים לזה התאהבות. אבל אז גם יש סכנה שהרגש החזק יסנוור ויגרום לך להחליט החלטות שתצטערי עליהן. לכן צריך לנקוט משנה זהירות ולסנן בשבע מסננות שכליות במקרה של התאהבות.

כל מה שכתבתי- לא מניסיון שלי, אלא מניסיונם של אחרים. מקווה שהצלחתי להעביר את זה נכון.

נשואים לא עוזרים לעלמות במצוקה והם גם לא פרקטיים

שתוכלו להתמודד עם החסרונות האלו, שזה לא גדול עלייך?

תשובה: את לא יכולה לדעת בודאות. אלא אם את מאוהבת או שהתמזל מזלך ואתם מתאימים בצורה הכי ברורה ופשוטה.

אבל זה לא הודאות שאת מחפשת (שלדעתי היא לא בהכרח צריכה להגיע)

ואני מברך אותך שתזכי לזה, אבל לדעתי זה לא מוכרח שהיא תבוא וגם לא מוכרח שצריך אותה בכלל.

אז אולי כדאי להרפות מהקיבעונות שלנו ולתת לה' את האפשרות לשמח אותנו גם בדרכים שלא חשבנו עליהן

ובקשר ל"קשה". נכון. לִחיות זה קשה זה עבודה של כל החיים, להשליך את הפחדים (יותר נכון לקחת אותם בחשבון ולהתגבר עליהם) ופשוט לעשות.

לא צריך שהוא יהיה מושלם בעינייך. ליד משהו מושלם מרגישים נחותים. צריך שתאהבי אותו כמו שהוא

על כל צדדיו.

אישית אני לא מבינה איך אפשר להתחתן בלי להתאהב, אבל יש לי חברות שעשו זאת, מתוך בחירה מושכלת שזה מה שהן חיפשו וממש טוב להם. לכן זה משהו אישי.

ויש גם אנשים שלא מרשים לעצמם להתאהב, ושמים הרבה מחסומים מסיבות שונות. אז לפעמים צריך לעבוד על זה

ולא לחכות שזה יפול עלייך.

מצד שני כשמתאהבים צריך להקשיב לסביבה לראות את התגובה על הבחירה שלך, לפעמים הם יראו דברים שאת לא רואה כי את מסונוורת.

הכי חשוב זה תפילות שמה שתחליטי זו היא ההחלטה הנכונה.

לשקול שכלית, ותוך כדי לראות האם יש גם אהבה..

תנסי לחשוב איך יראה הבית שלכם בעוד 10 שנים, 20 שנה, 40 שנה- זה מה שאת רוצה?

תנסי לחשוב איך הוא יגיב כשתהיה מריבה רצינית.

מה יקרה אם הטוב שלך יהיה הרע שלו,

אם יהיו מחלוקות בנושאים שחשובים לשניכים (ויהיו, אני מבטיחה לך)

ואז תנסי לחשוב איך תרגישי אם הוא יחתוך פתאום, כמה הוא יחסר לך?

כמה את מחכה לפגישות?

כמה את רוצה להתחתן איתו?

תעני על השאלות האלו  ותבדקי אם התשובות מספקות אותך.

בעזהי"ת.

אם את שואלת אותי- אז כן, ככה ראוי.

להפעיל את השכל, ולקחת את הרגש בחשבון...

במסילת ישרים כתוב "על הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעותיו וכזביו, שיותר קרוב לו הטעות מהידיעה האמתית"

כך שלדעתי חשוב להקשיב יותר לרגש,

אך לא הרגש השיטחי, אלא הרגש העמוק יותר.. (וזאת אני אומרת מהתבוננות על זוגות שבחרו ע"ס שכל לעומת רגש)

קשה להסבירו במילים, אך הוא קיים אצל כולנו רק שמרביתנו לא קשובים לו..

בוודאי שאין זה סותר התאמה ברבדים שכלים כלשהם,

אך הגורם המכריע, לטעמי, הוא אחר.

בהצלחה!

את חייבת שיהיה לך רגש, שכל, ומשיכה.

אם חסר אחד מאלה- לענ"ד ממש לא כדאי להתחתן.

את חייבת שיהיה לך רגש, אבל את זה קשה לבדוק וקשה לתת מדד. מה גם שכל אחד ואחת מחפשים סוג רגש שונה ועצומות שונות.

אבל ברגע שיש לך מישהו שיש שם רגש- שבדר"כ גם מבלבל נורא, ויש משיכה- שמבלבלת לא פחות, הכי חשוב זה לא לשכוח את השכל. לא לשכוח שאם אין התאמה שכלית זה מתכון לבעיות אח"כ. 

