אז פשוט מתחילים לשמוע אותה בשלב כלשהו

ואללה אין לי מושג באמת. פשוט מרגישים. אני מאמין שאצל כל אחד זה מתבטא אחרת.

אני מרשה לעצמי להגיב לך פה:

נראה לי שלא חכם לחכות שתרגישי ודאות מוחלטת ש"זה זה". אף אחד לא מבטיח שאי פעם אכן תרגישי ככה.

אכן יש כאלה (ואני מקווה להיות מהם) שזוכים להחלטה מתוך ודאות מוחלטת, אך גם שמעתי (וקראתי) מהרבה אנשים שהם לא הרגישו ככה.

אז איך כן מחליטים אם אין ודאות?

כמו כל דבר טוב בחיים- שילוב של שכל ורגש.

אם את מבינה בצורה שכלית שהבנאדם הזה עושה לך טוב, משלים אותך במקומות שאת חלשה, תומך בך, בעל מידות טובות- מעולה! עברת חצי מהדרך.

אם בנוסף את גם מרגישה חיבה משמעותית כלפיו, נעים לך בחברתו, את מחכה לפגוש אותו ולשמוע אותו, את מרגישה בטוחה לידו, את מרגישה שאת יכולה להיות את לידו- בינגו! לא צריך יותר מזה.

בעזרת ה' (ואם תמשיכו לעבוד על הקשר ולפתח אותו) בהמשך הרגש יתחזק ותרגישי יותר ויותר ודאות. אבל ודאות מוחלטת- לא קיימת אצל כולם. 

בשולי הדברים: קיימת גם אפשרות להרגיש ודאות מוחלטת, להרגיש שהאדם הזה הוא מושלם בעיניי. קוראים לזה התאהבות. אבל אז גם יש סכנה שהרגש החזק יסנוור ויגרום לך להחליט החלטות שתצטערי עליהן. לכן צריך לנקוט משנה זהירות ולסנן בשבע מסננות שכליות במקרה של התאהבות.

כל מה שכתבתי- לא מניסיון שלי, אלא מניסיונם של אחרים. מקווה שהצלחתי להעביר את זה נכון.

נשואים לא עוזרים לעלמות במצוקה והם גם לא פרקטיים

שתוכלו להתמודד עם החסרונות האלו, שזה לא גדול עלייך?

תשובה: את לא יכולה לדעת בודאות. אלא אם את מאוהבת או שהתמזל מזלך ואתם מתאימים בצורה הכי ברורה ופשוטה.

אבל זה לא הודאות שאת מחפשת (שלדעתי היא לא בהכרח צריכה להגיע)

ואני מברך אותך שתזכי לזה, אבל לדעתי זה לא מוכרח שהיא תבוא וגם לא מוכרח שצריך אותה בכלל.

אז אולי כדאי להרפות מהקיבעונות שלנו ולתת לה' את האפשרות לשמח אותנו גם בדרכים שלא חשבנו עליהן

ובקשר ל"קשה". נכון. לִחיות זה קשה זה עבודה של כל החיים, להשליך את הפחדים (יותר נכון לקחת אותם בחשבון ולהתגבר עליהם) ופשוט לעשות.

לא צריך שהוא יהיה מושלם בעינייך. ליד משהו מושלם מרגישים נחותים. צריך שתאהבי אותו כמו שהוא

על כל צדדיו.

אישית אני לא מבינה איך אפשר להתחתן בלי להתאהב, אבל יש לי חברות שעשו זאת, מתוך בחירה מושכלת שזה מה שהן חיפשו וממש טוב להם. לכן זה משהו אישי.

ויש גם אנשים שלא מרשים לעצמם להתאהב, ושמים הרבה מחסומים מסיבות שונות. אז לפעמים צריך לעבוד על זה

ולא לחכות שזה יפול עלייך.

