חג שמח!!

אני ממש אשמח אם מישו יוכל להעלות לכאן את הסיפור שנהוג לספר בסעודת משיח..

לא הצלחתי למצוא..:0

תזכו למצוות!

חג שמח!!!

נסיעת הבעש"ט

בשביעי של פסח אחר הצהרים, נהגו בקהילות ישראל ההולכים בדרך הבעל שם טוב לערוך סעודה, הנקראת "סעודת הבעל שם טוב", לזכר הצלתו של הבעל שם טוב שהיתה בשביעי של פסח, בנסיעתו – שלא באה לסיומה – לארץ ישראל.

להלן סיפור נסיעתו של הבעל שם טוב לארץ ישראל, בנוסח המקובל אצל אנשי שלומינו חסידי ברסלב, מדור דור.

הבעל-שם-טוב היה נוהג שלא להשהות אצלו כספים מיום לחברו, וגם בנסיעתו לארץ ישראל נהג כך, שדאג כל יום לכסות את כסף הוצאותיו לאותו יום, אבל לא הותיר מאום למחרתו. וכך נסע מכפר לכפר ומעיר לעיר, כי לא דאג אלא לכסות את הוצאות הנסיעה לכפר ועיר הסמוכים, ושם בטחונו בה' שיעזרו בכל הוצאותיו וצרכי נסיעתו ממקום למקום.

לנסיעתו זו, לארץ ישראל, נסעו עמו בתו אדיל ושמשו רבי הירש סופר, וכך נסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שהגיעו בערב חג הפסח לעיר איסטנבול.

w w w

הרחק משם, בברלין, גר יהודי שהיה עשיר גדול. והיה חשוך בנים, רחמנא לצלן, רבות בשנים, משהגיע לאזניו שמע הבעל-שם-טוב ומופתיו, יעצוהו אוהביו והפצירו בו שיסע אליו ויבקשו ברכה שיזכה לבנים, וכך עשה. הכין לו עגלה, סוסים טובים, כסף רב להוצאות הנסיעה, ונסע עם זוגתו למעזבוז. אולם, כאשר בירר, בהגיעו לשם, היכן שוכן הבעל-שם-טוב, אמרו לו בני הבית שהנה, זה עתה נסע הבעל שם טוב מכאן בדרכו לארץ ישראל. בירר העשיר את מסלול נסיעתו ונסע אחריו. אבל, בכל מקום שהגיע שמע תשובה אחת: הנה, עתה נסע מכאן הבעל שם טוב...

עד שהגיע גם הוא לאיסטנבול בערב חג הפסח. והנה, העשיר, מחמת גודל עשירותו שכר לו חדר נאה בקומה העליונה שבמלון ודאג לכל מחסורו ביד רחבה, כדי שיוכל לערוך את הסדר כדבעי, ואחר שסדר לעצמו כל מחסוריו, הלך לחפש אחר הבעל-שם-טוב, והרהר בדעתו שבעיר גדולה כאיסטנבול בודאי יהיה לו קשה למצאו. משכך, החליט בדעתו כי ילך לחוף הים, לנמל אליו מגיעים נוסעי באניות, על מנת לברר אצלם שמא ראו הם את הבעל-שם-טוב או שמא יודעים הם היכן הוא מתאכסן.

w w w

הבעל-שם-טוב, שהגיע אף הוא לאיסטנבול, לפני אותו עשיר, הלך גם הוא לבית מלון זה, אלא שמחמת עניותו הגדולה שכר לעצמו חדר קטן וזול במרתף המלון. על שאלות בתו אדל: "מה יהיה לנו לסדר הפסח? והיכן נאכל? לא ענה לה אביה, הבעל-שם-טוב, כלום מלבד: "ה' יעזור! ה' יעזור!". בערב החג, הלך הבעל שם טוב לבית הכנסת, על מנת להתכונן לחג הקדוש, ושהה שם. והיא, אדל, מרוב בטחונה בדברי אביה שוב לא דאגה כלל ויצאה לכבס את הבגדים הצריכים כיבוס לכבוד החג, בחוף הים.