מה גם שאם יש משיכה בסיסית ורגש בסיסי- יש איך לחזק אותם אחרי החתונה.

אבל אם יש בנ"א שלא מאמין בעבודת מידות, או לא מנסה להשתנות כשיש בעיה- אז אין הרבה מה לעשות.

ואם יש פער רציני בכל מני דברים- אז אין הרבה מה לעשות.

למציאת הבן זוג המתאים, אם הייתי הולכת לפי זה כנראה הייתי נשארת רווקה עוד הרבה זמן...

אצלי - התחלנו לצאת והוא ממש הקסים אותי והיה נראה לי מעניין ושונה מכולם, אבל ידעתי שזה לא יוביל לחתונה וזה לא מתאים, אפילו חשבתי כמה הוא מתאים לחברה טובה שלי ושכשניפרד אכיר לה אותו... ואחרי חודש בערך של פגישות (פשוט לא יכולתי להפסיק לראות אותו) הוא אמר לי באחת הפגישות משהו שהיה נראה לי כאילו הוא חושב לחתוך (מה שהסתבר אח"כ כלא נכון) ואני חזרתי הביתה בוכה בהיסטריה, בכיתי את נשמתי חצי לילה עד שהצלחתי איכשהו להירדם, ולמחרת הגעתי להבנה שאני לא מסוגלת לחשוב על לחיות בלעדיו... אח"כ כבר היה ברור לי שכנראה נתחתן. וכך קרה

זה לא בהכרח ככה..

(הלוואי שיהיה לי ככה!!)

לא קראתי את כל השירשור (רק חלקו), סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שנאמרו...

אני לא מזדהה עם תגובה כמו: "פשוט ידענו...", אני לא חושבת שזה נכון (אם כי על עצמי אני כן יכולה להגיד את זה...), כי מה אם מי ששאלה לא "פשוט תדע"? כתבו שזה משהו אישי ואצל כל אחד זה אחרת, וזה נכון לדעתי.

אני חושבת שכשאת נפגשת עם בחור את צריכה לשאול את עצמך "מה מפריע לי להתחתן איתו?"

לא להתחיל להסתבך, פשוט "למה לא"? ואז הגיוני מאוד שיעלו לך כל מיני דברים שמפריעים לך, ועל כל דבר כזה תשאלי את עצמך "האם זה באמת משהו שיפריע לנו להתחתן??", יכול להיות שזה דברים כ"כ קטנים שמפריעים אבל בחיי זוגיות הם בכלל  לא יבואו לידי ביטוי.

(לדוגמא: הייתה לי חברה שהייתה מאוד אוהבת לדבר עם אנשים, להעביר סדנאות וכו' והיא אמרה שהיא תתחתן עם מישהו שיעביר סמנריונים והם יעבירו סמנריונים ביחד... בסוף היא התחתנה עם מישהו אחר והיא אמרה לי, נכון, הוא לא מעביר סמנריונים, אז את החלום שלה להעביר סמנריונים עם בעלה היא לא הגשימה, אבל זה ממש ממש לא משהו שהפריע להם להתחתן... והם חיים באושר ואושר... בכוונה נתתי דוגמא קיצונית,אבל תחשבי, יש המון דברים שלפעמים מפריעים לנו, אבל הם ממש לא יפריעו לנו בתור בעל ואישה...).

ואז - אחרי שאת עושה לך סדר בדברים: (מה מפריע לך בו? ומה מתוך זה מפריע לך להתחתן איתו?) את יכולה להסיק האם זה "זה" או שלא - שיש יותר מידי דברים שהפריעו לך ושא לא יכולה להתחתן איתו בגללם.

לפי דעתי, אם אין דברים כאלה (או יש מעט דברים כאלה אבל הם שוליים) - זה"זה".

ולגבי האהבה?

אני לא מסכימה עם אלה שאומרים שאסור להתחתן בלי אהבה, אבל אני גם לא חושבת שצריך להיות "מאוהבים", אני חושבת שצריכה להיות חיבה כלשהיא. איך בוחנים את זה? פשוט מאוד - את מחכה להיפגש איתו? כיף לך בפגישות? אם לא תפגשו חודש, יהיה לך קשה? אם הוא יחתוך, יהיה לך קשה? אם התשובה לכל השאלות האלה היא "כן", אני חושב שיש רגש כלשהוא... וזה מספיק...

אני לא הייתי מאוהבת בבעלי לפני החתונה (אפילו בצורה מוגזמת, אם לא היינו נפגשים שבוע, זה היה סביר...) אבל היה רגש, חיכיתי להיפגש איתו, שמחתי שהוא התקשר, והיום אני ממש ממש מאוהבת!!