מצד שני כשמתאהבים צריך להקשיב לסביבה לראות את התגובה על הבחירה שלך, לפעמים הם יראו דברים שאת לא רואה כי את מסונוורת.

הכי חשוב זה תפילות שמה שתחליטי זו היא ההחלטה הנכונה.

לשקול שכלית, ותוך כדי לראות האם יש גם אהבה..

תנסי לחשוב איך יראה הבית שלכם בעוד 10 שנים, 20 שנה, 40 שנה- זה מה שאת רוצה?

תנסי לחשוב איך הוא יגיב כשתהיה מריבה רצינית.

מה יקרה אם הטוב שלך יהיה הרע שלו,

אם יהיו מחלוקות בנושאים שחשובים לשניכים (ויהיו, אני מבטיחה לך)

ואז תנסי לחשוב איך תרגישי אם הוא יחתוך פתאום, כמה הוא יחסר לך?

כמה את מחכה לפגישות?

כמה את רוצה להתחתן איתו?

תעני על השאלות האלו  ותבדקי אם התשובות מספקות אותך.

בעזהי"ת.

אם את שואלת אותי- אז כן, ככה ראוי.

להפעיל את השכל, ולקחת את הרגש בחשבון...

במסילת ישרים כתוב "על הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעותיו וכזביו, שיותר קרוב לו הטעות מהידיעה האמתית"

כך שלדעתי חשוב להקשיב יותר לרגש,

אך לא הרגש השיטחי, אלא הרגש העמוק יותר.. (וזאת אני אומרת מהתבוננות על זוגות שבחרו ע"ס שכל לעומת רגש)

קשה להסבירו במילים, אך הוא קיים אצל כולנו רק שמרביתנו לא קשובים לו..

בוודאי שאין זה סותר התאמה ברבדים שכלים כלשהם,

אך הגורם המכריע, לטעמי, הוא אחר.

בהצלחה!

את חייבת שיהיה לך רגש, שכל, ומשיכה.

אם חסר אחד מאלה- לענ"ד ממש לא כדאי להתחתן.

את חייבת שיהיה לך רגש, אבל את זה קשה לבדוק וקשה לתת מדד. מה גם שכל אחד ואחת מחפשים סוג רגש שונה ועצומות שונות.

אבל ברגע שיש לך מישהו שיש שם רגש- שבדר"כ גם מבלבל נורא, ויש משיכה- שמבלבלת לא פחות, הכי חשוב זה לא לשכוח את השכל. לא לשכוח שאם אין התאמה שכלית זה מתכון לבעיות אח"כ. 

מה גם שאם יש משיכה בסיסית ורגש בסיסי- יש איך לחזק אותם אחרי החתונה.

אבל אם יש בנ"א שלא מאמין בעבודת מידות, או לא מנסה להשתנות כשיש בעיה- אז אין הרבה מה לעשות.

ואם יש פער רציני בכל מני דברים- אז אין הרבה מה לעשות.

למציאת הבן זוג המתאים, אם הייתי הולכת לפי זה כנראה הייתי נשארת רווקה עוד הרבה זמן...

אצלי - התחלנו לצאת והוא ממש הקסים אותי והיה נראה לי מעניין ושונה מכולם, אבל ידעתי שזה לא יוביל לחתונה וזה לא מתאים, אפילו חשבתי כמה הוא מתאים לחברה טובה שלי ושכשניפרד אכיר לה אותו... ואחרי חודש בערך של פגישות (פשוט לא יכולתי להפסיק לראות אותו) הוא אמר לי באחת הפגישות משהו שהיה נראה לי כאילו הוא חושב לחתוך (מה שהסתבר אח"כ כלא נכון) ואני חזרתי הביתה בוכה בהיסטריה, בכיתי את נשמתי חצי לילה עד שהצלחתי איכשהו להירדם, ולמחרת הגעתי להבנה שאני לא מסוגלת לחשוב על לחיות בלעדיו... אח"כ כבר היה ברור לי שכנראה נתחתן. וכך קרה

זה לא בהכרח ככה..