הגביר, שכל אותו העת שאל למגורי הבעל שם טוב, נגש גם אליה לשאלה אם היא מכירה את הבעל שם טוב, ואם היא יודעת היכן הוא מתאכסן. ענתה לו אדל: "כן, הבעל-שם-טוב הוא אבי, והוא מתאכסן בבית מלון פלוני בקומה התחתונה", שמח הגביר לשמע זה ואמר לה שיחזרו לעיר, ויתאכסנו אצלו בחג כי כבר הכין מכל טוב לעריכת הסדר גם עבורם. כאשר חזרה אדל, וספרה לאביה בשמחה רבה על הנס שהקרה להם ה', שהזמין להם מקום נאה לעריכת הסדר, לא ראתה שום שנוי בפני אביה.

אחר תפלת ערבית נכנס הבעל-שם-טוב לחדר הגביר, לא דבר כלל, אלא ניגש מיד לערוך את הסדר. באמצע הסדר, פנה הבעל שם טוב אל העשיר ורעייתו ואמר להם: "יודע אני עבור מה באתם הנה, וכבר נושעתם!".

מיד לאחר מכן, היטה הבעל שם טוב ראשו לאחור, ועלה בעליית נשמה בדבקות נפלאה, פניו האדימו והוא נראה כמתאמץ מאוד, עד כי ביתו אמרה שלמרות שראתה את אביה ב'עליית נשמה' פעמים רבות, כך, לא ראתה אותו מעולם... בתוך כך, שמעוהו אומר לפתע: "אם כן, אעבוד את ה' יתברך בלי עולם הבא!", ומיד אחר כך ראו שמחה ואור גדול על פניו ונתעורר מדביקותו. וסיפר שבעת שברכם שיזכו בבנים, התעורר עליו קטרוג גדול בשמים, היות שבני הזוג האלה, עקרים היו מטבעם ולא היה באפשרותם כלל ללדת, אולם כעת, בגלל ברכת הבעל-שם-טוב – ואין ברכתו שבה ריקם – צריכים לשנות עבורם את הטבע לגמרי, ומשום קטרוג זה גזרו למעלה שיאבד הבעל-שם-טוב את שכר עולם הבא שלו לגמרי. וכששמע זאת הבעל-שם-טוב נענה ואמר בשמחה "אם כן אעבוד את ה' מעתה ללא שכר עולם הבא!" וכך אוכל לעבדו ללא שום פניה כלל וכלל.

הבעל-שם-טוב המשיך בעריכת הסדר בהתלהבות נוראה, כדרכו, וללא שום דבורים יתירים, וכשהגיע לתיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו" חזר הרבה על התיבות "לבדו" "לבדו" בהתעוררות גדול מאד ובניגון (המקובל אצלינו).

w w w

באותה עת, באיסטנבול, גזר הסולטאן בהתיעצות עם שריו, גזירת כליה על היהודים, ועל מנת שלא לאפשר ליהודים להפעיל שתדלנות להצלתם, השביעו השרים אחד את השני שלא יגלו את הגזירה לאף אדם. אולם, בין השרים היה שר אחד אוהב ישראל, שלא הסכים לגזירה, ובא בבהלה בליל הפסח אל פרנס היהודים, וגלה לו בסוד על הגזירה ואמר לו: "אם ידע הסולטאן כי יודעים אתם מגזירה זו, ולכן אין לי שום עצה לומר לך. אולם באתי רק להודיעך שתדע על גזירה זו, על מנת שתוכל לטכס עצה לבטלה". קרא הפרנס לרבני העיר להתייעץ ביניהם מה לעשות, והחליטו שהיות שאם הסולטאן היא אוהבת ישראל, ילכו אליה ויתייעצו איתה מה לעשות על מנת לבטל את הגזירה בלא שיוודע שמישהו גילה אותה ליהודים.