בהצלחה.

שמעתי על לא מעט זוגות, נשואים באושר, שלא ידעו בודאות ש"זה זה".

א. פשוט הרגשתי טוב איתו. זה התבטא בעיקר בעובדה שהיה לי נוח לאכול איתו. תמיד מאוד התפדחתי לאכול, אפילו לשתות בקבוק מיץ עם בחורים בדייט, ואיתו זרם לגמרי...

ב. הפגישות היו ארוכות ומשמעותיות.

ג. תחושה פנימית, כנראה מהנשמה, שזה זה. באמת. עוד לפני שהרגשתי כלפיו שמץ אהבה כבר ידעתי את זה.

ד. היו דברים שהפריעו, אבל התגברתי.

ה. הרגשתי שיש נתינה וקבלה בשני הצדדים. אני יכולה לקבל ממנו וללמוד ממנו וגם אני מוסיפה לו. שנינו צריכים אחד את השניה.

ו. עם רוב הבחורים התביישתי להיראות בפני חברות ומכרים. אבל איתו היה סבבה, כאילו זה ברור שנהיה ביחד.

בהצלחה...

וכן - היינו מאוהבים לגמרי - מההתחלה. וב"ה עד היום.

יש מליון דרכים להכיר את בן הזוג. ואצל כל זוג זה קצת שונה מהאחרים.

בעז"ה - שה' יזמן לכל הרווקים את זיווגם בקלות, בשמחה ובמהירות...

ובהחלטות פשוטות פשוטות.

|רץ לתלות חאמסות ושומים|

חמסה חמסה טפו טפו טפו....

אני לא מתאפק, הצצתי בפורום וראיתי את ההודעה הזאת שלך, והרגשתי צורך להעיר עליה.

כתבת שאת ידעת מהשניה הראשונה שהוא בעלך,ידעת בוודאות,מעל השכל והרגש - פשוט ידעת...

זה משפט ששמעתי הרבה פעמים, מהרבה אנשים, והוא באמת רומנטי והכל - אבל לא תמיד נכון. כי אין דבר כזה באמת "לדעת" בצורה על טבעית שהוא האחד, מעבר לרגש ולשכל.. (וגם כשהם ישנם - זה לא בטוח אומר שזה אצל 2 הצדדים).

ורק על עצמי לספר ידעתי - הייתי בקשר עם בחורה באמת מעול, ומבחינתי אחרי פעמים ספורות כבר בדיוק כמוך, ידעתי מעל לכל הבנה שכלית/רגשית - שהיא האחת. שהיא תהיה אישתי. פשוט ידעתי את זה אני מניח שבאותה צורה שאת ידעת את זה עם מי שהוא בעלך כיום. לא היה לי ספק שהיא תהיה אשתי, והיה רק צריך לחכות שגם אצלה זה ייתשיב לבסוף ושתבין שנועדנו.

אבל מה קרה כמובן? לפני חודש וחצי, נחתך. נגמר הקשר. היא טילפנה, הייתה מאוד נחמדה, אבל הסבירה שאני לא האחד שלה. אני הייתי כל כך בטוח שזה זה שהצלחתי להוציא ממנה סיכוי אחרון לפגישה נוספת שבה ננסה לשבת על זה לפני שחותכים לגמרי. ספרי תהילים גמרתי ביום שלפני הפגישה (ספרי!ברבים!), ובפגישה עצמה ניסיתי לשנות את דעתה, לבדוק מה הבעייה, לנסות לגשר.

זה לא הלך. נפרדנו.

נפרדתי מאותה אחת ש"ידעתי" בוודאות כל כך מוחלטת שהיא תהיה אשתי.

ולא צריך להסביר, מה שאני מנסה להגיד מובן...

אז כן, אני יודע שיש סיכוי שבעתיד היא תתחר, תיתן סיכוי שני לקשר ואולי כן נתחתן בסוף, ואז גם אני אגיד את המשפט: "אני מההתחלה ידעתי שזה זה בוודאות גמורה וכו' וכו'..." - אבל מה שהרבה יותר ריאלי ואני מאמין שיקרה, זה שכנראה נפרדו דרכנו לגמרי, ולא אתחתן איתה, למרות מה שחשבתי וכ"כ "ידעתי". מסתבר שידיעה של בני אדם לא מחליפה רצונות אלוקיים מלמעלה שהם מעבר לכל ידיעה אנושית...

זה הכל.

ערב טוב!

אין מסקנה משמעית בסופו של דבר..

מקווה שילך לי בקלות..

תתפללו על כמוצי בת בר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.