(הלוואי שיהיה לי ככה!!)

לא קראתי את כל השירשור (רק חלקו), סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שנאמרו...

אני לא מזדהה עם תגובה כמו: "פשוט ידענו...", אני לא חושבת שזה נכון (אם כי על עצמי אני כן יכולה להגיד את זה...), כי מה אם מי ששאלה לא "פשוט תדע"? כתבו שזה משהו אישי ואצל כל אחד זה אחרת, וזה נכון לדעתי.

אני חושבת שכשאת נפגשת עם בחור את צריכה לשאול את עצמך "מה מפריע לי להתחתן איתו?"

לא להתחיל להסתבך, פשוט "למה לא"? ואז הגיוני מאוד שיעלו לך כל מיני דברים שמפריעים לך, ועל כל דבר כזה תשאלי את עצמך "האם זה באמת משהו שיפריע לנו להתחתן??", יכול להיות שזה דברים כ"כ קטנים שמפריעים אבל בחיי זוגיות הם בכלל  לא יבואו לידי ביטוי.

(לדוגמא: הייתה לי חברה שהייתה מאוד אוהבת לדבר עם אנשים, להעביר סדנאות וכו' והיא אמרה שהיא תתחתן עם מישהו שיעביר סמנריונים והם יעבירו סמנריונים ביחד... בסוף היא התחתנה עם מישהו אחר והיא אמרה לי, נכון, הוא לא מעביר סמנריונים, אז את החלום שלה להעביר סמנריונים עם בעלה היא לא הגשימה, אבל זה ממש ממש לא משהו שהפריע להם להתחתן... והם חיים באושר ואושר... בכוונה נתתי דוגמא קיצונית,אבל תחשבי, יש המון דברים שלפעמים מפריעים לנו, אבל הם ממש לא יפריעו לנו בתור בעל ואישה...).

ואז - אחרי שאת עושה לך סדר בדברים: (מה מפריע לך בו? ומה מתוך זה מפריע לך להתחתן איתו?) את יכולה להסיק האם זה "זה" או שלא - שיש יותר מידי דברים שהפריעו לך ושא לא יכולה להתחתן איתו בגללם.

לפי דעתי, אם אין דברים כאלה (או יש מעט דברים כאלה אבל הם שוליים) - זה"זה".

ולגבי האהבה?

אני לא מסכימה עם אלה שאומרים שאסור להתחתן בלי אהבה, אבל אני גם לא חושבת שצריך להיות "מאוהבים", אני חושבת שצריכה להיות חיבה כלשהיא. איך בוחנים את זה? פשוט מאוד - את מחכה להיפגש איתו? כיף לך בפגישות? אם לא תפגשו חודש, יהיה לך קשה? אם הוא יחתוך, יהיה לך קשה? אם התשובה לכל השאלות האלה היא "כן", אני חושב שיש רגש כלשהוא... וזה מספיק...

אני לא הייתי מאוהבת בבעלי לפני החתונה (אפילו בצורה מוגזמת, אם לא היינו נפגשים שבוע, זה היה סביר...) אבל היה רגש, חיכיתי להיפגש איתו, שמחתי שהוא התקשר, והיום אני ממש ממש מאוהבת!!

בהצלחה.

שמעתי על לא מעט זוגות, נשואים באושר, שלא ידעו בודאות ש"זה זה".

א. פשוט הרגשתי טוב איתו. זה התבטא בעיקר בעובדה שהיה לי נוח לאכול איתו. תמיד מאוד התפדחתי לאכול, אפילו לשתות בקבוק מיץ עם בחורים בדייט, ואיתו זרם לגמרי...

ב. הפגישות היו ארוכות ומשמעותיות.

ג. תחושה פנימית, כנראה מהנשמה, שזה זה. באמת. עוד לפני שהרגשתי כלפיו שמץ אהבה כבר ידעתי את זה.