הפרנס ורבני העיר יצאו מיד לבית אם הסולטאן, ובהליכתם עברו ליד בית מלונו של הבעל-שם-טוב, אותו לא הכירו ואת שמעו לא שמעו, ושמעו שחוזר פעמים רבות על המילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו", נענו ואמרו זה לזה: 'אילו ידע יהודי זה מהגזרה המרחפת על יהודי העיר, לא היה מתלהב כל כך...".

כשהגיעו לבית אם הסולטאן, ובקשו להכנס אליה בשעה מאוחרת כזו, הבינה האם כי דבר מה חמור אירע, עד כי הוכרחו לבוא אלינ בשעת ליל מאוחרת שכזו. היא קבלה אותם בסבר פנים יפות, והם ספרו לה על הגזירה שגזר בנה על תושבי העיר היהודים, והזהירוה שתחשוב היטב ובחכמה גדולה איך לבטל הגזירה, כדי שלא יוודע לבנה, הסולטן, שהם יודעים מהגזירה והם אלו שביקשוה לבטלה. ובחסד ה', עלה במוחה רעיון: היא הלכה מיד, באמצע הלילה, לארמון הסולטאן, העירה אותו משנתו בבהלה גדולה, וספרה לו שבעלה, הסולטאן המנוח, אבי הסולטאן הזה, בא אליה בחלום הלילה בפחד גדול, ואמר לה שאין לו בעולם האמת מנוחה ומרגוע, משום שעד הבקר לא תשאר שום שארית מבניו ונכדיו, ויאבדו לעד ולנצח.

שאלה אם הסולטאן את בנה: איזה דבר נוראי עשית, שעל ידו באה על משפחתנו גזירת כליון נוראה כזו? והתחיל למנות לה אי אלו עוולות, שאולי בגללם נגזרה עליהם גזרה זו, ועל כל עוולה שאמר, אמרה לו "לא, לא זו הסיבה, לא יתכן שבגלל דבר כזה תגזר עלינו גזירה שכזו". עד שסיפר לה בעצמו על הגזירה, שהחליטו לגזור גזירת גרוש ואבדן על היהודים למחרת היום. ומיד כשאמר זאת הסולטן, פנתה אליו אמו בצעקה: "ודאי! ודאי עבור זה נגזר על משפחתנו גזירה זו!", ואמרה לו בכעס: "עם היהודים הנך מתחיל? וכי לא ידעת שכל מי שהציק להם לא יצא בשלום מזה?!" נבהל הסולטן, קפץ, קרע את הגזירה וביטלה.

חזרה אם הסולטן לביתה, והודיעה לראשי הקהילה, שהמתינו לה בביתה, שכבר נתבטלה הגזירה, ויכולים הם לחזור לביתם ולהודיע ליהודים שיודו לה' על חסדיו הטובים שגמל עמהם ללא ידיעתם.

כמה שעות חלפו מאז שיצאו לבית אם הסולטאן ועד ששבו, ובדרכם חלפו שוב על פני המלון בו התאכסן הבעל שם טוב, ושמעו שעדיין הוא אוחז באותו מקום בהגדה, ועדיין הוא חוזר על התיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו", אולם עכשיו, נראה היה להם שאומר זאת בשמחה ובהרחבת הלב יותר ממה ששמעו אותו בראשונה. למחרת ספרו ראשי הקהילה בבית הכנסת את הנס העצום שהיה בליל זה, ובדרך אגב ספרו על היהודי המשונה הזה שחזר הרבה על התיבות "לעושה נפלאות לבדו", ואמרו שחשבו לעצמם, שאם היה היהודי הזה יודע על הגזירה הנוראה המרחפת על הקהילה, לא היה שר כל כך... נענה להם הבעל שם טוב בעצמו – והם, כאמור, לא הכירוהו - ואמר להם: אם לא היהודי הזה, לא היה מתרחש לכם הנס המופלא זה.

w w w

ביום ראשון של חול המועד, טרם ביקשו בני הזוג לשוב למקומם, רצו בני הזוג לתת להבעל-שם-טוב סכום כסף עבור ברכתו שברכם, ולא רצה. הוא הסכים רק שיממנו לו ולאדל בתו ולרבי הירש שמשו כרטיסים באניה הנוסעת לארץ ישראל, ונתנו לו ומיד שכרו מקומות באניה הנוסעת לארץ ישראל.

הבעל-שם-טוב לא השתהה כלל בעיר, אלא מיד ביום א' של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה לספינה הנוסעת לכיוון ארץ ישראל.

בדרך החל הים לסעור. הסערה היתה גדולה עד שהיו כל נוסעי הספינה בסכנת חיים, והתחילו הנוסעים לזרוק מהספינה את כל חפציהם, כדי שלא תטבע הספינה מרוב המשא, בגלל המים הרבים שחדרו לתוכה, נענה הבעל-שם-טוב ואמר שיודע הוא מדוע רועש עליהם הים כל כך: משום שיש גזירת כליה מלמעלה או על כתבי תורתו, שאין חפצים מלמעלה שיתגלו בעולם, או על בתו. נענתה בתו ואמרה שהיא מוכנה למסור נפשה עבור הצלתם, ולקחוה והורידוה כבר סמוך לים, אך לפתע אמרה להם שיעלוה שוב. ואמרה שטוב יותר שיזרקו את כתביו לים, כי עתיד לצאת ממנה נכד כזה, שיכתוב ספרים יפים יותר מאביה הבעל-שם-טוב, וכך עשו. זרקו את הכתבים לים, ונח הים מזעפו. בתוך כך, ראו שקרובים הם לאי אחד. וקירב רב החובל את האניה לאי, על מנת להניח לנוסעים לפוש מנסיעתם הקשה.

הבעל-שם-טוב ירד מהאניה עם בתו ושמשו, ויצא לנוח מעט באי, כשלפתע התנפלו עליהם רוצחים, קשרו את ידיהם ורגליהם וביקשו להרגם.

"מדוע אתם שותקים?", פנה רבי הירש בבהלה לבעל-שם-טוב, ענה הבעל-שם-טוב ואמר: "אין לי כעת שום מוח, איני יודע כלום". משהתקרבו הרוצחים, מחדדים סכיניהם על מנת להוציא זממם אל הפועל,צעק שוב רבי הירש, לרבו הבעל-שם-טוב, "מדוע שותקים הנכם?" והבעל שם טוב עונה לו שוב: "איני יודע כלום..." ופונה אליו, לר' הירש: "אולי יודע אתה משהו?", ענה לו רבי הירש: אני איני זוכר כלום, כי אם את אותיות ה'אלף-בית'". "אמור!", ענה לו הבעל שם טוב, "אמור את האותיות!" החל רבי הירש לומר את אותיות האלף-בית, כשהבעל שם טוב אומר אחריו, חוזר אט אט להשגותיו, ומיד לאחר מכן נשמע מרחוק קול עגלה נוסעת. הרוצחים, ששמעו את קול העגלה, נבהלו וברחו להם.

משהגיעה העגלה, ונוסעיה ראו את האנשים השוכבים כפותים על הארץ, התירו את קשריהם, העלום לעגלה, והחזירום אל חוף האי. אנייתם כבר נסעה, כנראה, והם עלו לאניה אחרת שהחזירתם לאיסטנבול.

בשביעי של פסח, עגנה האניה בחוף איסטנבול, והבעל שם טוב, שראה את גודל העיכובים העומדים בדרכו לארץ ישראל, הבין כי מן השמים אין רוצים בנסיעתו, ושב לעירו, למז'בוז'.

ומשום נס הצלתו, שהסתיים בשביעי של פסח, נהגו בכל פזורי ישראל ההולכים בדרך הבעל-שם-טוב לערוך סעודה בשביעי של פסח אחר הצהרים, להודות לה' על הצלתו וחזרתו בשלום מנסיעתו. והיו מסיימים בסיומו: ומסתמא היה בעל הספינה אליהו הנביא.