ד. היו דברים שהפריעו, אבל התגברתי.

ה. הרגשתי שיש נתינה וקבלה בשני הצדדים. אני יכולה לקבל ממנו וללמוד ממנו וגם אני מוסיפה לו. שנינו צריכים אחד את השניה.

ו. עם רוב הבחורים התביישתי להיראות בפני חברות ומכרים. אבל איתו היה סבבה, כאילו זה ברור שנהיה ביחד.

בהצלחה...

וכן - היינו מאוהבים לגמרי - מההתחלה. וב"ה עד היום.

יש מליון דרכים להכיר את בן הזוג. ואצל כל זוג זה קצת שונה מהאחרים.

בעז"ה - שה' יזמן לכל הרווקים את זיווגם בקלות, בשמחה ובמהירות...

ובהחלטות פשוטות פשוטות.

|רץ לתלות חאמסות ושומים|

חמסה חמסה טפו טפו טפו....

אני לא מתאפק, הצצתי בפורום וראיתי את ההודעה הזאת שלך, והרגשתי צורך להעיר עליה.

כתבת שאת ידעת מהשניה הראשונה שהוא בעלך,ידעת בוודאות,מעל השכל והרגש - פשוט ידעת...

זה משפט ששמעתי הרבה פעמים, מהרבה אנשים, והוא באמת רומנטי והכל - אבל לא תמיד נכון. כי אין דבר כזה באמת "לדעת" בצורה על טבעית שהוא האחד, מעבר לרגש ולשכל.. (וגם כשהם ישנם - זה לא בטוח אומר שזה אצל 2 הצדדים).

ורק על עצמי לספר ידעתי - הייתי בקשר עם בחורה באמת מעול, ומבחינתי אחרי פעמים ספורות כבר בדיוק כמוך, ידעתי מעל לכל הבנה שכלית/רגשית - שהיא האחת. שהיא תהיה אישתי. פשוט ידעתי את זה אני מניח שבאותה צורה שאת ידעת את זה עם מי שהוא בעלך כיום. לא היה לי ספק שהיא תהיה אשתי, והיה רק צריך לחכות שגם אצלה זה ייתשיב לבסוף ושתבין שנועדנו.

אבל מה קרה כמובן? לפני חודש וחצי, נחתך. נגמר הקשר. היא טילפנה, הייתה מאוד נחמדה, אבל הסבירה שאני לא האחד שלה. אני הייתי כל כך בטוח שזה זה שהצלחתי להוציא ממנה סיכוי אחרון לפגישה נוספת שבה ננסה לשבת על זה לפני שחותכים לגמרי. ספרי תהילים גמרתי ביום שלפני הפגישה (ספרי!ברבים!), ובפגישה עצמה ניסיתי לשנות את דעתה, לבדוק מה הבעייה, לנסות לגשר.

זה לא הלך. נפרדנו.

נפרדתי מאותה אחת ש"ידעתי" בוודאות כל כך מוחלטת שהיא תהיה אשתי.

ולא צריך להסביר, מה שאני מנסה להגיד מובן...

אז כן, אני יודע שיש סיכוי שבעתיד היא תתחר, תיתן סיכוי שני לקשר ואולי כן נתחתן בסוף, ואז גם אני אגיד את המשפט: "אני מההתחלה ידעתי שזה זה בוודאות גמורה וכו' וכו'..." - אבל מה שהרבה יותר ריאלי ואני מאמין שיקרה, זה שכנראה נפרדו דרכנו לגמרי, ולא אתחתן איתה, למרות מה שחשבתי וכ"כ "ידעתי". מסתבר שידיעה של בני אדם לא מחליפה רצונות אלוקיים מלמעלה שהם מעבר לכל ידיעה אנושית...

זה הכל.

ערב טוב!

אין מסקנה משמעית בסופו של דבר..

מקווה שילך לי בקלות..

תתפללו על כמוצי בת בר

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.