(על פי: שיח שרפי קודש, ב)

לתועלת הציבור !!!
נושא זה כמעט ואינו מוזכר בספרות. ועל כן לתועלת הציבור ראינו לנכון להביא מאמר זה

‏
שביעי של פסח - סעודת משיח
הרב נעם שרעבי


מנהג עתיק הוא בקהילות אשר נמשכו ממרן הבעל שם-טוב הקדוש זיע"א ועד היום לעשות בשביעי של פסח מעין 'סעודה שלישית' שהיא סעודת הודאה לנס שארע למרן הבעש"ט הק' בדרך לארץ ישראל.
סיפור נסיעתו והצלתו הוא סיפור פלאי וטמון בו יסודות אדירים בתורת החסידות כולה.
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב כתב (ליקו"מ רל"ד) "שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו לספר ממה שאירע להם הוא דבר גדול מאוד ועי"ז נטהר מחשבתו מבלבול הדעת ואף ניצול מצרות".
וכן כתב רבינו הק' (ספר המידות, בגדים) "שעל ידי סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם".
והנה בעת אשר חג החרות-חג הפסח בו עסוקים עם ישראל בזהירות ממשהו חמץ בגשמיות וברוחניות, ורואים בחג זה מקפצה והתחלה חדשה לצאת מעבדות היצה"ר לגאולה רוחנית שהיא לעבוד את השם יתברך בלבב שלם ובנפש חפצה, דייקא אז בעת אשר מחשיך היום וחג החירות עומד לעזוב אז נאספים חבורות חבורות של חסידים ואנשי מעשה לסעוד יחדיו ולספר מגדולת הבעש"ט הק' ומסיפור נסיעתו לארץ הקודש היא ארץ ישראל.
דייקא אז ראוי לו לאדם להמשיך ביתר שאת ועוז את עניין האמונה בהשם ית' ובצדיקיו, דייקא בעת אשר יש קושי מהפרידה מהחג ומקרבת ה' יתברך ונאמר "קשה עליי פרידתכם", דייקא אז אנו מתקשרים בקשר אמיץ וחזק לבורא יתברך, ואיך עושים זאת?!
ע"י התקשרות ואמונה בצדיקי הדורות ובפרט בצדיק יסוד עולם אור שבעת הימים חיות נפשינו הבעש"ט הקדוש זיע"א (שעליו אמר הסבא קדישא מלאכוביטש זיע"א שמעת אשר ירדה נשמת הבעש"ט הק' לעולם ונתגלה דרך החסידות לרבים, אי אפשר לו לאדם להגיע לשלמות בעבודת השם ללא קשר עם החסידות וצדיקיה, וכן מובא בבית אברהם סלונים לשביעי של פסח בשם הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע"א).
ולכן נאספים בחרדה יהודים רבים ומספרים מסיפור הנסיעה, שבו ארע להבעש"ט נס הצלה מיד הפורעים שאז נראתה שיאה של תמימותו ואמונתו המוחלטת בבורא עולמים.
כמו-כן חסידי ברסלב אוחזים בגרסה מאוד עתיקת-יומין בסיפור ובו יש רמז ישיר לעניינו של רבינו הק' מברסלב וכתביו הנפלאים.
והכל על מנת להמשיך עלינו בעת עזיבת החג הק' את אור האמונה בה' יתברך ובצדיקים. כמו שפירש האדמו"ר "הצמח צדק" מחב"ד (התמים ח') "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר"-יש צורך לספר ספורי חסידות, ובסיפור זה יוצאים ממצרים".
וכן כתבו בחסידות שבשביעי של פסח קוראים אנו את הפס' "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", תלה הכתוב אמונה זו באמונה זו, כי מי שאין לו אמונה בצדיקי הדורות אין לו גם אמונה בה' יתברך שעומד ושותל הצדיקים בכל דור ודור (יומא לח ע"ב).

ומנהג זה נפוץ מאוד בכל מקהלות החסידים ולהלן כמה מן המקורות לכך:
מובא בס' "נטעי גבריאל" על פסח כרך ג' (פרק כ', אות ג') שנוהגים לעשות סעודה לזכר הנס שארע להבעש"ט, וכתב שם בהערות שכן מנהג בית טשערנוביל וסקאליע.
בברסלב נהגו כך מקדמא דנא כמובא בשיח שרפי קודש חלק ד' אות רס"ד: "בְּאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָיוּ אַנַ"שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְחִילְקוּ מְעַט יַיִן וְכַדּוֹמֶה, וְסִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֻסְחָתֵנוּ הַיְּדוּעָ".
וכן מובא כל הסיפור המלא והמדוייק בשיח שרפי קודש חלק ב אות ש"ו. (וכן מובא בקונט' מועדי ישראל-ברסלב לחג הפסח בסופו).
בבית רוז'ין נהגו כן האדמו"רים מבוהוש, טשורטקוב, סאדיגורא ובשטעפינשט. וכן היו אוכלים לביבות מיוחדות לסעודה זו. (מנהגי קודש רוז'ין, חג הפסח, קל"ו).
וכן מובא בספר "זכות אבות" (סיפורי קודש מצדיקי הדורות לימים מיוחדים ומועדים) שכן נהג הרה"ק רבי ישראל דב מווילעדניק זיע"א, וכן הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זיע"א.
וכן מובא המנהג בס' "תורת אבות" להרה"ק ממאנסטריטש זיע"א (וכן בהגדת "תודת יהושע"), וכן היה נוהג הרה"ק רבי שלמה חיים מקוידינוב זיע"א (ס' דברי שלום).
כמו-כן נהגו בבית "אפטא-זינקוב-מעז'יבוז'-קאפיטשניץ" (כמובא בהגדת "האוהב ישראל" מאפטא, חלק הליכות ומנהגים, אות כ"ז) שבאחרון של פסח לעת ערב ערכו שולחן גדול שנמשך עד שעה מאוחרת בלילה לכבוד סעודת הבעש"ט. וכתבו שם שכן נהג וייסד הרה"ק מאפטא זיע"א.
וכן מביאים את זה המנהג כל ספרי המועדים בחסידות כדוג' ספר "מקראי קודש" לחג הפסח ד'חסידות סאטמאר, וכן בספר "זמן חרותנו" ד'חסידות בעלזא ועוד.

על-כן יראה כל יהודי אשר קרבת החסידות והצדיקים קרובה לליבו ובכלל, לסעוד במוצאי שביעי של פסח לפני השקיעה סעודה כראוי לכבוד הצלת הבעש"ט הק' ויספר לבני ביתו מנסיעת הבעש"ט לארץ ישראל וע"י זה יושפע עליו שפע רב של אמונה ושמחה ואורות החג יקשרו לליבו בקשר עז ואמיץ בל ינתק. אכי"ר.

אז  כדאי להיצמד לשביל ישראל. לפי המקטעים הרגילים של שביל ישראל זה בערך 3 ימים.

אני גם רוצה 

גם אני עסקתי רבות בסוגיה הזאת.. והייתי מהמתנגדים ליציאה מהארץ.

ובסוף כשקיבלתי הזמנה מרבנו, אמרתי לעצמי שאני נוסעת לצדיק באמת בשביל לחזק את עבודת ה'- להיות בבחינת תלמיד שהולך לרבו.

לי מאוד הפריע שהרבה נוסעים לאומן וגם לשוק שם לעשות קניות... אז אמרתי לעצמי שאני מגיעה באמת בשביל להשתטח ולא לשופינג.

וגם לפני ובמהלך הנסיעה עזר לי מאוד ללמוד את שיחות הר"ן ט"ו שם רבנו מספר לר' נתן על מעלת ארץ- ישראל.

וכשחזרתי לארץ התחברתי הרבה יותר לקדושתה ומעלתה..

ולגבי עם מי מתייעצים על זה, כל אחד יגיד לך מנקודת ההשקפה שלו. וצריך לדעת עם מי להתייעץ בנושא- בצד ההלכתי ובצד ההשקפתי.

שתזכי להזמנה אישית!

כל צעד מקרב אותנו

לגלות שוב את פנייך

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?